מסכת שבת דף קכ״ו עמוד א׳

בין קשור כו' כלומר אפילו קשירה לא צריך:

והוא שמתוקן מוכן מאתמול לכך:

א"ל ר' ירמיה אמאי פשיט ליה מר לקולא:

לימא מר דלא פליגי רבנן אלא אתלויה דרבי אליעזר בעי קשור ותלוי ואפילו קשור אם ראשו נגרר לארץ חשיב ליה רבי אליעזר כשומטו מן הקרקע ובונה בו לכתחלה ורבנן אמרי ליה בין תלוי בין נגרר פוקקין בו ובלבד שיהא קשור:

דאמר רבה בר בר חנה בתלייה הוא דפליגי ולא בקשירה דמדמי לה לפלוגתא דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור בעינן:

נגר יתד שתוקעין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת:

הנגרר כדמפרש שקשור בדלת אלא שראשו נגרר לארץ:

נועלין בו במקדש דכיון דקשור בו מיוחד ועומד לכך וכבר נבנה בנין זה מבעוד יום ואין בו אלא גזירת שבות מדבריהם ואין שבות במקדש:

בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן נראה לר"ת דלאו בתיקון של מעשה אלא במחשבה בעלמא כדמוכח לקמן דאמר כרשב"ג ס"ל דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור דהיינו במחשבה ומשמע דלגמרי ס"ל כוותיה דגבי ר' יוחנן דוקא הוא דאמר בסמוך סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ופריך ולימא מר בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור כרבי יהודה דבעי קשירה וטעמא משום טלטול ולא משום בנין דאי משום בנין מאי ראיה מנגר שצריך קשירה לפקק והא בפקק לא שייך בנין אלא תוספת אהל עראי ותוספת אהל עראי שרו רבנן בלא שום קשירה כדמוכח במי שהוציאוהו (שם מד.):

והמונח כאן וכאן אסור פי' רש"י שכשתוקעו בשבת בונה הוא ואיסורא דאורייתא איכא ואינו משמע שיהא בו איסורא דאורייתא כיון שאינו מבטלו שם אלא נראה לר"ת דכולה מילתא בנגר הנגרר ליכא איסורא אלא משום טלטול וכי ההיא דקנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו דמיירי משום טלטול ואפ"ה בעי ר"א קשור ותלוי יותר משאר כלי תשמיש שדי להם בתיקונם לפי שהם תשמיש בית מידי דהוי אכיסוי קרקעות שהחמירו בהם להצריכם בית אחיזה אע"ג דהני משום שבות נאסר טלטולם במקדש כקנים וכמקלות דלעיל אבל בשום בנין ליכא איסורא כלל אפילו מדרבנן וקשה לר"ת מנלן דאפליגו רבי אליעזר ורבנן בתוספת אהל עראי כיון דאפליגו בטלטול דילמא בחד הוא דאיפליגו ותירץ ר"ת בספר הישר דא"כ הוה ליה למנקט פלוגתייהו במילתא דלא שייכא ביה תוספת אהל כי ההיא דנגר הנגרר ומדנקט פלוגתא בפקק החלון דשייך ביה תוספת אהל ש"מ דפליגי באהל וליכא למימר דדווקא באהל פליגי ולא בטלטול דהא בההיא דנגר לא שייך אלא איסור טלטול אפ"ה איפלוג בה ר"א ורבנן דע"כ איבעי לן למימר דת"ק דנגר היינו ר"א דרבנן שרו אפילו בפקק החלון כ"ש בנגר דלא שייך איסור אהל אלא איסור טלטול אלא ודאי בתרתי פליגי דר"א אסר בפקק החלון ומשום טלטול בשאין תורת כלי גמור עליו ואפי' יש עליו תורת כלי גמור כגון שיש לו בית יד אסור מ"מ משום תוספת אהל עראי כיון דבטלי' בפקק ורבנן דשרו אפי' אין עליו תורת כלי דלית להו לא משום טלטול ולא משום אהל:

שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ פירוש ראשו העליון תלוי וראשו התחתון מגיע לארץ כדפירש בקונטרס ונראה לרשב"א דאפילו שני הראשים מונחים לארץ אלא שקשור דשרי במקדש והאי דנקט כהאי גוונא לאשמעינן דאפ"ה אסור במדינה והשתא אתי שפיר הא דתנן במשנה והמונח כאן וכאן אסור היינו שאינו קשור ולא תלוי כלל דאי אמרת דוקא נקט ראשו מגיע לארץ אבל שני הראשים מונחין בארץ אסור במקדש אע"פ שקשור אם כן השתא לא הוי מונח דרבי יהודה כמונח דתנא קמא דמונח דרבי יהודה על כרחיך היינו שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית דאי אמרת כמו מונח דת"ק ששני ראשים מונחים בארץ אלא שקשורין היכי קאמר המונח במקדש ההוא אפילו במדינה שרי דלא אסר רבי יהודה אפילו במדינה אלא דוקא שאינו קשור כלל:

רבי יהודה אומר כו' ובעירובין מסקינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה וקשה לר"י דהא שמואל גופיה סבר לעיל בפרק במה טומנין (שבת דף נ.) גבי חריות של דקל שגדרן לעצים דבמחשבה בעלמא סגי דאיתמר רב (יהודה) אומר קושר ושמואל אמר חושב וקאמר התם דשמואל ס"ל כרשב"ג דאמר חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן לישיבה א"צ לקשר וא"כ היכי קאמר הלכה כרבי יהודה דבעי קשירה משום איסור טלטול דהא לא שייך איסור בנין בההיא דנגר הנגרר אלא איסור טלטול ומשום איסור טלטול בעי רבי יהודה קשירה כדפירשתי וליכא לפרושי דבנגר הנגרר דהכא לאפוקי מאיסור בנין הוא דבעי קישור אבל משום איסור טלטול לא הוה בעי קישור אלא במחשבה בעלמא כרשב"ג א"כ מאי קא מהדר ליה ר' אבא בר כהנא לר' ירמיה אנא דאמרי כי האי תנא כו' דילמא מאי דלא בעי התם רשב"ג אלא מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו משום דהתם ליכא אלא איסור טלטול דהתם ודאי לא מיירי מידי בבנין דקאמר קנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל ומדקתני פותח ונועל משמע שאינו נועל באותו קנה עצמו דהוה ליה למיתני שהתקינו לנעול בו אלא משמע שהוא כעין מפתחות שלנו שיש מהם שמושכין המנעול שבדלת לכאן ולכאן כך הקנה מושך המנעול אבל הקנה עצמו אינו במקום המנעול א"כ פשיטא דכה"ג לא שייך בנין בהאי קנה אלא משום איסור טלטול הוא ומיהו אין ראיה מזה דבהאי קנה מיירי כדפרישית מדקתני פותח ונועל דהא כה"ג קתני בתוספתא חבילי עצים וסוכה של קוצים שעשאן דלת לפירצה ולחצר אם היו קשורות ותלויות פותחין ונועלין בהן אם לאו כו' מיהו אומר ר"י דאפילו הוה מפרש ההיא דקנה שהתקינו כו' דשייך ביה בנין ובמקום מנעול הוה ולהכי פשיט מיניה רבי אבא בר כהנא דס"ל כרשב"ג דאמר דכי הוי מתוקן אע"פ שאינו קשור נפיק מתורת איסור בנין לא הוי אתי שפיר (דה"א) מדקאמר הש"ס בסמוך וכ"ת הכא נמי דאיכא תורת כלי עליהן והתניא חריות של דקל כו' והיכי מוכח מההיא דחריות של דקל דהא דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו בלא תורת כלי אלא במחשבה בעלמא דלמא באיסור טלטול הוא דלא מצריך רשב"ג אלא מחשבה אבל באיסור בנין הוה בעי שיתקנוהו ויכינוהו ויעשו בו מעשה שיהא תורת כלי עליו על כן נראה לר"י דבהכי פליגי רבי אבא בר כהנא ורבי יוחנן ורב יהודה דעירובין (דף קב.) דאינהו סבירא להו דבההיא דנגר לא שייך אלא איסור טלטול ואיהו ס"ל דשייך בנין בנגר הנגרר ולהכי בעי קישור לאפוקי מאיסור בנין והשתא אתיא שמעתין שפיר דלא מיירי מידי באיסור בנין לא בההוא דנגר ולא בההיא דקנה והשתא נמי ההיא דקנה משום טלטול. מ"ר:

וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו ומיבעיא לן מאי בין כך ובין כך אמר רבה בר כהנא בין קשור בין שאינו קשור אותו פקק פוקקין בו.

והוא שמתוקן כלומר שהתקינו לפקק בו. היכי דמי תיקון זה כדאמרינן בסוף המוצא תפילין:

ת"ר סיכי קמצים וחבילי עצים שהתקינן לפירצה שבחצר בזמן שקשורין ותלוין נועלין בשבת ואין צ"ל ביו"ט. א"ל ר' ירמיה ולימא מר בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור כלומר כבר נעשה בו מעשה לשום כלי.

דאמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן כמחלוקת כאן בפקק החלון כך חלוקתן בנגר הנגרר בקשור ותלוי בלבד. אבל לא לענין מקדש ומדינה. ותניא בסוף עירובין.

איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה:

שומטו ומניחו בקרן זוית דייקינן מינה מדקתני ושומטו ומניחו מכלל שאם הוא קשור שאם אינו יכול לשומטו ולהניחו בקרן זוית שפיר דמי.

ואמרינן מאן תנא נגר הנגרר צריך להיות קשור ותלוי ר' אליעזר והא ר' יוחנן סבר כי חכמים חלוקין על ר' אליעזר סבירא להו כר' יהודה דאסר בשאינו קשור ולא תלוי ולא בתלוי אבל אם הוא קשור אע"פ שאינו תלוי שרי. וא"ל ר' אבא לר' ירמיה אנא דאמרי והוא שמתוקן אע"פ שאינו לא קשור ולא תלוי כי הא מתניתא דתני בקנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו.

ואמר רשב"ג מתוקן אע"פ שאינו קשור ואמר משמיה דר' יוחנן הלכה כרשב"ג דקאי רשב"ג כחכמים.

המונח כאן וכאן אסור פירש רש"י ז"ל: בשתוקעו בשבת הוי בונה ואסור מדאורייתא, ובתוס' פירשו דאין כאן אלא איסורא דרבנן, דומיא דנועלין במקדש אבל לא במדינה דליכא אלא איסורא דרבנן.

כבר ביארנו בפקק החלון שאם נתקן לכך אינו צריך שיהא תלוי באויר ולא אפי' קשור כלל מ"מ נגר הנגרר ר"ל יתד שתוקעין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת והוא נגרר ר"ל שקשרוהו בדלת בחבל ארוך וראשו נגרר לארץ אם היה קשור ותלוי אפי' לא היה תלוי לגמרי באויר אלא שראשו מגיע לארץ נועלים בו אבל אם לא היה תלוי כלל אלא שהחבל ארוך כל כך שהוא נגרר כלו בארץ עד שאדם שומטו ומניחו בקרן זוית הרי זה כמי שלא נקשר ואין כאן הוכחה שלנעילה הוא עומד ובמקדש מותר והוא שיהא קשור בדלת עצמה ששבות בעלמא הוא אבל אם לא היה קשור בדלת אלא במזוזה אין זה כלום ואף בקשור במדינה אסור ושמא תאמר ומאי שנא נגר שאתה צריך בו במדינה לקשור אף לר' יהודה שהלכה כמותו וכבר ביארנו שיש מתרצים מפני שאין בו התקנה הא אם היה בו התקנה לכך לא היה צריך קשור ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן שא"כ היה לו לתרץ כן ולא הוצרך לומר אנא דאמרי וכו' ועיקר הדברים שבנגר לא מתורת טלטול נגעו בה שאלו כן לא היה צריך קשור ודיו בהתקנה אלא משום בנין שכל שאינו קשור הרי הוא כבונה ואע"פ שאמרו ר' אליעזר היא מפני שדומה לשטתו ומ"מ הפרש יש ביניהם וי"מ בנגר מפני שאין בה צורת כלי הא אם עשו לו בית יד או קלוסטרא בראשו או שום תורת כלי אינו צריך קשור ויש פוסקים כר' אליעזר ומפני שסתמו של נגר הנגרר בעי קשור אלא שגדולי הפוסקים כתבוה כשטתנו ומכח סתמא אחרינא שאמרו מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין ר"ל שפוקקין בדבר שאינו קשור ותלוי ומודדין מקוה ומטלניות וקושרין קשר שאינו של קיימא כמו שיתבאר בפרק אחרון במעשה שפקקו את המאור בטפיח ומ"מ יש משיבים על אותו מעשה שלא בא אלא לאפוקי מדר' אליעזר שהיה אוסר בתוספת אהל ואין משם ראיה לפסוק כר' אבא שאמר בין קשור בין שאינו קשור שלא נחלק ר' אבא אלא במה שעושה פקק החלון כלי שזה אומר בקשור וזה אומר בהתקנה לבד אבל לפקוק בטפיח שהוא כלי גמור לא נחלקו שמותר לרבנן שאין חוששים לתוספת אהל עראי ולדעתם נגר הנגרר ופקק החלון אין הבדל ביניהם ושניהם צריכים קשור וכן לדעתם קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו בעי קשור ואין הלכה כרשב"ג שאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור ומ"מ לשיטה זו פי' מותקן ר"ל הזמנה בעלמא אבל תקון בידים תורת כלי עליו ורבן שמעון בן גמליאל אינו מצריך לתורת כלי ואע"פ שר' יוחנן שפסק כמותו הצריך בכסויי הכלים תורת כלי סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא או שמא פקק החלון ונגר הנגרר חמירי הואיל והם תשמיש במחובר מה שאין כן בקנה:

ולענין ביאור סוגיא יש לשאול לדעת ר' אסי אמר ר' יוחנן שאמר למעלה אבל במניח נעשה כסוי לחבית ואינו מזקיק לתורת כלי שאין ר' יוחנן מצריך תורת כלי בכסויי כלים אלא לטלטלן בחצר ממקום למקום או לעשותו כסוי לכתחילה בשבת אבל במונח מערב שבת על הכלי על דעת כסוי הראוי להיות קבוע מקומו מוכיח עליו ואין צריך תורת כלי אחר ומ"מ כבר פסקנו כלשון ראשון שבמניח נעשה בסיס וכו' ואין כסוי ניטל אא"כ יש עליו תורת כלי:

בד"ה בין קשור כו' ופריך ולימא מר בין תלוי כו' והוא שקשור כר"י כו' עכ"ל ר"ל דהשתא שפירש והוא שמתוקן לאו של מעשה הוא פריך שפיר ולימא דבעי קשור אבל אי הוה פי' והוא שמתוקן בתיקון של מעשה לא הוה פריך מידי דהא דבעי בנגר קשירה היינו משום שלא עשה בו מעשה אבל הכא דעביד ביה מעשה והכינו לכך יש תורת כלי עליו ולא בעי קשירה וק"ל:

