כותח הבבלי — נותנין בו חמץ כדאמרי' באלו עוברין ואינו עשוי לאכול יחד אלא לטבול בו ואינו כלה עד זמן מרובה:
שלשים יום — משמתחילין לדרוש בהלכות הפסח חלה אזהרת פסח עליו:
כלב — רמי עליה לזונו:
לא ישכיר אדם כליו — לעשות בהן מלאכה בע"ש דנראה שמשכירו לו לצורך השבת:
שלא נמצא כתב ידו — שלא יוליכנו בשבת:
אלא אם כן קצץ לו דמים — דכיון דקוצץ לו דמים בדידיה טרח וב"ש לא מודו בקצץ דאפילו בקצץ פליגי דהא לא עדיף ממוכר ומשאיל ונותן מתנה אלא מילתא דב"ה אשמעינן דבדלא קוצץ לא פליגי דאסור:
לביתו — של מי שנשתלח לו:
לבית הסמוך — לחומת העיר שנשתלח שם:
והלא קצץ — ואמאי אסרי ב"ה הא אינהו שרו לעיל:
והא אמרת רישא אין משלחין — אא"כ. קצץ:
דואר — שלטון העיר ולו רגילין לשלוח איגרות:
שכיחא במתא — משלחין בלא קוצץ בכדי שיגיע השליח למר לבית הדואר ולמר לבית הסמוך לחומה ורישא דאין משלחין בלא קוצץ כלל דלא קביע במתא ואם לא ימצאנו יהא צריך לילך אחריו בשבת:
מפליגין — מפרישין מן היבשה לים וזהו לשון [הפלגת] ספינה על שם שמפליג עצמו מן היישוב ומרבינו יעקב שמעתי בעירובין שאמצעיתו של ים נקרא פילגוס ואף בלשון לעז פילגס:
ופוסק — עם הנכרי ע"מ לשבות ואין צריך לשבות:
ומצור לצידן — אין אלא מהלך יום ובע"ש היה שם יום השוק כדאמרינן בפסחים במקום שנהגו (פסחים דף נ:):
ומדבריהם למדנו כו' — ונפקא מינה לשכר הכובס:
לקצרא — כובס:
כמה בעית עלויה — בשכר כיבוס:
כבר קדמוך רבנן — שלמדונו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים:
לימשחיה — ימדדנו בנתינתו ובחזירתו:
דכווצי — ברותחין:
דאתי ממילא — כגון משקין הללו שנסחטים מאליהם ובלבד שיתחיל מבעוד יום:
בוסר — ענבים בתחילתן כשהן דקים מוציא מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ:
מלילות — שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו:
יגמור — מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם בכלים ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה:
