אתו אינהו — יוסי ויוסי:
גזור אגושא לשרוף — תרומה הנוגעת בגוש העפר:
ואאוירא לתלות — תרומה הנכנסת באוירא ואין דבר מפסיק בינתים כגון שידה פרוצה מתחתיה:
ואכתי — אגושא לשרוף באושא גזור:
על ספק בית הפרס — כלומר על ספקו של בית הפרס כגון תרומה שנכנסת לבית הפרס דהוא שדה שאבד בה קבר היינו ספק דלא ידעינן אם האהילה על הקבר אם לאו:
ועל ספיקו של עפר ארץ העמים — דכל עפר ארץ העמים מספקא לן בקבר של מת:
ועל ספיקו של בגדי עם הארץ — דכולהו מספקא לן שמא ישבה עליהם אשתו נדה כדתנן (חגיגה דף יח:) בגדי ע"ה מדרס לפרושים:
ועל ספק כלים הנמצאים — דלא ידעינן אם טמאים הן:
ספק רוקין — כל רוקין מספקא לן דדילמא דזב נינהו:
ועל ספק מי רגלי אדם — הך ספק לא דמי להנך דלעיל אלא אפי' מספקא לן אם מי רגלי אדם הן אם מי רגלי בהמה הן דאיכא תרי ספיקי לקולא דאם תמצי לומר דאדם שמא טהור:
שכנגד מי רגלי בהמה — רבותא אשמעינן דלא תימא מדהני דבהמה הני נמי דבהמה:
ודאי מגען וספק טומאתן — יודע ודאי שנגע בהן תרומה אבל אינו יודע אם הם טמאים אם לאו כדמפרש בכולהו:
שורפים — והיינו אגושא:
באושא התקינו — כמה שנים אחר חורבן כדאמרינן בר"ה (פ"ד דף לא.) גבי י' מסעות נסעה שכינה:
ואלו חוצצין — לגבי טבילה: הזפת והמור גרסינן:
בכלי זכוכית — שהן חלקין ואין אדם מקפיד על טיט ודבר אחר הנדבק בהן לפי שנופל מאיליו והני הוא דמדבקי טובא וקפיד עלייהו ואין חוצץ אלא דבר המקפיד עליו:
כגון שנקבו — וטהרו מתורת כלי חרס דכלי חרס שבירתו מטהרתו:
והטיף לתוכו אבר — דחשיב ליה ככלי מתכות דכל קבלת טומאתו משום אבר המעמידו הלכך אית ליה טהרה במקוה:
מטמא — ולא אמרינן בטיל ליה מתורת כלי כשאר כלי חרס הנשבר דקסבר הלך אחר המעמיד ותורת כלי מתכות עליו:
אלא מעתה — הואיל ושוינהו ככלי חרס:
