בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קל״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הלכה ברורהבטעמים שלא יהא בה מחלוקת:

    ג' עבירותבשחד ישפוטו במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו:

    ג' פורעניותשדה תחרש עיין תהיה ולבמות יער:

    ויועציך כבתחלהואחר כך יקרא לך עיר הצדק לשרות בה שכינה:

    אי בטלי יהיריישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות כפרשים הללו:

    בטולי אמגושייבטלו מסיתים ומדיחים המשניאים אותנו:

    סגיךהם גסי הרוח שמגדלין עצמן לשון ישגה מאד (איוב ח׳:ז׳) ואח"כ ואסירה כל בדיליך אלו אותם המבדילים שונאי ישראל מן הקב"ה בשקריהם ובפחזותם:

    בטלי דיינירשעים מישראל שמטין דין:

    בטלימעל ישראל:

    גזירפטינוגשי שוטרי עובדי כוכבים:

    שנעשו מקל לחזניהםלשמשיהן נותנין יד והויין להן לחוזק לומר לא אהיה שליח ואזמין את פלוני לב"ד אם לא תרבה שכר ואחר פסק דין לא ארדנו ליכנס למשכנו:

    שבט מושליםמקל אגרופין של מושלים היינו דינים רשעים שת"ח שבמשפחותם להם למקל ולאגרוף שעל ידיהם היו מעמידין אותן ומחפין עליהם ועושין סניגרון לדבריהם:

    לדייני בורשבהבטחת אותן ת"ח מעמידין דייני בור לדון את כל הבא והרבה דינין שאין נמלכים בהן ומטין אותן:

    כפיכם נגואלו בדם אלו הדייניןשכפיהן פשוטין לקבל שוחד ומטין את הדין ונוטלין ממון מן הבעלים שלא כדין ונותנו לשכנגדו והרי הוא כנוטל נשמתו:

    סופרי הדייניןשכותבין שטרות של רמיה:

    עורכי הדייניןמלמדין את בעלי דינין לטעון:

    עמומכלל דעד השתא לא:

    זכה לחשן המשפטשכנגד הלב שהיה גדול ממנו וקודם למשה נגלית שכינה על אהרן כדכתיב (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגליתי אל בית אביך ונאמרה לו נבואה של מצרים הכתובה (ביתזקאל כ) עד וימרו בי ואעפ"כ לא נתקנא בו בזאת:

    בני בשכרשם מקום:

    כילה מהולנטותה בשבת:

    כשותאהימלון שגדל על ההגא מהו בכרמא ירק הוא וכלאים בכרם או אילן הוא ואינו כלאים בכרם:

    ולישלח להוצד היתר בה:

    כדרמי בר יחזקאלכרך עליה חוט או משיחה:

    ומשני לפי שאינן בני תורהומקילי טפי:

    עירבובאכלאים:

    וקי"לבברכות בפרק כיצד גבי ערלה וה"ה לכלאים שאף היא מצוה התלויה בארץ ואינה נוהגת מן התורה אלא בארץ:

    יהיב פרוטה לתינוק נכריקסבר בחוץ לארץ שרי ומיהו כל כמה דאפשר משני שלא ילמדו להקל:

    שבת 139 עמוד א

    1הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

    ברייתא

    2תניא, רבי יוסי בן אלישע אומר: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל. שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר: ״(מיכה ג״, ט) ״שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים וירושלים בעולה. ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו'״.

    3רשעים הן, אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם. לפיכך, מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם, שנאמר: ״(מיכה ג״, יב) ״לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער״.

    4ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר: ״(ישעיהו א״, כה) ״ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו'״.

    5אמר עולא: אין ירושלים נפדה אלא בצדקה, שנאמר: ״(ישעיהו א״, כז) ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״.

    6אמר רב פפא: אי בטלי יהירי בטלי אמגושי. אי בטלי דייני בטלי גזירפטי.

    7אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב: ״ואצרוף כבור סגיך״׃

    8אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב: ״(צפניה ג״, טו) ״הסיר ה' משפטיך פנה אויבך״.

