בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קנ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שימתיןשלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

    קושרין את הלחישל מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

    ולא שיעלהלהסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

    סומכין אותה בספסלשהרי תורת כלי עליו:

    לא שתעלהדהוה ליה בונה:

    גמ' ואמר לו אין סכיןאלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

    קרקע בקרקע מיחלףכלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

    כל צרכי המת לאתויי מאידלא תנן:

    כלי מיקרשמביאים קרירות כגון זכוכית:

    ואף שלמה אמר בחכמתושכריסו של מת ניפחת ונבקעת:

    זה חוט השדרהשהוא כמין חבל ולבן ככסף:

    זו אמהשהוא מעין של תולדה כמו גולות מים (יהושע טו):

    זה פרשוגלגל לשון גלל (יחזקאל ד):

    אל הבורשנופל לתוך פיו:

    כחגיםבתענוגים:

    מתני' אין מעצמיןאת עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש דמזיז בו אבר:

    שופך דמיםכדמפרש בברייתא בגמ' שבטורח מועט מקרב מיתתו:

    גמ' ואוחז בשני גודלי רגליועוצרן באצבעותיו:

    וחתכםלשון חיותכם:

    אריה אבי תרי לא נפיללהורגן כדכתי' ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפי' ארי:

    כדרמי בר אבאדנקנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה:

    נמשלמי שחיה מושלת בו בידוע שכבהמה נדמה:

    עשהצדקה:

    עד שאתה מוצאלמי לעשות:

    ומצוי לךממון:

    ועודך בידךעודך ברשותך קודם שתמות:

    לא זכותלא דבר לזכות בו שכולם עשירים:

    ולא חובהלאמץ לב ולקפוץ יד:

    על מדה זושלא יבא לידי עניות דדבר המזומן הוא לבא או עליו או על בנו או על בן בנו:

    ונתן לך רחמיםשתרחם על הבריות:

    זו פדחתהמצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:

    זה חוטםשהוא תואר פני אדם:

    זו נשמהכדכתיב נר אלהים נשמת אדם (משלי כ):

    הלסתותלחיים:

    ושבו העביםחשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו:

    מרווחמאור עינים:

    אפילו מליאכחלא בעיניו כמכחול גדול:

    כאביסנא של גרדאיכובד של גרדיים אינשובל"ש בלע"ז:

    אוקומיהמאור מוקים שלא יחשיך יותר ממה שהוא:

    מאי קמ"לבהא דאמר אפי' כאביסנא דגרדאי:

    אליםעב:

    מכוחלאעץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקורין לו מכחול:

    תיכלא ועיוראשיכול בנים ועיורון הדמעה:

    של בכימתוך אבל וצרה:

    שבת 151 עמוד ב

    1שימתין. קושרין את הלחי, לא שיעלה, אלא שלא יוסיף. וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, לא שתעלה, אלא שלא תוסיף.

    גמ׳ · גמרא

    2והאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ, ביקש להדיח קרקע, אמר לו: אין מדיחין. לסוך קרקע, אמר לו: אין סכין. קרקע בקרקע מחלפא, מת בקרקע לא מיחלף.

    3״כל״ לאתויי מאי? לאתויי הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות, ומניחין על כריסו כדי שלא תפוח. ופוקקין את נקביו כדי שלא תיכנס בהן הרוח.

    4ואף שלמה אמר בחכמתו: (קהלת יב, ו) ״עד שלא ירתק חבל הכסף״ זה חוט השדרה. ״ותרוץ גולת הזהב״ זה אמה. ״ותשבר כד על המבוע״ זה הכרס. ״ונרוץ הגלגל אל הבור״ זה פרש.

    5וכן הוא אומר: (מלאכי ב, ג) ״וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם״. אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב חגא: אלו בני אדם שמניחין דברי תורה, ועושין כל ימיהם כחגים. אמר רבי לוי אמר רב פפי א"ר יהושע: לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו, ואומרת לו: ״טול מה שנתת בי״.

    מתני׳ · משנה

    6אין מעצמין את המת בשבת, ולא בחול עם יציאת נפש. והמעצים עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים.

    גמ׳ · גמרא

    7תנו רבנן: המעצמו עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים. משל לנר שכבה והולכת, אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה. תניא, רשב"ג אומר: הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו, ונותן שמן בין ריסי עיניו, ואוחז בשני גודלי רגליו, והן מתעצמין מאליהן.

    ברייתא

    8תניא, רשב"ג אומר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו, כיון שמת אדם בטל מן המצות. והיינו דא"ר יוחנן: (תהלים פח, ו) ״במתים חפשי״ כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן המצות.

    9ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים. אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר: ״(בראשית ט״, ב) ״ומוראכם וחתכם יהיה״, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו.

    10אמר רב פפא, נקיטינן: אריה אבי תרי לא נפיל. הא קא חזינן דנפיל? ההוא כדרמי בר אבא. דאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר: ״(תהלים מט״, יג) ״אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו״. אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית.

    11ותניא רשב"א אומר: עשה עד שאתה מוצא, ומצוי לך, ועודך בידך. ואף שלמה אמר בחכמתו: (קהלת יב, א) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד [אשר] (ש) לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה׃

    12ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנא' (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ׃

    ברייתא

    13תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם הוא לא בא בא בנו ואם בנו לא בא בן בנו בא שנאמר ״(דברים טו״, י) כי בגלל הדבר הזה תנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם א"ר יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני והא קא חזינן דמיעני אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר׃

    14אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך אמרה ליה מילט קא לייטת להו אמר לה קרא קא כתיב ״כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג״, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים׃

    15(קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש והאור זו פדחת והחוטם והירח זו נשמה והכוכבים אלו הלסתות ושבו העבים אחר הגשם זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא מכאן ואילך לא הדרא׃

    16ואמר רב נחמן האי כוחלא עד ארבעין שנין מרווח מכאן ואילך אפילו מליא כאביסנא דגירדאי אוקומי מוקים ארווחי לא מרווח מאי קא משמע לן דכמה דאלים מכוחלא טפי מעלי׃

    17ר' חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוה קא בכי עלה אמרה ליה דביתהו תרנגולתא אפיקת מביתך אמר לה תרתי תכלא ועיורא סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתה שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות של עשן ושל בכי׃

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    כי אם רובן גוים למה צריך להמתין והלא לענין מרחץ אמרו מותר לרחוץ בה מיד ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ואע"ג דאיסורא הוא וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל דדיקא מתניתין כותיה דתנן במס' מכשירין עיר של ישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד בכדי שיחמו חמין. מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין.

    ר' יהודה אומר באמבטי קטנה ואם יש רשות רוחץ בה מידומפרש רב יצחק בריה דרב יהודה מאי רשות כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקמין בבת אחת מותר לרחוץ מיד:

    עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בהן ישראל ומקשינן אמאי והא ישראל ונכרי כמחצה על מחצה דמי ימתין בכדי שיעשו ומפרק עולא כגון בנכרי מת המוטל באיסטרטא דמוכחא מלתא שזה הקבר לזה הנכרי נחפר שדומה לרוב נכרים שאין צריך להמתין בכדי שיעשו תוב אקשינן תינח קבר ארון מאי ופריק ר' אבהו בארון המוטל על הקבר שנמצא הארון בקבר דאילו דברי ר"מ נסבייה בדרך גררה. בפרק כירה בענין דברים של (חול) [קדש] אסור לאומרם (בלשה"ק) [בלשון חול] אלא אם הוא לאפרושי מאיסורא כגון זה שא"ר מאיר לתלמידיו אין מדיחין ואין סכין בלשה"ק אבל הרואה שסכין ומדיחין המת לא יתיר הדחה וסיכה בקרקע ולפיכך התיר ר"מ הדחת המת וסיכתו ולא גזר סיכת המת והדחתו מפני סיכת מרחץ והדחתו. כל צרכי המת כלל זה להביא הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כרסו בשבת שלא תפוח. ופוקקין נקביו בשביל שלא תכנס בהן הרוח ואף שלמה אמר בחכמתו עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' ופשוטה היא:

    אין מאמצין את המת בשבת וכו'פי' מאמצין סותמין את עיני המת. ת"ר המאמץ עם יציאת נפש אפילו בחול הרי זה שופך דמים משל לנר שכבה כו'.

    תניא ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שעומד ומשמר שבתות הרבה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קנ״א עמוד ב׳

    מסכת שבת דף קנ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־716 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שימתין שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

    קושרין את הלחי של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

    ולא שיעלה להסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

    סומכין אותה בספסל שהרי תורת כלי עליו:

    לא שתעלה דהוה ליה בונה:

    גמ' ואמר לו אין סכין אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

    קרקע בקרקע מיחלף כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

    כל צרכי המת לאתויי מאי דלא תנן:

    ועוד 36 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 151b · Sefaria

    רבנו חננאל

    כי אם רובן גוים למה צריך להמתין והלא לענין מרחץ אמרו מותר לרחוץ בה מיד ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ואע"ג דאיסורא הוא וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל דדיקא מתניתין כותיה דתנן במס' מכשירין עיר של ישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד בכדי שיחמו חמין. מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין.

    ר' יהודה אומר באמבטי קטנה ואם יש רשות רוחץ בה מיד ומפרש רב יצחק בריה דרב יהודה מאי רשות כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקמין בבת אחת מותר לרחוץ מיד:

    עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בהן ישראל ומקשינן אמאי והא ישראל ונכרי כמחצה על מחצה דמי ימתין בכדי שיעשו ומפרק עולא כגון בנכרי מת המוטל באיסטרטא דמוכחא מלתא שזה הקבר לזה הנכרי נחפר שדומה לרוב נכרים שאין צריך להמתין בכדי שיעשו תוב אקשינן תינח קבר ארון מאי ופריק ר' אבהו בארון המוטל על הקבר שנמצא הארון בקבר דאילו דברי ר"מ נסבייה בדרך גררה. בפרק כירה בענין דברים של (חול) [קדש] אסור לאומרם (בלשה"ק) [בלשון חול] אלא אם הוא לאפרושי מאיסורא כגון זה שא"ר מאיר לתלמידיו אין מדיחין ואין סכין בלשה"ק אבל הרואה שסכין ומדיחין המת לא יתיר הדחה וסיכה בקרקע ולפיכך התיר ר"מ הדחת המת וסיכתו ולא גזר סיכת המת והדחתו מפני סיכת מרחץ והדחתו. כל צרכי המת כלל זה להביא הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כרסו בשבת שלא תפוח. ופוקקין נקביו בשביל שלא תכנס בהן הרוח ואף שלמה אמר בחכמתו עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' ופשוטה היא:

    אין מאמצין את המת בשבת וכו' פי' מאמצין סותמין את עיני המת. ת"ר המאמץ עם יציאת נפש אפילו בחול הרי זה שופך דמים משל לנר שכבה כו'.

    תניא ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שעומד ומשמר שבתות הרבה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 151b · Sefaria

    מאירי

    קושרין את הלחי שלא יפתח פיו ביותר לא שיעלה ר"ל לסגור מה שכבר נפתח שהרי זה הזזת אבר אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה ומתיירא שתפול סומכין אותה בספסלים שהם ראויים לטלטל לא שתעלה שהרי זה כבונה אלא שלא תפול או שלא תוסיף בקיעתה ומשום ביטול כלי מהכנו אין כאן מפני שמניחם רפויים שיהא יכול ליטלם אם ירצה בהם:

    אין מעמצין עיניו של מת בשבת שהרי מזיז בו ריסי עיניו ובחול מיהא יזהר שלא יעמצם עם יציאת נשמה עד שימות לגמרי שהגוסס הרי הוא כחי ואפשר שבמעט הזזה יקרב את מיתתו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ומ"מ חוכך אני להקל עכשיו שנוהגים לטלטלו על ידי ככר לאמץ את עיניו הואיל ומ"מ הותר בהזזת כלו הותר בהזזת מקצתו שהרי לא נאסרה אמיצת עיניו אלא מאיסור הזזה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אין סכין ואין מדיחין קרקע בית המרחץ ואע"פ שהמרחץ רצפת אבנים היא אין בה משום השואת גומות שמא יתחלף בקרקע אחר וכבר ביארנוה בפרקים שעברו:

    מביאין כלי מיקר כגון של זכוכית וכלי מתכות ונותנים על כריסו של מת להקר שלא יבא לידי נפח וסותמי' את נקביו שלא יכנס בהם הרוח:

    תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שיזכה ויקיים שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות:

    אסור לישן בבית יחידי וכן בכל שהוא מביא עצמו לידי נסיון של פחד אסור והכל לפי טבעו ומ"מ אם אירע לו כן יחזק את עצמו בבטחון בשם ויתעסק בתוך לבו בדברי תורה על דרך מה שאמרו במסכת ברכות כל הקורא את שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנ' רוממות אל בגרונם וכו':

    לעולם יעשה אדם צדקה וגמילות חסדים בעוד שהוא מוצא למי ומצוי לו הממון ועודן בידו ר"ל שהוא חי ולא עזב עדיין חילו לאחרים והוא שאמר וזכור את בוראך וכו' עד אשר לא יבאו ימי הרעה וכו' ויזהר אדם במדה זו ואל יבטח בעשרו שהעניות מצויה תמיד דרך הערה אמרו אם לא יבא הוא לידי עניות בא בנו ואם לא בנו בא בן בנו שנ' בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם דרך הערה אמרו ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם מרחמים עליו:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Shabbat 151b · Sefaria

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה וחתכם לשון חיותכם כן צריך להיות:

    Maharam on Shabbat 151b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' קרקע בקרקע מיחלפא כ"ה לעיל דף כט ע"ב ועי' בתוספות שם ד"ה גזירה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 151b · Sefaria

    בן יהוידע

    (קהלת יב, ו) "ותָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב", זֶה אַמָּה עיין רש"י ז"ל [שהוא מעין של תולדה כמו גֻּלֹּת מָיִם (יהושע טו, יט)] ועדיין צ"ל אמאי קרי ליה זָּהָב? ונראה לי בס"ד זָּהָב הוא זב ה' שהוא זב זרע בתוך האשה, גם אות ה"א רומזת לעטרה של האמה כנודע, והניחה בין שני אותיות 'זב' לרמוז שאינו טמא טמאת זב כי בהיתר משליך זרעו.

    "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב, ג) אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּנִּיחִין דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְעוֹשִׂים כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים. יש להקשות היכא רמיז דִּבְרֵי תּוֹרָה? ונראה לי בס"ד דארבותינו ז"ל (יומא עב:) על פסוק (שמות כה, כד) זֵר זָהָב, זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו, וכאן קאמר קרא לשון 'וְזֵרִיתִי' ללמדך שגזרה זו באה עליהם בשביל פרישותם מן התורה הנקראת 'זיר' ואומרו פֶרֶשׁ דהתורה נקראת אִמְרֵי שָׁפֶר כמו שנאמר (בראשית מט, כא) הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, ולזה יתהפך לְ 'פֶרֶשׁ' בר מינן.

    גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם נראה לי בס"ד גלגל השמש מקיף שלשה רוחות בלבד מזרח דרום מערב, ולכן מדה זו חוזרת שלשה דורות או בו או בבנו או בבן בנו. ועוד יובן המעות נקראים דָּמִים בלשון חכמינו ז"ל ו'דמים' לשון רבים הוא דם דם וקודם 'דם דם' יש 'גלגל' לרמוז שיש לדמים גַּלְגַּל חוֹזֵר. ואמר שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם הנה מלוי 'עוֹלָם' כזה עי" ן ו" ו ל מ"ד מ"ם הוא אותיות מָדוֹן, וכל מדון יסבב רצונו לומר במה שרמוז בתוך אותיות 'עוֹלָם' כי המדון הוא סיבה שיחזור הגלגל.

    צוּרְבָא מֵרַבָּנָן לָא מִיעֲנִי וְהָא קָא חֲזִינָא דְּמִיעֲנִי? אִם אִיתָא דְּמִיעֲנִי, אַהֲדוּרֵי אַפִּיתְחָא לָא מִיהֲדָר. נראה לי בס"ד הטעם מדה כנגד מדה, כי בית המדרש נקרא 'שַׁעַר' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח.) על פסוק (תהלים פז, ב) אֹהֵב הֳ' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן, וכן כל מקום שיוצא ממנו הוראה ודין נקרא שַׁעַר, כמו שנאמר (רות ד, א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר בְּשַׁעַר, (דברים כה, ז) וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה, ואם כן אדם זה שהוא מיושבי בית המדרש הנקרא שַׁעַר לָא מִיהֲדָר על שַׁעַר בשר ודם לבקש לחם לאכול. ומה שאמר צוּרְבָא מֵרַבָּנָן לָא מִיעֲנִי, נראה לי עוני [136] מספר קול [136], ולכן קול תורה מגין עליו מן עוני. או יובן (אבות ו, ז) תוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ והיא שתים שבכתב ושבעל פה וב' פעמים חַיִּים [68×2=136] גימטריא קל"ו. ועוד נראה לי בזכות עיון התורה ינצל מן עוני שהוא אותיות עיון בהפוך אתוון.

    אָמְרָה לֵיהּ מֵילַט קָא לַיְטַת לְהוּ. נראה לי בס"ד כפל הלשון, כי העני שמקבל צדקה שתי קללות אית ביה הא' שאינו יכול לקיים מצות צדקה, ועוד שמקבל צדקה. אי נמי המחזיר על הפתחים שתי קללות יש לו, שמתבזה וגם מתפרנס מן הצדקה. אי נמי לא יחזור על הפתחים אלא חיגר או סומא או מעונה בגופו שלא יצלח למלאכה, ואם כן תרתי אית ביה.

    אָמְרָה לֵיהּ דְּבִיתְהוּ תַּרְנְגוּלְתָּא אַפֵּקְתְּ מִבֵּיתְךָ יש להקשות הוה ליה למימר נָפְקָא דלאו הוא אפקה? ונראה לי בס"ד דאשה חכמניית היתה ורמזה לו ברמז דעל כל פנים חייב אתה לבכות, כי אולי מתה בחטאך, דאיכא עונות שבעבורה ימותו לו בנים קטנים ואתה הגורם לה. או הכונה דאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף קה) מִפְּנֵי מַה מֵּתִים בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר, ואם כן רגלים לדבר שבעבור זאת מתה, כיון שאתה לבך קשה שאין אתה בוכה על ביתך, אם כן ודאי גם על אדם כשר לא בכית ונלכדה זאת הבת בעון זה ואתה הגורם! וצריך אתה לבכות על עונך שגרמת לה מיתה. ולכן אמרה לו 'אפקת' שתלתה הדבר בו, והשיב לה 'תרתי תכלא ועוירא' פירוש על אדם כשר בכיתי דאיכא חדא שהיא עוירא בלבד, כי אותו אדם זר ממנו, אך כאן תרתי תכלא ועוירא אם יבכה עליה, כיון דהיא ביתו דאית ליה תכלה נמי בזאת.

    אַרְיָא, אַבֵּי תְּרֵי לָא נָפִיל עיין להרב פתח עינים ז"ל מה שהקשה בזה. [יש להעיר דאם כן על אחד נפיל ואמאי אצטריך שידמה לו כבהמה ואם נִּדְמֶה לוֹ כִּבְהֵמָה אפילו תרי ואמאי קאמר וּמוֹרַאֲכֶם?] ונראה לי בס"ד דבאחד רודף אחריו אפילו שלא נִּדְמֶה לוֹ כִּבְהֵמָה, אך כשיקרב אצלו יתפחד ויחדל ממנו, מפני כי בקרבו אליו רואה צלם אלהים על פניו ונכנע. אבל בשנים שיש כאן שני צלמים קדושים הנה הוא רואה ומרגיש בצלמים מרחוק, כי אינו דומה נר אחד לשתי נירות, ולכך לא ירדוף אחריהם כלל. ולזה אמר אַבֵּי תְּרֵי לָא נָפִיל, רצונו לומר לא ירדוף, ולכן לא אמר אינו מַכָּה, או אינו טוֹרֵף, או אינו הוֹרֵג, אלא אמר לָא נָפִיל אפילו רדיפה ליכא.

    Ben Yehoyada on Shabbat 151b · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קנ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־716 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״שימתין. קושרין את הלחי, לא שיעלה, אלא…״

    2. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ והאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה…״

      חכמים: רב יהודה, רבי מאיר, שמואל.

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״״כל״ לאתויי מאי? לאתויי הא דת"ר מביאין…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״ואף שלמה אמר בחכמתו: (קהלת יב, ו)…״

    5. קטע 553 מילים

      נפתחת ב״וכן הוא אומר: (מלאכי ב, ג) ״וזריתי…״

      חכמים: רב הונא, רב חגא, רבי לוי, רב פפי.

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אין מעצמין את המת בשבת, ולא…״

    7. קטע 745 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: המעצמו עם יציאת הנפש…״

    8. קטע 866 מילים

      נפתחת ב״תניא, רשב"ג אומר: תינוק בן יומו חי…״

      חכמים: רבה.

    9. קטע 947 מילים

      נפתחת ב״ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: תינוק…״

    10. קטע 1053 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא, נקיטינן: אריה אבי תרי…״

      חכמים: רב פפא, רבי חנינא, אבא.

    11. קטע 1150 מילים

      נפתחת ב״ותניא רשב"א אומר: עשה עד שאתה מוצא,…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם…״

      חכמים: רב הארץ, שמואל.

    13. קטע 1360 מילים

      נפתחת ב״תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1469 מילים

      נפתחת ב״אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי…״

      חכמים: רבי חייא, רבי אומר.

    15. קטע 1542 מילים

      נפתחת ב״(קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך…״

      חכמים: שמואל.

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב נחמן האי כוחלא עד ארבעין…״

      חכמים: רב נחמן.

    17. קטע 1744 מילים

      נפתחת ב״ר' חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוה…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי יוסי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קנ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026