בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קמ״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    משום ריחשאשלא יכנס בו שרץ כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים:

    זימנין דלא תקניה מעיקראשיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר:

    לא שנודנוקבין:

    אלא במקוםדסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה לאו כלום הוא:

    לחזקשיחזק הכלי שלא יצא יינו הואיל וסתימה מעלייתא היא כי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה:

    למטה מן היין נמי לשמר הואכיון דלאו כובד היין נשען עליו סגי ליה בסתימה כל דהו:

    למטה מן השמריםאצל שוליו שכל כובד היין נשען שם:

    תניא דמסייע לךדלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא:

    בית סתום יש לו ד"אקיי"ל בבבא בתרא חצר מתחלקת לפי פתחיה לפי פתח הבתים הפתוחין לה אם באו לחלק את החצר בין שנים שהיה לזה בית שפתוחין לו לחצר שני פתחים ולזה בית שפתוחין לו לחצר ד' פתחים נוטל לכל פתח ארבע אמות בחצר נגד פתחו למדת רוחב פתחו והשאר חולקין בשוה ואם נסתם אחד מהם קודם חלוקת החצר ולא פירץ את פצימיו אלא סתם בין שני הפצימין אינו מפסיד [דין] פתחו בכך פירץ את פצימיו ואח"כ סתמו פקע שם פתח מיניה:

    בית סתוםוהמת בתוכו אינו מטמא סביביו:

    פרץ פצימיווסתמו נעשה קבר ומטמא סביביו ד"א כדאמר בסוטה (ד' מד.) מת תופס ד"א לטומאה וגזרה דרבנן שמא יאהיל ולא יבין:

    גובתאלתקוע קנה חלול בנקב החבית שיצא היין דרך הקנה:

    מחתךרונגיי"ר לתקנה למדת הנקב:

    אהדוריאם נפלה:

    ולא מתקנאלא ניתנה בנקב לידע אם למדתו היא:

    אי לימא ארישאלחותכה ולשפותה:

    משחאשמן עב:

    אסורלמרחו:

    טרפא דאסאלתת עלה של הדס בנקב החבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם:

    גזירה משום מרזבשמא יכין מרזב:

    שמא יקטוםהעלה מן הענף וכיון דקטמיה הוה ליה כמתקן כלי כדתניא במסכת ביצה (דף לג:) לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת:

    בי סדיאלבדין שקורין פלטר"ש ועשויין לקפלן תחתיו במקום הכר או הכסת:

    רב אסרלהביאו דרך מלבוש דרך רשות הרבים כשהוא מעוטף בו:

    ברכיןשדרכן להתחמם בהן:

    דשרודמלבוש הן:

    ולא הוה ליה רווחאבבית למקום מושבם של תלמידים:

    ומשום כבוד רבותינושלא היה להן דבר לישב עליו ויושבין על גבי קרקע:

    רב כהנא ורב אסיתלמידי חברים היו לו:

    מתני' לתוך הבורשאין בו מים:

    שיהא שמורשלא יסריח מחמת החום:

    ואת המים היפים ברעיםכלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים להשתמר שיצונו ולא יחמו:

    מי שנשרושנפלו למים בשבת:

    לחצר החיצונההסמוכה למבוא העיר בתוך העיר שהוא מקום משתמר:

    שוטחן בחמהליבשן:

    אבל לא כנגד העםשיחשדוהו שכבסן:

    גמ' פשיטאדנותנין תבשיל לתוך הבור:

    גומותשבקרקע הבור שיהו שוין להושיב הקדרה:

    שבת 146 עמוד ב

    1משום ריחשא. וי"א אין מוסיפים זימנין דלא תקניה מעיקרא, ואתי לארוחי ביה. דרש רב נחמן משום רבי יוחנן הלכה כיש אומרים.

    2ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום העשוי לשמר, אבל לחזק אסור. היכי דמי לשמר, היכי דמי לחזק? א"ר חסדא: למעלה מן היין זהו לשמר, למטה מן היין זהו לחזק. רבא אמר: למטה מן היין נמי זהו לשמר. והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים.

    3א"ל אביי לרבא, תניא דמסייע לך: בית סתום יש לו ארבע אמות, פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות. בית סתום אינו מטמא כל סביביו, פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו.

    4גובתא, רב אסר ושמואל שרי. מחתך לכתחלה דכ"ע לא פליגי דאסור אהדורי דכ"ע לא פליגי דשרי. כי פליגי דחתיכה ולא מתקנא: מאן דאסר גזרינן דילמא אתי למיחתך לכתחלה, ומאן דשרי לא גזרינן.

    5כתנאי: אין חותכין שפופרת ביו"ט וא"צ לומר בשבת. נפלה (אין) מחזירין אותה בשבת, ואין צריך לומר ביו"ט ור' יאשיה מיקל.

    6ר' יאשיה אהייא? אילימא ארישא הא קמתקן מנא? אלא אסיפא ת"ק נמי מישרא קשרי? אלא דחתיכה ולא מתקנא איכא בינייהו, מ"ס גזרינן. ומ"ס לא גזרינן. דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דר' יוחנן: הלכה כר' יאשיה.

    7ואם היתה נקובה וכו'. מישחא רב אסר, ושמואל שרי. מאן דאסר גזרינן משום שעוה. ומאן דשרי לא גזרינן. אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן משמיה דרב מישחא שרי!

    8אמר טבות רישבא אמר שמואל: האי טרפא דאסא אסור. מ"ט רב יימר מדפתי אמר: גזירה משום מרזב. רב אשי אמר: גזירה שמא יקטום. מאי בינייהו? איכא בינייהו דקטים ומנחי׃

    9בי סדיא, רב אסר ושמואל שרי. ברכין דכולי עלמא לא פליגי דשרי. בקשין דכ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי במיצעי: מאן דאסר מיחזי כמשוי, ומאן דשרי לא מיחזי כמשוי.

    10והא דרב, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. דרב איקלע לההוא אתרא דלא הוה ליה רווחא, נפק יתיב בכרמלית. אייתו ליה בי סדיא, לא יתיב. מאן דחזא סבר משום דבי סדיא אסור. ולא היא, דרב אכרוזי מכריז בי סדיא שרי ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו ומאן נינהו רב כהנא ורב אסי:

    מתני׳ · משנה

    11נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם:

    גמ׳ · גמרא

    12פשיטא מהו דתימא ניגזר משום אשוויי גומות קא משמע לן:

    13ואת המים היפים ברעים: פשיטא סיפא איצטריכא ליה ואת הצונן בחמה הא נמי פשיטא מהו דתימא ניגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ קמ"ל:

    14מי שנשרו וכו': אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור תנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין׃

    15אמר רב הונא:

    תוספות

    משום ריחשאואטו פתחא אחרינא דליכא למיחש לריחשא לא גזרינן דדוקא אטו לול של תרנגולין גזרינן דלא מסקי אינשי אדעתייהו שיהא עשוי להכניס ולהוציא:

    פרץ פצימיו מטמא כל סביביופי' בקונטרס כל סביביו ד' אמות כקבר ואין נראה לזקיני הרב ר' שמשון זצ"ל דכיון דמסיימי מחיצתא ולית לן למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו ולא ידע לית לן למימר דמטמא ד' אמות כל סביביו כדמוכח בסוטה פרק משוח מלחמה (סוטה ד' מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס ומשמע דבמת נמי היכא דמסיימא לא נטמא כל סביביו ד' אמות אלא נראה לו דהכי פי' זיזין באותו בית שבולטין מחוץ לבית מכל צד ויש בהם פותח טפח בכל אחד אם הבית סתום ועדיין נראית בו צורת הפתח אינו מטמא שסתמו של מת עומד לצאת דרך הפתח פרץ פצימיו וחזר ובנאו כשאר כותל ולא נותר בו כלל פתח מטמא כל סביביו דכל חד וחד איכא לספוקי דילמא דרך אותו מקום יצא מן הבית מיהו לאו פירכא היא כולי האי מה שהקשה לפירוש הקונטרס די"ל שלא חלקו חכמים במת ועוד נראה דלא קשה כלל לפי' הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא שהוא מטמא הנוגע בכתלים אפילו לא יעלה על גביו כקבר שמטמא במגע אפילו מן הצד כדתניא בספרי בפרשת פרה אדומה או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שמקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אלמא כשהוא סתום מטמא אף הנוגע מן הצד:

    הלכה כרבי יאשיההלכך מותר לתת לכתחילה גובתא שקורין רזיי"ל בחבית:

    משום מרזבפי' הרב פור"ת שלא יבוא ליתן על גגו מרזב וקשה דבגובתא נמי נגזר אלא נראה לרבי כפי' הקונט' שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין בתוכו וילך למרחוק דכשלוקח עלה של הדס ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב אבל בגובתא שאינו עושה בו שום מעשה לא גזרינן. מ"ר:

    אייתי ליה בי סדיאבי מיצעי הוה דאי לאו הכי היכי איתמר מכללא:

    מי שנשרו כליו במיםבדרך גרסינן לשון נפילה לא כפי' הקונטרס לעיל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) שנשרו במי גשמים דהא אמרינן בביצה בפרק משילין (ביצה דף לה:) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך אלמא לשון נפילה הוא. מ"ר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    וי"א אין מוסיפין דזמנין דלא תקניה מעיקרא ואתי לארווחי ביה הלכתא כוותיה דדרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דר' יוחנן הלכה כי"א.

    ושוין שנוקבין בנקב ישן לכתחלה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אינו מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה נקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת. וחלקו רב חסדא ורבה והלכתא כרבה דתניא מסייעתו ואלו דברי רבה רבה אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שנקבה למטה מן השמרים דמוכחא מלתא שאין אדם עושה נקב בקרקעיתא של חבית להוציא יין ולא לשמר. עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה. וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סתום. זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב בו וחשוב כפתח בית הנסתם בפירוץ פצימין שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי. גובתא שהיא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין בנקב החבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית או מן הנוד.

    רב אסר ושמואל שרי ואקימנא חלוקתן בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב אבל לחתוך דברי הכל אסור. ואם היא חתוכה ומתוקנת דברי הכל מותר להחזירה בנקב החבית או בנוד למשוך ממנה יין. והעמדנו עוד חלוקת רב ושמואל כתנאי.

    דתניא אין חותכין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבתנפלה מחזירין בשבת. ואין צ"ל ביו"ט. ור' יאשיה מיקל ודייקי' עלה ר' יאשיה אהייא מיקל אילימא ארישא שאמר ת"ק אין חותכין כלומר אין חותכין מקנה גדול חתיכה לעשות' שפופרת הא ר' יאשיה מיקל בהא קא מתקן כלי בשבת אלא שאמר ת"ק נפלה מחזירין אותה. בהא לימא ר' יאשיה מיקל מי החמיר שיאמר בזה מיקל הלא בזה גם ת"ק מותר קאמר. ותריצנא אלא לאו דחתיכה ולא מתקנה איכא בינייהו וכך הציעה. אין עושין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבת. ואפי' חתכה ולא מתקנה אסור אבל אם היתה כבר בחבית ונפלה מחזירין אותה בשבת ואין צ"ל ביו"ט ור' יאשיה מיקל בחתיכה ולא מתקנה נמצאו דברי רב כת"ק ודברי שמואל כר' יאשיה והלכה כר' יאשיה ודרש רב שישא בריה דרב אידי משמא דר' יוחנן הלכתא כר' יאשיה וזה שאמר חתכה ולא מתקנה לאו שצריכה תיקון כלי כגון סכין וכדומה לו אלא תיקון ביד בלבד. ואם צריכה תיקון בסכין או זולתו סכין כלי אחר אסורה.

    ואם היתה החבית נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שממרחכלומר סותם כדאמרינן התם לענין חבית שניקבה וסתמה שמרים כו' מורח מן הצדדין. וכיון דר' יהודה דמתניתין וריב"ז ורב ושמואל אמרי ש"מ שאסור לתת שעוה בחבית. וכן משחא. רב אסר גזירה במשחא אטו שעוה. והלכתא כוותיה:

    טרפא דאסאפי' עלה הדס שנותנין על הנקב של חבית להיות מקלח בו היין ולא יהיה שותת בדופני החבית. לדברי הכל אסור ליטול עלה של הדס בשבת ולשומו בנקב של חבית כמרזב. ואפילו רב אשי לא התיר אלא שאם היה הנקב מושך ממנו אבל לתתו לכתחלה אוסר:

    בי סדיא רב אסר ושמואל שרי אין זה מקומו אלא בשביל שהזכיר השמועות שחלקו בהן רב אסר ושמואל שרי נסבה בגררא. ופשוטה היא. כסת זו שחלקו בה כסת בינונית לא דקה ולא קשה. ומסקינן בה אפילו זו מותר לטלטלה:

    נותנין תבשיל בתוך הבור בשביל שיהא שמורפי' בור זה אין בו מים ונותן התבשיל בקרקעיתו מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשויי גומות קמ"ל דלא גזרינן. ואת המים היפים ברעים פשיטא ואת הצונן בחמין פשיטא מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשויי גומות ברמץ קמ"ל דלא גזרינן:

    מתני' מי שנשרו כליו בדרך כו'אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. איני והא תנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ואוקימנא ליה דרב כתנאי:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קמ״ו עמוד ב׳

    מסכת שבת דף קמ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־449 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    משום ריחשא שלא יכנס בו שרץ כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים:

    זימנין דלא תקניה מעיקרא שיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר:

    לא שנו דנוקבין:

    אלא במקום דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה לאו כלום הוא:

    לחזק שיחזק הכלי שלא יצא יינו הואיל וסתימה מעלייתא היא כי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה:

    למטה מן היין נמי לשמר הוא כיון דלאו כובד היין נשען עליו סגי ליה בסתימה כל דהו:

    למטה מן השמרים אצל שוליו שכל כובד היין נשען שם:

    תניא דמסייע לך דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא:

    ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 146b · Sefaria

    תוספות

    משום ריחשא ואטו פתחא אחרינא דליכא למיחש לריחשא לא גזרינן דדוקא אטו לול של תרנגולין גזרינן דלא מסקי אינשי אדעתייהו שיהא עשוי להכניס ולהוציא:

    פרץ פצימיו מטמא כל סביביו פי' בקונטרס כל סביביו ד' אמות כקבר ואין נראה לזקיני הרב ר' שמשון זצ"ל דכיון דמסיימי מחיצתא ולית לן למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו ולא ידע לית לן למימר דמטמא ד' אמות כל סביביו כדמוכח בסוטה פרק משוח מלחמה (סוטה ד' מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס ומשמע דבמת נמי היכא דמסיימא לא נטמא כל סביביו ד' אמות אלא נראה לו דהכי פי' זיזין באותו בית שבולטין מחוץ לבית מכל צד ויש בהם פותח טפח בכל אחד אם הבית סתום ועדיין נראית בו צורת הפתח אינו מטמא שסתמו של מת עומד לצאת דרך הפתח פרץ פצימיו וחזר ובנאו כשאר כותל ולא נותר בו כלל פתח מטמא כל סביביו דכל חד וחד איכא לספוקי דילמא דרך אותו מקום יצא מן הבית מיהו לאו פירכא היא כולי האי מה שהקשה לפירוש הקונטרס די"ל שלא חלקו חכמים במת ועוד נראה דלא קשה כלל לפי' הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא שהוא מטמא הנוגע בכתלים אפילו לא יעלה על גביו כקבר שמטמא במגע אפילו מן הצד כדתניא בספרי בפרשת פרה אדומה או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שמקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אלמא כשהוא סתום מטמא אף הנוגע מן הצד:

    הלכה כרבי יאשיה הלכך מותר לתת לכתחילה גובתא שקורין רזיי"ל בחבית:

    משום מרזב פי' הרב פור"ת שלא יבוא ליתן על גגו מרזב וקשה דבגובתא נמי נגזר אלא נראה לרבי כפי' הקונט' שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין בתוכו וילך למרחוק דכשלוקח עלה של הדס ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב אבל בגובתא שאינו עושה בו שום מעשה לא גזרינן. מ"ר:

    אייתי ליה בי סדיא בי מיצעי הוה דאי לאו הכי היכי איתמר מכללא:

    מי שנשרו כליו במים בדרך גרסינן לשון נפילה לא כפי' הקונטרס לעיל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) שנשרו במי גשמים דהא אמרינן בביצה בפרק משילין (ביצה דף לה:) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך אלמא לשון נפילה הוא. מ"ר:

    Tosafot on Shabbat 146b · Sefaria

    רבנו חננאל

    וי"א אין מוסיפין דזמנין דלא תקניה מעיקרא ואתי לארווחי ביה הלכתא כוותיה דדרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דר' יוחנן הלכה כי"א.

    ושוין שנוקבין בנקב ישן לכתחלה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אינו מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה נקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת. וחלקו רב חסדא ורבה והלכתא כרבה דתניא מסייעתו ואלו דברי רבה רבה אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שנקבה למטה מן השמרים דמוכחא מלתא שאין אדם עושה נקב בקרקעיתא של חבית להוציא יין ולא לשמר. עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה. וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סתום. זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב בו וחשוב כפתח בית הנסתם בפירוץ פצימין שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי. גובתא שהיא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין בנקב החבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית או מן הנוד.

    רב אסר ושמואל שרי ואקימנא חלוקתן בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב אבל לחתוך דברי הכל אסור. ואם היא חתוכה ומתוקנת דברי הכל מותר להחזירה בנקב החבית או בנוד למשוך ממנה יין. והעמדנו עוד חלוקת רב ושמואל כתנאי.

    דתניא אין חותכין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבת נפלה מחזירין בשבת. ואין צ"ל ביו"ט. ור' יאשיה מיקל ודייקי' עלה ר' יאשיה אהייא מיקל אילימא ארישא שאמר ת"ק אין חותכין כלומר אין חותכין מקנה גדול חתיכה לעשות' שפופרת הא ר' יאשיה מיקל בהא קא מתקן כלי בשבת אלא שאמר ת"ק נפלה מחזירין אותה. בהא לימא ר' יאשיה מיקל מי החמיר שיאמר בזה מיקל הלא בזה גם ת"ק מותר קאמר. ותריצנא אלא לאו דחתיכה ולא מתקנה איכא בינייהו וכך הציעה. אין עושין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבת. ואפי' חתכה ולא מתקנה אסור אבל אם היתה כבר בחבית ונפלה מחזירין אותה בשבת ואין צ"ל ביו"ט ור' יאשיה מיקל בחתיכה ולא מתקנה נמצאו דברי רב כת"ק ודברי שמואל כר' יאשיה והלכה כר' יאשיה ודרש רב שישא בריה דרב אידי משמא דר' יוחנן הלכתא כר' יאשיה וזה שאמר חתכה ולא מתקנה לאו שצריכה תיקון כלי כגון סכין וכדומה לו אלא תיקון ביד בלבד. ואם צריכה תיקון בסכין או זולתו סכין כלי אחר אסורה.

    ואם היתה החבית נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שממרח כלומר סותם כדאמרינן התם לענין חבית שניקבה וסתמה שמרים כו' מורח מן הצדדין. וכיון דר' יהודה דמתניתין וריב"ז ורב ושמואל אמרי ש"מ שאסור לתת שעוה בחבית. וכן משחא. רב אסר גזירה במשחא אטו שעוה. והלכתא כוותיה:

    טרפא דאסא פי' עלה הדס שנותנין על הנקב של חבית להיות מקלח בו היין ולא יהיה שותת בדופני החבית. לדברי הכל אסור ליטול עלה של הדס בשבת ולשומו בנקב של חבית כמרזב. ואפילו רב אשי לא התיר אלא שאם היה הנקב מושך ממנו אבל לתתו לכתחלה אוסר:

    בי סדיא רב אסר ושמואל שרי אין זה מקומו אלא בשביל שהזכיר השמועות שחלקו בהן רב אסר ושמואל שרי נסבה בגררא. ופשוטה היא. כסת זו שחלקו בה כסת בינונית לא דקה ולא קשה. ומסקינן בה אפילו זו מותר לטלטלה:

    נותנין תבשיל בתוך הבור בשביל שיהא שמור פי' בור זה אין בו מים ונותן התבשיל בקרקעיתו מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשויי גומות קמ"ל דלא גזרינן. ואת המים היפים ברעים פשיטא ואת הצונן בחמין פשיטא מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשויי גומות ברמץ קמ"ל דלא גזרינן:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 146b · Sefaria

    רשב"א

    בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ פצימיו מטמא כל סביביו פירש רש"י ז"ל: כדין קבר דגזרו חכמים לטמא את סביביו ד' אמות גזרו שמא יאהיל ולא יבין. ובתוס' הקשו עליו שהרי בסוטה בפרק משוח מלחמה (סוטה מד, א) אמרינן בהדיא דהיכא דמסיימי מחיצאתא לא גזרינן. ומשום הכי פירשו הם ז"ל כההיא דביצה (ביצה י, א) מת בבית ולה פתחים הרבה כולן טמאים, נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין, והכי נמי בזמן שלא פרץ פצימיו הרי הוא כפתוח ואינו מטמא כלים שתחת זיזין שבסביבות הבית אלא מה שתחת הזיז שעל אותו הפתח, אבל פרץ פצימיו אז אינו ראוי ליצא באותו פתח יותר מבשאר מקומות, והלכך כל הכלים שתחת כל זיזין הסביבות טמאין.

    [מתני':] מי שנשרו כליו בדרך פירוש: מי שנפלו כליו במים מלשון פירות הנושרין ואינו לשון שריה, כמו שפרש"י ז"ל, ותדע לך מדאמרינן בריש פרק משילין (ביצה לה, ב) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן התם מי שנשרו כליו במים.

    Rashba on Shabbat 146b · Sefaria

    מאירי

    אין חותכין לכתחילה שפופרת של קנה או של עץ חלול לעשותו ברזא לחבית או לקנקן אפי' ביום טוב ואין צריך לומר בשבת אבל אם היתה חתוכה אלא שאינה מתוקנת בקנקן מותר לתקנה לשם לכתחלה אף בשבת ואין צריך לומר שאם נפלה מחזירה:

    אסור לקטום עלה של הדס או של עשב אחר ליתן לתוך הנקב של חבית לקלח בו את היין שלא יהא שותת בדפני החבית ואפי' בקטום ומונח מבערב מפני שהוא כעושה מרזב וכן פסקוה גדולי המחברים וי"א שאין איסורו אלא שמא יקטום ובקטום ומונח לשם מבערב מותר:

    בי סדיא והוא מין לבדים העשויים לקפלן לישב עליהם מותר להוציאם דרך עטוף ומלבוש אע"פ שאינו מתכוין אלא להוצאה לישב שם בכרמלית או ברשות הרבים בד"א ברכים או שאין קשים לגמרי אבל קשים אסור שמאחר שאין בהם חמום אין שם מלבוש חל עליהם והרי הוא כמשאוי וכן כל כיוצא בזה:

    המשנה החמשית נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונין בחמה בשביל שיחמו אמר הר"ם פי' אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזרה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשוויי גומות וכן יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך חמין גזרה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואמר הדומה להם ואם היא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים:

    אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונה הנזכרת במשניות שלפניה והוא שאמר נותנין תבשיל לתוך הבור שיהא שמור בתוכו מן הכלבים או שיהא שמור בתוכו שלא להסריח מחמת החום מפני שהבור קר ופירושו בור שאין בו מים ובא להשמיענו שאין גוזרים משום השואת גומות כשמושיב הקדירה לשם שלא תטה לכאן ולכאן ואת המים היפים לתוך הרעים כדרך המקומות שאין שם בורות מתוקים ומביאים מים מן הנהרות הזכים אלא שהם חמים ובקיץ מקררין אותם בתוך הבורות של מים מלוחים או רעים וזהו שאמר בשביל שיצונו וכן נותנין את הצונן בחמה כדי שיחמו ואין גוזרין שמא יטמין ברמץ ויש שאין גורסין בשביל שיצונו אלא ונותנים מים היפים ברעים ופירושו להשתמר שלא יצטננו בימות החורף שהמים המחוברים פושרין הם ואין גוזרים שמא יבא מתוך כך להטמין בחמין ואע"פ שאסרו בפרק כירה להביא סילון של צונן לתוך אמה של חמין משום גזרת הטמנה ואף בערב שבת וכ"ש בשבת בזו הוא מפני שהיו המים מתערבים זה עם זה אבל זו שבכאן כל אחת ואחת בפני עצמה שהרי הוא נותנם בכלי ונותן הכלי לתוך הבור:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה הששית מי שנשרו כליו במים מהלך בהם ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם אמר הר"ם פי' נשרו מגזרת משרה ושורין שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים משטח חרמים אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשבוהו שרחצן בשבת וזה ההיתר דחוי ואין היתר לשטחן כי העקר אצלנו כל מקום שאמרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:

    אמר המאירי המשנה הששית והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר מי שנשרו כליו במים מהלך בהם ואין מזקיקין אותו לפשטם ואינו חושש שמא יחשדוהו שבשבת נתכבסו ויראה לי אפי' נשרו לו כליו לבד שהוא לובשם מתחלה ומהלך בהם הגיע לחצר החיצונה ר"ל הסמוכה למבוא העיר שהוא מקום המשתמר ורצה לשטחם נכנס לחצר ופושט ושוטח אבל לא כנגד העם שמא יחשדו אותו שבכונה כבסם:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Shabbat 146b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה פרץ פצימיו כו' די"ל שלא חלקו חכמים במת ועוד כו' דבית כו' מטמא הנוגע בכתלים כו' עכ"ל אבל בחצר הקבר שהמת במערה גופה נמי אינו מונח אלא בכוכין שם מקרי שפיר מסיימי מחיצתא ולתירוצם שני נמי לכך אינו מטמא שם בנוגע בכותל המערה ודו"ק:

    בד"ה מי שנשרו כליו בדרך גרסינן לשון נפילה כו' עכ"ל ר"ל דגרסי' שנשרו הנו"ן בקמץ מלשון נפילה מעליו במים ול"ג שנשרו הנו"ן בחירק מלשון שריה וכיבוס ע"י מי גשמים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 146b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' מי שנשרו כליו במים בדרך מהלך בהן וכו' כ"ה באשר"י שגורס במים בדרך וכו' ופי' נשרו לשון נפילה כדעת התוס':

    בתוס' ד"ה מי שנשרו כליו במים בדרך גרסי' וכו' כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 146b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אמר ר"ח למעלה מן היין זהו לשמר גי' הרי"ף למעלה מן היין זהו לחזק למטה מן היין זהו לשמר רבה אמר למעלה וכו':

    שם ומשום כבוד רבותינו לא ישב עי' שבועות דף מז ע"א תוס' ד"ה הוה יתיב:

    Gilyon HaShas on Shabbat 146b · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא אמר לי' אביי תני' דמסייע לך לשון זה משונה קצת משאר תני' דמסייע לך, דהכא אין הסיוע נגד בר פלוגתא אלא דהכא קאמר, הא דידך דלמטה מן השמרים הוי סתימה, ודאי אמת ונכון, דסתימה מעלייתא כהאי שאין אחריה עוד סתימה יותר מעלייתא מבטל הפתח מבואר ומסתייע מהא דפרץ את פצימיו אבל האי דבר פלוגתך אכתי לא מסתייע, די"ל דדוקא סתימה כהאי דפרץ את פצימיו, שא"א סתימה אחרת גדולה הימנה, משא"כ סתימה דלמטה מן היין, דאכתי אפשר בסתימה גדולה הימנה דהיינו למטה מן השמרים. ופירש"י ז"ל דהסיוע הוא דלמטה מן היין לא פקע שם פתח מיני', איני מבין דאכתי מנא לן הא, הא גם ר"ח ס"ל יסוד זה דסתימה מעלייתא בעי, אלא דסובר דלמטה מן היין ג"כ הוי סתימה מעלייתא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 146b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קמ״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־449 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״משום ריחשא. וי"א אין מוסיפים זימנין דלא…״

      חכמים: רב נחמן, רבי יוחנן.

    2. קטע 253 מילים

      נפתחת ב״ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. אמר רב…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל, רבא.

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי לרבא, תניא דמסייע לך: בית…״

      חכמים: אביי, רבא.

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״גובתא, רב אסר ושמואל שרי. מחתך לכתחלה…״

      חכמים: רב אסר, שמואל.

    5. קטע 520 מילים

      נפתחת ב״כתנאי: אין חותכין שפופרת ביו"ט וא"צ לומר…״

    6. קטע 637 מילים

      נפתחת ב״ר' יאשיה אהייא? אילימא ארישא הא קמתקן…״

      חכמים: רב שישא, רב אידי.

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״ואם היתה נקובה וכו'. מישחא רב אסר,…״

      חכמים: רב אסר, רב שמואל בר בר, רב יוסף, רב מישחא, שמואל.

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״אמר טבות רישבא אמר שמואל: האי טרפא…״

      חכמים: רב יימר, רב אשי, שמואל.

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״בי סדיא, רב אסר ושמואל שרי. ברכין…״

      חכמים: רב אסר, שמואל.

    10. קטע 1052 מילים

      נפתחת ב״והא דרב, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא…״

      חכמים: רב איקלע, רב אכרוזי, רב כהנא, רב אסי.

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא…״

    12. קטע 1211 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ פשיטא מהו דתימא ניגזר משום אשוויי…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״ואת המים היפים ברעים: פשיטא סיפא איצטריכא…״

    14. קטע 1438 מילים

      נפתחת ב״מי שנשרו וכו': אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, רב כל.

    15. קטע 153 מילים

      נפתחת ב״אמר רב הונא:…״

      חכמים: רב הונא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קמ״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026