בתלתא אמר להו מצות הגבלה — שהדברים שנאמרו לו בשני ירד לערב ואמרן לישראל כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל עליותיו בהשכמה היו ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות בהר אע"פ שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר שהיא מצות פרישה קודם לכן נאמרה דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקב"ה דברי העם דנעשה (ונשמע) הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו' וכי מה דברי העם יש כאן אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום ולקמן תניא לה הכי ולערב אמרה לישראל ולמחרת בד' השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר ואע"פ שיש עוד ג' ימים עד יום שבת האמרינן לקמן לר"י דמשה הוסיף יום אחד מדעתו:
היום ומחר — משמע בה' נאמר לו לפרוש ה' וו':
אמר לך ר' יוסי — לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש ד' וה' והוא הוסיף יום אחד והסכים הקב"ה לדעתו:
ופירש מן האשה — לגמרי לאחר מתן תורה מיד משפירש עם חביריו שוב לא חזר לתשמיש:
אף היום — צריך להיות לילו עמו והא לא אפשר:
וקבע להם זמן — אימתי ידבר עמהם:
אמרה תורה והיו נכונים וגו' — פירשו מנשותיהן:
ולא קבע לי זמן — לדבורו שאוכל לפרוש קודם לכן:
לאהליכם — להתיר נשותיכם לתשמיש שאסרתי לכם:
בן נכר — מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים:
התורה כולה — תלויה בלוחות הללו וישראל מומרים על אחת כמה וכמה שאינם כדי לה:
אשר — אישור שאישרו ושיבחו על שבירתן:
ה"ג והיו נכונים ליום השלישי ול"ג והיו נכונים לשלשת ימים:
הא אמרן יום אחד הוסיף — והאי קרא דוהיו נכונים ליום השלישי קודשא בריך הוא אמר ליה ומשה אמר להן היו נכונים לשלשת ימים ולא אמר ליום השלישי אלא פירשו ג' ימים וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר שלישי לימים שלמים שלילן עמם קאמר:
ת"ש — דתניא בברייתא הכי שלישי שלישי בחדש היה שלישי בשבת היה ולקמן בעי שלישי קמא למאי ע"כ במילתא דשלישי קמיירי וקאמר עלה שלישי זה שלישי בחדש:
קשיא לרבנן — דשמעינן בחד בשבא איקבע ירחא א"כ על כרחך בתרי בשבת אמר ואתם תהיו בתלתא הגבלה בארבעה פרישה ובשביעי נתנה תורה דהא לכ"ע בשבת נתנה תורה:
לכדתניא כו' — והכי קאמר יום שלישי לדברים שהתחיל משה להמשיך לבם של ישראל ולפרש עונשן ומתן שכרן ואותו יום היה שלישי בחדש שלישי בשבת ורבי יוסי קאמר לה:
וישב ויגד וכי מה אמר הקב"ה למשה — בין וישב משה דנעשה (ונשמע) לויגד משה שאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום והלא לא נאמר בינתים אלא הנה אנכי בא וגו':
זו מצות הגבלה — שאע"פ שכתובה אחר מצות פרישה בשלישי נאמרה לו והוצרך להשיב שקבלו עליהן:
עונשה — של תורה:
משבבין — כמו וילך שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז) שמונעין מלקבל שאם יקבלו יענשו הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום ואף על פי כן קיבלו עליהן:
כגידין — ירק מר:
ששי ששי בחדש כו' — לקמיה בעי ששי קמא למאי דהכא ליכא למימר ששי לאותן דברים דבשלמא שלישי דברייתא לעיל איכא למימר דאיירי בהו דהא כל ג' ימים היה משה מדבר באותן הדברים דעל כרחיך ויגד משה בד' כתיב דברים שקבלו בג':
קשיא לרבנן — דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא:
