מסכת שבת דף מ״א עמוד א׳

דלית ליה גידודי - שאין שפתה גבוהה שיהיו המים עמוקים אצל שפתה כמו באמצע דכיון שאין עמוקים שם כי מטי סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי דלית ליה גידודי דמיא לנהר ואסור:

שהניח ידיו - כשהיה רוחץ משום צניעות:

אי נגע - באמה:

כאילו מביא מבול לעולם - שמתחמם ובא לידי קרי וזה קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת זרע לבטלה דכתיב כי השחית כל בשר וגו' (בראשית ו׳:י״ב):

כבולשת - עשאוה להא דר' אבוה בולשת חיילות גייס הבא לעיר על שם שמחפשין ובולשים את העיר קרי לה בולשת:

בשעת שלום - כגון שהוא של אותה מלכות:

כאילו כופר - דנראה שהוא בוש בדבר:

כי נחית - לנהר פניו כלפי הנהר ואין כאן משום צניעות אסור לכסותו:

כי סליק - ופניו כלפי העם מותר משום צניעות:

ר' זירא זקיף - דחייש לדרב שלא יראה ככופר:

משתמיט - היה ירא ליראות לו משום דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא דישראל ורב יהודה לא סבירא ליה וירא פן יגזור עליו מלילך:

בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו' - ור' זירא אמר לך האי קרא בכלי שרת כתיב כדאמרינן בשני דייני גזירות (כתובות קיא.):

הביאו לי נתר - לחוף את ראשי וקאמר להו בלשון הקודש:

פתחו פומייכו - ויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה:

ואשתו - מן מים חמין ואפי' לא הוחמו אלא לרחיצה:

מותר לאומרן - בבית המרחץ ואפי' בלשון קודש:

הבלא - דמרחץ הנכנס דרך הפה:

מפיק הבלא - דזיעה:

ולא הלך ד' אמות - קודם שישן:

מרקבת - אינה מתעכלת לעשות זבל:

ריח רע - ריח הפה:

ריח זוהמא - כל גופו מזוהם בזיעה תמיד:

ולא הסיקוהו מבפנים - שאינו מטיב לכלום:

ולא הכניסוהו לצונן - שהן מחזקין את הברזל:

למים ע"ג חבית - על שוליו וצדדיו שאינם נכנסים לתוכו:

מתני' מוליאר הגרוף - מן הגחלים מבע"י:

שותין - ממימיו בשבת ואע"פ שהוחמו קצת מחמת הכלי לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו בגמרא מפרש מוליאר מים מבפנים וגחלים מבחוץ כלי שיש בו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותן שם גחלים והמים בקיבולו הגדול ורבותינו מפרשים מוליאר שני שולים ואנטיכי בי דודי מחיצה בינתיים ולי נראה להפך דאם כן ה"ל למיתני מים מלמעלה וגחלים מלמטה ועוד דנחשתה דתני באנטיכי לשון שולים הן והן אומרים לשון נחושת ושאני נחשת מחרס:

אנטיכי - מפרש בגמרא:

גמ' בי כירי - חלל יש בכירה אצל חלליה שהגחלים בו ומים נתונים בחללה השני ואע"ג דדמי למוליאר מיהו כירה דופנה עב והאור תדיר בתוכה כל ימות החול ודופנה חם מאד ומוסיף הבל במים אע"פ שגרופה מן הגחלים:

בי דודי - יורה גדולה עושין לה שתי שוליים ונותנין גחלים בין שניהם והמים על העליונים:

וכל שכן - דבי כירי אסור כדפרישית שמתוך שהאור תדיר בו ודופנו עב מרתיח:

אבל בי דודי לא - שהרי הוא כמוליאר:

שנחושתה - נחושת שלה אלמא ביורה של נחשת קאי ונחשת משמר רתיחתו ואני אומר נחושתה לשון שולים כדכתיב (יחזקאל ט״ז:ל״ו) יען השפך נחשתך ולשון של המשנה נחשתו של תנור במסכת כלים (פ"ח מ"ג) ושאני אנטיכי ממוליאר דמתוך שהשולים מכוסים חומם משתמר ואע"ג שגרפו גחליהם:

מתני' המיחם - קומקמוס של חמין:

שפינהו - כולה מתניתין מפרש בגמרא:

גמ' מאי קאמר - מאי פינהו ומאי לא יתן והדר אמר אבל נותן: