אין מוציאין — הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:
טלטול מי שמעת להו — דמשוי יו"ט לשבת:
טלטול לאו לצורך הוצאה — בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:
להא דרבא — דאמר צורך מקומו כצורך גופו:
מר — פושי"ר:
שלא יגנב — דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:
שותא — מצודה:
לאו למימרא כו' — למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:
שקילו שותא מקמיה כהנא — דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:
מחמה לצל הוה — במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:
בי סדיותא — כרים של לבד שקורין פילטר"א:
בי שמשי — בחמה:
אמר ליה שרי — רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:
אית לי אחריני — איני צריך לגופו:
דכרבה סבירא לך — דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:
מכבדות — אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן:
של מילתא — בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:
של תמרה — כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:
לצורך גופו — למלאכת היתר:
אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה — דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:
וכן אמר רבי אלעזר — של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:
מתני' מעין מלאכה — שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:
לצוק לתוכה מקפה — עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:
גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן — כשקדש היום:
מסיקין בכלים — ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:
ואין מסיקין בשברי כלים — דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:
עצים בעלמא נינהו — דהא מאתמול להסקה קיימי:
וקתני אין מסיקין — ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:
מר סבר מוכן הוא — כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:
הא רבי יהודה — מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:
והא — דתני מסיקין בשניהם:
רבי שמעון — דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:
והא — דתניא אף בכלים אין מסיקין:
רבי נחמיה היא — דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:
דאייתור — שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:
שרגינהו — אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:
בחצר — דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:
אבל לא בכרמלית — אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:
אפילו בכרמלית — הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:
ורבא אמר אף ברה"ר — כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:
בריתקא — שם רה"ר:
איתווסאי מסאניה טינא — נתלכלך מנעלו בטיט:
כפר ליה — מקנחו:
אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי — מה אסור מה מותר:
אלא מיגמר נמי מגמרי — מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:
לדידי — לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:
שנתכתתה — החבית:
מגופה — של חבית שנתכתתה החבית:
היא — המגופה:
ושבריה — של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:
לא יספות — יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:
ואם זרק — מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:
זרקיה לגלימיה — בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי:
