עלויי קא מעלי ליה — שהיתה מם סתומה בלוחות אבל מם פתוחה לא היתה בלוחות כדמפרש מנצפך צופים אמרום וכיון דאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים לא אפשר לאוקומיה אלא בסתומה דהואיל והכתב היה נראה משני עבריהם היה לה ליפול אם לא שבנס היה עומד אבל פתוחה אין בה נס ע"כ מנצפך דרבי ירמיה דאמר צופין אמרום בפתוחים קאמר יש שמקשין סוגיא זו על סוגיא דאמר במגילה דרמינן הא דר' ירמיה אהא דרב חסדא אלמא תרוייהו בסתומין ואין זו קושיא שכן דרך הש"ס מהפך הסברא כאן כדי שיקשה ובמקום אחר מהפכו לפי הקושיא ואי הוה בעי התם לתרוצי כי איתמר דרב חסדא בסתומין ודר' ירמיה בפתוחין הוה מתרץ ליה אלא תירוצא מעליא שני ליה התם וה"נ:
מיהוה הוה — תרוייהו ולא ידעי הי באמצע תיבה כו':
ונקרא מבחוץ — האותיות הפוכות והתיבה הפוכה ולא אשמועינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מם וסמך בנס:
נבוב בהר סרו — לא היו בלוחות אלא תיבה בעלמא נקט:
אלף בינה — למוד תורה:
מ"ט פשיט כרעיה דגימ"ל לגבי דלי"ת — ולא לגבי בי"ת:
מ"ט פשיט כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל — ולא לגבי ה"א שמושכה קצת לצד גימ"ל:
דלימציה ליה — עני נפשיה ולא יטריחנו לבעל הבית לרוץ אחריו:
ה"ו — כמו אני והו (סוכה דף מה.) שמות הם:
ומטיב לך — היינו טי"ת:
ירושה — היינו יו"ד:
כתר — היינו כף:
לעולם הבא — היינו למד:
מאמר פתוח ומאמר סתום — יש דברים שנתן רשות לדורשן ויש שאתה מצווה לסותמן כגון מעשה מרכבה:
נאמן כפוף — אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא:
סימנים — של סדר שמועות דתנא או אמורא בגירס' דלא תשכח אחת מהן כגון אלו שבש"ס:
פה פתוח — בשעת המכנסים פזר:
פה סתום — בשעת המפזרים כנס אם יש גדול ממך:
במנוד ראש — ברתת וענוה יתירה:
מ"ט מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש — לישנא דמעליא הוא שאחוריו של רי"ש לגבי הקו"ף שאין הקב"ה רוצה להסתכל בפני רשע:
תגא דקו"ף — כמין זיי"ן שעושין בסופו של גג קו"ף:
כרעיה דקו"ף תליא — שאינה נדבקת עם גגה:
ליעול בהך — יקיף תחת רגלי הקו"ף ויכנס בפתח של ימין:
מסייעין אותו — ומכינין לו פתח:
הוא יליץ — מעצמו יליץ לא יסייעוהו ולא ימנעוהו:
ואם לענוים — ולמדה טובה הוא נמשך:
יתן חן — יסייעוהו מן השמים:
מקרבן מיליה — אותיות קרובות שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא:
אמת מרחקן מיליה — זו בתחילת אל"ף בית וזו באמצע וזו בסוף:
אחד כרעא — כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד:
אמת מלבן לבוני — מושכבין תחתיה אותיותי' כמין לבינה דאל"ף הרי יש לה ב' רגלים ומושבה טוב ורגל השני רחב:
אתאוה לו — בתמיה וכן כולן:
ע"כ מדת הרשעים — כן הוא נדרש אצל רשעים:
אם את בוש — מלחטוא:
גר דק גור בדוק — נפשך תהא צרורה תחת כסאי ודוק שמים:
לים כל — גיהנם קרוי ים כל לפי שהרוב הולכים שם:
אמר שר של גיהנם — לים שלי תן את כל העולם ואפילו ישראל:
אמר ליה אח"ס בט"ע גי"ף — אלפא ביתא היא אצל א"ת ב"ש וכולן סדורות בספר יצירה:
אני אחוס עליהם על שבעטו בגיף — בניאוף:
דכ"ץ — נוטריקון דכים כנים צדיקים:
אין לך — גיהנם חלק בהן בישראל:
ומרזן שת — ואומר שר של גיהנם זונני מזרעו של שת. כל העובדי כוכבים וישראל:
אל בם — אמר לו הקב"ה לא יהא לך חלק בהם:
ג"ן ד"ס — אמר הקב"ה אוליכם לגן הדס לגן עדן:
ה"ע ו"ף — הנני עף ברעב:
ז"ץ ח"ק — הללו זרעו של יצחק הם ולא אתנם לך:
ט"ר י"ש כ"ת — שמור לי והמתן יש לי כתות אחרות:
