בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קמ״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וכדברי (בית) הללדחייש שמא יוקירו חיטי בהלואת ככרות אף משום רבית:

    בניו ובני ביתו נמיליחוש לרבית וכל הני:

    בניו ובני ביתוהסמוכים על שלחנו דכיון דהכל משלו אין כאן רבית:

    להלוותמשלו:

    להטעימן טעם רביתשידעו כמה קשה אלמא כיון דמשלו הוא אין כאן איסור רבית והלכך גבי מדה ומשקל ומנין נמי לאו קפידא הוא אלא להשוותם בלא קנאה:

    אי הכי מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמידמוקמינן טעמא לקמן משום קוביא ואפי' בחול אסור וכיון דהכל משלו אמאי אסור להטעימן טעמא קוביא בעלמא הוא:

    מאי טעמא מותרולא חייש לקוביא:

    כדרב יהודה אמר רבדלהטעימן בעלמא הוא:

    עם אחר לא כדרב יהודה אמר שמואלדכיון דמקפידין עוברין משום מדה ומשקל ומנין:

    משום קוביאדגזל הוא דאסמכתא לא קניא והא אסמכתא דסמיך על הגורל אם יפול גורל אמנה הגדולה אזכה בה ולפיכך תלה עצמו אף לגורל הקטנה על הספק ואילו יודע מתחלה שכן לא היה מתרצה:

    של חולשל קדשים של אתמול:

    כמריבי כהןככהנים אלו שהם בעלי מריבה:

    אפי' דחול נמילישתרי להו להפיס ביו"ט כי היכי דלא לינצו:

    זה בכהאני אפתנו בכה:

    שבעת קלוןבנבוכדנצר משתעי שהיה מטיל משכב זכור על המלכים וכשהגיע יומו של צדקיהו נמשכה ערלתו ג' מאות אמה והיינו שבעת קלון:

    חדא דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיבשפיר מצית לאוקמי כוליה בנבוכדנצר וה"ק שתה גם אתה כאותם שהיית מקלה אותן והערל והתערל והתגנה:

    בשעה שעשה לו כו'לקמן היא מדקאמר לאותו צדיק ש"מ אנוס היה:

    ענוש לצדיק לא טובצדיק המעניש לא טוב וכיון דאינו טוב הרי הוא רע:

    וכתיב לא יגורך רעאלמא אינו נכנס במחיצתו:

    חולש על גויםבנבוכדנצר כתיב:

    ושעירים ירקדו שםולא אנשים ובשביל הבריות מסתלקין המזיקין ונמצא מבטל גזירת המלך:

    המסיבהמלכים שהיו מסובין ויושבין לפניו:

    גם אתה חולית כמונו אלינו וגו'ביורדי גיהנם כתיב דכתיב לעיל מיניה שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך וגו':

    חולית כמונו אלינו נמשלתלשון ממשלה:

    נעמתסבור אתה להיות בנועם מן האחרים:

    שבת 149 עמוד ב

    1וכדברי (ב"ה) אף משום רבית.

    2אי הכי בניו ובני ביתו נמי! בניו ובני ביתו היינו טעמא כדרב יהודה אמר רב. דאמר רב יהודה אמר רב: מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית.

    3אי הכי, מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי!

    4אין ה"נ וחסורי מיחסרא והכי קתני: מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן אפי' מנה גדולה כנגד מנה קטנה. מ"ט כדרב יהודה אמר רב. עם בניו ועם בני ביתו אין, עם אחרים לא. מ"ט כדרב יהודה אמר שמואל. מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור. מ"ט משום קוביא.

    5מטילין חלשין על וכו'. מאי ״אבל לא על המנות״? א"ר יעקב בריה דבת יעקב: אבל לא על המנות של חול ביו"ט פשיטא! מהו דתימא: הואיל וכתיב ״(הושע ד״, ד) ״ועמך כמריבי כהן״, אפי' מנות דחול נמי. קמ"ל׃

    6וא"ר יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה מנלן? אילימא משום דכתיב: ״(מלכים א כב״, כ) ״ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה. ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתנו וגו' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן״,׃

    7ואמרינן: מאי ״רוח״, א"ר יוחנן: זה רוחו של נבות. ומאי ״צא״ אמר רב: צא ממחיצתי. ודילמא התם היינו טעמא, דכתיב ״(תהלים קא״, ז) ״דובר שקרים לא יכון״?!

    8אלא מהכא: (חבקוק ב, טז) ״שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל וגו'״. ״שבעת קלון מכבוד״ זה נבוכדנצר. ״שתה גם אתה והערל״ זה צדקיה. חדא, דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב״. ועוד: צדקיה צדיקא מאי הוה ליה למיעבד ליה, דא"ר יהודה אמר רב: בשעה״ שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך וכו'.

    9אלא מהכא: (משלי יז, כו) ״גם ענוש לצדיק לא טוב״, אין ״לא טוב״ אלא רע, וכתיב: ״(תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע״, אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה' ולא יגור במגורך רע׃

    10מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא דכתיב ״(ישעיהו יד״, יב) איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים וגו' אמר רבה בר רב: הונא מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור וכתיב ״(ישעיהו יד״, יח) כל מלכי גוים כולם וגו' אמר רבי יוחנן שנחו ממשכב זכור׃

    11וא"ר יוחנן כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה שנאמר ״(ישעיהו יד״, ז) נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה מכלל דעד השתא לא הוה רנה׃

    12ואמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנא' (ישעיהו יג, כא) ושעירים ירקדו שם׃

    13ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה שנאמר ״שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל ערל בגימטריא שלש מאות הוי״׃

    14ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם אמרו שמא למשול עליהם הוא בא או ליחלות כמותם הוא בא שנאמר ״(ישעיהו יד״, י) גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת יצאתה ב"ק ואמרה (יחזקאל לב, יט) ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים׃

    15(ישעיהו יד, ד) איך שבת נוגש שבתה מדהבה א"ר יהודה אמר רב שבתה אומה זו שאמרה׃

    תוספות

    מאי טעמא משום קוביאהיינו כרבי יהודה בשם רבי טרפון דאמר אין אחד מהן נזיר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה וסבירא ליה דלא מחית אינש לספיקא ולית הלכתא הכי אלא כאידך דר' יהודה כדפסקינן בסנהדרין בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה. ושם). מ"ר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    פרק שואלוכדברי הלל אף משום ריבית הוא שהוקדם זכרו בראש הפרק (דף קמח) וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקרו חטים או יוזלו ונמצאו באות לידי ריבית ועיקר זה במשנה בפרק אי זהו נשך (דף עה):

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קמ״ט עמוד ב׳

    מסכת שבת דף קמ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־513 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וכדברי (בית) הלל דחייש שמא יוקירו חיטי בהלואת ככרות אף משום רבית:

    בניו ובני ביתו נמי ליחוש לרבית וכל הני:

    בניו ובני ביתו הסמוכים על שלחנו דכיון דהכל משלו אין כאן רבית:

    להלוות משלו:

    להטעימן טעם רבית שידעו כמה קשה אלמא כיון דמשלו הוא אין כאן איסור רבית והלכך גבי מדה ומשקל ומנין נמי לאו קפידא הוא אלא להשוותם בלא קנאה:

    אי הכי מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי דמוקמינן טעמא לקמן משום קוביא ואפי' בחול אסור וכיון דהכל משלו אמאי אסור להטעימן טעמא קוביא בעלמא הוא:

    מאי טעמא מותר ולא חייש לקוביא:

    כדרב יהודה אמר רב דלהטעימן בעלמא הוא:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 149b · Sefaria

    תוספות

    מאי טעמא משום קוביא היינו כרבי יהודה בשם רבי טרפון דאמר אין אחד מהן נזיר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה וסבירא ליה דלא מחית אינש לספיקא ולית הלכתא הכי אלא כאידך דר' יהודה כדפסקינן בסנהדרין בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה. ושם). מ"ר:

    Tosafot on Shabbat 149b · Sefaria

    רב נסים גאון

    פרק שואל וכדברי הלל אף משום ריבית הוא שהוקדם זכרו בראש הפרק (דף קמח) וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקרו חטים או יוזלו ונמצאו באות לידי ריבית ועיקר זה במשנה בפרק אי זהו נשך (דף עה):

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 149b · Sefaria

    רבנו חננאל

    בניו ובני ביתו אין אחרים לא משמיה דר' יהודה אמר שמואל דאמר בני חבורה המקפידין זה על זה פי' שמדקדקין זה על זה שאומר אחד לחבירו המנה שלך שלקחתה גדולה תן לי אני כמותה והוא שוקלה בידו. ואם היה דג אומר לו לקחת דג או כדומה לו שהוא ארוך זרת צריך לתת לו (שמדתו) [תמורתו] זרת דגים או קישואין או אבטיחים וכדומה להן ואם היו אגוזים ושקדים וכדומה להן אומר לקחת עשרים או אומר לו בעת (שניטלו) [נוטלו] המתן עד שאשקול המנה ועד שאמדוד אורך הדגים והקישואים ואמנה הביצים והאגוזים והשקדים שאתה נוטל שאטול גם במשקלם וכמדתם וכמניינם. וכדברי ב"ה שאומרים לא תלוה אשה מחברתה ככרות כו':

    ומטילין חלשים כו' פירוש מטילין גורלות אבל לא על המנות אוקמוה על המנות של חול ביו"ט:

    נבוכדנאצר אנס צדקיהו בעברה וכיון שנענש נ"נ ע"י צדקיהו נענש גם הוא שנאמר שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנאצר שתה גם אתה והערל זה צדקיהו ואמרינן האי קרא כוליה בנ"נ כתיב ועוד צדקיהו צדיקא מאי הוה ליה למעבד.

    אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעשה אותו רשע לאותו צדיק כן נמשכה ערלתו וכו':

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 149b · Sefaria

    רשב"א

    הא דאמרינן מפיס אדם עם בניו כו'. כתב הראב"ד ז"ל דלית הלכתא הכי, אלא אפילו עם בניו אסור, ואפילו בחול משום קוביא ומאי דשרינן הכא מטעמיה דר"י אמר רב דאמר מותר אדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית, הא אמרינן התם דאין הלכתא כותיה משום דלמא אתי למסרך.

    Rashba on Shabbat 149b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד דהא רישא באין מקפידין איירי דקתני שואל דאילו למקפידין אסרינן שאלה לפי מה שפי' כו' עכ"ל אין זה מפורש בדבריהם אבל ר"ל לפי מה שפירש דאיסור מדה ומשקל ומנין דנקט דלא הוה אלא למקפידין ולא לשאר בני אדם ע"כ אית לן לפרושי נמי משום לוין ופורעין דלא הוה איסור אלא למקפידין והיינו שאלה דשרי לשאר בני אדם אסור למקפידין משום לוין ופורעין לשאר אדם וכן וכדברי הלל אף משום רבית דלא הוה אסור לשאר אדם וזה שדקדקו לפרש באידך פירושא דמשום לוין ופורעין גופיה קאמר ובשאר אדם נמי אסור אבל שאלה למקפידין נמי שרי ורישא דמתניתין נמי סתמא במקפידין כמ"ש לקמן לההוא פירושא ודו"ק:

    בא"ד דכשלוין זה מזה כבר באין לידי רבית כו' וכיון שאינו מוחל הוי רבית כו' עכ"ל דלפירוש ראשון לא הוי זה רבית אלא דגזרו לאסור במקפידין כדי שלא יבא לידי רבית גמור דומיא דכל אינך איסורי דנקט אבל לפי' שני דהכא בכל הנך איסורי גופה דאיסורא נינהו ובכל אדם נמי אסור צ"ל דדומיא דהכא שזה גופיה בא לידי רבית כגון שמקפיד ואינו מוחל וכל סתם בני אדם דלאו חברים כגון שכנים נמי לא מחלי בכה"ג אבל שאר בני אדם מחלי היינו חברים אין מקפידים מסתמא ולא אשמועינן עצה טובה אלא בחברים שידוע לנו שמקפידין ודו"ק:

    בא"ד ומה שדברו כאן על מקפידין לא אמרינן אלא גבי חבורה שרגילים כו' עכ"ל נ"ל דברים אלו מקומן כאן והוא קושיא לפ"ז כמ"ש התוס' ס"פ איזהו נשך כיון דסתם בני אדם מקפידין אמאי נקט שמואל בני חבורה המקפידין ולא נקט סתם ב"א דנקט בני חבורה שרגילות כו' עכ"ל ע"ש באורך וע"פ דבריהם שם תפרש דבריהם דהכא גבי חבורה אשמועינן עצה טובה שלא ישתתף עמו דמתוך שרגילין לישאל זה מזה אף בחול יבא לידי איסור משא"כ בשכנים לא שייך למימר בהו עצה טובה כיון שאין רגילין לישאל מהן מיהו לשון התוס' דהכא קצת מגומגם שכתבו אבל שכנים שאינם תדירים כל כך לישאל זה מזה מותרים כו' דהא ודאי בשכנים סתם המקפידין נמי איסורא איכא לישאל מהן לפי פירוש שני וי"ל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 149b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' כל שחבירו נענש על ידו עי' ב"ב דף כב ע"א תוס' ד"ה אנא ענשתיה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 149b · Sefaria

    בן יהוידע

    כָּל שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נראה לי בס"ד הכונה על עולם היצירה שהיא בסוד וא"ו דשמא קדישא, אלא ישאר בעשיה שהיא בסוד ה"א אחרונה שה"ס [שהוא סוד] מלכות ודו"ק.

    שֶׁהָיָה מַטִּל פּוּר עַל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, לֵידַע אֵי זֶה בֶּן יוֹמוֹ שֶׁל מִשְׁכַּב זָכוּר. נראה לי בס"ד היה מתכוין בהטלת הגורל לעשות פרסום ואמבוהא לדבר הרע והמאוס הזה כאלו הוא עושה דבר ההגון לו, ואפשר כי היה בועל ונבעל ולכך היה מטיל גורל על אותם הבועלים אותו לידע יומו, וכל זה הוא מתוקף הטומאה שלו. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהיה אותו רשע אוכל ארנבת, ולא עוד אלא שהיה אוכל אותה חיה, כמה שנאמר בגמרא דנדרים (דף סה) שצדקיה המלך ע"ה ראה ופרסם קלונו עיין שם, והיינו כי איתא בשער הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל שהחוטא במשכב זכור יתגלגל בשפן או בארנבת עיין שם, ולכך אותו רשע מרוב דבקותו בטומאת עון זה של משכב זכור היה אוכל הארנבת המוכנת לגלגול עון זה כשהיא חיה שהיא אכילה משונה.

    בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע לַעֲשׂוֹת לְאוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ, נִמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה. נראה לי בס"ד טעם למספר כמנין יֵצֶר [300], וכמנין אותיות 'קר' דזיופא דסטרא אחרא כנזכר בזוהר הקדוש. ועוד נראה לי בזה דכתב מהרד"ף ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל ד נ בוכדנצר היה גלגול נ מרוד עיין שם, ונראה לי לכן שניהם ראשיהם שוה שהוא נו"ן המורה על 'נפילה' ולכן נמשכה ש' אמה כמנין נִמְרוֹד [300]. ונראה לי כי ראש שמו נו"ן מורה על נפילה ראשונה שנהפך לבהמה, ואחר נו"ן [נ בוכד נצר] יש אותיות כָּבוֹד, ירמוז על כבוד שהיה לו אחר נפילה זו שרכב על ארי וקשר לו תנין בראשו, וכמו שנאמר (דניאל ד, לג) וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי. ואחר אותיות כָּבוֹד [נבוכד נצר ] יש אותיות נצר ירמוז על מפלתו האחרונה, דאחר שמת בכ"ה לחודש ונקבר בכ"ו לחודש אז אויל מרודך בנו בכ"ז לחודש הוציאו מקברו לקיים מה שנאמר (ישעיהו יד, יט) וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, כמו שכתב רש"י ז"ל בסוף מלכים, וזהו רמז אותיות נֵצֶר הנשארים בשמו שהושלך כְּנֵצֶר נִתְעָב.

    שֶׁמָּא לִמְשֹׁל עָלֵינוּ הוּא בָּא נראה לי בס"ד אותם שרעשו בגיהנם בבואו הם אותם הגויים שהיה מתעסק עמהם במשכב זכור שמתו קודם ממנו וירדו לגיהנם, ובראותם שבא במחיצתם אמרו שמא למשול בם בא או ליחלש כמותם? כי ידוע מעובדא דאיתא בסדר אליהו זוטא (פרק ח) שהמתעסקים בעבירה זו כל אחד ילקט עצים לשרוף חבירו, וזה הנשרף חוזר לקדמותו ומלקט לשרוף לאותו שליקט בשבילו, וכן על זה הדרך, כי אף על פי שיש בגיהנם אש כך נגזר עליהם כנזכר שם, ולכן גם אלו חשבו שמא בא בשביל כך לעשות להם אש והם יעשו לו גם כן אש כהך עובדא.

    Ben Yehoyada on Shabbat 149b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קמ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־513 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״וכדברי (ב"ה) אף משום רבית.…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״אי הכי בניו ובני ביתו נמי! בניו…״

      חכמים: רב יהודה.

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, מנה גדולה כנגד מנה קטנה…״

    4. קטע 452 מילים

      נפתחת ב״אין ה"נ וחסורי מיחסרא והכי קתני: מפיס…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    5. קטע 537 מילים

      נפתחת ב״מטילין חלשין על וכו'. מאי ״אבל לא…״

    6. קטע 664 מילים

      נפתחת ב״וא"ר יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״ואמרינן: מאי ״רוח״, א"ר יוחנן: זה רוחו…״

    8. קטע 850 מילים

      נפתחת ב״אלא מהכא: (חבקוק ב, טז) ״שבעת קלון…״

    9. קטע 935 מילים

      נפתחת ב״אלא מהכא: (משלי יז, כו) ״גם ענוש…״

    10. קטע 1057 מילים

      נפתחת ב״מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבה.

    11. קטע 1129 מילים

      נפתחת ב״וא"ר יוחנן כל ימיו של אותו רשע…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן אסור…״

    13. קטע 1337 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש…״

      חכמים: רב יהודה, רב בשעה.

    14. קטע 1447 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שירד…״

      חכמים: רב יהודה, רב בשעה.

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״(ישעיהו יד, ד) איך שבת נוגש שבתה…״

      חכמים: רב שבתה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קמ״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026