בד"ה והמונח כו' ליכא איסורא אלא משום טלטול וכי ההיא דקנה כו' דמיירי משום טלטול כו' עכ"ל. וכן האריכו התוס' לקמן להוכיח מההיא דקנה כו' וממאי דפריך עליה מחריות של דקל דכולה שמעתין לרבי אבא בר כהנא ולר"י משום איסור טלטול הוא ולא משום איסור בנין ויש לדקדק דאמאי שבקו התוס' בכל זה ראייתם דלעיל שכתבו בפשיטות דטעמא דנגר הנגרר ע"כ משום טלטול דאם לא כן מאי ראיה מנגר לפקק דלא שייך ביה בנין אלא תוספת אהל ושרו רבנן בלא קשירה כדמוכח במי שהוציאוהו ונראה ליישב שבעלי התוס' לא נראה להם ראיה גמורה לומר לר' יוחנן בתוספת אהל ולא שייך בנין ולא בעי קשירה ולית להו ראיה גמורה דכולה שמעתין בטלטול איירי אלא מההיא דקנה כו' ומדפריך עלה מחריות כו' כמ"ש התוס' לקמן אלא שהוצרכו לראייתם דלעיל משום דקשיא להו מנליה דתלמודא דר' יוחנן משום איסור טלטול נגע ביה בנגר הנגרר בההיא דקנה כו' ופריך עליה מחריות כו' דאימא דר"י נמי משום איסור בנין נגע ביה כמו שמואל דסבר הכי בעירובין כמ"ש התוס' לקמן ואהא תירצו לעיל דמשמע ליה לתלמודא דר' ירמיה וכן ר"י דמדמה הך דפקק לנגר הנגרר ע"כ משום איסור טלטול הוא דאי משום בנין לא הוה מדמה ליה פקק לנגר הנגרר דלא שייך בפקק בנין כו' ודו"ק:

בד"ה שקשור ותלוי כו' והשתא א"ש הא דתנן כו' דאי אמרת דוקא נקט כו' אם כן השתא לא הוי מונח דר"י כמונח דתנא קמא כו' עכ"ל לכאורה קשה דבנגר גופיה דקיימינן ביה ה"מ לדקדק כן דאי אמרת דוקא נקט ראשו מגיע לארץ כו' א"כ לא היה נגרר דר' יהודה כמו נגרר דת"ק דנגרר דר"י ע"כ אפי' שני הראשים מונחים בארץ אלא שקשור ולא תלוי ור"י לא אוסר אפי' במדינה אלא שאינו קשור כלל ונגרר דת"ק דשרי במקדש לא הוי אלא דוקא בקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ ויש ליישב דמנגרר לא הוי קשיא להו כ"כ דאימא דתרווייהו נגרר מקרו ות"ק לא התיר אפי' במקדש אלא ההוא דנגרר דקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ ואסרו במדינה ובא ר"י להתיר בתרווייהו באותו נגרר דאיירי ביה ת"ק דשרי אף במדינה והוסיף להתיר אף בנגרר ושני ראשין מונחים לארץ אף במדינה אבל ממונח קשיא להו שפיר דא"נ תרווייהו מונח מקרי מכל מקום דחוק דר"י לא איירי כלל בההוא מונח דאיירי ביה ת"ק דא"כ היכי קאמר המונח במקדש דההוא במדינה נמי שרי כו' ודו"ק:

בגמ' ותניא איזהו נגר הנגרר וכו' כצ"ל:

אמר ר' יהושע בר אבא משמיה דעולא מאן תנא וכו' נ"ל הא דאמר ואמר ר' יהושע הוי כמו ועוד דאמר ר' יהושע וכו' ודו"ק נ"ל:

ברש"י ד"ה נועלין וכו' דכיון דקשור בו מיוחד וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה הכל מודים וכו' כדאיתא בעירובין וכו' דפריך התם והא אמר רבה בר בר חנה וכו' דהיינו נמי תוספת אהל עראי דפליגי בה ר"א ורבנן וכו' דמהאי טעמא היה מקפיד רב וכו' ר"ל ע"י עשיית המחיצה דס"ל וכו' וא"כ לדידיה הרי מחיצה זו להתיר כן משמע באשר"י:

ד"ה בין קשור בין שאינו קשור וכו' והא בפקק לא שייך בנין אלא תוספת אהל עראי ותוספת אהל עראי שרו רבנן וכו' כצ"ל:

ד"ה והמונח וכו' אכיסוי קרקעות שהחמירו וכו' כצ"ל:

בא"ד ואסרו טלטולם במקדש בקנים ובמקלות וכו' כצ"ל:

ד"ה שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ וכו' והשתא אתי שפיר הא דתנן במשנה והמונח כאן וכאן אסור היינו וכו' כצ"ל:

גמ' שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה עיין פי"א מ"ד דכלים: