אנדרוגינוס — ספק הוא ונולד בין השמשות נמי ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו וכן נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר ולקמיה פריך ספק קמא לאתויי מאי הואיל ותני כל הני ספיקי:
רבי יהודה אומר כו' — לקמיה יליף מילתיה:
שב"ש אומרים צריך להטיף כו' — ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי:
שצריך להטיף — חיישינן שמא ערלה כבושה היא:
על גר — דליכא שום ספק ערלה כגון ערבי מהול:
בן ח' אין מחללין עליו — שהרי כמת הוא ואין מילתו מצוה ואי קשיא א"כ לאו חילול הוא שהרי הוא כמחתך בבשר מת לקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר:
מפני הסכנה — מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולי:
כת"ק — אליבא דב"ה דאמר א"צ להטיף ממנו דם ברית:
אהדריה אתליסר מהולאי — שיטיפו ממנו דם ברית ולא רצו משום דשבת הואי ואפילו לב"ש ספק הוא ואין מחללין:
עד דשוויה כרות שפכה — והוא עצמו מלו ועשאו כרות שפכה שחתך מן הגיד:
אדרב — דאמר א"צ להטיף:
בשבת מי אמר — הא ספיקא הוא:
והוא סבר — רב אדא סבר דודאי ערלה כבושה היא ומחללינן:
חיישינן — הא דאמר ר"ש בן אלעזר לדברי הכל צריך להטיף אספיקא קאמר ובחול שמא ערלה כבושה היא ולענין שבת נמי ודאי לא מחללינן:
ודאי ערלה כבושה היא — ומחללינן:
לאו מכלל דת"ק — דר' אליעזר הקפר סבר דברי הכל מחללין ואנא דאמרי כוותיה:
ה"ג וממאי דילמא מכלל דת"ק סבר דברי הכל אין מחללין א"כ רבי אליעזר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן כו' - א"כ דתנא לעיל מיניה אמר דברי הכל אין מחללין ר' אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא דהא לב"ש מחללין מאי רבותא אשמעינן דב"ש פליגי בה הא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומשנינן דילמא הכי קאמר ר' אליעזר לת"ק דאמר בשבת לדברי הכל אין מחללין ופלוגתייהו בחול דלב"ה א"צ להטיף ממנו דם ברית הא ליתא דלא נחלקו בדבר זה אלא ודאי צריך ובשבת הוא דפליגי וטעמא דב"ה אתא לאשמעינן דבחול צריך ולאפוקי מת"ק דאמר לב"ה לא צריך:
כל שאין אמו טמאה לידה — כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה אין בנה ממתין עד שמנה אלא נימול מיד:
דורות הראשונים — מאברהם עד מתן תורה שנתנה מילה ולא נהגו טומאה:
