אדעתא דרובא — הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי:
תורן — מקום:
דאייתי שטר — ההוא דאדלקה:
מתני' כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהם — כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתות שיש להם בצדן עמהן ניטלין עמהן:
ואע"פ שנתפרקו — הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי אבל אלו הן כלי אגב אביהן:
קורנס — מרטי"ל:
דבילה — מאחר שעשאה עיגול עבה היא מאד וקשה כגבינה וצריך קורדום לחותכה:
ומגירה — כעין סכין ויש בו פגימות הרבה:
לגור בה את הגבינה — לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב:
מגריפה — וודי"ל:
לגרוף בה את הגרוגרות — מן החביות:
רחת — פאל"א:
מלגז — כמין עתר שקורין פורק"א של ברזל ולו ג' שיניים ומהפכין בו קש בגורן:
לתת עליו לקטן — מזונות:
כוש — פלך פושי"ל:
כרכר — ראי"ל:
לתחוב בו — לאכול בו תותים וכל פרי רך:
מחט של יד — מחט קטן שתופר בו בגדים:
ושל סקאים — מחט גדולה שתופרים בה שקים:
לפתוח בו את הדלת — מי שאבד מפתחו:
גמ' ולא מיבעיא בחול — קא סלקא דעתך ואע"פ שנתפרקו אבשבת דקתני רישא קאי ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרים ולא מיבעיא אם נתפרקו מאמש:
אדרבה — מאי אע"פ שייך למתני הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין לטלטל אגב אביהן:
הכי קאמר כו' — ואע"פ לא ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת קאי ולא מיבעיא כשהן מחוברין:
נוטלין — משמע מסלקין אותן בשבת [מהיתר] ציר שלהן:
לול — בנין העשוי לתרנגולין:
לא נוטלין ולא מחזירין — כדמפרש ואזיל חזרתו בנין ממש הוא וסילוקו סתירה גמורה היא:
מאי קסבר — שמתיר סילוקו ואוסר חזרתו:
אי קסבר יש בנין בכלים — וחזרתו בנין על כרחיך אם יש בנין יש סתירה ואמאי נוטלין:
ושניטלו קאמר — וה"ק דלת של תיבה שידה ומגדל שניטלו אין מחזירין:
מאי אבל — כיון דלא תנא נוטלין לא שייך למיתני אבל:
לעולם קסבר אין סתירה ואין בנין — הלכך נוטלין ומיהו אין מחזירין מדרבנן:
גזירה שמא יתקע — בחזקה בסכין ויתדות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש:
קורנס של אגוזים — המיוחד לפציעת אגוזים הוא דקתני מתניתין דנוטלין אותו למלאכתו משום דעיקרו למלאכת היתר:
אבל של נפחים — דעיקרו למלאכת איסור לא:
לצורך גופו — שגופו צריך עוד למלאכה אחרת של היתר אין מטלטלין אותו לאותה מלאכה וכ"ש אם אין צריך לגופו אלא לפנות מקומו דאין מטלטלין:
מי מייחדי לקטן — בשלמא כולהו הני דמתניתין איכא לאוקמא בעשויין ומיוחדין לכך בר מהני דליכא דעביד להו להכי:
