טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור — משנה היא במסכת טהרות ומפרש בה בהדיא ובלבד שלא יגע במשקה שאינו נוגע אלא באוכל וכיון דכביצה מכוונת הוא לכי סחיט טיפה קמייתא חסר ליה מכביצה ואין האוכל אע"פ שהוא טמא מטמא המשקה שאין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה אבל אם היה נוגע במשקה איטמי ליה משקה מטיפה ראשונה שהמשקה מקבל טומאה בכל שהוא וה"נ תני בה בהדיא יותר מכביצה טמא שכיון שיצאה טיפה ראשונה נטמאה בכביצה וטמא מת דווקא נקט שאינו מטמא בהיסט וה"ה לטמא שרץ וכל טמאי מגע וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה משום דקתני סיפא אבל זב שסוחט זיתים וענבים אפי' גרגיר יחידי טמא שכיון שיצאה טיפה ראשונה נטמא המשקה במשא הזב:
ואי אמרת כו' — דקס"ד אפי' סוחט לתוך הקדירה:
כתנאי — משקה הבא לאוכל אוכל הוא או משקה הוא:
המחליק בענבים — נחתום המחליק פני ככרותיו בענבים שסוחט המשקה על הככר:
הוכשר — האוכל הענבים הוכשרו:
הבא — לצורך אוכל כגון שסחטן לשם הפת:
ה"ג דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא — אלא משקה הוא והיינו טעמא דמ"ד לא הוכשר שמתחילה נסחט אדעתא דאזיל לאיבוד שהאור שואבו ושורפו:
המפצע בזיתים — בלציי"ר כדי שיהיו רכין:
הוכשר — דניחא ליה במשחא דטייף עלייהו שמתוך כך הם מרבים טעם:
לסופתן במלח — שמתוך שהן קשין אין המלח נדבק בהן ומפצעם לרככן מבחוץ מעט:
לא הוכשר — דלא מכוין למשקה דידהו דליעקר:
לידע אם הגיעו זיתיו למסוק — צריך הוא לראות אם שומנו נוח לצאת מיהו המשקה אזיל לאיבוד:
הני תנאי — דמפצע ודאי במשקה העומד לאיבוד פליגי כדאמרי' אבל תנאי דמחליק לאו בעומד לאיבוד פליגי דלאו לאיבוד אזל שהרי לצחצח האוכל נתנו והרי מצחצחו אלא במשקה העומד לצחצחו לאוכל קא מיפלגי דא"נ משקה הבא לאוכל משקה הוא ה"מ היכא דקא שריף ליה א"נ שטר ביה ריפתא דתורת משקה עביד אבל לצחצחו פליגי:
ודג לצירו — סחיטת דג להוציא צירו לאו משקה הוא אלא אוכלין:
כבשין — ירק חי כבוש ביין וחומץ:
לגופו — אם לאכול הכבשים סוחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בהן מותר לכתחילה דלא מפרק הוא הואיל ולאו למשקה הוא צריך:
פטור — שאין זה מפרק שאין המשקה הזה יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכן אבל אסור אטו זיתים וענבים:
שלקות — אפילו למימיהן לאו משקה נינהו אלא אוכל:
למימיהן פטור אבל אסור — והא שלקות דומיא דדג לצירן הוא ולא שרי ליה שמואל לכתחילה:
עיני ראו ולא זר — הא דבעינא למימר לך דמשמיה דרב איתמר:
סוחטין כבשין — ולא מפליג בין לגופן בין למימיהן ושרי לכתחילה וקשיא לכולהו דליכא בהו דשרי כבשין למימיהן לכתחילה:
דבר תורה — כלומר אסרה תורה מלאכה ודריכת זיתים וענבים הוא דהויא מלאכה אבל שאר דריכות לאו אורחייהו בהכי ולאו מלאכה נינהו:
