מסכת שבת דף קל״ד עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Shabbat 134b, Chapter 19 Rabbi Eliezer DeMilah
רש"י
מתני' ומזלפין עליו - את החמין:
ביד - אבל לא בכלי ובגמ' פריך הא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו והדר תני אפילו לזלף עליו בכלי אסור:
ספק - כגון ספק בן ח' חדשים [וספק בן ט'] דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת (וספק בן ט'):
ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס - דאיתרבי מקראי כדמפרש בגמ' לקמן:
גמ' והא אמרת רישא מרחיצין - ואפילו כדרכו:
כיצד קתני - מרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד ואפילו ביום ראשון:
תניא כוותיה דרבא כו' ה"ג ביום השלישי מזלפין עליו ביד ולא גרסינן אבל לא בכלי:
אתאן לת"ק - הך סיפא תנא קמא אמרה דאילו ר"א אפילו הרחצה כדרכו שרי:
משום דגדול לא סליק בישרא הייא - היינו טעמא דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר אבל קטן נתרפא מידי סכנתו מהר:
אורי ליה כשמעתיה - התיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון שחל להיות בשבת:
איחלש - נעשה חולה והיה דואג שמא על כך נענש:
אמר בהדי תרגימנא דסבי למה לי - מה היה לי לחלוק כנגד זקנים הללו רב יהודה ורבה בר אבוה שפירשו שאסור להרחיץ:
אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפין - ביום ראשון קאמר ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר"א בן עזריה ופליג ואמר מרחיצין:
אלא אי אמרת - תנא קמא נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר"א אלא איום שלישי דקאמר ת"ק מזלפין אף מרחיצין ביום השלישי מיבעי ליה:
הוו בה - דייקי בה:
דאי ס"ד הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכה - דשרי והכא אסרי רבנן בשלישי (לגמרי):
ולא שני כו' - והכא גבי מילה בהוחמו בשבת עסקינן הלכך בשלישי דליכא סכנתא לא:
אמר אביי אנא בעאי דאישני ליה - אני הייתי רוצה לתרץ אתקפתא זו כדשני ליה רב יוסף מפני שסכנה היא לו:
וקדם רב יוסף ושנייא ליה - דודאי מתניתין חמין שהוחמו בשבת נמי שרי בימים הראשונים ולר"א אף בשלישי מפני שמניעת חמין סכנה היא לו:
אין נותנין כו' - קס"ד גזרה משום שחיקת סמנין כשמואל דטעמיה משום הכי הוא והיינו דקאמר אבל נותן חוץ למכה דלא מוכחא מילתא דלרפואה:
מוך יבש וספוג יבש - דלאו לרפואה היא אלא שלא ישרטו בגדיו הקשים מכתו:
אבל לא כתיתין יבישים וגמי יבש - חתיכות בגדים דקות משום דמסו וגזרו משום שחיקת סמנין:
קשיא כתיתין אכתיתין - רישא שרי מוך יבש דהיינו כתיתין וסיפא אסר כתיתין:
חדתי - חדשים שלא היו על גבי מכה מעולם מסו עתיקי לא מסו:
ה"ג שמע מינה הני כתיתין מסו:
ערלתו ודאי דוחה השבת - דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא אחר ולמעוטי ספק אתא:
מתני׳ · משנה
1מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה, ומזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. ר"א בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר: ״(בראשית לד״, כה) ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.
2ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת. ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס.
גמ׳ · גמרא
3והא אמרת רישא מרחיצין!
4רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוייהו ״כיצד״ תני: מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה. כיצד? מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי.
5אמר רבא: והא ״מרחיצין״ קתני! אלא אמר רבא, הכי קתני: מרחיצין את הקטן בין מלפני מילה בין לאחר המילה, ביום הראשון כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. ר"א בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.
ברייתא
6תניא כוותיה דרבא: מרחיצין הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה, ביום ראשון כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד. ר"א בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.
7וכשהן מזלפין אין מזלפין לא בכוס ולא בקערה ולא בכלי, אלא ביד. אתאן לתנא קמא.
8מאי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר? משום דגדול לא סליק בישרא הייא, קטן סליק ביה בישרא הייא.
9ההוא דאתא לקמיה דרבא, אורי ליה כשמעתיה. איחלש רבא, אמר: אנא בהדי תרגימנא דסבי למה לי.
10אמרו ליה רבנן לרבא: והתניא כוותיה דמר? אמר להו: מתניתין כוותייהו דיקא.
11ממאי מדקאמר רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. אי אמרת בשלמא תנא קמא ״מזלפין״ קאמר היינו דקאמר ליה ר"א בן עזריה ״מרחיצין״. אלא אי אמרת תנא קמא מרחיצין ביום הראשון קאמר, ומזלפין ביום השלישי, האי רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין ״אף מרחיצין״ מיבעי ליה?
12כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: הלכה כר"א בן עזריה.
13הוו בה במערבא: הרחצת כל גופו או הרחצת מילה?
14אמר להו ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: מסתברא הרחצת כל גופו, דאי ס"ד הרחצת מילה, מי גרע מחמין על גבי מכה, דאמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת!
15מתקיף לה רב יוסף: ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מע"ש׃
16מתקיף לה רב דימי: וממאי דהכא בחמין שהוחמו בשבת פליגי? דילמא בחמין שהוחמו בע"ש פליגי?! אמר אביי: אנא בעאי דאישני ליה, וקדם ושני ליה רב יוסף: מפני שסכנה הוא לו.
17איתמר נמי, כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר, ואמרי לה א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת, בין בחמין שהוחמו מע"ש בין הרחצת כל גופו, בין הרחצת מילה, מפני שסכנה היא לו.
18גופא. אמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת. ושמואל אמר: נותן חוץ למכה, ושותת ויורד למכה.
19מיתיבי: אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת! התם משום סחיטה.
20תא שמע: אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך, שעל גבי מכה בשבת. התם נמי משום סחיטה.
ברייתא
21תניא כוותיה דשמואל: אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת, אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה.
ברייתא
22תנו רבנן: נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש, אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין. קשיא כתיתין אכתיתין! לא קשיא: הא בחדתי, הא בעתיקי. אמר אביי: שמע מינה הני כתיתין מסו.
23ספק ואנדרוגינוס כו'. תנו רבנן: (ויקרא יב, ג) ״ערלתו״ ערלתו ודאי דוחה את השבת,׃
תוספות
מי גרע מחמין על גבי מכה - והיכי אסרי רבנן בשלישי אע"ג דאיכא למימר דרב אמרה למילתיה כר"א בן עזריה דפסקינן לעיל הלכתא כוותיה משמע ליה דלכ"ע קאמר ועוד דאפילו לר"א בן עזריה פריך דמשמע דשרי בשלישי משום סכנה מדמייתי קרא ויהי ביום השלישי ורב איירי במכה שאין בה סכנה:
ואין מונעין חמין ושמן - פירש ה"ר יוסף פורת בשם רבינו שמואל דבמעורבת יחד איירי דאי כל חד באפי נפשיה מאי קמ"ל בשמן מתני' היא בפ' שמנה שרצים (לעיל שבת דף קיא.) אבל סך הוא את השמן והיינו אפילו על גבי מכה מדקתני בני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד מכלל דבשאר שמן מותר לאחר אפילו ע"ג מכה ושמואל נמי היכי הוה פליג:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רב נסים גאון
תינח גדול דכתיב ביה בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני מנלן פי' כבר ידענו כי הקטנים פטורים ממצות והשכר והעונש הם תלויין בחיוב המצות ומאחר שנדע כי לא חייב הכתוב במצות אלא לפי שיש בו עניני החיוב כגון שהביא ב' שערות ושהגיע למספר שני האנשים ושיצא מגבול הנערות אז הוא בן עונשין וכיון שראינו שענש הכתוב מי שלא נימול שנאמר (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וגו' ידענו כי דבר זה מיוחד הוא באנשים גדולים ולא בנערים ומצאנו כתב בו בשר ערלתו להודיענו שהמילה דוחה את הצרעת על דרך העיקר שהקדמנו דאתי עשה ודחי לא תעשה וכי בעת שתהיה בערלה בהרת ימול ויחתוך אותה וידחה מה שכתוב (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת והוצרכנו שיבאר לנו דבר זה להסיר מדעתנו מה שהיה עולה עליו שמה היינו סוברים כי זה שכתב (שם) לשמור מאד ולעשות הוא דבר מוסף על הלאו והוה ליה לא תעשה ועשה ואין המילה דוחה אותן שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והסיר ממנו סברא זו והודיענו שהוא לא תעשה בלבד והמילה דוחה אותה וזהו שאמרו תינח גדול דכתב ביה בשר והקטן נמי שהוא בן ח' ימים נאמר בו וביום השמיני ימול בשר ערלתו ידענו כי המילה ביום ח' תדחה (עוד) את הצרעת נשאר לנו לשאול על הבינוני והוא שעברו עליו ח' ימים ולא נימול מפני מאורע שאירע לו כגון שהיה חולה או שהיה בו ספק התהיה המילה ראויה בו בעת שיש בהרת בערלתו או לא ולפיכך אמרו בינוני מנלן ובאה התשובה משם אביי דאתיא מבינייא ומשם רבא מילה בזמנה [לא] צריכא קרא כו' ופירוש על דעת אביי שהמילה מותרת בבינוני במקום שיש בהרת נלמוד מגדול וקטן כמו ששנינו (ריש ספרא) בבנין אב משני כתובים הצד השוה שבהן כו' וכן הוא הילוך הדבר בכאן כי הבינוני לא יתכן שנלמוד מן הגדול לפי שהגדול ענוש כרת לכך התירו בו הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין בו חיוב כרת אין דבר זה מותר בו וכמו כן לא נלמוד דבר זה מן הקטן כי הקטן מילתו בזמנה ביום ח' והיא דוחה את השבת ולפיכך התיר הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין מילתו בזמנה לא ומאחר שלא יכולנו ללמוד דבר זה מאחד מהן חיברנו אותם ביחד וקיימנו דבר עיקר מהם שהבינוני מותר לחתוך בהרת מערלתו וכן הילוכו של דבר בענין זה בינוני מנלן אמר אביי אתיא מבניינא מה לגדול שכן ענוש כרת קטן יוכיח שאינו ענוש כרת מה לקטן שכן מילה בזמנה גדול יוכיח שאין מילה בזמנה וחזר הדין הצד השוה שבהן שמילתו דוחה את הצרעת אף אני אביא בינוני שתהא מילתו דוחה את הצרעת ורבא לא הוצרך לדבר זה כי הוא סובר כי בשר ערלתו שנאמר בבן שמנת ימים לא בא להתיר מילת בן שמונת ימים במקום שיש בהרת כי זה נלמדנו מקל וחומר השתא שבת חמורה דוחה צרעת קלה לא כל שכן והואיל ואינו צריך לבן ח' ימים הועיל להתיר המילה בבינוני במקום שיש בהרת: לא צריכא אפי' ר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור כבר פירשנו זה בפ' כירה.
מסכת שבת דף קל״ד עמוד ב׳
מסכת שבת דף קל״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־538 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: שבת דף קל״ד ע״ב
פתיחה בקורא