לאו היינו הנחתן — ואם נטלו משם לאו עקירה היא:
שמן על גבי יין — לענין שבת מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן:
דתנן שמן — של תרומה:
שצף על גבי יין — של תרומה משום הכי נקט טבול יום משום דפוסל ואינו מטמא הלכך לא פסל אלא שמן בלבד דלאו חיבור הוא למיהוי כחד ואילו הוה טמא הוה מטמא ליה לשמן ושמן פסל ליה ליין:
שניהם חיבור — דהוי כחד ונפסל אף היין ולענין שבת נמי לרבנן הוה ליה כאגוז על גבי מים ולרבי יוחנן הוה ליה כמים על גבי מים:
וזרק לתוכה מחצלת — משום סיפא נקט ליה דבעי למימר חלקה במחצלת פטור לאשמעי' דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי פטור והכא סילוק מחיצה דזיל הכא ליכא ארבעה וזיל הכא ליכא ד' דבצר ליה עובי מקום מחצלת:
כל שכן חוליא — דסילוק מחיצה ודאי הוא דמבטיל לה:
לרבי יוחנן מחצלת פשיטא ליה דלא מבטלה — דאי נמי אמרינן סילוק מחיצה והנחת חפץ כי הדדי פטור הכא חייב דלא מבטל ליה הלכך לאו סילוק מחיצה היא:
וזרק לתוכה — מרה"ר מידי דנייחא כגון אבן או מים:
חייב — ולא אמרינן כיון דמלא הוא לא הוי רה"י דמבטל להו מחיצות:
מלאה פירות — פטור דבטיל מחיצות כאילו מלאוה עפר:
תניא נמי הכי — דמים לא מבטלי מחיצה:
מן הים לאיסרטיא — מכרמלית לרה"ר פטור:
איסרטיא — הוא סרטיא:
ר"ש אומר אם יש — בים במקום שזרק גומא מיוחדת לבדה עמוקה עשרה ורחבה ד' רה"י לעצמה היא ולא הוי כשאר ים אף על גב דים נמי עמוק הוא וממילא שמעינן מדר"ש דמים לא מבטלי מחיצה:
גמ' רבי מאיר ורבנן — דאיפליגו בחוקקים להשלים בפ"ק דיומא (דף יא:) ובעירובין (ד' יא:) לר"מ דאמר חוקקין להשלים במקו' שיש כדי לחוק הכא חייב דרואין החור כאלו הוא ארבע:
תל המתלקט — שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד"א הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רה"י במקום גובהו ואם זרק מרה"ר ונח על גביו חייב ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים דניחא תשמישתיה להילוך:
ונעשה מדרון לרה"ר — שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רה"ר והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רה"ר או שהיה שוה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכה שהיה רה"ר גבוה מקרקע המבוי וכניסת המבוי נמי מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רה"ר ברחב אמה או חצי אמה ואח"כ הוא נעשה מדרון לצד דופן האמצעי:
אותו מבוי אינו צריך לחי — דאותו גובה שבצד הפתח הוה ליה מחיצה אף על פי שהוא משפע והולך:
מתני' זרק חוץ לד"א ונתגלגל כו' חייב — לא שנפל לארץ דא"כ לא צריכא למימר אלא שהרוח גלגלתהו מן האויר לתוך ד' אמות:
גמ' והא לא נח — חוץ לד' ואמאי אזלינן בתרה:
שנח ע"ג משהו — שעמד קצת ואח"כ נתגלגל והוא הדין אם אחזתן הרוח באויר ועכבתו מעט ואחר כך הכניסתו דחשיב נמי הנחה אם בתוך ג' הוא:
ודחפתו הרוח — בעודו באויר:
אחזתו משהו — הרוח עכבתו במקומו מעט:
לרבנן — דפליגי עליה דר"ע בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דלית להו קלוטה כמי שהונחה לא תימא בתוך ג' מודו אלא אפילו תוך ג' נמי צריך שינוח ואם עבר רה"ר כולה פטור ונפקא מינה נמי לזורק ד' אמות וכשבא לנוח והגיע לתוך ג' נזכר שגגתו עד שלא נח פטור כדאמרינן במתני' (דף קב.) עד שתהא תחלתו וסופו שגגה ולא אמרינן עד שלא נזכר הוה ליה מונח:
