משלחין כלים ביו"ט בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר — אלמא לאו בר מנעלי' ביו"ט הוא דהא קתני התם כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו:
איכא כינופיא — שאין עושין מלאכה ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כי ההיא מעשה דהוה כינופיא:
דאיסורא — בעשיית מלאכה:
ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא — בפרק חומר בקדש גבי נושא מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית' של ספינה ונטמאו וקאמרי רבנן דגזרו שלא יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא על הגשר ולא ישיטם על פני המים אחד ירדן ואחד שאר נהרות ופליג ר' חנינא ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה ולא גשר ושאר נהרות דגזירה שגזרו מחמת מאורע אין להם לגזור אלא מעין המאורע:
דשאני משאר נהרות — ברוחב או בעומק:
אלא לחזק — שמסמרותיו נעשו לחזק העקב שקורין שול"א עם הפנתא שקורין אינפייל"א אבל לנוי מותר דלא גזרו אלא מעין המאורע והנהו לחזק היו כסתם מסמרים דסנדל:
שתים מכאן — לצד חיצון אחד בראשו לצד האצבעות ואחד לצד עקיבו ושתים מכאן לצד פנימי לעבר בין הרגלים:
תרסיותיו — רצועותיו:
סנדל הנוטה — שתחתון שלו אינו שוה שעב מצד זה ודק מצד זה וכשדורס נוטה לצד הדק וצריך להגביהו שיהא שוה לצד שכנגדו:
איפה — שם חכם ובנו של ר' רחבה דפומבדיתא הוה:
תפרו מבפנים — שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל תפרו פורדרי"ץ בלע"ז:
מותר — שמעתי מרבי יוחנן וטעמא לא ידענא:
מותר — לקבוע בו מסמרים מבחוץ:
עשאו — למסמר כמין כלבוס בלע"ז טינפיילו"ן שני ראשין חדין וכפופין ונועץ שני ראשים בעץ כדאמרי' בסוטה (יט:) כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה:
מותר — הואיל ונשתנה משאר מסמרים דלא גזרו אלא מעין המאורע:
חיפהו — מלמטה:
אבל מטלטלין אותו — דתורת כלי עליו:
אוסר — דילמא אתי לנועלו:
נשרו רוב מסמרותיו כו' — לקמן מפרש לה:
מותר — הואיל ונשתנה מכמו שהיה דמעין המאורע גזרו:
עשאו — לראש מסמר רחב כמין טס או שעשאו חד כמין יתד:
אע"ג דאישתאר טובא — ובלבד שיהיו מעוט:
שנגממו — מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ אפילו טובא דהא מינכר שאינו כברייתו:
שנעקרו — לגמרי שאין ניכר שהיה בו יותר ד' או ה' [אין] טפי לא לוי"ה ולשון חבירו איפכא:
נוטה שאני — שכולן צריכין לו להשוותו ואין אחד מהן לחזק:
השתא דאתית להכי — לחלק בין נוטה לשאין נוטה:
לרבי יוחנן נמי — דקפרכת לעיל מינה ואמרי דאמר כמאן איכא נמי לתרוצי לעולם כרבי נתן ונוטה שאני דהתם מתיר עד שבע אבל אין נוטה ה' ותו לא:
מסתברא טעמא — דאסור לטלטל שמא ינעלנו:
בבלאי שרי איסורי — דר' חייא מבבל הוה כדאמרינן בסוכה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה:
עד דאתא רבי חייא — כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא:
חסר תרתי — נפלו שתים ממסמרותיו בדרך:
לסורא חסר — (תרתי) דומה אצל דומה:
