מסכת שבת דף ק״כ עמוד א׳

דברים שאין אדם עומד בהן - על בוריין לאומרן כהלכתן:

אלא אם כן נכשל בהן - עד שאומרן ב' וג' פעמים בשיבוש דהיינו טעמי תורה המסותרין:

לא אהיה חובש - איני רגיל להיות חובש חבוש בבהמ"ד. אהיה הורגלתי כמו שחוק לרעהו אהיה (איוב י״ב:ד׳) אני הווה:

וממאי - דמשום דיש בהן אמנה הוא דילמא על כרחיך צריכים שישיבו האמת:

דאי אמר להו גמירנא - אותן טעמי תורה:

אמרי ליה - שואלים אימא לן:

ומשני הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש - מודה הוא על האמת שלא יגע בתורה:

בדברי תורה - היו נאמנין ואין מתהללים על שקר:

מתני' ועיגול של דבילה - שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה:

ואם היו פקחין - לישאל שכרן כפועלים:

לחצר המעורבת - ואפי' הכי טובא לא ליצול כדאמר לעיל (שבת דף קיז:) מתוך שבהול אי שרי לאיעסוקי בהצלה כולי האי אתי לכבויי:

כל כלי תשמישו - שצריכין לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות:

י"ח כלים - מפרש להו בגמרא שכן דרך ללובשן בחול יחד אבל טפי מהכי לא ואינו פושטן לחזור וללבוש ולהציל אחרים:

גמ' בבא להציל - [שהציל] בסל [אחד] כדקתני סל מלא ככרות ואינו טורח אלא להצילן מתוך הדליקה בבת אחת מציל כל מה שבסל דהא חדא זימנא הוא מה לי פורתא מה לי טובא:

בבא לקפל - סלים הרבה זה עם זה לטרוח [ולאוספם] ולחזור ולהוציא מזון ג' סעודות הוא דיכול להציל בסלים הרבה ותו לא שכל א' טורח בעצמו הוא:

פירש טליתו וקיפל והניח - הביא אוכלין והניח וחזר והביא והניח מהו:

כבא להציל דמי - הואיל ואין כאן אלא כלי אחד ובפעם אחת הוא מוציאם:

או כבא לקפל דמי - הואיל וטורח לאסוף ולכנוס:

אטעייה רב שיזבי לרב חסדא - שדרש לפניו והודה לו רב חסדא ואהא מתני' דאמרן לעיל (שבת דף קיז:) נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ודרש רב שיזבי לרב חסדא ובלבד שלא יתן כלי המחזיק יותר משלש סעודות והודה לו רב חסדא ומדאמר רבא אטעייה שמע מינה טעותא הוא דאפילו מחזיק סעודות הרבה מותר כיון דחד מנא הוא והאי כמקפל ונותן בכלי אחד דמי דהא מעט מעט הוא נופל ומטפטף בו ש"מ בחד מנא כבא להציל דמי:

מאי טעותא - מנא לך דטעותא הוא בידיה:

אמר ליה - מדקתני בה בברייתא:

ובלבד שלא יביא כלי אחר וכו' - ש"מ כלים טובא הוא דאסירי אבל בחד שפיר דמי:

מהפקירא וכו' - דהא הצילו לכם קאמר להו לצרכיהם ואם פקחים הם יעכבו הכל הוה ליה למיתני:

מדת חסידות - שמחזירין לו:

חסידי אגרא דשבתא שקלי - בתמיה אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה ואע"ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקירא קא זכו מיהו חסיד לא מיקרי אא"כ מוותר משלו:

הכא בירא שמים עסקינן - המציל הזה ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו:

דלא ניחא ליה דליתהני מאחריני - בזכייה דהפקירא דידע דלא מרצונו הפקירו:

ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח - דלאו חסיד הוא ולמחול על שלו:

והכי קאמר כו' - כלומר דהאי אם היו פקחין דמתני' לאו פקחין בדין קאמר ליטול את הראוי להם דאם כן יעכבו הכל הוה ליה למתני אלא לאו הכי קאמר הני יראי שמים אם פקחין הן בהלכות שבת דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה נחית עושין עמו חשבון והכי קאמר אדרב חסדא נמי קאי אלא לא שבקיניה לרב חסדא לסיימיה למילתיה:

מקטורן - מנטי"ל :

אונקלי - לבוש רחב כעין שריניש"א ובלשון ערבי מחשיא"ה:

פונדא - אזור חלול מעל למדיו:

קלבוס - נביי"ש:

חלוק - קמי"שא על בשרו:

ואפליון - סדין להתעטף בו כולו:

מעפורת - לעטף ראשו:

ושני ספרקין - פיישול"ש:

אנפילייאות - קלצנו"ש של צמר:

פרגוד - גניליי"ש ובלשון אשכנז קני הוז"ן:

חגור - על חלוקו מבפנים:

וסודר שבצוארו - ותלויין ראשיו לפניו לקנח בו פיו ועיניו:

מתני' עור של גדי - לח:

מפני שהוא מחרך - מן האור ובלע"ז רטריי"ט ואינו נשרף ומתוך כך הוא מגין על התיבה:

בין מלאים - מים:

שאינן יכולין לקבל כח האור - מפני שחדשים הם: