כדאמרי אינשי — חשבון קטן תחילה ואם יצטרך ליותר יפנה יותר משום הכי נקט ד' ברישא והדר חמשה וה"ה אפילו טובא:
שלא יגמור — משום אשוויי גומות:
ברגלו — מפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו דלא הוי טלטול:
תבואה צבורה — מוכחא מילתא דהוקצה לאוצר:
להסתפק — להאכיל לבהמתו אסור דברי ר"ש ור' אחא כו':
כלפי לייא — כנגד היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר"ש מתיר מוקצה בכל מקום וכאן הוא מחמיר:
לייא — היכן כגון חצבי לנהרא כגני לייא דברכות (דף נח.):
לתך — אבל בציר מהכי לאו אוצר הוא:
לתך — חצי כור הוא ט"ו סאין:
בד' וה' קופות אין טפי לא — בקופות עצמן הוא יפנה וימלאם אם ירצה או שק בכתפו שיעור קופה בפעם אחת אבל טפי להלך יותר מה' פעמים כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך לא:
למעוטי בהילוכא עדיף — ואע"ג דאפושי משוי הוא:
או דילמא מעוטי משוי עדיף — ואם בא לפנות בכלים קטנים כשיעור ה' קופות מותר ולרב חסדא קבעי לה דאמר ה' דוקא:
בי' ובט"ו — קס"ד אקופות קאי לומר שמפנה בקופות קטנות וירבה בהילוך:
אכדין קאי — ולא פליגי והכי קאמר בי' בט"ו יפנה באותן ה' קופות:
הא דמשתקלי חדא חדא בקופה — הך דתניא ד' וה' ולא נחת למניינא דכדין איירי בכדין גדולים דמשתקלי חדא בקופה והך דתנא בי' וט"ו איירי בכדים בינונים ובכדין קטנים עשר כדמשתקלי תרי תרי בקופה ט"ו כדמשתקלי תלתא תלתא בקופה דקטנים:
כי דקורי דהרפניא — בכדין של הרפניא:
איבעיא להו — אליבא דרב חסדא:
דחוק לתלמידים — שאין מקום לתלמידים להושיב:
ועימר — פנה את העומרים וכרמלית הואי ובפחות פחות מד' אמות:
ת"ש ועימר רבי — אלמא חד גברא פנינהו:
רבי בנפשיה עימר — בתמיה וכי אורחיה דנשיא בהכי:
כהשכמת ביהמ"ד — מדשוי להו במתני' כי הדדי:
מהשכמת בית המדרש — דתנא דידן אקדמה ברישא:
אל נא תעבור — והניחו והלך לקבל האורחים:
ועיון תפלה — לכוין בתפלתו:
