שימתין — שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:
קושרין את הלחי — של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:
ולא שיעלה — להסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:
סומכין אותה בספסל — שהרי תורת כלי עליו:
לא שתעלה — דהוה ליה בונה:
גמ' ואמר לו אין סכין — אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:
קרקע בקרקע מיחלף — כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:
כל צרכי המת לאתויי מאי — דלא תנן:
כלי מיקר — שמביאים קרירות כגון זכוכית:
ואף שלמה אמר בחכמתו — שכריסו של מת ניפחת ונבקעת:
זה חוט השדרה — שהוא כמין חבל ולבן ככסף:
זו אמה — שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים (יהושע טו):
זה פרש — וגלגל לשון גלל (יחזקאל ד):
אל הבור — שנופל לתוך פיו:
כחגים — בתענוגים:
מתני' אין מעצמין — את עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש דמזיז בו אבר:
שופך דמים — כדמפרש בברייתא בגמ' שבטורח מועט מקרב מיתתו:
גמ' ואוחז בשני גודלי רגליו — עוצרן באצבעותיו:
וחתכם — לשון חיותכם:
אריה אבי תרי לא נפיל — להורגן כדכתי' ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפי' ארי:
כדרמי בר אבא — דנקנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה:
נמשל — מי שחיה מושלת בו בידוע שכבהמה נדמה:
עשה — צדקה:
עד שאתה מוצא — למי לעשות:
ומצוי לך — ממון:
ועודך בידך — עודך ברשותך קודם שתמות:
לא זכות — לא דבר לזכות בו שכולם עשירים:
ולא חובה — לאמץ לב ולקפוץ יד:
על מדה זו — שלא יבא לידי עניות דדבר המזומן הוא לבא או עליו או על בנו או על בן בנו:
ונתן לך רחמים — שתרחם על הבריות:
זו פדחת — המצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:
זה חוטם — שהוא תואר פני אדם:
זו נשמה — כדכתיב נר אלהים נשמת אדם (משלי כ):
הלסתות — לחיים:
ושבו העבים — חשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו:
מרווח — מאור עינים:
אפילו מליא — כחלא בעיניו כמכחול גדול:
כאביסנא של גרדאי — כובד של גרדיים אינשובל"ש בלע"ז:
אוקומי — המאור מוקים שלא יחשיך יותר ממה שהוא:
מאי קמ"ל — בהא דאמר אפי' כאביסנא דגרדאי:
אלים — עב:
מכוחלא — עץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקורין לו מכחול:
תיכלא ועיורא — שיכול בנים ועיורון הדמעה:
של בכי — מתוך אבל וצרה:
