לא יגמור — אסור להניחם מבעוד יום תחת כובדן כדי לגמור משתחשך:
ור' אלעזר אומר — הוא ר' אלעזר בן פדת דהוא אמורא:
ר' אלעזר היא — הוא ר' אלעזר בן שמוע סתם ר' אלעזר של משנה וברייתא:
חלות דבש — שהכוורת רודה ועשויין כמין חלות של שעוה והדבש בתוכן:
שריסקן — כותתן:
אסורין — לאותו שבת באכילה: דבש לאחר שזב מן החלות נמי אוכלא הוא הלכך ליכא למיגזר ביה שמא יסחוט משתחשך דלא שייכא ביה סחיטה:
הכא — זיתים וענבים דמתני' דמעיקרא אוכלא והשתא משקה איכא למיגזר שמא יסחוט משתחשך דהא ודאי סחיטה היא:
ור' יוסי בר' חנינא — הך ברייתא דקתני דפליג ר' אלעזר אף בזיתים ובענבים לא הוה שמיע ליה ומההיא דחלות דבש שהיא משנה בפרק חבית שנשברה לא הוי מצי לדמויה למתני' משום פירכא דלעיל:
במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי — דאסירי דטעינתן היא גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת:
שחיקה — יותר מדיכה לשון או דכו במדוכה (במדבר י״א:ח׳) ורבותי גורסין כי פליגי במחוסרין סחיטה שנידוכו יפה ואין טעינתן גומרת אלא סחיטה ולמאן דגריס שחיק' טעינתן שוחקתן והני דמתני' מחוסרין דיכה הן וטעינתן היא דיכתן היא שוחקתן היא סוחטתן ובהא ר' ישמעאל מודה דאסור:
שמן של בדדין — איידי דאיירי בבית הבד נקט ליה שמן המשתייר בזויות הבד תחת הטעינה והוא ניתן לבדדין וכן מחצלות של בדדין שמכסין בהן את הזיתים:
רב אסר — לטלטולי משום מוקצה דרב סבר כר' יהודה במוקצה ושמואל סבר כר"ש דלית ליה מוקצה והכי אמרינן במי שהחשיך:
כרכי דזוזי — זוג של מחצלות שמכסים בהן את פרגמטיא של ספינה וזוזי לשון זוג לפי שהן שתים ועשויות כאהל ובתשובות הגאונים מצאתי כרכי דזיווי ומפרש שהוא לשון ספינה בלשון ארמי:
עז — העומדת לחלבה:
וכן רחל — העומדת לגיזתה:
ותורא דרידיא — העומד לחרישה:
ותמרי דעיסקא — העומדין להוליכן לסחורה למקום אחר:
פלוגתא דר' יהודה כו' — דלר' יהודה דאית ליה מוקצה בפרק אחרון (דף קנו:) אסור לשוחטן ביום טוב אלא אם כן הזמינן מבעוד יום ולר' שמעון שרו:
חרתא — שם מקום:
דארגיז — אדם אחד היה אמגושי שבנה לאותה העיר ורב המנונא דר בה ועדיין מערת קבורתו קיימת שם כך מצאתי בתשובה:
והא כר' שמעון סבירא לן — השתא כדלקמן ואמאי שמתיה:
חד מציל — אוכלין ומשקין מפני הדליקה הרבה לחצר המעורבת:
בחד מנא — כדתנן מצילין סל מלא ככרות ואע"ג שיש בו מאה סעודות:
וחד מציל בארבע וחמש מאני — אלא שמקפלן כולן לתוך כלי גדול ונושאן בפעם אחת:
וקא מיפלגי כו' — בפרק כל כתבי הקדש:
מתני' חררה — עוגת רצפים (מלכים א י״ט:ו׳) פוגאר"ה בלע"ז:
יקרמו — כמו קרום קרושטי"ן בלע"ז:
התחתון — מפרש בגמרא:
משלשלין את הפסח כו' — והוא נצלה והולך משתחשך ואע"ג דבעלמא אין צולין כדאמרן הכא שרי דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים:
ומאחיזין את האור — מעט מעט בעצים של מדורת בית המוקד שהיתה בעזרה והיא מתבערת והולכת משתחשך ולא חיישינן שמא יהו כהנים צריכין להבעירה משתחשך כדמפרש בגמרא:
בית המוקד — לשכה גדולה היא שהכהנים מתחממין שם במדורת אש הנסקת תמיד מפני שמהלכין יחפים על רצפת שיש בעזרה כדאמרי' בזבחים (פ"ב דף כד.) הואיל ורצפה מקודשת דכתיב ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר וכלי שרת מקודשין דכתיב וימשחם ויקדש אותם מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה:
