כרעו הן — ונשאו הן את הזב:
טהורין — דתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם אבל כל שאר כלים ואוכלים אין מיטמאין מחמת משכב ומושב כדתניא (לעיל שבת דף נט.) מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ולמהוי אפילו ראשון לטומאה מחמת משא הזב נמי לא דכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו' והא דאמר לעיל נכרי ונכרית וע"ז שהסיטום אחרים טמאים באדם קאמרינן:
כל הטמאו' המסיטות — אחרים כגון בכף מאזנים או אדם טמא מת שהסיט את חברו טהורין:
שלא מצינו לו — בשאר טומאות שבתורה אלא בזב:
וכל דדמי ליה — דאתי מריבויא דזב וע"ז מנדה גמרי דהיינו זב:
ישנה לאברים — כגון של חוליות ישנה לטומאתה אבר אבר או לא:
דהדיוט יכול להחזירה — שאין צריך אומן לכך:
פחותה מכזית — והיא שלמה:
לענין איסור — ליאסר בהנאה:
ומחבקה ומנשקה — וזהו לשון ברית אהבה וחבה אלמא אדוקים בה וע"ז היא:
הא איתקש למת — כדלקמן אל קבר בני העם:
ורבנן למאי הלכתא כו' — אתקפתא היא לרבנן דאמרי אינה מטמאה במשא למאי הלכתא אמרו אליבייהו דאיתקש לנדה דאינה לאברים ולשרץ דלא מטמינן במשא למת דאינה מטמאה בכעדשה כולהו לקולא:
אימא — כולהו לחומרא:
דרבנן — דכל הנך היקשות דברי קבלה נינהו ואסמכתא בעלמא ושקץ תשקצנו לאו לשון שרץ ממש הוא אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא:
מתני' שהיא טהורה — שאינה מקבלת טומאה:
בלב ים — הרי היא כים:
גמ' פשיטא אניה בלב ים היא — לאו פירכא היא אלא פירוש למתני':
נלמדנה משק — שהרי כלי עץ היא והוקשה לשק לענין טומאה:
אף כו' — וזו אינה מיטלטל' מלאה דגדולה היא:
ספינה של חרס — דלא איתקש לשק:
אי נמי ספינת הירדן — איכא בינייהו שהיא קטנה ומיטלטלת מלאה וריקנית לפי שהנהר קטן:
הא נמי בלב ים — דים לאו דוקא וכל הנהרות נמי טהורין הן:
נשנית משנה זו — של מסכת כלים דתני בה ספינת הירדן טמאה ולא נתגלה הטעם למה:
