אף במוציא את המת לקוברו — ולא תימא לא פטר אלא במניחו לחוץ דאין צורך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הוצאה דאפילו הוא צורך המת פטור:
מר לחפור בו — שהוא צורך המוציא:
מר לעשות לו טס ולחפור — מרה שנרצף פיו וצריך להושיב עליו כמין טס דק שיהא ראוי לחפור:
להגיה ולקרות:
לאפוקיה לכרמלית — שהיה מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה ואי משום טלטול מניח עליו ככר או תינוק:
לא תעשה — לאו דלא תסור כי הכא:
התולש סימני טומאה — שתי שערות לבנות שהבהרת מטמאה בהן:
והכוה את המחיה — מחית בשר חי והוא סימן טומאה בשאת והכוה זה לבטלה משום מחיה ולטהרה:
עובר בלא תעשה — דהשמר בנגע הצרעת (דברים כד):
אחד מב' — שלא היו בה אלא שתי שערות ותלש האחד:
חייב — דשקלא לטומאה שאין מטמאה בפחות מב' דהכי ילפינן לה בת"כ שיער שנים וחייב מלקות:
מאי לאו הא דתני חייב דאפיק חצי זית מכזית — דשקליה ובצריה לשיעורא:
והא דתני פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצה — דאף על גב דמצמצם לשיעור לאו מילתא היא ולא אמרינן אהני דאי שקיל מיניה פורתא תו ליתא לשיעורא:
ממת גדול — דלא אהני מידי:
מתני' וכן שערו — תולש שער ראשו בידיו:
וכן הגודלת — שערה:
וכן הכוחלת — עיניה:
וכן הפוקסת — יש מרבותי אומרים מתקנת שערה במסרק או בידי' ויש שמפרשין טחה כמין בצק על פניה וכשנוטלו מאדים הבשר:
רבי אליעזר מחייב — בכולם חטאת וחכמים אוסרין משום שבות וטעמא דרבי אליעזר מפרש בגמרא משום מאי מיחייב:
גמ' מחלוקת ביד — בהא שנוטלן בידו ולא בכלי הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיזה בכך בחול:
מהו דתימא בכלי נמי פטרי רבנן — דאין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה:
מחלוקת לעצמו — בהא הוא דמחייב ר' אליעזר שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי:
אבל לחברו — אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי:
פשיטא צפרניו תנן — של עצמו:
הנוטל מלא פי הזוג — מלא ראש המספרים:
חייב — בשבת לרבנן בכלי לר' אליעזר אף ביד וזהו שיעורו:
והא תניא — בההיא ברייתא בסיפא ולקרחה שהזהירה תורה לא תשימו קרחה (דברים י״ד:א׳) שתים הוי קרחה מכלל דפי הזוג לאו ב' שערות נינהו:
תניא נמי הכי — כרב יהודה דאמר שתים:
רבי אליעזר אומר — באחת הוא חייב ולא בעינן מלא פי הזוג:
אחת חייב — שבאחת הוא מקפיד שלא יהא נראה כזקן:
שמלת אשה — ודרך הנשים להקפיד על כך ולהתנאות:
ציצין — כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן:
שפירשו רובן — קרובין לינתק:
מי איכא מידי כו' — כיון דבכלי חייב חטאת ביד איכא שבות גזירה אטו כלי:
כלפי מעלה — לצד הצפורן התחילו לפרוש דקא מצערו ליה טפי:
משום כותבת — שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות:
טווה — שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך ולשון השני עושה מאותו בצק כמין חוט:
