בקולב — הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומיטלטל והחנוני מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין תחובין בו ותולין בהן אבנטים ורצועות למכור:
בערסה — אישתרייד"א בלע"ז והן מאזנים גדולות לשקול צמר ושעוה ונחשת והן של עץ:
הלך אחר שלשלותיו — שתלוי בהן ואם של מתכת הן טמאות:
המעמיד — גוף הטבעת מעמיד החותם והעול מעמיד את סמלוניו והקולב את מסמרותיו והסולם את שליבותיו שהרי בהם קבועים והערסה הוא עץ ארוך שהקנה שקורין ייש"א והלשון תחוב בו והשלשלות קבועות בקנה וכולן העץ ארוך מעמידן שהוא פליי"ל ששתי כפות המאזנים תלויות בב' ראשין:
רבא אמר — ברייתא דקתני וטבעת הוי תכשיט בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם לאו ארישא דאיירי בתכשיטי נשים קיימי תרוייהו אלא חד תכשיט דאיש וחד תכשיט דאשה ולצדדין קתני:
טומאה אשבת קרמית — הא דקתני וטבעת בין שיש עליה כו' לאו ארישא קאי דקרי ליה תכשיט נשים אלא הכי קאמר וטבעת שאמרו שנטמאת בין שיש עליה חותם דלאו תכשיט הוא מיהו כלי מעשה הוא בין שאין עליה חותם דהוי תכשיט וכי קתני רישא תכשיטי נשים אשאין עליה חותם:
למאי חזיא — לתכשיט דקתני אינה חייבת חטאת:
אוגרת בה שערה — היוצא חוץ לקישוריה כורכתו סביב המחט ותוחבת המחט בשבכה מתחתיה שלא יראה שערה:
ותיהוי כבירית — דתנא מתניתין (לקמן שבת דף סג.) בירית טהורה מלטמא ויוצאין בה והיא כמין אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי שוקיה להדקן שלא יפלו על רגלה:
טהורה — דלאו תכשיט היא אלא תשמיש לבתי שוקיה והוי כטבעת הכלים דאמרן טהורות בפרקין דלעיל ויוצאין בה שצריך לה עם בתי שוקיה ולא הוי משאוי ויוצאין דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות דשער באשה ערוה ולא מחויא ואמאי לא תצא לכתחילה:
חולקת — לכאן ולכאן באמצע ראשה שקורין גריוו"א פסוקת, שביל בלע"ז:
ובשבת למאי חזיא — הרי בשבת אינה חולקת שערה:
טס של זהב יש לה על ראשה — האחד והשני עוקץ הוי:
בחול חולקת שערה — בעוקץ:
ובשבת — תוחבת העוקץ בשבכה והטס שבראשה השני מונח על פדחתה:
מתני' סנדל המסומר — של עץ הוא ותוחבין מסמרות למעלה לחזק התחתון עם העליון (העץ עם העור שלמעלה הימנו ויש לו שתי פיות ותוחב רגלו בו) ובגמרא מפרש מאי טעמא גזרו ביה:
ולא ביחיד — ולא בסנדל יחיד:
בזמן שאין ברגלו מכה — בש"ס ירושלמי מפרש דלא ליחשדיה דטעין ליה לחבריה תותי כנפיה ולשון רבותי דילמא מחייכי עליה ושקיל דשליף ליה וממטי ליה בידי' בשכחת שבת ומיהו בזמן שיש ברגלו מכה שרי ובגמרא בעי בהי מינייהו יהיב ליה:
ולא בתפילין — כדמפרש טעמא בגמרא (לקמן שבת דף סא.):
ולא בקמיע — שכותבין וטוענין לרפואה:
שאינו מן המומחה — אבל בקמיע מומחה שרי דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו:
שריון קסדא ומגפיים — מפרש בגמרא:
אינו חייב חטאת — דכולהו מין מלבושין נינהו בחול למלחמה:
גמ' שלפי הגזירה היו — בני אדם הנשמטים מן הגזירה היו:
הנכנס יכנס — הרוצה ליכנס יכנס שהנכנס יראה תחלה שאין אדם רואה:
והיוצא אל יצא — שמא יש אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויבינו שאנו כאן:
נהפך סנדלו — שיש לו שתי פיות ויכול לנועלו מב' צדדין אבל ניכר מי הוא לפנים ומי הוא לאחור וכשנועלו זה הפוך נראה הנכנס כאילו הוא יוצא וניכר מקומו בקרקע:
והרגו זה את זה — בדחיקתן שהיו סנדליהן מסומרין כעין אותם שעושין לרגלי הסוסים ראשיהן עבים:
אל יצא — האיש בשבת כדמפרש לקמיה דבשבת היה מעשה ומעין המאורע אסרו:
אלמה תנן — במסכת ביצה:
