וכדברי (בית) הלל — דחייש שמא יוקירו חיטי בהלואת ככרות אף משום רבית:
בניו ובני ביתו נמי — ליחוש לרבית וכל הני:
בניו ובני ביתו — הסמוכים על שלחנו דכיון דהכל משלו אין כאן רבית:
להלוות — משלו:
להטעימן טעם רבית — שידעו כמה קשה אלמא כיון דמשלו הוא אין כאן איסור רבית והלכך גבי מדה ומשקל ומנין נמי לאו קפידא הוא אלא להשוותם בלא קנאה:
אי הכי מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי — דמוקמינן טעמא לקמן משום קוביא ואפי' בחול אסור וכיון דהכל משלו אמאי אסור להטעימן טעמא קוביא בעלמא הוא:
מאי טעמא מותר — ולא חייש לקוביא:
כדרב יהודה אמר רב — דלהטעימן בעלמא הוא:
עם אחר לא כדרב יהודה אמר שמואל — דכיון דמקפידין עוברין משום מדה ומשקל ומנין:
משום קוביא — דגזל הוא דאסמכתא לא קניא והא אסמכתא דסמיך על הגורל אם יפול גורל אמנה הגדולה אזכה בה ולפיכך תלה עצמו אף לגורל הקטנה על הספק ואילו יודע מתחלה שכן לא היה מתרצה:
של חול — של קדשים של אתמול:
כמריבי כהן — ככהנים אלו שהם בעלי מריבה:
אפי' דחול נמי — לישתרי להו להפיס ביו"ט כי היכי דלא לינצו:
זה בכה — אני אפתנו בכה:
שבעת קלון — בנבוכדנצר משתעי שהיה מטיל משכב זכור על המלכים וכשהגיע יומו של צדקיהו נמשכה ערלתו ג' מאות אמה והיינו שבעת קלון:
חדא דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב — שפיר מצית לאוקמי כוליה בנבוכדנצר וה"ק שתה גם אתה כאותם שהיית מקלה אותן והערל והתערל והתגנה:
בשעה שעשה לו כו' — לקמן היא מדקאמר לאותו צדיק ש"מ אנוס היה:
ענוש לצדיק לא טוב — צדיק המעניש לא טוב וכיון דאינו טוב הרי הוא רע:
וכתיב לא יגורך רע — אלמא אינו נכנס במחיצתו:
חולש על גוים — בנבוכדנצר כתיב:
ושעירים ירקדו שם — ולא אנשים ובשביל הבריות מסתלקין המזיקין ונמצא מבטל גזירת המלך:
המסיבה — מלכים שהיו מסובין ויושבין לפניו:
גם אתה חולית כמונו אלינו וגו' — ביורדי גיהנם כתיב דכתיב לעיל מיניה שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך וגו':
חולית כמונו אלינו נמשלת — לשון ממשלה:
נעמת — סבור אתה להיות בנועם מן האחרים:
