מסכת שבת דף קכ״ד עמוד ב׳

אין מוציאין - הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:

טלטול מי שמעת להו - דמשוי יו"ט לשבת:

טלטול לאו לצורך הוצאה - בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:

להא דרבא - דאמר צורך מקומו כצורך גופו:

מר - פושי"ר:

שלא יגנב - דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:

שותא - מצודה:

לאו למימרא כו' - למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:

שקילו שותא מקמיה כהנא - דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:

מחמה לצל הוה - במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:

בי סדיותא - כרים של לבד שקורין פילטר"א:

בי שמשי - בחמה:

אמר ליה שרי - רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:

אית לי אחריני - איני צריך לגופו:

דכרבה סבירא לך - דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:

מכבדות - אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן:

של מילתא - בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:

של תמרה - כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:

לצורך גופו - למלאכת היתר:

אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה - דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:

וכן אמר רבי אלעזר - של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:

מתני' מעין מלאכה - שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:

לצוק לתוכה מקפה - עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:

גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן - כשקדש היום:

מסיקין בכלים - ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:

ואין מסיקין בשברי כלים - דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:

עצים בעלמא נינהו - דהא מאתמול להסקה קיימי:

וקתני אין מסיקין - ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:

מר סבר מוכן הוא - כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:

הא רבי יהודה - מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:

והא - דתני מסיקין בשניהם:

רבי שמעון - דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:

והא - דתניא אף בכלים אין מסיקין:

רבי נחמיה היא - דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:

דאייתור - שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:

שרגינהו - אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:

בחצר - דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:

אבל לא בכרמלית - אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:

אפילו בכרמלית - הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:

ורבא אמר אף ברה"ר - כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:

בריתקא - שם רה"ר:

איתווסאי מסאניה טינא - נתלכלך מנעלו בטיט:

כפר ליה - מקנחו:

אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי - מה אסור מה מותר:

אלא מיגמר נמי מגמרי - מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:

לדידי - לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:

שנתכתתה - החבית:

מגופה - של חבית שנתכתתה החבית:

היא - המגופה:

ושבריה - של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:

לא יספות - יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:

ואם זרק - מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:

זרקיה לגלימיה - בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי: