אילימא ת"ק — כרב חסדא ור' יוסי כרב הונא:
דילמא — טעמא דת"ק משום דקסבר ניתנו לקרות בהן ונהי דר' יוסי קאי כרב הונא מיהו כרב חסדא לא קאי ולא חד דהא רב חסדא אפי' למ"ד לא ניתנו קאמר מצילין:
ומעניינות הרבה — מפרשיות שהיו כותבין בקמיעין פסוקים ללחש כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה:
הברכות — מטבע ברכות שטבעו חכמים כגון י"ח ושאר ברכות:
נשרפין במקומן — אם נפלה דליקה בשבת:
כשורפי תורה — שהרי לא יצילם בשבת:
לבודקו — אם אמת היה הדבר:
טומוס — קבוצות קונטריסים:
היו כתובין — תורה נביאים וכתובים:
תיבעי למ"ד — בנכתבים בכל לשון מצילין תיבעי למ"ד אין מצילין:
דלא מיקיים — אין מתקיים כדיו:
הא רב המנונא תנא — מצילין:
מאי תניא — היכא תניא:
מדקאמר מגילה בדיו — וקתני דהוא מן הדברים שבין ספרים למגילה ש"מ שאר ספרים נכתבים בסם ובסיקרא:
בר חלוב — שם אדם:
פ"ה אותיות — זהו שיעור לספר תורה שנמחק או בלה להיות עומד בקדושתו:
כגון פרשת ויהי בנסוע הארון — שהוא ספר לעצמו כדלקמן ויש בה פ"ה אותיות:
ללקט — שנשארת כאן תיבה ובמקום אחר תיבה:
מהו — להצילן:
ותיבעי לך פרשת ויהי בנסוע הארון גופה — שנכתבה לבדה וחסרה אות מהו להצילה:
שאין בו כדי ללקוט — ובאותו ליקוט עצמו ליכא אזכרות:
תרגום שבתורה — יגר שהדותא ושבנביאים כגון כדנא תימרון להום (ירמיהו י׳:י״א) שכתבו מקרא [א"נ] התרגום שבעזרא כתבו מקרא:
כתב עברית — אותיות גדולות הן ואין דומות לכתב אשורית אף ע"פ שכתובין בלשון הקדש אלא שכתב האותיות משונות:
ואין צריך לומר תרגום שבעזרא ושבדניאל ושבתורה — שכתבו תרגום כהלכתו:
להשלים — אם היה בו כדי ללקט ותרגום זו משלימו מצטרף ומצילין בשבילו:
תיובתא דרב הונא — דמדקתני ללקט מכלל דמפוזרות נינהו:
בתיבות — הא דקתני ללקט דמשמע מפוזרות לא ללקט אות ואות לבד אלא ללקט תיבה שלימה תיבה כאן ותיבה כאן עד פ"ה אותיות וכי פלגינין באותיות המפוזרות:
עשה לה סימניות מלמעלה ומלמטה — להבדיל' מן הסמוכות לה:
למעלה ולמטה — בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון:
