מסכת שבת דף ס״ד עמוד א׳

1״כלי״ ״כלי״ מהתם.

2מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג. אטו בגד לאו אריג הוא?! הכי קאמר: מוסף שק על הבגד, אף על פי שאינו אריג טמא. למאי חזי? אמר רבי יוחנן: שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו.

ברייתא

3תנו רבנן: (ויקרא יא, לב) ״שק״ אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקילקלי ואת החבק ת"ל ״או שק״. יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ת"ל ״שק״. מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג.

4הרי הוא אומר במת: (במדבר לא כ) וכל כלי עור וכל מעשה עזים וגו' תתחטאו לרבות הקילקלי ואת החבק׃

5יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ודין הוא טימא בשרץ וטימא במת מה כשטימא בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף כשטימא במת לא טימא אלא טווי ואריג׃

6הן אם היקל בטמא שרץ שהיא קלה נקיל בטומאת המת שהיא חמורה תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה׃

7נאמר (ויקרא יא, לב) בגד ועור בשרץ ונאמר (במדבר לא, כ) בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף בגד ועור האמור במת לא טימא אלא טווי ואריג׃

8ומה בגד ועור האמור במת טמא כל מעשה עזים אף בגד ועור האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים׃

9אין לי אלא דבר הבא מן העזים מניין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה תלמוד לומר או שק׃

10והא אפיקתיה לקילקלי וחבק׃

11הני מילי מקמי דליתיה ג"ש השתא דאתי גזירה שוה אייתור ליה׃

12ואין לי אלא בשרץ בטומאת מת מניין׃

13ודין הוא טימא במת וטימא בשרץ מה כשטימא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים אף כשטימא במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים׃

14הן אם הרבה בטומאת ערב שהיא מרובה נרבה בטומאת שבעה שהיא מועטת׃

15תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים אף בגד ועור האמור במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים׃

16ומופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה׃

17לאי אפנויי מופני) מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב ״(ויקרא כב״, ד) איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ״ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי שמע מינה לאפנויי״׃

18ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר׃

19דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש לשכבת זרע דכתיב ״(ויקרא כב״, ד) והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וכתיב ״בשכבת זרע וכל בגד וכל עור בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי ש״מ לאפנויי:

20(במדבר לא, נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז א"ר אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם׃

21אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן מחוך דבר המביא לידי גיחוך אמר ליה רבה מגופיה דקרא ש"מ כומז כאן מקום זימה:

22(במדבר לא, יד) ויקצוף משה על פקודי החיל אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש אמר להן אם כן כפרה למה אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן ה'׃

23תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני׃