המחוסר צידה — שקשה לתופסו שם כדמפרש בגמרא:
גמ' ביברין — קרפיפות מוקפין:
אין צדין מהן בי"ט — אלמא לאו ניצוד ועומד קא חשיב ליה ש"מ המכניסו לביבר אין זו צידתו:
ואין נותנין לפניהן מזונות — כיון דהן מוקצה לא מצי למטרח עלייהו:
הא רבי יהודה — ההיא דאין צדין רבי יהודה היא דבמתניתין לא חשיב לה צידה עד שיכניסו לבית:
עופות אעופות קשיא — דהא בין לר' יהודה בין לרבנן צפור למגדל קאמרי:
ביבר מקורה — הוי ניצוד:
בצפור דרור — מתני' דקתני צפור לבית לא בצפור דרור עסקינן שדרכה לדור בבית כבשדה ונשמטת מזוית לזוית:
השתא דאתית להכי — לאוקמינהו לתרווייהו כרבנן:
חיה אחיה נמי — מוקמי כרבנן:
והא ביבר קטן — מתניתין דהכא:
והא — מתניתין דביצה בביבר גדול:
שיחייא — מרוצה שהוא שוחה לאחוז בה:
עוקצי — פיאות להשמט בהן:
ואידך — כל מי שאינו כן:
מכלל דפליגי — והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי:
מאי נפקא לך מינה — כ"ש כיון דלא פליגי עליה הלכתא כוותיה:
זמורתא תהא — אומר השמועה בזמירה בעלמא בלא צורך:
סומא וישן עבידי לרבויי — לישמט כשמרגישין יד אדם:
אובצנא — עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו נצוד ועומד הוא:
הגזין — מין חגב טהור הוא ונאכלין:
במינו ניצוד — כגון חגבים והגזין:
שאין במינו ניצוד — צירעין ויתושין שאינן לצורך:
חגבים בשעת הטל — עיניהם מתעוורות והרי הן ניצודין ועומדין:
מקלחות — הרבה ביחד שהן מזומנות ליקח:
ארישא קאי — דאף בשעת הטל אם מקלחות ובאות שרי ואי לא אסור:
מתני' צבי שנכנס — מאליו:
ונעל אחד בפניו — זו היא צידתו:
נעלו שנים פטורים — דהוי להו שנים שעשאוה:
לא יכול אחד לנעול — אורחיה הוא לנעול בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלא איהו לא מתעבדא:
ורבי שמעון פוטר — לטעמיה דדריש קראי למיפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול בפרק המצניע (לעיל שבת צב:):
גמ' הצד ארי — אפילו תופסו אין זו צידתו שכשכועס משחית והולך:
עד שיכניסנו לגורזקי שלו — בית משמר העשוי לו כמין תיבה:
מתני' השני חייב — שהוא צדו:
הא למה — שני זה דומה מאחר שנצוד ע"י הראשון:
לנועל את ביתו לשומרו — ולא לצוד:
ונמצא צבי — שהוא ניצוד כבר שמור בתוכו וכן אע"פ שעמד הראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול:
