עיגול וקורה גדולים הן ואין אחד יכול להוציאו:
ואם לאו — שיכול אחד להוציאו:
נפש תחטא — משמע נפש ולא נפשות:
חד למעוטי זה עוקר — מרשות הרבים:
וזה מניח — ברשות היחיד דכל כמה דלא כתיב אלא חד מיעוט מסתברא דהאי הוא דממעט דהאי קעביד פלגא והאי פלגא וליכא חד דמסייע בכולהו:
וחד — יתורא למעוטי אף על פי דעבדי כי הדדי דהאי עביד כולה והאי עביד כולה ומיהו זה יכול וזה יכול הוא דממעיט דלאו אורחיה למעבדה בתרי:
וחד — יתורא למעוטי תו זה אינו יכול וזה אינו יכול דאף על גב דאורחייהו למיעבד בתרי מעטינהו:
יחיד שעשה בהוראת ב"ד — הורו ב"ד שחלב מותר והלך היחיד ועשה על פיהם דאנוס הוא ורבי שמעון לטעמיה דאמר בהוריות יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב:
תרי מיעוטי כתיבי — נפש אחת חד מיעוטא הוא דאורחיה דקרא לאישתעי הכי:
זה שיכול — דאיהו עבדה לכולה:
אין בו ממש — מי שאינו אלא מסייע בדבר ואם בא לעשותו לבדו אינו יכול אין בו ממש ולא חשיב מידי ולא מיפטר אידך:
אף אנן נמי תנינא — דמסייע אין בו ממש:
היה — זב יושב על גבי מטה:
וד' טליות — טליתות:
שאינה יכולה לעמוד על ג' — וכיון דזה אינו יכול וזה אינו יכול כל אחד ואחד כולי מעשה עביד וגבי מדרס הזב בעינן שינשא רובו עליו בת"כ:
ור' שמעון מטהר — ר' שמעון לטעמיה דאמר זה אינו יכול וזה אינו יכול נמי אינו אלא כמסייע ופטור (ל"א דבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה כלומר רובו של זה מכביד על כל אחד ואחד ואפילו מסייע לא הוי):
מפני שיכולה לעמוד על ג' — הלכך כל אחד ואחד ה"ל רביעי ואינו אלא מסייע וסתמא כר' יהודה דזה יכול וזה יכול קרי מסייע:
דעקרה ליה לגמרי — עוקרת הרגל מן הארץ ואפי' מסייע לא הוי:
ופרכינן ואי טעמא משום דעקרה ליה כיון דזימנין דעקרה האי וזימנין עקרה האי ובכל ג' איכא לספוקי שמא הכבידה עליהן ולא עקרתן לטמינהו מספק כזב המהפך על ה' פונדאות דמטמינן ליה מספק:
פונדאות — כמין חריטין כיסים ארוכים ונותנין בהן מעות ובלעז בריד"ש וראויין לשמש שכיבה עם מלאכתן שיושב עליהם והם מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל ואין צריך לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
לאורכן — כגון שהיה שוכב על מיעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן:
טמאים — גרסינן במשנה דטהרות דיש לומר בכל אחת מהן שנישא רובו עליו פעמים על זו ופעמים על זו:
לרחבן טהורין — לפי שארכו מוטל על רחבן ואין רובו נישא על אחת מהן:
ישן — לו עליהן לרחבן:
ספק נתהפך — על ארכו ונמצא כולו נשען על אחת מהן:
טמאות — דכל חדא איכא למימר על זו נתהפך אלמא מטמינן מספק והתם נמי אי משום עקירה הוא ניטמינהו מספיקא אלא לאו טעמא משום דכולהו הוו כל חדא וחדא מסייע ואין בו ממש כן נראה בעיני משנה זו ורבותי גורסין לאורכן טהורין ופירשו טעמא דלאורכן טהורין משום דאמרי שמא ביניהן שכב ולא עליהם וקשיא לי א"כ לקולא תלינן ואמאי תני סיפא ספק נתהפך טמאים:
