בוני התלמוד

    מסכת שבת דף ק״נ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מדודמעות ודינרי זהב והבא:

    ורבו יתירה הוספת לילאחר שהיה ז' שנים בהמה וחזר למלכותו היה משתבח כן ומהו התוספת שקשר תנין גדול נחש גדול בראשו של ארי כמין אפסר:

    מתני' לא ישכור אדם פועליםדכתיב (ישעיהו נח, יג) ממצוא חפצך:

    ולא יאמר לחבירו כו'בגמרא פריך פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול:

    אין מחשיכין על התחוםלקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו:

    אבל מחשיך הואלהיות קרוב לצאת לשמור פירותיו וזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו:

    ומביא פירות בידוהואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך:

    כלל אמר אבא שאולנותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו ולקמיה מפרש לאתויי מאי:

    כל שאני זכאי באמירתושאני רשאי לאומרו לחבירו או לנכרי בשבת לעשות למוצאי שבת רשאי אני להחשיך עליו:

    גמ' מאי שנא כו'ופשיטא דכיון דאמר לא ישכור ה"ה לא יאמר לחבירו דהא ישראל הוא כמותו ולא מצי לאוגרינהו:

    אמירה לנכרי שבותוכבר סתמה רבי למתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה:

    הא קמ"למשנה יתירה בהדיא הוא דלא לימא ליה אבל סתמא שרי ליה למימר:

    הנראהעכשיו נראה אם תעמוד עמי לערב אם תבא אלי לכשתחשך ושניהם יודעין שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו וכיון דלא מפרש בהדיא שרי כדמפרש טעמא לקמן דבור אסור הרהור מותר:

    מותר להרהרבדברי תורה:

    והיה מחניך קדושולא כתיב ביה דבר אלא מקום חנייתך תהא בקדושה וטעמא משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה:

    ערות דבראלמא לא אסיר ליה אלא בשעת דבור:

    ההיא כדרב יהודהכלומר לעולם והיה מחניך קדוש משום הרהור תורה ואפי' אין דבור ולא יראה בך ערות דבר במילתא אחריתי מיירי דאסור בשעת הדבור ולא בשעת הרהור כגון להסתכל בערוה:

    עכו"ם ערוםכ"ש ישראל כדמפרש ואזיל:

    אימא שפיר דמידכבהמה בעלמא הוא:

    וערות אביהםאלמא ערוה היא בבן נח:

    ודבור מי אסור והא אמר רב חסדא כו'וכל הני דבור הוא:

    פקוח נפשבדבר שיש בו סכנה פקוח דיקומבימונ"ט:

    ופקוח דרביםכגון לרשות:

    טרטייאות וקרקסאות ובסילקאותמיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד:

    ללמדו אומנותדהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו לסטות ומצוה ילפינן מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (ד' ל:):

    של מלךשל עצה שאינו שלו ואין צריך בכך כגון הרוצה לבנות בית כך וכך צריך להוציא בו ול"נ כמו מה לך מה לך ולחשבונות הללו הרי אין צורך בהן לא לך ולא לאחר כגון ההיא דפרישית:

    שבת 150 עמוד א

    1מדוד והבא. ואיכא דאמרי, שאמרה ״מאד מאד הביא בלא מדה״.

    2(דניאל ד, לג) ״ורבו יתירה הוספת לי״, אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, לקיים מה שנא' (ירמיהו כז, ו) וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו:

    מתני׳ · משנה

    3לא ישכור אדם פועלים, בשבת. ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו:

    גמ׳ · גמרא

    4(פשיטא) מ"ש הוא ומ"ש חבירו אמר רב פפא חבר נכרי מתקיף לה רב אשי אמירה לנכרי שבות׃

    5אלא אמר רב אשי אפילו תימא חבירו ישראל הא קמ"ל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ומתני' מני כרבי יהושע בן קרחה דתניא לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב רבי יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב׃

    6אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהושע בן קרחה ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מ"ט דרבי יהושע בן קרחה דכתיב ״(ישעיהו נח״, יג) ממצוא חפצך ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר׃

    7רמי ליה רב אחא בר רב הונא לרבא מי אמר ר' יוחנן דיבור אסור הרהור מותר אלמא הרהור לאו כדיבור דמי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא שאני התם דבעינן (דברים כג, טו) והיה מחניך קדוש וליכא׃

    8הכא נמי כתיב ״(דברים כג״, טו) ולא יראה בך ערות דבר ההוא מיבעי ליה לכדרב יהודה דאמר רב יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו׃

    9מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ישראל דאסור אבל עכו"ם כיון דכתיב ״ביה (יחזקאל כג״, כ) אשר בשר חמורים בשרם אימא שפיר דמי קמ"ל׃

    10אימא הכי נמי אמר קרא ״(בראשית ט״, כג) וערות אביהם לא ראו׃

    11ודיבור מי אסיר והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת וא"ר אלעזר פוסקים צדקה לעניים בשבת וא"ר יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת׃

    12וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות אמר קרא ״ממצוא חפצך ודבר דבר חפציך אסורים חפצי שמים מותרין״׃

    13א"ר יהודה אמר שמואל חשבונות של [מלך] ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת תנ"ה חשבונות שעברו ושעתידין להיו' אסור לחשבן של) מלך׃

    תוספות

    ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירותהשתא משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור פועלי' ולהביא פירו' וקשה לרבי דבסוף פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ח:) תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא מילתא דאינו מטייל אלא ליכנס למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח מדינה רגילים להיות מרחצאות כדאמרי' בפ"ק דמגילה (דף ו:) ה' מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל הכא אין הוכחה כ"כ בתוך התחום המחשיך לשכור פועלים ולהביא פירות וכי האי גוונא משני התם. מ"ר:

    מה לי הוא ומה לי חבירוואם תאמר ונימא דחבירו היינו דאמר ליה שכור לי פועלים למחר וי"ל דא"כ מאי איריא חבירו אפי' הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר דעד כאן לא קאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר אלא משום דשאם יש בורגנין הולך הא לאו הכי לא:

    ורבי יהושע בן קרחה היאיש מפרש דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר"ע והיה לו בן ששמו יהושע כדאמר בפרק קמא דשבועות א"ל ר' יהושע בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב׳:כ״ג) ואמרינן נמי לקמן (שבת דף קנב.) אמר ליה ההוא צדוקי לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינאה כמה הוי הרי שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד אמרי' במגילה פרק בתרא (דף כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואי ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע והא קיימא לן דלא נשא ר"ע בת כלבא שבוע עד שקיבל עליו לעסוק בתורה ואז היה בן מ' דתניא בסוף ספרי מ' שנה שימש ת"ח מ' שנה פירנס את ישראל וכל ימיו ק"כ שנים ואמרי' בקידושין פרק בתרא (דף עב.) עד שלא מת ר"ע נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה ראשונה שנשאה לא נשאר כי אם פ' שנים מר"ע ורבי יהושע בשעה שבירך את רבי היה בן ק"מ שנים לכל הפחות שבפחות מע' שנה לא היה מברכו ואז היה רבי לכל הפחות בן ס' וא"כ לא היה מברכו רק מי' שנים ועוד נראה שלא נשאה עד שעסק בי רב תרי סרי ותרי סרי שנין נמצא כשהיה רבי יהושע בן קרחה בן ק"מ היה רבי יותר מחצי ימיו לכך נראה לר"ת דלא ר"ע היה אלא איניש אחרינא היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם ר' יהושע בנו של ר"ע. מ"ר:

    אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערבי"א דדווקא לחבירו אבל לנכרי אסור לפי שהוא [עושה] לדעת אותה [אמירה] ואינו נראה דהא שרינן ליה הכא משו' דדבור אסור והרהור מותר [א"כ] ל"ש נכרי ל"ש ישראל. מ"ר:

    ודיבור מי אסורפי' מן התורה דהא מדשרינן דיבור של מצוה מכלל דמדאורייתא שרי:

    ואמר ר"א פוסקין צדקה לעניים בשבתוא"ת מה צריך לאתויי הא ה"ל לאתויי מילתייהו דבית הלל [בפי"ז] (בתוספתא) דתני אין פוסקים צדקה אפי' להשיא יתום ויתומה ואין משדכין על התינוקות ליארס בו דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וצ"ל דניחא ליה לאתויי מילתא דרבי אלעזר דמהתם לא הוה שמעינן פסיקת צדקה לעניים דהא לא שרי בית הלל אלא להשיא יתום ויתומה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    [מתני'] לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו שכור לי פועלים:

    גמ' ואקשינן עלה מ"ש הוא ומ"ש חבירו.

    ובא רב פפא לאוקמיה למתני' בחבירו נכרירב אשי אמר אפילו תימא בחבירו ישראל הא קמ"ל דלשכור פועלים הוא דלא יאמר לו אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר אסור שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או כיוצא בו. אבל אם יאמר לו הא נראה שתעמוד עמי לערב ובדעתו שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או עשה לי מלאכה כך וכך מותר כר' יהושע בן קרחה.

    ואמר ר' יוחנן הלכתא כר' יהושע בן קרחה ודייק ר' יוחנן ואמר טעמיה דר' יהושע בן קרחה דיבור בפירוש' אסור אבל הרהור מותר דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר. ואקשינן עליה והא הוא דאמר בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא כו' ואמאי לא אמרינן הכא נמי הרהור מותר. ומפרקינן האי קרא מיבעי ליה לאסור אפילו ערותו של נכרי דאשכחנן קרא דאמר וערות אביהם לא ראו. ואקשי' תוב ודבור מי אסור והביאו ה' שמועות אחת שאפילו דבור אמ' מותר בשבת. ואלו הן חשבונות ופוסקין צדקה לעניים ומפקחין פיקוח רבים. והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים והולכין לבתי טאטראות ולבתי קרקסאות לפקח על עסקי רבים.

    ותנא משדכין על התינוקות ליארסועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אמנות. ומפרקי' אלא אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר חפצך אסורין כדבור חפצי שמים מותרין. ואלו כולן חפצי שמים הן:

    חשבונות של מלךפירוש מילך אורחים ובא הלך לאיש העשיר כלומר מותר לאדם לחשב אורחים הקרואים להסב אצלו בסעודה וכדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו פי' חשבונות של מה בכך כמו שיחשב אדם חשבון כגון חיילות המלך כך וכך אלף וכיוצא בו אומ' לו מה בכך. כלומר מה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה כגון אלו מותר בשבת.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף ק״נ עמוד א׳

    מסכת שבת דף ק״נ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־415 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מדוד מעות ודינרי זהב והבא:

    ורבו יתירה הוספת לי לאחר שהיה ז' שנים בהמה וחזר למלכותו היה משתבח כן ומהו התוספת שקשר תנין גדול נחש גדול בראשו של ארי כמין אפסר:

    מתני' לא ישכור אדם פועלים דכתיב (ישעיהו נח, יג) ממצוא חפצך:

    ולא יאמר לחבירו כו' בגמרא פריך פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול:

    אין מחשיכין על התחום לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו:

    אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת לשמור פירותיו וזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו:

    ומביא פירות בידו הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך:

    כלל אמר אבא שאול נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו ולקמיה מפרש לאתויי מאי:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 150a · Sefaria

    תוספות

    ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות השתא משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור פועלי' ולהביא פירו' וקשה לרבי דבסוף פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ח:) תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא מילתא דאינו מטייל אלא ליכנס למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח מדינה רגילים להיות מרחצאות כדאמרי' בפ"ק דמגילה (דף ו:) ה' מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל הכא אין הוכחה כ"כ בתוך התחום המחשיך לשכור פועלים ולהביא פירות וכי האי גוונא משני התם. מ"ר:

    מה לי הוא ומה לי חבירו ואם תאמר ונימא דחבירו היינו דאמר ליה שכור לי פועלים למחר וי"ל דא"כ מאי איריא חבירו אפי' הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר דעד כאן לא קאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר אלא משום דשאם יש בורגנין הולך הא לאו הכי לא:

    ורבי יהושע בן קרחה היא יש מפרש דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר"ע והיה לו בן ששמו יהושע כדאמר בפרק קמא דשבועות א"ל ר' יהושע בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב׳:כ״ג) ואמרינן נמי לקמן (שבת דף קנב.) אמר ליה ההוא צדוקי לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינאה כמה הוי הרי שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד אמרי' במגילה פרק בתרא (דף כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואי ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע והא קיימא לן דלא נשא ר"ע בת כלבא שבוע עד שקיבל עליו לעסוק בתורה ואז היה בן מ' דתניא בסוף ספרי מ' שנה שימש ת"ח מ' שנה פירנס את ישראל וכל ימיו ק"כ שנים ואמרי' בקידושין פרק בתרא (דף עב.) עד שלא מת ר"ע נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה ראשונה שנשאה לא נשאר כי אם פ' שנים מר"ע ורבי יהושע בשעה שבירך את רבי היה בן ק"מ שנים לכל הפחות שבפחות מע' שנה לא היה מברכו ואז היה רבי לכל הפחות בן ס' וא"כ לא היה מברכו רק מי' שנים ועוד נראה שלא נשאה עד שעסק בי רב תרי סרי ותרי סרי שנין נמצא כשהיה רבי יהושע בן קרחה בן ק"מ היה רבי יותר מחצי ימיו לכך נראה לר"ת דלא ר"ע היה אלא איניש אחרינא היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם ר' יהושע בנו של ר"ע. מ"ר:

    אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב י"א דדווקא לחבירו אבל לנכרי אסור לפי שהוא [עושה] לדעת אותה [אמירה] ואינו נראה דהא שרינן ליה הכא משו' דדבור אסור והרהור מותר [א"כ] ל"ש נכרי ל"ש ישראל. מ"ר:

    ודיבור מי אסור פי' מן התורה דהא מדשרינן דיבור של מצוה מכלל דמדאורייתא שרי:

    ואמר ר"א פוסקין צדקה לעניים בשבת וא"ת מה צריך לאתויי הא ה"ל לאתויי מילתייהו דבית הלל [בפי"ז] (בתוספתא) דתני אין פוסקים צדקה אפי' להשיא יתום ויתומה ואין משדכין על התינוקות ליארס בו דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וצ"ל דניחא ליה לאתויי מילתא דרבי אלעזר דמהתם לא הוה שמעינן פסיקת צדקה לעניים דהא לא שרי בית הלל אלא להשיא יתום ויתומה:

    Tosafot on Shabbat 150a · Sefaria

    רבנו חננאל

    [מתני'] לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו שכור לי פועלים:

    גמ' ואקשינן עלה מ"ש הוא ומ"ש חבירו.

    ובא רב פפא לאוקמיה למתני' בחבירו נכרי רב אשי אמר אפילו תימא בחבירו ישראל הא קמ"ל דלשכור פועלים הוא דלא יאמר לו אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר אסור שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או כיוצא בו. אבל אם יאמר לו הא נראה שתעמוד עמי לערב ובדעתו שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או עשה לי מלאכה כך וכך מותר כר' יהושע בן קרחה.

    ואמר ר' יוחנן הלכתא כר' יהושע בן קרחה ודייק ר' יוחנן ואמר טעמיה דר' יהושע בן קרחה דיבור בפירוש' אסור אבל הרהור מותר דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר. ואקשינן עליה והא הוא דאמר בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא כו' ואמאי לא אמרינן הכא נמי הרהור מותר. ומפרקינן האי קרא מיבעי ליה לאסור אפילו ערותו של נכרי דאשכחנן קרא דאמר וערות אביהם לא ראו. ואקשי' תוב ודבור מי אסור והביאו ה' שמועות אחת שאפילו דבור אמ' מותר בשבת. ואלו הן חשבונות ופוסקין צדקה לעניים ומפקחין פיקוח רבים. והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים והולכין לבתי טאטראות ולבתי קרקסאות לפקח על עסקי רבים.

    ותנא משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אמנות. ומפרקי' אלא אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר חפצך אסורין כדבור חפצי שמים מותרין. ואלו כולן חפצי שמים הן:

    חשבונות של מלך פירוש מילך אורחים ובא הלך לאיש העשיר כלומר מותר לאדם לחשב אורחים הקרואים להסב אצלו בסעודה וכדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו פי' חשבונות של מה בכך כמו שיחשב אדם חשבון כגון חיילות המלך כך וכך אלף וכיוצא בו אומ' לו מה בכך. כלומר מה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה כגון אלו מותר בשבת.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 150a · Sefaria

    רשב"א

    הא ד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהושע בן קרחה. קשיא לי דהא אוקימנא סתם מתניתין כרבי יהושע בן קרחה, ורבי יוחנן הלכה כסתם משנה אית ליה בכל מקום ואפילו תמצי לומר אמוראי נינהו, הוי ליה למימר הכי. ושמא נאמר דר"י לא מפרש למתניתין הכי ולא ידעינן היכי מפרש לה.

    Rashba on Shabbat 150a · Sefaria

    מאירי

    המשנה השלישית לא ישכור אדם פועלים בשבת לא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו זכאי אני להחשיך עליו אמר הר"ם פי' הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך ואני אשמור לך פירותיך שבתחומי וכמו שמותר לו לצוות חברו בשמירה כך מותר לו שיחשיך לשמור וזהו ענין אמרם כל שאני זכאי בשמירתו רשאי אני להחשיך עליו וענין להחשיך על התחום שילך בשבת עד סוף התחום שבת וישב בתוך התחום עד שיצא שבת ויעשה דבר פלני וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהם אסורים לעשותם בשבת כמו שפירש ואמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכתו' עשות חפציך ביום קדשי מלבד אם הוא דבר מצוה ויהיה הדבור חפצי שמים כגון שידבר אדם בשדוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה כי ההשתדלות באלה הדברים כלם מצוה:

    אמר המאירי המשנה השלישית והיא מענין מה שלפניה לא ישכור אדם פועלים בשבת לצורך מלאכת מחר והשכירות הוא שיפסוק להם דמים כך וכך אתן לכם ולא יאמר לחבירו לשכור לו ופי' בגמ' אף לחבירו גוי אלא שהקשו עליה אמירה לגוי שבות היא כלומר ואף זו כבר למדנוה מנכרי שבא לכבות כך פירשוה גדולי הרבנים ונראה לשיטתם שאף בדבר שאם יעשנו הוא בעצמו אין בו אלא שבות אמירה לגוי אסורה בו שהוא שבות דשבות ומ"מ י"מ אותה בתמיהה אמירה לגוי שבות היא כלומר אמירה לגוי בדבר שאף לישראל אין בו אלא שבות שבות היא ולשיטה זו מותר לומר לגוי לשכור לו לצורך מחר וכבר הארכנו בדין שבות דשבות בפרקים שעברו ומ"מ חזרו בגמ' ופירשוה בחבירו ישראל ולהשמיענו מתוך איסורו היתר לומר הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר לכשתחשך אע"פ ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו היא הואיל ואין מפרש לו כן להדיא מותר שאין זה אלא כעין הרהור למלאכה ודבור אסור הרהור מותר:

    ואין מחשיכין על התחום והוא שילך בשבת עד סוף התחום כדי שבשעה שתחשך יהא קרוב לפועלים וישכרם מיד או שיהא קרוב לפרדס ויביא משם פירות ופירשוה בגמ' בפירות המחוברים שמאחר שאסור לו לקצצן בשבת וכן בפועלים אסור לשכרם בשבת אף הוא אסור להחשיך עליהם אבל פירות תלושים הואיל ואלו היו שם מחיצות היתה הבאתם מותרת בשבת אף הוא מותר להחשיך עליהם אבל מחשיך הוא לשמור ר"ל להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו שהרי שמירת פירות מותרת בשבת אלו היה שם עירוב והרי הוא רשאי לומר לחבירו שמור לו פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי וכל שהוא זכאי בו זכאי הוא בהחשכתו ומביא פירות אפי' מן המחוברים הואיל ולא היתה עיקר כוונתו לכך:

    כלל אמר אבא שאול להוסיף כל הדומים לאלו כל שאני זכאי בשבת באמירתו אם לגוי אם לחברו ישראל לעשותו למוצאי שבת או בעשייתו זכאי אני להחשיך עליו ואבא שאול אינו חולק על תנא קמא אלא שנותן כלל להוסיף כל כיוצא בו:

    משנה מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין אמר הר"ם פי' לפקח פירושו בזה המקום לשאול ולחקור עסקי כמו צרכי ארון ארון עץ תכריכין ידוע והם הבגדים שבהם נקבר המת:

    אמר המאירי יאמר אח"כ מחשיכין על התחום על עסקי כלה להביא לה הדס לאפריון ועל עסקי המת לתקון ארון ותכריכין ואע"פ שהדברים אסורים מצד עצמן שהרי הם מעשה האסור בשבת מ"מ מתוך שהוא מצוה מותר לומר לחבירו בשבת לך בערב למקום פלוני להביא ארון ותכריכין או הדס לכלה ומאחר שמותר לומר כן אף הוא עצמו מותר להחשיך:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וי"מ שתנא קמא לא התיר החשכה לשמור אלא לשדות שבתוך התחום ואבא שאול חלק להתיר כל שהוא רשאי באמירתו והלכה כאבא שאול והכל עולה לטעם אחד לענין פסק ומ"מ לענין פירוש נראה כדעת ראשון ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

    בית המרחץ ובית הכסא אסור להרהר בו בדברי תורה ויש חולקים בה כמו שביארנו במס' ברכות ובן נח ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו שאע"פ שנאמר עליהם בשר חמורים בשרם מ"מ הרי נאמר בהם וערות אביהם לא ראו הכתוב קראו ערוה אבל ערות בהמה מותר לקרות כנגדה וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת ברכות:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Shabbat 150a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה של מלך של עצה שאינה שלו כו' כצ"ל גם בגמ' ומלך מלשון עצה כמו צא והמלך בגבורה וק"ל:

    תוס' בד"ה מה לי כו' וי"ל דא"כ מאי אריא חבירו אפי' הוא כו' דשאם יש בורגנין הולך כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דהך מלתא ממשנה יתירא לא הוי ליה לאשמועינן בחבירו אלא אפילו באיהו גופיה אבל למאי דמסיק דהא קמ"ל כו' אבל יאמר אדם לחבירו הנראה כו' הך מלתא ודאי לא שייכא באיהו גופיה וק"ל:

    בד"ה אומר אדם כו' עמי לערב י"א דדוקא כו' שהוא עושה לדעת אותה אמירה ואין נראה דהא כו' והרהור מותר וא"כ לא שנא נכרי כו' כצ"ל מצאתי מוגה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 150a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה אומר אדם לחבירו וכו' שהוא לדעת אותה מלאכה וכו' ס"א שהוא רוצה לדעת וכו':

    Maharam on Shabbat 150a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' חבר נכרי עי' סוכה דף לט ע"א תוס' ד"ה הלוקח ועי' מג"א סימן תק ס"ק ג:

    Gilyon HaShas on Shabbat 150a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    מתני' ולא יאמר אדם לחבירו (נכרי) לשכור לו פועלים ובגמרא והא אמירה לנכרי שבות, (וכבר סתמה רבי במתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה). קשה לי לטעם א' שבהר"ן (והביאו המג"א סי' ש"ז סק"ז) דטעם דאסור לומר לנכרי לכבות. אף דכיבוי בעצמו הוי מלאכה שא"צ לגופה, והוי שבות דשבות במקום פסידא היינו כיון דאם הי' צריך לגופו הי' חייב מה"ת, לפיכך החמיר' בי' לאסור גם בשבות דשבות, א"כ ממתני' דעכו"ם שבא לכבות לא שמעינן רק דאמירה לנכרי אסור היכא דשייך בי' איסור דאורייתא כמו בכיבוי, אבל אמירה דעכו"ם לשכור פועלים דהוי שבות דשבות גמור לא שמעינן משם, וכמו דבאמת קיל יותר לענין פסידא, וצ"ע (א"א עי' לאבא מארי בתשובותיו סימן י"ז):

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 150a · Sefaria

    בן יהוידע

    מְלַמֵּד, שֶׁרָכַב עַל אֲרִי זָכָר, וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ נראה לי בס"ד הטעם דידוע שהוא בא מבת מַלְכַּת שְׁבָא, שבא עליה שלמה המלך ע"ה והולידה בת וזה יצא מביתה, ולכן הוא החריב בית המקדש שבנה שלמה המלך ע"ה לקיים מה שנאמר (ישעיהו מט, יז) מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ, ולכן היה אוהב את ירמיה הנביא ע"ה מפני שהיה גלגול שלמה המלך ע"ה שלכן נחרב הבית בימיו. ובזה מובן הטעם שֶׁרָכַב עַל אַרְיֵה זָכָר, כי יצא מן הבת שיצאה משלמה המלך ע"ה וכל מלכי בית דוד נקראים בשם אַרְיֵה על שם יהודה ראש השבט דכתיב ביה (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, ולכך גם אותו רשע קראו הכתוב אַרְיֵה דכתיב (ירמיהו ד, ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ, וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ כי היה מסטרא דנחש והיה כל תוקפו בקליפת הראש, לכן כתיב ביה (דניאל ב, לח) אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא, ועיין בשער טעמי המצות לרבינו האר"י ז"ל בפרשת ראה בענין זה של קליפת הראש במלכות בבל עיין שם. ונראה לי בס"ד שיש רמז לארי ונחש במה שנאמר (דניאל ד, לג) וּרְבוּ יַתִּירָה, דתיבת 'יַתִּירָה' [625] עולה מספר כֹּחַ אֲרִי כֹּחַ נָחָשׁ [625] בדקדוק. או יובן אֲרִי תַּנִּין [721] עם הכולל מספר חַיַּת הַשָּׂדֶה [732] כמו שנאמר (ירמיהו כז, ו) חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ.

    שָׁבְתָה אֻמָּה זֹאת שֶׁאָמְרָה מְדֹד וְהָבֵא. יש להקשות לפירוש רש"י ז"ל דפירש מדוד 'מעות ודינרי זהב והבא' היכן מצינו באותו רשע שבקש ממון מישראל, ואם על שלקח כסף וזהב של בית המקדש דבר זה נעשה מאליו והוא לא נתכוון לכך, אלא כיון שהחריב נטל כל הנמצא ולא בא בשביל כסף וזהב, ולמי אמר מְדֹד וְהָבֵא? ועוד מהו לשון 'מדוד'? כי דינרי כסף וזהב הם נטלים במנין או במשקל ולא ב'מדידה'. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל במדרש על נבוזראדן שר החיל של נבוכדנצר שלחו להחריב את ירושלים היה קץ בחייו כשראה שאינו יכול לכבשה ורצה לחזור, עד שאמרו לו האויבים של ישראל אל תירא כי אלהים של אלו הוא בעוכרם דחטאו לו, וזה לך האות: מדוד החומה היום ותחזור ותמדוד יום אחר יום, ויעש כן וימדוד בכל יום והיה רואה שנפחת כל יום ממנה שני טפחים שנבלעת בארץ, ואז עמד על עומדו ולא חזר עד שנכנס לירושלים והחריב והרג בה הרג רב עיין שם. ולפי זה הכונה כאן לא קאי על מעות ודינרים, אלא 'מדוד החומה והבא' חילך תוך ירושלים, כי מן המדידה תדע שהיא מסורה בידך מן השמים.

    Ben Yehoyada on Shabbat 150a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף ק״נ, עמוד א׳, בהיקף של כ־415 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 110 מילים

      נפתחת ב״מדוד והבא. ואיכא דאמרי, שאמרה ״מאד מאד…״

    2. קטע 236 מילים

      נפתחת ב״(דניאל ד, לג) ״ורבו יתירה הוספת לי״,…״

      חכמים: רב יהודה, רב ירמיה בר אבא, אבא.

    3. קטע 341 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ לא ישכור אדם פועלים״, בשבת. ולא…״

      חכמים: אבא.

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ (פשיטא) מ"ש הוא ומ"ש חבירו אמר…״

      חכמים: רב פפא, רב אשי.

    5. קטע 552 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רב אשי אפילו תימא חבירו…״

      חכמים: רב אשי, רב ומתני, רבי יהושע, רב רבי.

    6. קטע 638 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי יהושע, רבה.

    7. קטע 748 מילים

      נפתחת ב״רמי ליה רב אחא בר רב הונא…״

      חכמים: רב אחא בר רב, רבי יוחנן, רבא, רבה.

    8. קטע 826 מילים

      נפתחת ב״הכא נמי כתיב (דברים כג, טו) ולא…״

      חכמים: רב יהודה.

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי לא…״

    10. קטע 1012 מילים

      נפתחת ב״אימא הכי נמי אמר קרא (בראשית ט,…״

    11. קטע 1143 מילים

      נפתחת ב״ודיבור מי אסיר והא רב חסדא ורב…״

      חכמים: רב חסדא, רב המנונא, רבי יוחנן.

    12. קטע 1240 מילים

      נפתחת ב״וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן הולכין…״

      חכמים: שמואל.

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״א"ר יהודה אמר שמואל חשבונות של [מלך]…״

      חכמים: שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף ק״נ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026