הקודח — וכל הקודח ע"מ למלאות הוא לתקוע בו יתד ושלא למלאות קרי נוקב:
בשלמא לרב — דאמר נקב הוי בנין האי נמי בנין הוה כל שהוא ואע"פ שימלאנו הרי הועיל לבנין שקודח החור:
חד חורתא — קדח חור:
אלא לשמואל — דאמר נוקב לאו בונה הוא בשלמא נקב דלול איכא למימר מכה בפטיש אבל זה שעומד לסתום לאו גמר מלאכה הוא:
דבזעיה ברמצא דפרזלא — במסמר ארוך של ברזל:
ושבקיה בגוויה — לתלוש בה:
דחק קפיזא בקבא — בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק שלש לוגין ואע"פ שעתיד להוסיף יש שמקיימין כן:
מאמן ידיו — מרגילם ומכוונם להכאה הראוייה למלאכה מכה גדולה או מכה קטנה:
מרדדי טסי משכן — לציפוי קרשים:
עושין כן — מכין ג' על הטס ואחת על הסדן להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק ובעלי מטבע במקומנו ראיתי עושין כן:
מתני' מקרסם — קוצץ ענפים יבשים מן אילן לתקנו:
מזרד — זרדין לחין חדשים של שנה זו ופעמים שהן מרובין ומכחישים האילן ומתייבשין וקוצצין אותם ממנו:
אם לתקן — את האילן או את הקרקע וקצצו מן המחובר:
ביצה קלה — כגרוגרת מביצת תרנגולת שקלה היא לבשל מכל הביצים:
גמ' לביזרא דקרא — לזרוע בתוכה נימא של דלעת ואע"ג דשנינו (לעיל שבת דף צ:) לענין הוצאת זרע דלועין שנים שאין אדם טורח בנימא אחת ה"מ הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק כי הדדי שאינו זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה:
עולשין — עשב שקורין קרישפ"ל:
זרדין — מין קנים הם ובעודן רכים זורדין אותם למאכל אדם נתקשו מעט ראויין למאכל בהמה יבשו עומדין להסקה:
אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו — הרי הקרקע מתייפה מאליו:
באגם — שאין צריך ליפות:
בארעא דחבריה — לא איכפת ליה ליפות:
מתני' בין משם אחד — שתיהן אלפין:
משתי שמות — אלף בית:
משתי סמניות — אחת בדיו ואחת בסיקרא:
בכל לשון — של כל כתבים וגופן של כל אומה ואומה:
משום רושם — סימן שהיו עושים בקרשי המשכן מפני שמפרקין אותו ולכשיקימוהו לא יחלפו סדר הקרשים ואתא ר' יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא רשם שני רשימות בעלמא לסימן חייב:
מצינו שם קטן כו' — הא אתא לאשמועינן רבי יהודה דאע"ג שלא נגמר מלאכתו שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצת ואותו מקצת הויא תיבה המתקיימת במקום אחר חייב:
גמ' הא מני רבי יוסי היא — דלא בעי כתיבה אלא רושם בעלמא ובשמאלו רושם מיהא הוה:
והן שני שמות — כגון הנך דנקט במתני' שאינן שוות:
הא ב' אותיות והן שם אחד — כגון שש מששך או תת מתתנן או חח מחחים לא מיחייב מדלא נקט רבי יהודה חד מהנך:
אחת — כולה במשמע:
כל השם — התיבה קרוי שם:
בית אחד בנפה — לאחר שהסיך נצרים של שתי עושה באריגת ערב נצר אחד מלמטה ואחד ממעלה והן קרוין בתים והם עונבין את השתי כדרך רכיבתו ועומד האריג ובית אחד אין מתקיים ומשום דלאו חוטין נינהו קרי להו בית כמו בתי נירין שאין לה בתי נירין אחרים:
