בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קכ״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כדאמרי אינשיחשבון קטן תחילה ואם יצטרך ליותר יפנה יותר משום הכי נקט ד' ברישא והדר חמשה וה"ה אפילו טובא:

    שלא יגמורמשום אשוויי גומות:

    ברגלומפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו דלא הוי טלטול:

    תבואה צבורהמוכחא מילתא דהוקצה לאוצר:

    להסתפקלהאכיל לבהמתו אסור דברי ר"ש ור' אחא כו':

    כלפי לייאכנגד היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר"ש מתיר מוקצה בכל מקום וכאן הוא מחמיר:

    לייאהיכן כגון חצבי לנהרא כגני לייא דברכות (דף נח.):

    לתךאבל בציר מהכי לאו אוצר הוא:

    לתךחצי כור הוא ט"ו סאין:

    בד' וה' קופות אין טפי לאבקופות עצמן הוא יפנה וימלאם אם ירצה או שק בכתפו שיעור קופה בפעם אחת אבל טפי להלך יותר מה' פעמים כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך לא:

    למעוטי בהילוכא עדיףואע"ג דאפושי משוי הוא:

    או דילמא מעוטי משוי עדיףואם בא לפנות בכלים קטנים כשיעור ה' קופות מותר ולרב חסדא קבעי לה דאמר ה' דוקא:

    בי' ובט"וקס"ד אקופות קאי לומר שמפנה בקופות קטנות וירבה בהילוך:

    אכדין קאיולא פליגי והכי קאמר בי' בט"ו יפנה באותן ה' קופות:

    הא דמשתקלי חדא חדא בקופההך דתניא ד' וה' ולא נחת למניינא דכדין איירי בכדין גדולים דמשתקלי חדא בקופה והך דתנא בי' וט"ו איירי בכדים בינונים ובכדין קטנים עשר כדמשתקלי תרי תרי בקופה ט"ו כדמשתקלי תלתא תלתא בקופה דקטנים:

    כי דקורי דהרפניאבכדין של הרפניא:

    איבעיא להואליבא דרב חסדא:

    דחוק לתלמידיםשאין מקום לתלמידים להושיב:

    ועימרפנה את העומרים וכרמלית הואי ובפחות פחות מד' אמות:

    ת"ש ועימר רביאלמא חד גברא פנינהו:

    רבי בנפשיה עימרבתמיה וכי אורחיה דנשיא בהכי:

    כהשכמת ביהמ"דמדשוי להו במתני' כי הדדי:

    מהשכמת בית המדרשדתנא דידן אקדמה ברישא:

    אל נא תעבורוהניחו והלך לקבל האורחים:

    ועיון תפלהלכוין בתפלתו:

    שבת 127 עמוד א

    1כדאמרי אינשי, ואי בעי אפילו טובא נמי מפנין. ומאי ״אבל לא את האוצר״ שלא יגמור כולו, דילמא אתי לאשוויי גומות. אבל אתחולי מתחיל. ומני ר"ש היא, דלית ליה מוקצה.

    ברייתא

    2ת"ר אין מתחילין באוצר תחילה, אבל עושה בו שביל כדי שיכנס ויצא. עושה בו שביל?! והא אמרת אין מתחילין! הכי קאמר: עושה בו שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו.

    ברייתא

    3תנו רבנן: תבואה צבורה, בזמן שהתחיל בה מע"ש מותר להסתפק ממנה בשבת, ואם לאו אסור להסתפק ממנה בשבת, דברי ר"ש ר' אחא מתיר: כלפי לייא! אלא אימא: דברי ר' אחא, ורבי שמעון מתיר.

    4תנא: כמה שיעור תבואה צבורה לתך. בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: שיעור תבואה צבורה בכמה? אמר ליה הרי אמרו: שיעור תבואה צבורה לתך.

    5איבעיא להו: הני ארבע וחמש קופות דקאמר, בארבע וחמש קופות אין, טפי לא, אלמא למעוטי בהילוכא עדיף, או דילמא למעוטי משוי עדיף.

    6ת"ש דתני חדא: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של כדי שמן ושל כדי יין. ותניא אידך: בעשר ובחמש עשרה. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר מעוטי בהילוכא עדיף, ומר סבר מעוטי במשוי עדיף?

    7לא, דכ"ע מעוטי בהילוכא עדיף, ומי סברת ״בעשר ובחמש עשרה״ אקופות קאי? אכדין קאי, ולא קשיא: הא דמשתקלי חד חד בקופה, והא דמישתקלי תרי תרי, והא דמשתקלי תלתא תלתא ובדקורי דהרפניא.

    8איבעיא להו: הני ארבע וחמש דקאמר, אע"ג דאית ליה אורחין טובא, או דילמא הכל לפי האורחין? ואת"ל הכל לפי האורחין, חד גברא מפני לכולהו, או דילמא גברא גברא מפני לנפשיה?

    9ת"ש דאמר רבה אמר רבי חייא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד, וראה מקום דחוק לתלמידים, ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עומרים, ועימר רבי כל השדה כולה. (שמע מינה: הכל לפי האורחין)׃

    10ורב יוסף א"ר הושעיא: פעם אחת הלך ר' חייא למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים, ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עומרים, ועימר ר' חייא כל השדה כולה. שמע מינה: הכל לפי האורחין.

    11ועדיין תבעי לך: חד גברא מפני ליה לכולא או דילמא כל גברא וגברא מפני לנפשיה?

    12ת"ש ועימר רבי. ולטעמיך, רבי בדנפשיה עימר?! אלא צוה ועימר, ולעולם כל חד וחד מפני לנפשיה.

    13מפני האורחין וכו'. א"ר יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני: ״מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש״. ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני ״מפני האורחין״, והדר ״ומפני בטול בית המדרש״. אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב: ״(בראשית יח״, ג) ״ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'״. א"ר אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת ב"ו אין קטן יכול לומר לגדול ״המתן עד שאבא אצלך״, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ״ויאמר (ה') אם נא מצאתי וגו'״.

    14אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.

    15איני?! והא אנן) תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחברו, ות"ת כנגד כולם) [הני אין, מידי אחרינא לא]!

    תוספות

    דכולי עלמא למעוטי בהלוכא עדיףלא מצי למימר למעוטי במשוי עדיף דההיא דקתני ד' וה' קופות לא מצי סבר הכי דא"כ הוה ליה למיתני בעשר וט"ו כשיעור ה' קופות וא"ת והא תנן בפרק אין צדין (ביצה דף כה.) שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אלא מביאה לאיברים אף על גב דמפיש בהילוכא התם שאני דאיכא טירחא יותר מדאי להביאה שלימה א"נ משום דמיחזי כמוליכה למכור בשוק והא דאמרינן בריש שואל (לקמן שבת דף קמח.) היכי ליעבד דמליא בחצבא רבא תימלי בחצבא זוטא קא מפשא בהילוכא דמליא בחצבא זוטא תמלא בחצבא רבא קא מפשא במשוי התם כיון שנהגו למלאות המים בחצבא רבא או בחצבא זוטא קשה להם לשנות מכמות שנהגו:

    של כדי שמן ושל כדי ייןוהא דתנן בפ' המביא (ביצה דף כט:) כדי יין לא יביאם בסל ובקופה היינו ממקום רחוק דמיחזי כעובדין דחול אבל הכא בביתו:

    אע"ג דאית ליה אורחין טובא או דילמא הכל לפי האורחיןמכאן יש להוכיח דהא דתנן במתניתין ד' וה' קופות הוי אפי' בשביל אדם אחד דאי הוי נמי לפי האורחין אמאי נקט ד' וה' ועוד מדלא מספקא ליה אי חד מפני כולהו או כל חד לנפשיה אלא באת"ל הכל לפי האורחין משמע הא אם אמר אף על גב דאיתרמו ליה אורחין טובא ליכא לאיסתפוקי ואי אמרינן דד' וה' קופות הוי לפי האורחין אכתי איכא לספוקי אי חד גברא מפני לכולהו או כל חד מפני לנפשיה אלא משמע דפשיטא דד' וה' אינן לפי האורחין אלא אפילו לצורך אדם אחד:

    ולטעמיך רבי בנפשיה עימרפי' כל השדה כולה:

    דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן וגו'קסבר כמאן דאמר בשבועות (דף לה:) דהאי השם קדש דאיכא מאן דאמר התם שהוא חול שלמלאכים היה מדבר שהיה מזמינם:

    אוכל מפירותיהן בעולם הזהבפ"ק דקדושין (דף לט:) מפ' דהיינו אם היתה שקולה מכרעת דשכר מצות בהאי עלמא ליכא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    כמה שיעור תבואה לתךהלתך הוא חצי כור והוא ט"ו כי הכור הוא ל' סאה והכור והחומר מדה אחת כי תרגום חומר כורא כמו שאתה מוצא ביחזקאל (מה) האיפה והבת תוכן אחד להם ואמר התרגום מכילת וביתא טוקס חד יהי לכון סכום תלת סאין למיסב מעשר כורא הרי נתברר לו מיכן כי החומר הוא כור וכי הבת היא ג' סאין ואמר אחר כך כי עשרת הבתים חומר נמצא שיעור הכור ל' סאין ושם אמר (הושע ג) וחומר שעורים ולתך שעורים ואמרו חכמינו בפרק גיד הנשה (חולין דף צב) אלו ארבעים וחמשה צדיקים החומר ל' ולתך ט"ו הכל מ"ה נתקיים לך כי הכור הוא שני לתכים:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קכ״ז עמוד א׳

    מסכת שבת דף קכ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־496 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כדאמרי אינשי חשבון קטן תחילה ואם יצטרך ליותר יפנה יותר משום הכי נקט ד' ברישא והדר חמשה וה"ה אפילו טובא:

    שלא יגמור משום אשוויי גומות:

    ברגלו מפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו דלא הוי טלטול:

    תבואה צבורה מוכחא מילתא דהוקצה לאוצר:

    להסתפק להאכיל לבהמתו אסור דברי ר"ש ור' אחא כו':

    כלפי לייא כנגד היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר"ש מתיר מוקצה בכל מקום וכאן הוא מחמיר:

    לייא היכן כגון חצבי לנהרא כגני לייא דברכות (דף נח.):

    לתך אבל בציר מהכי לאו אוצר הוא:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 127a · Sefaria

    תוספות

    דכולי עלמא למעוטי בהלוכא עדיף לא מצי למימר למעוטי במשוי עדיף דההיא דקתני ד' וה' קופות לא מצי סבר הכי דא"כ הוה ליה למיתני בעשר וט"ו כשיעור ה' קופות וא"ת והא תנן בפרק אין צדין (ביצה דף כה.) שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אלא מביאה לאיברים אף על גב דמפיש בהילוכא התם שאני דאיכא טירחא יותר מדאי להביאה שלימה א"נ משום דמיחזי כמוליכה למכור בשוק והא דאמרינן בריש שואל (לקמן שבת דף קמח.) היכי ליעבד דמליא בחצבא רבא תימלי בחצבא זוטא קא מפשא בהילוכא דמליא בחצבא זוטא תמלא בחצבא רבא קא מפשא במשוי התם כיון שנהגו למלאות המים בחצבא רבא או בחצבא זוטא קשה להם לשנות מכמות שנהגו:

    של כדי שמן ושל כדי יין והא דתנן בפ' המביא (ביצה דף כט:) כדי יין לא יביאם בסל ובקופה היינו ממקום רחוק דמיחזי כעובדין דחול אבל הכא בביתו:

    אע"ג דאית ליה אורחין טובא או דילמא הכל לפי האורחין מכאן יש להוכיח דהא דתנן במתניתין ד' וה' קופות הוי אפי' בשביל אדם אחד דאי הוי נמי לפי האורחין אמאי נקט ד' וה' ועוד מדלא מספקא ליה אי חד מפני כולהו או כל חד לנפשיה אלא באת"ל הכל לפי האורחין משמע הא אם אמר אף על גב דאיתרמו ליה אורחין טובא ליכא לאיסתפוקי ואי אמרינן דד' וה' קופות הוי לפי האורחין אכתי איכא לספוקי אי חד גברא מפני לכולהו או כל חד מפני לנפשיה אלא משמע דפשיטא דד' וה' אינן לפי האורחין אלא אפילו לצורך אדם אחד:

    ולטעמיך רבי בנפשיה עימר פי' כל השדה כולה:

    דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן וגו' קסבר כמאן דאמר בשבועות (דף לה:) דהאי השם קדש דאיכא מאן דאמר התם שהוא חול שלמלאכים היה מדבר שהיה מזמינם:

    אוכל מפירותיהן בעולם הזה בפ"ק דקדושין (דף לט:) מפ' דהיינו אם היתה שקולה מכרעת דשכר מצות בהאי עלמא ליכא:

    Tosafot on Shabbat 127a · Sefaria

    רב נסים גאון

    כמה שיעור תבואה לתך הלתך הוא חצי כור והוא ט"ו כי הכור הוא ל' סאה והכור והחומר מדה אחת כי תרגום חומר כורא כמו שאתה מוצא ביחזקאל (מה) האיפה והבת תוכן אחד להם ואמר התרגום מכילת וביתא טוקס חד יהי לכון סכום תלת סאין למיסב מעשר כורא הרי נתברר לו מיכן כי החומר הוא כור וכי הבת היא ג' סאין ואמר אחר כך כי עשרת הבתים חומר נמצא שיעור הכור ל' סאין ושם אמר (הושע ג) וחומר שעורים ולתך שעורים ואמרו חכמינו בפרק גיד הנשה (חולין דף צב) אלו ארבעים וחמשה צדיקים החומר ל' ולתך ט"ו הכל מ"ה נתקיים לך כי הכור הוא שני לתכים:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 127a · Sefaria

    רבנו חננאל

    שאין מתחילין באוצר תחלה ולא בתבואה צבורה ומדבעא רב נחומי כמה שיעורי תבואה צבורה.

    ותנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך ש"מ דהלכתא כהני מתניתא מדקט[ר]חינן לפרושי טעמייהו ויש מי שאומר הלכתא כשמואל דמוקים למתניתין כרבי שמעון דלית ליה מוקצה והלכתא כוותיה. ולתך זה האמור כאן הוא שיעור הקופות ששנינו במשנתנו. ואע"ג דלא איתאמרא בהדיא בגמרא דילן הא איתפרש בתלמוד א"י. ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שעור הקופות. א"ל נלמד סתום מן המפורש דתנינן תמן בג' קופות של ג' ג' סאין תורמין את הלשכה. ושיעור לתך חצי כור והוא ט"ו סאין. נמצא שעור המשנה והברייתא שיעור אחד. וכדאוקמה רב חסדא למתני' ד' מה'. והכין שמעתא דא סלקא ועלה קמבעיא לן מעוטי בהלוכא עדיף או מעוטי במשוי עדיף.

    ואמרי' ת"ש דתני חדא מפנין אפילו ד' וה' קופות של כדי יין וכדי שמן. ותניא אידך בעשר ובחמש עשרה. ואוקימנא להו דכ"ע מעוטי בהילוכא עדיף. ושיעורם אחד הם.

    ואכדין קאי ולא אקופות והא מתניתא דקתני חמש הכין פירושא חמש כדות גדולות שאין מכילה הקופה יותר מכדה אחת. והא מתניתא דקתני בעשר ובחמש עשרה בעשר כדות בחמש קופות והן בינוניות שנמצאו ב' כדות בכל קופה והא דתני ט"ו ג' כדות בכל קופה והא דמשתקלי תלת כדי בכל קופה כגון דקורי הרפניא פי' כדות שעושין בהרפניא והן קטנות ונוטלות ג' ג' בקופה שנמצא שיעור משקל כל כדה קטנה סאה והבינונית סאה וחצי. והגדולה ג' סאין. ותוב איבעיא לן הני דקא מפנינן ד' או ה' קופות מפני האורחין אע"פ דאית ליה אורחין הרבה אין לו רשות לפנות יותר מזה השיעור או דילמא הכל לפי האורחין ועוד בעיא אחרת כשמפנין אחד מפנה לכולן או כל אחד מפנה לעצמו ואיפשיטא שמעתא הכל לפי האורחין אם יש לו אורחין הרבה מפנין להן כל צרכן. ובאנו לדקדק מדקתני ועימר רבי את כל השדה שאחד מפנה לכולן (ולא עמר) [ודחינן וליטעמיך] וכי ר' בעצמו עימר אלא צוה ועימרו.

    ולעולם כל חד וחד לנפשיה וכיון דלא איפשיט בהדיא חד מפנהו לכולהו מחמרינן לפנויי כל דחד וחד לנפשיה דאיסורא הוא. וסתמא לחומרא. זה נכון לפנות כל אחד לעצמו ומסתייעא הא מילתא מהא (לעיל שבת דף קכ"ה ע"ב) דא"ר חנניה פעם אחד הלך למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר ולא סמך במחשבתו שלו אלא הצריך כל אחד לעצמו וכדר' אסי ור' אמי אליבא דר' יוחנן כל אחד כטעמיה. פי' נדבך של אבנים אבנים סדורות זו ע"ג זו. ושפשפום לפשפשם ברגליהם. סואר של קורות קורות נתונות זו ע"ג זו. גשוש בלשון ישמעאל עירים ספינות. נגדר בלשון ישמעאל מתרו ופינוי לבית המדרש ולאורחים והכנת מקום לישיבתם שניהם שוין בדבר מצוה ושאר השמועה פשוטה היא. והא דתנן מפנין ד' ה' קופות.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 127a · Sefaria

    רשב"א

    הכי גריס רש"י ז"ל, וכן היא בספרים שלנו תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר להסתפק ממנה בשבת. ולפי גירסא זו הא דתנא עלה וכמה שיעור תבואה צבורה לתך, אליבא דר' אחא היא, ולא קיימא לן כותיה אלא כר"ש, ואפילו לתך ואפילו כורים מתחיל בה אפילו בשבת. והרב אלפסי ז"ל שכתבה בהלכות, גריס בה מותר לטלטלה. וכתב הרמב"ן ז"ל דלפי גירסא זו נראה שהרב ז"ל מפרשה כמתניתין במפנה מפני האורחים, אלא דבמתניתין לא שמענו אלא תבואה שבקופות אבל תבואה צבורה שבאוצר לא שמענו, ונחלקו בה בברייתא רב אחא אסר לטלטל ור"ש מתיר, ותנא כמה תבואה צבורה אתיא אליבא דר"ש, כלומר כמה שיעור תבואה צבורה מתיר ר"ש לטלטל לתך. ולפי דברי הירושלמי היינו נמי כשיעור ארבע וחמש קופות דמתניתין, דבירושלמי (בפרקין, ה"א) גרסינן התם, ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעור קופות, אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש, דתניא בשלש קופות של שלש סאין תורמין את הלשכה. וכן נראה לי אפילו מסוגיא דשמעתין דקופות שיעור ידוע יש להם, מדאיבעיא להו הני ארבע וחמש קופות בד' וה' אין בטפי לא או דלמא מעוטי במשוי עדיף, ואי קופות כל שהן בין קטנות בין גדולות קאמר, מאי קא מיבעיא להו, וכולה סוגיא מוכחא הכין. אבל הברייתא הראשונה דקתני אין מתחילין באוצר כר"י אתיא וליתא, ולא כתבה הרב ז"ל בהלכות אלא בגררא דתניא אידך. אבל התימא בדברי הרב ז"ל, שלא כתב כלל בעיא דמעוטי בהלוכא עדיף או מעוטי במשוי עדיף, וכל חד וחד מפני' לנפשיה ארבע וחמש קופות כשיעורא דמתניתין. וכן פירש הרמב"ן ז"ל.

    Rashba on Shabbat 127a · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו במשנה שזו שאמרו אין מתחילין באוצר תחלה אין הלכה כן לשטתנו ומ"מ לדעת הפוסקים כן מודים הם שיכול הוא לעשות בו שביל ברגליו ר"ל שמפנה ברגלו לכאן ולכאן דרך הליכתו נמצאת אומר לשטתנו שתבואה צבורה אפי' לא הותחל בה מערב מותר להסתפק ממנה לבהמתו בשבת שאין דין מוקצה בשבת וביום טוב אסור ולשיטה האחרת אסור וכמה שיעור תבואה צבורה ליאסר אף לדעתם לכך והוא ט"ו סאין אבל פחות מכאן אף לשיטתם מותר וי"מ תבואה צבורה אף לשטתנו ולענין טלטול לפנות לפני האורחים כלו' תבואה צבורה שאינה בקופות בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר לטלטלה לפנותה מפני האורחים ומפני המדרש ואם לא התחיל בה אסור אחר שיש שם שיעור מרובה כל כך ר"ל לתך:

    ארבע וחמש קופות שהתרנו אם רצה למעט במשאוי ולרבות בהלוך כגון שיעשה מחמש קופות אלו עשרה שיפנה אותם בעשר פעמים אינו רשאי והוא שאמרו מעוטי בהלוך עדיף וזה שאמרו בעשר בחמש עשרה פירושו שיכול לפנות עשר כדין או חמש עשרה בחמש קופות ונמצא בכדים גדולים שאין הקופה מחזקת אלא אחד ארבע וחמש מנין הכדין כמנין הקופו' ואם הכדים בינוניים שתהא הקופה מחזקת שנים מהם מפנה עשר כדין בחמש קופות ואם הם קטנים עד שתהא קופה מחזקת שלש מהם מפנה חמש עשרה כדין בחמש קופות וכן על סדר זה אפי' כמה:

    ארבע וחמש קופות שהתרנו לפנות לא התרנו באורח אחד אלא הכל לפי האורחים ולרב חסדא אף בכמה אורחים אינו מפנה יותר ולשמואל מפנה יותר הכל כמו שצריך לו וכן נראה ממה שעמר ר' את כל השדה כלה ר"ל שפינהו מן העמרים מלשון ישרשו שהוא משמש בדבר והפכו וכן אין אחד מפנה לכלם אלא כל אחד לעצמו ואם הוא אדם חשוב מפנה אחר בשבילו ועמור זה שהיה בשדה אתה צריך לפרשו בפחות פחות מד' אמות:

    לעולם ישתדל אדם בהכנסת אורחים שאין לך מצוה גדולה הימנה דרך הערה אמרו גדול הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש וכן אמרו ששה דברים אדם עושה אותם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא הכנסת אורחים ובקור חולים והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות וכוון תפלה ובמקום אחר הוסיפו בכלל זה כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו אלא שאף אלו בכלל גמילות חסדים הם:

    Meiri on Shabbat 127a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה דכ"ע למעוטי כו' דההיא דקתני ד' וה' קופות כו' דא"כ ה"ל למתני בעשר וט"ו כשיעור ה' קופות כו' עכ"ל. וממתניתין דקתני בה נמי אפי' ד' וה' קופות לא הויא קשיא ליה לתלמודא ליתני בעשר וט"ו דלא נחית למתני ד' וה' קופות אלא דהיינו שיעור ה' קופות ומיהו אפשר דמצי למעוטי במשא לפנות בכלים קטנים ולישא בעשר וט"ו פעמים אבל בברייתא דקתני ד' וה' קופות של כדי שמן כו' דמשמע דנחית למתני שיעור כדין גדולים כשיעור הקופות דהיינו ד' וה' ואי הוה סבר למעוטי במשא ה"ל למתני עשר וט"ו כדין קטנים כשיעור ה' קופות ודו"ק:

    בא"ד שחטה בשדה כו' התם שאני דאיכא טירחא יותר כו' עכ"ל ובר"פ שואל תירצו משום דמחזי כעובדא דחול ע"ש:

    בד"ה אע"ג דאית ליה כו' מכאן יש להוכיח כו' דאי הא נמי לפי האורחים אמאי נקט ד' וה' כו' עכ"ל דממתני' גופא ליכא לאוכוחי מידי דאימא ודאי באדם אחד הוה לפי האורחין עד ד' וה' קופות ונקט ד' וה' קופות משום דבאורחין טובא דצריכי טפי מד' וה' אין מפנין טפי מד' וה' אבל אי הוה אמרי' דבטובא נמי הוה לפי אורחין כדאמר הכא א"כ אמאי נקט כלל ד' וה' אי לאו משום דבאדם אחד נמי ד' וה' מיהו הראיה שנית שכתבו ועוד מדלא מספקא כו' משמע הא אם אמר אע"ג דמתרמי כו' ואי אמרי' ד' וה' קופות הוה לפי אורחין אכתי איכא לספוקי כו' עכ"ל אין זו הראייה מכרעת דאימא דודאי כן הוא לפום אותה סברא דבאורחין טובא נמי לא רק ד' וה' איכא למימר דבאדם א' נמי ד' וה' דאין חילוק בין מועטים למרובין אבל לפום הסברא דקיימינן דבטובא הוה לפי האורחין ה"נ אית לן למימר באדם אחד הוה לפי אורחין ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה אוכל מפירותיהן כו' שקולה מכרעת דשכר מצוה בהאי עלמא איכא עכ"ל כצ"ל ור"ל דהך מתני' דקתני בהנך דאוכל מפירותיהן בעוה"ז כו' ולא במצות אחרות היינו לענין זה דבהנך אם היה שקולה מכרעת משא"כ באחריני אבל שכר מצוה ודאי דאיכא נמי בכל מצות בעוה"ז כדקתני התם כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו' והכי מפרש לה התם בגמרא ומהרש"ל הגיה באריכות לאין צורך גם מ"ש שאין זה תלוי בזה אינו כן דשפיר תלוי זה בזה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 127a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' ת"ש דאמר רבה אמר ר' חייא וכו' ומצא שדה מלאה עומרים ועימד רבי כל השדה כולה ורב יוסף אמר ר' הושעיא פעם אחת וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה דכ"ע וכו' התם כמו שנהגו למלאות וכו' נ"ל שצ"ל כיון שנהגו למלאות וכו':

    ד"ה אוכל מפירותיהן וכו' בפ"ק דקדושין מפרש וכו' והך משנה דהכא פליגא אדר' יעקב דאמר ר"י:

    בא"ד אם היתה שקולה מכרעת וכו' פי' מכרעת שאם היה מחצה עונות ומחצה זכיות ויש במחצה זכיות אחת מאלו מכרעת את הכף כאלו הוי רובא זכיות דא"ל שאם עשה אחת מאלו ותו לא דהא הוי רוב עונות אם לא קיים שאר מצות ע"ש גם בתוס':

    Maharam on Shabbat 127a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא גדולה הכנסת אורחים עי' ב"מ דף פו ע"א ובתוספות שם ד"ה חזייה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 127a · Sefaria

    בן יהוידע

    וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. יש להקשות איך דייק כן, והלא כל היכא דנקיט שני דברים בזה אחר זה אין הוכחה מן הקדימה, דיש לומר שוים הם ומאי הוה ליה למעבד? ונראה לי בס"ד אם תאמר שהם שוים על כל פנים היה לו להקדים בית המדרש משום כבוד תורה, כמו שנאמר בגמרא (כתובות קו.) אמר רב נחמן האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף שיש לה דין קדימה, והכי נמי הכא אם היו הם שוים, אלא ודאי שיש יתרון למצוה זו ולכך הקדימה. אי נמי נראה לי בס"ד דאם הם שוים הוה ליה למימר מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּבִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ ולמה אמר 'מִפְּנֵי' פעם שנית לעשותם שתי חלוקות? אלא ודאי רצה לרמוז לפי דרכו של אורחים עדיף, ולהכי עשאם שני חלוקות והקדים האורחים.

    מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ קשא הוה ליה למימר מִפְּנֵי הַתַּלְמִידִים? ונראה לי בס"ד דלא הוצרך התנא ללמדנו בעבור תלמידים שבאו ללמוד ואין להם מקום ליישב דצריך לפנות להם, דזה פשיטה דלא גרעי מאורחים, אך כונתו לומר היכא דהרב קודם שהתחיל ללמד וראה שהמקום נתמלא ואם יבואו עוד תלמידים לא ימצאו מקום פנוי, מותר לפנות קודם שיבואו על הספק שמא יבואו אחר שהתחיל ללמד ואז יצטרך לפסוק הלימוד כדי לפנות. נמצא דבא ללמדנו חידוש בזה דלא שמעינן ליה מדין האורחים, דהכא מתיר לפנות קודם שיבואו התלמידים החדשים אחר שנתמלא המקום, על הספק שמא יבואו עוד תלמידים ואז יהיה ביטול בית המדרש, שצריך לפסוק הלימוד עד שיפנו להם מקום לחדשים הבאים.

    בּוֹא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם קשא אומרו בּוֹא להיכן יבא, ומאיזה מקום יצא? ונראה לי בס"ד דבתורה יש ד' חלקים פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד], וכפי חלק הפשט אין מכאן הוכחה לכך, דכפי פשט המקרא יתפרש (בראשית יח, ג) אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוא שם חול, וכמו שכתב רש"י בחומש דלהגדול שבהם היה אומר כן. אך בחלק הדרשה דורשין שם זה קודש, ולהקב"ה היה אומר כן, לזה אמר בּוֹא וּרְאֵה רצונו לומר צֵא מחלק הפשט וּבֹא לחלק הדרש, ואז תראה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם.

    Ben Yehoyada on Shabbat 127a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קכ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־496 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״כדאמרי אינשי, ואי בעי אפילו טובא נמי…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אין מתחילין באוצר תחילה, אבל עושה…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: תבואה צבורה, בזמן שהתחיל בה…״

      חכמים: רבי שמעון.

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״תנא: כמה שיעור תבואה צבורה לתך. בעא…״

      חכמים: רב נחומי בר זכריה, אביי.

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: הני ארבע וחמש קופות דקאמר,…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דתני חדא: מפנין אפילו ארבע וחמש…״

    7. קטע 731 מילים

      נפתחת ב״לא, דכ"ע מעוטי בהילוכא עדיף, ומי סברת…״

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: הני ארבע וחמש דקאמר, אע"ג…״

    9. קטע 932 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דאמר רבה אמר רבי חייא: פעם…״

      חכמים: רבי חייא, רבי למקום, רבי כל, רבה.

    10. קטע 1032 מילים

      נפתחת ב״ורב יוסף א"ר הושעיא: פעם אחת הלך…״

      חכמים: רב יוסף.

    11. קטע 1115 מילים

      נפתחת ב״ועדיין תבעי לך: חד גברא מפני ליה…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ועימר רבי. ולטעמיך, רבי בדנפשיה עימר?!…״

      חכמים: רבי בדנפשיה.

    13. קטע 1392 מילים

      נפתחת ב״מפני האורחין וכו'. א"ר יוחנן: גדולה הכנסת…״

      חכמים: רב דימי, רב יהודה, אבא.

    14. קטע 1441 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי…״

      חכמים: רב יהודה בר שילא.

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״איני?! והא אנן) תנן: אלו דברים שאדם…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קכ״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026