בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קמ״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' הקש שעל המטהוסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

    לא ינענענו בידודמוקצה הוא:

    אבל מנענעו בגופובכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול:

    או שהיה עליו כר או סדיןדגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

    מכבשפריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

    מתיריןאת המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

    אבל לא כובשיןדהיינו צורך חול:

    ושל כובסין לא יגע בומפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

    גמ' האי פוגלאצנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע"ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור:

    תנינא דלא כר"נדאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו:

    מידקדייק:

    חדא חדאלאו טוחן הוא אלא כלאחר יד:

    דקמשנישלא ברחים ושלא במדוכה:

    לאתויי ד' אמותמים שעליו:

    קא דחי כחואת המים ד' אמות:

    אחד זה ואחד זה אסורזה משום בונה וזה משום אשוויי גומות:

    אחד זה ואחד זה מותראין דרך מתכוין בכך וקי"ל כר"ש:

    בקורהבעץ המוטל על הקרקע:

    אפומא דלחייאשל מבוי דליכא הכירא:

    אודראמוכין שסותמין בהן פי הפך:

    שישאפך:

    מכסכסומשפשפו:

    מבפניםדלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס:

    אבל לא ישןשקולפו והוי ממחק:

    שבת 141 עמוד א

    1דאית לה רירי.

    2והא דקתני ״נוטלין מלפני בהמה שפיה רע״ בחמור, דלא דייק ואכיל. ״ונותנין לפני בהמה שפיה יפה״ בפרה, דדייקא ואכלה.

    מתני׳ · משנה

    3הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו, אלא מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו.

    4מכבש של בעלי בתים מתירין, אבל לא כובשין. ושל כובסין לא יגע בו. ר' יהודה אומר: אם היה מותר מע"ש מתיר את כולו ושומטו.

    גמ׳ · גמרא

    5אמר רב נחמן: האי פוגלא, מלמעלה למטה שרי. מלמטה למעלה אסיר.

    6אמר רב אדא בר אבא, אמרי בי רב: תנינא דלא כרב נחמן. הקש שע"ג המטה לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. ש"מ טלטול מן הצד לא שמיה טלטול. ש"מ׃

    7אמר רב יהודה: הני פלפלי, מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי, תרתי אסיר. רבא אמר: כיון דמשני אפילו טובא נמי.

    8אמר רב יהודה: מאן דסחי במיא לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסליק, דילמא אתי לאתויי ד' אמות בכרמלית.

    9אי הכי, כי קא נחית נמי, קא דחי כחו ד' אמות, ואסיר! כחו בכרמלית לא גזרו.

    10אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שע"ג רגלו מקנחו בקרקע, ואין מקנחו בכותל.

    11אמר רבא: מ"ט בכותל לא, משום דמיחזי כבונה? הא בנין חקלאה הוא!

    12אלא אמר רבא: מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות.

    13איתמר. מר בריה דרבינא אמר: אחד זה ואחד זה אסור. רב פפא אמר: אחד זה ואחד זה מותר.

    14למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה? מקנחי ליה בקורה.

    15אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא, דילמא מיגנדרא ליה חפץ ואתי לאתויי.

    16ואמר רבא: לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות.

    17ואמר רבא: לא ליהדוק איניש אודרא בפומא דשישא, דילמא אתי לידי סחיטה.

    18אמר רב כהנא: טיט שע"ג בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ.

    19מיתיבי: טיט שע"ג מנעלו מגררו בגב סכין, ושעל בגדו מגררו בצפורן, ובלבד שלא יכסכס. מאי לאו, שלא יכסכס כלל! לא שלא יכסכס מבחוץ, אלא מבפנים.

    20א"ר אבהו א"ר אלעזר אמר ר' ינאי: מגררין מנעל חדש, אבל לא ישן.

    תוספות

    הקש שע"ג המטהבריש פרק כירה (שבת דף לו:) פי' מה הוא קש:

    הני פלפלי מידק חדא כו'פירש ר"ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור אל הכהנים מפרש דבי"ט מיירי וקשה לר' דהוה ליה לפרש בהדיא כיון דבמכילתין לא מיירי אלא בשבת ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלין הא אפילו מלח שרינא בפ"ק דביצה (ד' יד.) במדוך של עץ אלא נראה לרבי דהכא בשבת איירי ואגב דאיירי בטלטול ע"י שינוי מייתי ליה הכא ובכולה שמעתא נמי מייתי מילי דשבת טובא אע"ג דלא שייכן הכא כולי האי אבל בי"ט נראה לר"י דשרי בלא שינוי אפי' במדוך של אבן כשאר תבלין דתנן בפ"ק דביצה (שם) ב"ה אומר תבלין נדוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ואמרי' בגמרא דכ"ע מלח בעי שינוי מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כולן מפיגין טעמן ומלח אין מפיגה טעמא מאי בינייהו איכא בינייהו דידע מאי בעי בשולי אי נמי מוריקא פירוש מוריקא אינה מפיגה טעמא למ"ד משום הפגת טעם אסור ולמ"ד משום כל הקדרות כו' שרי א"כ פלפלין דהכא נמי שרי דאין כל הקדרות צריכות פלפלין וא"כ (ס"א ואי נמי) למ"ד נמי משום הפגת טעם פלפלין שרו דצריך לומר נמי שמפיגים טעמם מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין ומיהו אומר רבי דאין זה דקדוק שצריך לפרש שם בע"א דקשיא למ"ד דשרי מוריקא משום דאין כל הקדרות צריכות מוריקא א"כ יהא מותר לקוצרו ולחותכו מן המחובר אע"כ צריך לפרש יש בו הפגת טעם ולא כשאר תבלין להכי שרי למ"ד אין כל הקדרות כו' כיון דאיכא נמי קצת הפגת טעמא והשתא אתי שפיר דלקצור אסור ומהשתא אין ראיה להתיר פלפלין דשמא אין בהם הפגת טעם כלל ומיהו אומר ר"י דע"כ הם מפיגין טעמם דתנן בפ"ב דביצה (ד' כג.) ג' דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן והיכי הוה שרי רבי אלעזר בן עזריה אי לא מפיגין טעמא ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא אלא מדשרי ר' אלעזר בן עזריה ש"מ דמפיגין טעמא ורבנן דאסרי משום דברחים שלהם מיחזי ' טפי כי עובדא דחול ועוד תניא בהדיא בתוספתא דביצה בתר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הפלפלין כתבלין על כן נראה לר"י דמותר לכתוש פלפלין ביום טוב אפילו במדוך של אבן ומיהו היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אסור במדוך של אבן דלא ידענא כמאן הלכתא ואזלינן לחומרא ולא שייך למימר בשל סופרים הלך אחר המיקל היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר מיהו במדוך של עץ ממ"נ שרי אפי' במדוכה של אבן כעין שלנו שקורין מורטיי"ר כיון שהמדוך של עץ דלא אסרינן התם היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אלא בלא שינוי ושומין הנדוכים בי"ט נראה לר"י דשרי אפי' ידע מאי קדרה בעי בשולי לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ"ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל וגם רוח רעה שורה עליהן [נדה יז] אם דכן מערב י"ט אפילו במדוך של אבן או של ברזל שרי ועוד דאין נראה. שיהו בכלל תבלין דלא מיקרי תבלין אלא בירקות כעין כמון אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין:

    דילמא אתי לאשוויי גומותאע"ג דרבא ס"ל בסוף פ"ב דביצה (ד' כג.) בדבר שאין מתכוין כר"ש גזרינן הכא כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשוויי גומות כעין שמצינו בפ' בתרא דעירובין (ד' קד.) דנשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין שמשכחת שבת מחמת שחוק שלהן:

    אודרא אפומא דשישאפי' בפ' ח' שרצים (לעיל שבת ד' קיא:) [בד"ה האי מסוכרייתא שם ע"א]:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    טיט שעל גבי מנעל איכא חספא דרבא משכחת לה בפרק כל הכלים ניטלין בשבת (דף קכד) רבא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא איתווס מסאניה בטינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קמ״א עמוד א׳

    מסכת שבת דף קמ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־323 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' הקש שעל המטה וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

    לא ינענענו בידו דמוקצה הוא:

    אבל מנענעו בגופו בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול:

    או שהיה עליו כר או סדין דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

    מכבש פריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

    מתירין את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

    אבל לא כובשין דהיינו צורך חול:

    ושל כובסין לא יגע בו מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 141a · Sefaria

    תוספות

    הקש שע"ג המטה בריש פרק כירה (שבת דף לו:) פי' מה הוא קש:

    הני פלפלי מידק חדא כו' פירש ר"ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור אל הכהנים מפרש דבי"ט מיירי וקשה לר' דהוה ליה לפרש בהדיא כיון דבמכילתין לא מיירי אלא בשבת ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלין הא אפילו מלח שרינא בפ"ק דביצה (ד' יד.) במדוך של עץ אלא נראה לרבי דהכא בשבת איירי ואגב דאיירי בטלטול ע"י שינוי מייתי ליה הכא ובכולה שמעתא נמי מייתי מילי דשבת טובא אע"ג דלא שייכן הכא כולי האי אבל בי"ט נראה לר"י דשרי בלא שינוי אפי' במדוך של אבן כשאר תבלין דתנן בפ"ק דביצה (שם) ב"ה אומר תבלין נדוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ואמרי' בגמרא דכ"ע מלח בעי שינוי מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כולן מפיגין טעמן ומלח אין מפיגה טעמא מאי בינייהו איכא בינייהו דידע מאי בעי בשולי אי נמי מוריקא פירוש מוריקא אינה מפיגה טעמא למ"ד משום הפגת טעם אסור ולמ"ד משום כל הקדרות כו' שרי א"כ פלפלין דהכא נמי שרי דאין כל הקדרות צריכות פלפלין וא"כ (ס"א ואי נמי) למ"ד נמי משום הפגת טעם פלפלין שרו דצריך לומר נמי שמפיגים טעמם מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין ומיהו אומר רבי דאין זה דקדוק שצריך לפרש שם בע"א דקשיא למ"ד דשרי מוריקא משום דאין כל הקדרות צריכות מוריקא א"כ יהא מותר לקוצרו ולחותכו מן המחובר אע"כ צריך לפרש יש בו הפגת טעם ולא כשאר תבלין להכי שרי למ"ד אין כל הקדרות כו' כיון דאיכא נמי קצת הפגת טעמא והשתא אתי שפיר דלקצור אסור ומהשתא אין ראיה להתיר פלפלין דשמא אין בהם הפגת טעם כלל ומיהו אומר ר"י דע"כ הם מפיגין טעמם דתנן בפ"ב דביצה (ד' כג.) ג' דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן והיכי הוה שרי רבי אלעזר בן עזריה אי לא מפיגין טעמא ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא אלא מדשרי ר' אלעזר בן עזריה ש"מ דמפיגין טעמא ורבנן דאסרי משום דברחים שלהם מיחזי ' טפי כי עובדא דחול ועוד תניא בהדיא בתוספתא דביצה בתר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הפלפלין כתבלין על כן נראה לר"י דמותר לכתוש פלפלין ביום טוב אפילו במדוך של אבן ומיהו היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אסור במדוך של אבן דלא ידענא כמאן הלכתא ואזלינן לחומרא ולא שייך למימר בשל סופרים הלך אחר המיקל היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר מיהו במדוך של עץ ממ"נ שרי אפי' במדוכה של אבן כעין שלנו שקורין מורטיי"ר כיון שהמדוך של עץ דלא אסרינן התם היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אלא בלא שינוי ושומין הנדוכים בי"ט נראה לר"י דשרי אפי' ידע מאי קדרה בעי בשולי לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ"ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל וגם רוח רעה שורה עליהן [נדה יז] אם דכן מערב י"ט אפילו במדוך של אבן או של ברזל שרי ועוד דאין נראה. שיהו בכלל תבלין דלא מיקרי תבלין אלא בירקות כעין כמון אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין:

    דילמא אתי לאשוויי גומות אע"ג דרבא ס"ל בסוף פ"ב דביצה (ד' כג.) בדבר שאין מתכוין כר"ש גזרינן הכא כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשוויי גומות כעין שמצינו בפ' בתרא דעירובין (ד' קד.) דנשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין שמשכחת שבת מחמת שחוק שלהן:

    אודרא אפומא דשישא פי' בפ' ח' שרצים (לעיל שבת ד' קיא:) [בד"ה האי מסוכרייתא שם ע"א]:

    Tosafot on Shabbat 141a · Sefaria

    רב נסים גאון

    טיט שעל גבי מנעל איכא חספא דרבא משכחת לה בפרק כל הכלים ניטלין בשבת (דף קכד) רבא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא איתווס מסאניה בטינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 141a · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור יש מי שאומרים לא יגררה ויש מי שאומרים מותר לגררה ממעלה וכבר פירשנו דברי רב נחמן בפרק כל הכלים.

    אמר רב יהודה [הני] פלפלי [מידק] חדא חדא בקתא דסכינא שרי למידק פי' ביו"ט אבל בלדכן אסור דהא אין מפיגין טעמן והוה ליה למידק מעיו"ט. רבא אמר כיון דמשני אפי' טובא והלכתא כרבא ביו"ט ויש מי שמתיר כי האי גוונא אפי' בשבת:

    טיט שע"ג רגליו הלכתא כמר בריה דרבנא דאסר בין בקרקע ובין בכותל ולא שרי אלא בקורה בלבד.

    ואמר רבא לא לצדד איניש כובא בארעא דלא אתו לאשויי גומות ואמר רבא לא ליהדוק איניש אודרא בפומיה דשישא דלמא אתו לידי סחיטה. פי' לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ או מגררו בצפורן כסכסו כבר פירשנוהו למעלה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 141a · Sefaria

    רשב"א

    הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי יש מי שפירשה ביום טוב, והרב אלפסי פירש, בשבת. וכן הכריעו בתוספות, דאי ביום טוב מאי שנא מתבלין שנדוכין כדרכן ואפילו מלח נידוך בהצלאה בכל דבר (ביצה יד, א), ותנן נמי (ביצה כג, א) אין שוחקין פלפלין בריחים שלהן, דאלמא דוקא בריחים הוא דאסור משום דהוי טוחן הא כדרכן מותר. ובהדיא תנו בתוספתא (פט"ו, הי"ג) אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אין מרסקין דבילה וגרוגרות ואת החרובים לפני הזקנים אבל מרסק הוא ביד הסכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אלמא אפילו בשבת בשינוי שרי, והכא לא אסר רבי יהודה אלא בפלפלי דצריכי למידק טפי, ואפילו הכי הלכתא כרבא דשרי ואפילו טובא נמי.

    אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דלמא אתי לאשוויי גומות פירוש: לפי שאדם מחזיר למקום גומא לקנח בו רגליו, כי במישור אינו מקנחו היטב, ומתוך שהוא מקנחו שם שמא ישכח ויכוון להשוות את הגומא. אבל אין לפרשה משום דדבר שאין מתכוון אסור, דהא רבא כר"ש סבירא ליה כדאיתא בשלהי פ"ב דביצה (כג, א) וכן הא דאמר רבא בסמוך לא לצדד איניש כובא אארעא דלמא אתי לאשוויי גומות, מהאי טעמא נמי הוא לפי שהוא צריך למקום שוה שישב הכובא היטב, חוששין שמא ישוה הגומות ביד או בצדוד הכובא בכונה, וכמו שאמרו שם גבי אבוס דבשל קרקע לכולי עלמא אסור מהאי טעמא, וכמו שגם כן אסרו בעירובין (קד, א) נשים המשחקות באגוזים ובתפוחים דאתו לאשוויי גומות, כלומר במתכוון.

    והרב אלפסי ז"ל פסק בהא כרבא, דאסור לקנח על גבי קרקע אבל הר"ז הלוי ז"ל פסק כרב פפא משום דבתרא הוא. והרמב"ן ז"ל השיג עליו דמכל מקום רבא רביה דרב פפא הוא, ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ולא ירדתי לסוף ראיתו. דהא בבתראי לא אמר הכי, דהא רב נחמן רביה דרבא הוא ואפילו כן הלכה כרבא כשלא היה יושב רבא לפני רב נחמן, וכל מקום דאיכא אמר ליה רבא לרב נחמן בלחוד חשבינן ליה תלמיד יושב לפני רבו ואין הלכה כמותו, אבל כשנחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא הלכה כרבא, והכי נמי רב פפא הוא דנחלק על רבא, והלכתא כותיה דבתרא הוא.

    Rashba on Shabbat 141a · Sefaria

    מאירי

    המשנה החמשית הקש שעל גבי המטה לא ינענעם בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל של בהמה או שהיה עליו כר או כסת או סדין מנענעו בידו מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בהן ר' יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן אמר הר"ם פי' נענוע הוא הטלטול כר הוא שמשימין תחת הרקה והאוזן סדין הרדיד הקטן הידוע אצלנו ונקרא בערבי אלא ראש מכבש נקרא בערבי תכת והם שני לוחות שמשימי' בהם הבגדים המכובסים מקופלים ואחר כך קושרין הלוחות ומהדקין אותם כדי שיתישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הקש שעל גבי המטה והרי הוא מוקצה מפני שמטה זו אינה עומדת לשכיבה והרי תבן זה סתמו אינו עומד למאכל בהמה מפני שנכתש ביותר ובא לו בשבת לשכב עליו ומנענע את הקש כדי שיהא רך לשכב עליו לא ינענענו בידו מפני שהוא מוקצה אבל מנענעו בגופו בכתפו שטלטול מן הצד אינו טלטול ואם היה ראוי למאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מערב שבת שהדבר מוכיח שנתיחד לישיבה הרי זה מנענעו ביד מכבש של בעלי בתים והוא כלי עשוי משני לוחות זו על גב זו שסודרין הבגדים על התחתון ומורידין העליון עליו דרך עמודים העשויים בלולים כדי להדקם ואמר שמתירין אותם בשבת שהרי אינו עושה אלא לצורך שבת ליטול מלבושיו אבל לא כובשין שהרי אין זה אלא דרך חול ושל כובסים לא יגע בו שהרי אין הבגדים שלו ואינו עושה אלא לאיזה תקון ור' יהודה בא לפרש שאם היה מותר מערב שבת מעט שומט את כליו משם אע"פ שאין לו צורך בהם וגדולי הרבנים פירשו שאינה עשויה בלולים אלא יש בעמודים נקבים וכשהדקה כרצונו תוחב יתד בנקב שלא תעלה ואמר שמסיר אותו יתד אבל אינו מחזירו ושל כובסים מתוך שנוהגים בהדוק גדול הסרת היתד נקראת סתירה ואם היה רפוי מערב שבת מותר ואין גוזרין רפוי מפני שאינו רפוי:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    מאחר שטלטול מן הצד אינו טלטול הטומן לפת בארץ להתקיים והיה ממנו קצת מגולה שאינו צריך ליגע בעפר מותר לחלצו משם אע"פ שהוא מזיז העפר ולא סוף דבר בשראשו הרחב מלמעלה והקצר מלמטה שנמצאת הגומא רחבה מלמעלה ואין מזיז העפר כשהוא שומטה אלא אף אם ראשה הרחב למטה שנמצאת הגומא קצרה מלמעלה ועל כל פנים מזיז העפר בהוצאתה מותר הואיל ואינו מזיזה אלא עם הלפת שטלטול מן הצד אינו טלטול:

    מותר לדוק בשבת פלפלין אפי' הרבה גרגרין כאחד לצורך אבק בשמים לתבשילו ובלבד ביד הסכין אבל לא ברחים ומדוכה והוא הדין במלח ויש מחמירין במלח הואיל וכך דרכו בחול ואין הדברים נראין ומ"מ אף לדבריהם מותר לדוקה בחתיכת הככר או בין אצבעותיו או מכסה המלח בשולי המפה ודק ביד הסכין על המפה ויש מעמיד שמועה זו בי"ט מפני שקשה לו להתיר דיקת פלפלין בשבת ואין זה כלום שהרי בי"ט כל התבלים נידוכין כדרכן ועוד דבר הלמד מענינו:

    הרוחץ במים בשבת ינגב עצמו ואח"כ יעלה מן הנהר כדי שלא יעלה עם המים שבגופו לרה"ר ויביאם ד' אמות ברה"ר אבל בעודו בנהר מותר לו לילד בתוך הנהר שהנהר כרמלית הוא והבאה זו אינה הבאה ממש אלא הבאה מכחו וכחו בכרמלית לא גזרו גדולי הפוסקים כתבו בשמועה זו דילמא אתי לאייתויי ד' אמות בכרמלית ונראה מדבריהם ששפת הנהר כרמלית הוא ושמא תאמר בתוך הנהר היאך הוא הולך ומהו שאמרו כחו בכרמלית לא גזרו לא אמרוה אלא בדחיית המים וכמו שאמרו כי קא נחית דחי ד' אמות כלומר שדוחה את המים בכחו ר"ל הניצוצות ועל זו אמר כחו בכרמלית לא גזרו אבל הבאתו אסורה וא"כ אף הוא אסור לילך בתוך המים ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו כתבו אף לשיטה זו שבעודו רוחץ אין כאן הבאה ארבע אמות שמי הנהר מעבירין המים שעליו ונמצאו אלו מעבירין את אלו ונמצא שלא הביא מהם ארבע אמות שלמות ומ"מ אין לבי מתיישב שהרי אינו עומד כלו בתוך המים והרי כשהכניס כל גופו במים להדיח ואחר כך הלך בנהר בקומה זקופה נמצאו המים שעל כתפו בהבאה גמורה ומתוך כך יש לדון כלשון ראשון ומ"מ לקצת מפרשים ראיתיה כן כלומר שכל נהר עמוק באמצעיתו יותר מבשפתו ואמר שכשרוצה לצאת ורואה שאין המים עמוקים כל כד יעמוד שם עד שינגב מה שבגופו חוץ למים וכן מעט מעט והיא חומרא גדולה:

    טיט שעל גבי רגלו ורצה לקנחו יש פוסקי שאסור לקנחו בין בכותל בין בקרקע בכותל מפני שהוא נראה כבונה ובקרקע משום השואת גומות אלא יקנחהו בקורה וגדולי הפוסקים פסקו שבכותל מותר שאין זה דרך בנין אבל בקרקע אסור ועיקר הדברים לפסוק ולהתיר בין בכותל בין בקרקע שדבר שאין מתכוין מותר ואין כאן חשש השואת גומות בידים שאין דרך בכך וכך פסקוה גדולי הראשונים שבגי"רונדאה והסכימו בה גדולי הדורות שלפנינו:

    לעולם יזהר אדם שלא לישב על שפת המבוי שאין בו אלא לחי מפני שאין בו היכר ושמא יתגלגל בסמוך לו איזה חפץ ויבא להביאו אצלו ונמצא מכניס מרשות לרשות:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Shabbat 141a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה הני פלפלי כו' דקשה למ"ד דשרי מוריקא לו משום דאין כל הקדירות כו' אם כן יהא מותר לקוצרו כו' עכ"ל בפשיטות ה"מ לאוכוחי מתבלין גופייהו דקאמר בהו טעמא דאין כל הקדירות צריכות תבלין א"כ יהא מותר לקוצרו כו' אלא משום דאיכא למימר דמ"ד נמי טעמא משום דאין כל הקדירות כו' אית ליה נמי טעמא משום דמפיגין טעמן ותרתי בעי דלא ידע מאי בעי בישוליה ובדבר דמפיג טעמו אבל מהא דקאמר א"נ מוריקא על כרחך דליכא למימר הכי אלא דאיכא למימר כמ"ש התוס' דבעי נמי קצת הפגת טעם ומיהו לפ"ז משום מלח דבעי למתני שינוי לא הוה איצטריך ליה להאי טעמא דכל הקדירות צריכין מלח דאי נמי אין כל הקדירות צריכין מלח כמו תבלין ממש בעי שינוי כיון דלית ביה הפגת טעם כלל אלא דהאמת קאמר דתבלין נמי היכא דידע מאי בעי בישוליה צריך שינוי דתרתי בעי דלא ידע מאי בעי בישוליה וגם קצת הפגת טעם כמו מוריקא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 141a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' איתמר מר בריה דרבינא אמר א' זה וא' זה אסור רב פפא אמר א' זה וכו' כצ"ל ועיין באלפסי ובאשר"י ובהר"ן:

    ברש"י ד"ה אודרא וכו' שסותמין בהן פי הפך שלא ישפך כצ"ל והס"ד והתחלת דבור השני הוא מכסכסו וכו':

    Maharam on Shabbat 141a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' דילמא אתי לידי סחיטה עיין לקמן דף קמה ע"א תוס' ד"ה כבשים:

    רש"י ד"ה מבפנים וכו' ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים עיין לקמן דף קמז ריש ע"א ברש"י ד"ה חייב חטאת וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 141a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קמ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־323 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״דאית לה רירי.…״

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״והא דקתני ״נוטלין מלפני בהמה שפיה רע״…״

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הקש שעל גבי המטה לא ינענענו…״

    4. קטע 424 מילים

      נפתחת ב״מכבש של בעלי בתים מתירין, אבל לא…״

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רב נחמן: האי פוגלא, מלמעלה…״

      חכמים: רב נחמן.

    6. קטע 641 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אדא בר אבא, אמרי בי…״

      חכמים: רב אדא בר אבא, רב נחמן, אבא.

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה: הני פלפלי, מידק חדא…״

      חכמים: רב יהודה, רבא.

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה: מאן דסחי במיא לינגיב…״

      חכמים: רב יהודה.

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, כי קא נחית נמי, קא…״

    10. קטע 1013 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שע"ג…״

      חכמים: רב יהודה, אביי.

    11. קטע 1112 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מ"ט בכותל לא, משום דמיחזי…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1212 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: מקנחו בכותל ואין מקנחו…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״איתמר. מר בריה דרבינא אמר: אחד זה…״

      חכמים: רב פפא.

    14. קטע 149 מילים

      נפתחת ב״למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה? מקנחי…״

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא,…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1610 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: לא ליצדד איניש כובא, דילמא…״

      חכמים: רבא.

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: לא ליהדוק איניש אודרא בפומא…״

      חכמים: רבא.

    18. קטע 1811 מילים

      נפתחת ב״אמר רב כהנא: טיט שע"ג בגדו מכסכסו…״

      חכמים: רב כהנא.

    19. קטע 1925 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: טיט שע"ג מנעלו מגררו בגב סכין,…״

    20. קטע 2013 מילים

      נפתחת ב״א"ר אבהו א"ר אלעזר אמר ר' ינאי:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קמ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026