2אימר דאמר רבי שמעון בן ננס ״מפני שהוא מחרך״, גרם כיבוי מי אמר? אין, מדקתני סיפא רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה מכלל דתנא קמא שרי.

ברייתא

3ת"ר נר שעל גבי טבלא מנער את הטבלא והיא נופלת, ואם כבתה כבתה. אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו אלא בשוכח, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור.

4תנא: נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו, ואם כבתה כבתה. לייט עלה רב. אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא לייט עלה רב? אילימא משום דרב סבר לה כרבי יהודה, ותנא קתני לה כר' שמעון. משום דרב סבר לה כר' יהודה, כל דתני כר' שמעון מילט לייט ליה?!

5אמר ליה: בהא אפילו ר' שמעון מודה. דהא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות.

6אמר רב יהודה: פותח אדם דלת כנגד מדורה בשבת. לייט עלה אביי. במאי עסקינן? אילימא ברוח מצויה מאי טעמיה דמאן דאסר?! אי ברוח שאינה מצויה מאי טעמא דמאן דשרי?! לעולם ברוח מצוייה מר סבר גזרינן, ומר סבר לא גזרינן.

7עושין מחיצה כו'. למימרא דרבנן סברי גרם כבוי מותר, ור' יוסי סבר גרם כבוי אסור? והא איפכא שמעינן להו. דתניא: עושין מחיצה בכלים ריקנין, ובמלאין שאין דרכן להשתבר. ואלו מלאין שאין דרכן להשתבר כלי מתכות. רבי יוסי אומר: אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר. וכי תימא: איפוך מתני' ורבי יוסי דברייתא לדבריהם קאמר. ומי מצית אפכת לה? והאמר רבה בר תחליפא משמיה דרב: מאן תנא גרם כבוי אסור ר' יוסי!

8אלא לעולם לא תיפוך, וברייתא כולה ר' יוסי היא. וחסורי מחסרא והכי קתני: עושין מחיצה בכלים ריקנין ובמלאים שאין דרכן להשתבר. ואלו הן כלים שאין דרכן להשתבר: כלי מתכות. וכלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה נמי אין דרכן להשתבר, שר' יוסי אומר: אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר.

9ורמי דרבנן אדרבנן, ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי. דתניא: הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי, ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף!

10שאני התם דאמר קרא: ״(דברים יב״, ג) ״ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם״ עשייה הוא דאסור, גרמא שרי.

11אי הכי, הכא נמי, כתיב: ״(שמות כ״, ג) ״לא תעשה [כל] מלאכה״ עשייה הוא דאסור, גרמא שרי! מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה אתי לכבויי.

12אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן: ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי, הכא לא כל שכן?!

13ותסברא האי גמי היכי דמי? אי דמיהדק קא הוי חציצה, אי לא מיהדק עיילי ביה מיא! חציצה, תיפוק ליה משום דיו! בלחה. דתניא: הדם והדיו הדבש והחלב, יבשין חוצצין, לחים אין חוצצין. מכל מקום קשיא?

14אלא אמר רבא בר רב שילא, היינו טעמייהו דרבנן, דקסברי: אסור לעמוד בפני השם ערום. מכלל דר"י סבר מותר לעמוד בפני השם ערום? דמנח ידיה עילויה.

15לרבנן נמי, דמנח ידיה עילויה! זימנין דמשתלי ושקיל ליה. לר' יוסי נמי, זימנין דמשתלי ושקיל ליה? אלא: אי דאיכא גמי ה"נ הב"ע לאהדורי אגמי, רבנן סברי׃

תוספות

גרם כיבוי מי אמר - וא"ת הא קתני מתני' בין מלאים בין ריקנים ומאי רבותא איכא טפי במלאים מבריקנים אי לאו דמיירי בדרכן להשתבר וי"ל דס"ד דמיירי בכלים שאין דרכן להשתבר וקמ"ל דלא גזרינן אטו כלים שדרכן להשתבר:

מנער את הטבלא והיא נופלת ואם כבתה כבתה - אומר ר"י דמיירי דליכא שמן בנר דאי איכא שמן בנר חייב שהרי שופך ממנו והוי כמסתפק ממנו דחייב משום מכבה כדאמר בפ"ב דביצה (דף כב:) ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה ולא קתני בהך ברייתא ואם כבתה כבתה ואתא לאשמעינן היתר טלטול ע"י ניעור לר' יהודה דאסר טלטול בנר שכבה אי נמי אפילו לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה ר"ש כדאמר בפרק [כירה] (דף מד.) או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת:

פותח ונועל כדרכו - אע"פ שע"י כן מתנדנד הנר ומתרחק השמן מן השלהבת או מתקרב והוי מכבה או מבעיר אבל אין לפרש משום כיבוי דרוח דאחורי הדלת ליכא רוח ועוד דא"כ הוה ליה למימר פותח אדם דלת כנגד הנר כדקאמר בסמוך כנגד המדורה ועוד דתינח פותח נועל מאי איסורא איכא אלא כדפרישית ואי לאו משום כיבוי והבערה משום טלטול אין לאסור דבנעילת דלת לא חשיב טלטול וגם לא הוי בסיס לדבר האסור דבית חשוב הוא ובטל אגב בית אי נמי בשכח דלא הוי בסיס:

מר סבר גזרינן - הלכך צריך ליזהר שלא לפתוח הדלת לפני המדורה אפילו ברוח מצויה דהא לייט עלה אביי דהוי בתראה והנ"מ כשהמדורה קצת קרובה אצל הדלת:

והא איפכא שמעינן להו - לאו דווקא איפכא דר' יוסי דברייתא הוי כמו מתני' דאסר דרכו להשתבר אלא היינו איפכא דבמתניתין מחמיר ר' יוסי טפי מדרבנן ובברייתא מיקל טפי:

וכי תימא איפוך מתני' כו' - וא"ת מ"מ תקשה דבמתני' לא אסרי רבנן אלא חרס חדש ובברייתא אסרי אפי' ישן מדנקט כלי מתכות וי"ל דנקט בברייתא כלי מתכות משום דאין חילוק בהם בין חדשים לישנים וה"ה כלי חרס ישן:

והאמר רבה כו' - ואם תאמר ואמאי לא מפיך ברייתא דטפי אית לן לאפוכה ממתני' והוי אתי נמי שפיר הא דרבה בר תחליפא ונימא דרבנן לדברי ר' יוסי קאמרי ואינהו שרי אף בכלי חרס חדש וי"ל דהתלמוד לא קאמר אלא דאפילו מפיך מתני' לא אתי שפיר אלא על כרחיך ברייתא אית לן לתרוצי וכיון דאתינא להכי לא צריך להפוכה אלא למימר חסורי מיחסרא:

אי הכי קשה דרבנן אדרבנן - בלאו הכי הוה קשיא דרבנן אדרבנן אלא משום דהשתא פריך מכ"ש קאמר אי הכי:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רב נסים גאון

מאי טעמא לייט עלה רב אי נימא דרב סבר לה כר' יהודה תמצא בירורו בפ' במה מדליקין (לעיל שבת דף כב) רב אמר אין הלכה כר' שמעון בגרירה מכלל דכר' יהודה סבירא ליה דפליג על ר' שמעון ואסר דבר שאינו מתכוין ובסוף פ' שמונה שרצים (לעיל שבת דף קיא) ובפרק בתולה נשאת (כתובות דף ו) הלכה אמרו אמר רב הלכה כר' יהודה ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי רב אמר הלכה כר' יהודה ושמואל אמר הלכה כר' שמעון ותניא כוותיה בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד) הרי מיכן למדנו שרב סבר דבר שאין מתכוין אסור כר' יהודה:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבת דף ק״כ עמוד ב׳

מסכת שבת דף ק״כ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־512 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–157)עמוד

היעד שנמצא: שבת דף ק״כ ע״ב

פתיחה בקורא