    9אמר רבי מלאי משום ר"א בר' שמעון מ"ד (ישעיהו יד, ה) שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים שבר ה' מטה רשעים אלו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם שבט מושלים אלו ת"ח שבמשפחות הדיינין מר זוטרא אמר אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור׃

    10אמר ר"א בן מלאי משום ר"ל מאי דכתיב ״(ישעיהו נט״, ג) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה׃

    11כי כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין ואצבעותיכם בעון אלו סופרי הדיינין שפתותיכם דברו שקר אלו עורכי הדיינין לשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינין׃

    12ואמר רבי מלאי משום ר' יצחק מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב ״(בראשית מט״, כו) ולקדקד נזיר אחיו׃

    13ר' יוסי בר' חנינא אמר אף הן לא טעמו טעם יין דכתיב ״(בראשית מג״, לד) וישתו וישכרו עמו מכלל דעד האידנא לא (הוה שיכרות) ואידך שיכרות הוא דלא הוה שתיה מיהא הוה׃

    14ואמר רבי מלאי בשכר (שמות ד, יד) וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו:

    15שלחו ליה בני בשכר ללוי כילה מהו כשותא בכרמא מהו מת בי"ט מהו׃

    16אדאזיל נח נפשיה דלוי אמר שמואל לרב מנשיא אי חכימת שלח להו שלח להו כילה חזרנו על כל צידי כילה ולא מצינו לה צד היתר׃

    17ולישלח להו כדרמי בר יחזקאל לפי שאינן בני תורה׃

    18כשותא בכרמא עירבובא ולישלח להו כדר"ט דתניא כישות ר' טרפון אומר אין כלאים בכרם וחכמים אומרים כלאים בכרם וקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל לפי שאינן בני תורה׃

    19מכריז רב האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא ליזרע רב עמרם חסידא מנגיד עילויה׃

    20רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לתינוק נכרי וזרע ליה וליתן ליה לתינוק ישראל אתי למיסרך וליתן ליה לגדול נכרי אתי לאיחלופי בישראל׃

    21מת שלח להו מת לא יתעסקו ביה לא יהודאין ולא ארמאין לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני׃

    22איני והאמר רבי יהודה בר שילת אמר רבי אסי עובדא הוה בבי כנישתא דמעון ביום טוב הסמוך לשבת,׃

    תוספות

    ולישלח להו כר"טהא לא פריך לישלח להו כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דשמא הם לא שאלו כשותא בכרמא מהו אלא היכא שעשה כדין איסור כלאים ג' מינים כאחד ועוד שמא לא ס"ל כר' יאשיה ואע"ג דקי"ל כר' יאשיה בספ"ק דקדושין (דף לט.) א"ל לא צהריתו [לא] קי"ל כר' יאשיה ואמר נמי בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף כב.) נהוג עלמא כתלת סבי כר' אילעי בראשית הגז כרבי יאשיה בכלאים כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה מיהו י"ל שלא היו סבורין כן דהא קאמר נמי נהוג כרבי יהודה בדברי תורה ואפ"ה פליגי עליה אמוראי טובא בשמעתא דהתם וקאמר נמי כרבי אילעי בראשית הגז דאמר אינו נוהג אלא בארץ ואפ"ה אמרינן בחולין בשילהי פ' הזרוע (חולין דף קלב.) אמר רב חסדא האי טבחא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דה' אלהי ישראל ואמר נמי דרבא קניס אטמא ואפילו רב נחמן גופיה דאמר נהוג עלמא כתלת סבי אמר התם דקניס גלימא וא"ת נהי דלא ס"ל כר' יאשיה מ"מ לישלח להו כרבי יאשיה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וי"ל דלא שייך למימר הכי אלא במין של איסור דהמתירו חושבו מין היתר בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל בדבר שאינו תלוי אלא בזריעה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בהא לא אמר הלכה כמותו בחו"ל. מ"ר:

    רב עמרם חסידא מנגיד עלה רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לנכרי כו'קשיא לי אמאי הא אמרינן לעיל דהלכה כר"ט דמיקל בחו"ל וצריך לומר דבמקומם לא היו בני תורה:

    וליתן ליה לתינוק ישראלאומר רבי שקבלה הוא בידינו שזה המקשה רב אחא בר יעקב והיינו הא דאמר בעירובין בשילהי בכל מערבין (עירובין דף מ: ושם) גבי ברכת זמן על הכוס ביוה"כ דמפרש התם דלא אפשר דהיכי ליעביד כו' ליתביה לתינוק לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתי למיסרך ולא מצינו במקום אחר דאית ליה לרב אחא האי סברא וי"מ דהוא ההוא דפ' בתרא דנדה (דף ס':) דאתקין ביממא דתמניא משום גנבי ולא חיישינן לסרך בתה במקום צורך ולא נהירא דמאי שנא דנקיט טפי רב אחא בר יעקב מכל שאר אמוראי דהתם ועל ההיא דהתם אומר ר"ת שמותר ליתן לתינוק לשתות כוס של ברכה כי מיקלע מילה ביוה"כ ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך כיון שאין זה מנהג [בקבוע] ולא דמי לכוס דיוה"כ דאי הוו יהבי ליה אתי למיסרך אף כשיהיה גדול כיון שעושין מנהג לשתות בכל שנה ושנה ביוה"כ:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    וזה שהשיב רב מנשיא לבני בי בשכר על הכילה ועל הכשות בכרם ועל המת ביו"ט כולן לאיסור לפי שאינן בני תורה. מהא שמעינן שאפילו דברים המותרים כגון אלו וכדומה להן המסורין לעם הארץ אין אדם רשאי להורות להן להיתר אלא יחמיר עליהן לאיסור.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קל״ט עמוד א׳

    מסכת שבת דף קל״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־495 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הלכה ברורה בטעמים שלא יהא בה מחלוקת:

    ג' עבירות בשחד ישפוטו במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו:

    ג' פורעניות שדה תחרש עיין תהיה ולבמות יער:

    ויועציך כבתחלה ואחר כך יקרא לך עיר הצדק לשרות בה שכינה:

    אי בטלי יהירי ישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות כפרשים הללו:

    בטולי אמגושי יבטלו מסיתים ומדיחים המשניאים אותנו:

    סגיך הם גסי הרוח שמגדלין עצמן לשון ישגה מאד (איוב ח׳:ז׳) ואח"כ ואסירה כל בדיליך אלו אותם המבדילים שונאי ישראל מן הקב"ה בשקריהם ובפחזותם:

    בטלי דייני רשעים מישראל שמטין דין:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 139a · Sefaria

    תוספות

    ולישלח להו כר"ט הא לא פריך לישלח להו כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דשמא הם לא שאלו כשותא בכרמא מהו אלא היכא שעשה כדין איסור כלאים ג' מינים כאחד ועוד שמא לא ס"ל כר' יאשיה ואע"ג דקי"ל כר' יאשיה בספ"ק דקדושין (דף לט.) א"ל לא צהריתו [לא] קי"ל כר' יאשיה ואמר נמי בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף כב.) נהוג עלמא כתלת סבי כר' אילעי בראשית הגז כרבי יאשיה בכלאים כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה מיהו י"ל שלא היו סבורין כן דהא קאמר נמי נהוג כרבי יהודה בדברי תורה ואפ"ה פליגי עליה אמוראי טובא בשמעתא דהתם וקאמר נמי כרבי אילעי בראשית הגז דאמר אינו נוהג אלא בארץ ואפ"ה אמרינן בחולין בשילהי פ' הזרוע (חולין דף קלב.) אמר רב חסדא האי טבחא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דה' אלהי ישראל ואמר נמי דרבא קניס אטמא ואפילו רב נחמן גופיה דאמר נהוג עלמא כתלת סבי אמר התם דקניס גלימא וא"ת נהי דלא ס"ל כר' יאשיה מ"מ לישלח להו כרבי יאשיה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וי"ל דלא שייך למימר הכי אלא במין של איסור דהמתירו חושבו מין היתר בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל בדבר שאינו תלוי אלא בזריעה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בהא לא אמר הלכה כמותו בחו"ל. מ"ר:

    רב עמרם חסידא מנגיד עלה רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לנכרי כו' קשיא לי אמאי הא אמרינן לעיל דהלכה כר"ט דמיקל בחו"ל וצריך לומר דבמקומם לא היו בני תורה:

    וליתן ליה לתינוק ישראל אומר רבי שקבלה הוא בידינו שזה המקשה רב אחא בר יעקב והיינו הא דאמר בעירובין בשילהי בכל מערבין (עירובין דף מ: ושם) גבי ברכת זמן על הכוס ביוה"כ דמפרש התם דלא אפשר דהיכי ליעביד כו' ליתביה לתינוק לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתי למיסרך ולא מצינו במקום אחר דאית ליה לרב אחא האי סברא וי"מ דהוא ההוא דפ' בתרא דנדה (דף ס':) דאתקין ביממא דתמניא משום גנבי ולא חיישינן לסרך בתה במקום צורך ולא נהירא דמאי שנא דנקיט טפי רב אחא בר יעקב מכל שאר אמוראי דהתם ועל ההיא דהתם אומר ר"ת שמותר ליתן לתינוק לשתות כוס של ברכה כי מיקלע מילה ביוה"כ ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך כיון שאין זה מנהג [בקבוע] ולא דמי לכוס דיוה"כ דאי הוו יהבי ליה אתי למיסרך אף כשיהיה גדול כיון שעושין מנהג לשתות בכל שנה ושנה ביוה"כ:

    Tosafot on Shabbat 139a · Sefaria

    רבנו חננאל

    וזה שהשיב רב מנשיא לבני בי בשכר על הכילה ועל הכשות בכרם ועל המת ביו"ט כולן לאיסור לפי שאינן בני תורה. מהא שמעינן שאפילו דברים המותרים כגון אלו וכדומה להן המסורין לעם הארץ אין אדם רשאי להורות להן להיתר אלא יחמיר עליהן לאיסור.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 139a · Sefaria

    רשב"א

    הא דאמרינן ולישלח להו כדרמי בר יחזקאל. ולא אמרינן ולישלח להו כילת חתנים. לא קשיא דאינהו בשיש לה גג קא מיבעיא להו. והא נמי דאמרינן ולשלח להו כר' טרפון, ולא אמרינן ולישלח להו כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, וקיימא לן כותיה כדאמרינן נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יאשיה בכלאים כדאיתא בברכות פרק מי שמתו (ברכות כב, א) ובפרק קמא דקידושין (לט, א) לא צהריתו דקיימא לן כר' יאשיה. אינהו בזורע חטה וכשות וחרצן קא מבעיא להו, דמספקא להו אי מין אילן הוא או ירק הוא.

    הא דאמרן וליתן ליה לתינוק ישראל. פירשתיה ביבמות פרק חרש (קיד, א) גבי קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו, בסייעתא דשמיא.

    הא דאמרינן הכא אתי למיסרך. ואמרינן נמי הכי בערובין (מ, ב) גבי זמן דיום הכפורים ליטעמיה לינוקא, אתי למיסרך. משום דהוה עובדין דצריכין לדידן, ובהני הוא דוקא דחיישינן לדלמא אתי למיסרך, אבל במידי דצריך לתינוק לא חיישינן להכי, דהא התם לא מטעמיה ליה לינוקא, ואילו לדידיה מאכילין ומשקין לאלתר ואפילו טובא, וכבר כתבתי דבר זה והארכתי בדבר זה, בפרק חרש ביבמות (שם) בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Shabbat 139a · Sefaria

    מאירי

    מה שהתרנו בפריסת כילה בכריכת חוט ומשיחה על הדרך שביארנו מ"מ במקום שאינן בני תורה אין מקילין להם בכך וכן מה שידעת שכלאי הכרם אסורין ושאין כלאי הכרם אלא במיני תבואות וירקות אבל אילנות מותר לנטעם בכרם והכשות נחלקו בו אם מין אילן הוא ואינו כלאים אם מין ירק ואסור והתרנוהו בחוצה לארץ מפני שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ מ"מ במקום שאינן בני תורה אין מקילין להם מפני שדומה לירק ומ"מ נאמרו עליה בסוגיא זו דברים שיש לדון בהם והוא שאמר רב עמרם מנגיד עלה ר"ל על הזורע כשות בכרמו ולמה והרי מ"מ אינו חייב עד שיזרע שנים בזולת הכרם שנ' לא תזרע כרמך כלאים וכמו שאמרו הטה ושעורה וחרצן ותירצו שלא נאמר כן אלא לחייב את הזורע אבל לענין איסור הנאה אף במין אחד נאסר הכל וכמו שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם קדש וזה שהיה מנגד על הזריעה לא לאיסור הזריעה אלא שמא יבא בהם לידי מכשול ויש מפקפקים בה ממה שאמרו בברכות נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יאשיה בכלאים וכו' ואם מ"מ אסורים הם היאך נהגו כן ר"ל שלא לאסור אלא בשנים אלא ודאי אף כל שאין כלאים בזולת הכרם מותר ושמועת עציץ נקוב פירושה בשיש בעציץ שני מינים וא"כ זה שהיה מנגד פירושו בזריעת מין אחר עמה וכן מה שאמרו רב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק גוי וזרע ליה והקשו וליתיב ליה לתינוק ישראל שהרי קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו ואע"פ שמ"מ אין מאכילין אותו בידים בזו ראוי להקל שאף בגדול אין עקר האיסור אלא מגזרת מין אחר ותירץ בה משום דאתי למיסרך ובעירובין בענין זמן של יום הכפרים אמרו גם כן ליתביה לינוקא דלמא אתי למיסרך ואין ללמוד מכאן מה שלמדו קצת מפרשים שאסור להטעים לתינוק בתשעה באב וביום הכפרים כוס של מילה שאין אומרין אתי למיסרך בקטן כל כך וכן בדבר שאין לו זמן קבוע וכן אין למדין מכאן שכל מין האסור לזרוע בכרם מותר על ידי גוי שהרי אף קיומן אסור אלא בזו אינה אלא מפני שמותר היה אצלו לגמרי אלא שהיה רוצה לשנות בה מפני שדומה לירק:

    Meiri on Shabbat 139a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בתוס' בד"ה וליתן ליה לתינוק כו' ולא דמי לכוס דיוה"כ כו' כיון שנעשה מנהג לשתות בכל שנה כו' עכ"ל וכשותא דשמעתין נמי כמו מנהג הוא לזרוע בכל שנה ושנה ועיין בר"ן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 139a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה ולישלח להו וכו' ולא קי"ל כר' יאשיה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 139a · Sefaria

    בן יהוידע

    שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד נראה לי בס"ד גם זו לטובה כדי שיהיו יגיעין יותר ויגן עליהם זכות בירור ההלכות והמשניות. ועוד כדי שיעשו חומרות לאסור מספק ותהיה זאת סניגוריא עליהם. הֲלָכָה זה טעם המשניות, וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה זו הגרסא ונסחה, דאם יפול מחלוקת יהיה רבתא לפריה ורביה. ונראה לי לפי דרשה זו לכך נקיט קרא לשון הַפְלָאָה בתיבת וְהִפְלָא שהוא לשון הפרשה והבדלה, כמו (שמות ט, ד) וְהִפְלָה הֳ' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם, וכן מחלוקת בהלכות הוא ענין הפרשה והבדלה כסברת החולקין.

    אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, צֵא וּבְדֹק בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל יש להקשות הוה ליה למימר צֵא וּרְאֵה? ונראה לי בס"ד לשון 'רְאִיָּה' יפול על עול גלוי שאי אפשר ללמד בו זכות, אך לשון 'בְּדִיקָה' מורה על עול נעלם ונסתר שאדם יכול להחליט עליו שהוא עול בהשקפה הראשונה, אלא צריך לזה בדיקה שכליית לידע אם עשו עול במזיד, או אם יש ללמד זכות עליהם שהם שוגגים מצד קוצר שכלם, ומצד מרמות בעלי דינים שהם חריפים, או מצדדים אחרים, ולזה צריך לעשות בדיקה שכליית לשקול העניינים בדעת בהשערת השכל, או שתעשה נסיון בטענה ותביעה צוריית עם אדם אחד ותבא לפניהם ובזה יתברר לך הנהגתם איך היא, ואם הם מקבלי שוחד ממון או שוחד דברים כל זה יתברר לך על ידי בדיקה. והא דאמר אִם רָאִיתָ דּוֹר צָּרוֹת רַבּוֹת ולא אמר צָּרוֹת סתם? נראה לי בס"ד דדרכו יתברך להביא העושים את הקל תחלה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בצרעת של בתים ובגדים וגופים, וכן אמרו בענין השביעית, ולזה אמר אם תראה צָּרוֹת רַבּוֹת באות עליו שאין בהם קלות כמנהג אלא באות רַבּוֹת מתחלתם אז צֵא וּבְדֹק בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל, כי קרוב הדבר שבאים צרות בעבור חטא זה של הדיינים, מדה כנגד מדה הם שינו השיטה שֶׁבְּמָקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע (קהלת ג, טז), לכך גם הקב"ה שינה את המדה הנהוגה להביא הקל תחלה. ומה שאמר מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, נראה לי שְׁ לֹשָׁה עֲ בֵרוֹת בְּ יָדָם שלשה עבירות בידם ראשי תיבות שֶׁבַע, ושלשה פורעניות גם כן ראשי תיבות 'שֶׁבַע' שהוא שָׂ דֶה תֵ חָרֵשׁ עִ יִּין תִּהְיֶה בָמוֹת יָעַר, ואלו שלש פרעניות יהיו במקמות ראשי תיבות שלהם צִיָּה שהם צ יון י רושלים ה ר הבית, ובזה יובן (ויקרא כו, כז) וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם 'שֶׁבַע' ראשי תיבות הנזכר.

    אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּכְלוּ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים רָעִים מִיִּשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד הטעם כי הדן דין אמת מתקן שם 'אדני' שהוא אותיות 'דינא' והוא בסוד השכינה בסוד 'דינא דמלכותא דינא' ולכן שופטים ושוטרים הרעים הם פוגמים בשם זה שהוא סוד השכינה, לכן אין הקב"ה משרה שכינתו שהיא בסוד שם אדני על ישראל בשלימות אלא עד שיכלו. והא דקרי ליה סִיג וּבְּדִיל כמו שנאמר (ישעיהו א, כה) וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ, נראה לי בס"ד כי חכמה מספר ע"ג, והשופטים הרעים משתמשין בחכמה להרע כמו שנאמר (ירמיהו ד, כב) חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, ולכן נמצא מהפכים מספר חָכְמָה [73] למספר סִיג [73] שהוא מספר ע"ג, וכן חכמים הטובים יונקים משם הוי"ה דמילוי יודי"ן אשר מילואו מספר מ"ו [י ו"ד ה" י ו י"ו ה" י =46], אך הרעים מהפכים מספר מ"ו למספר בְּדִיל [73] כי החשבון שוה.

    אָמַר עוּלָא אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵּית, אֶלָּא בִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו א, כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". כאן יש קושיא ידועה הוא קאמר בִּצְדָקָה וקרא אמר בְּמִשְׁפָּט? ונראה לי בס"ד דעולא קאי על פדיונה העתיד שהוא אחר חרבן בית שני, אך היא כבר נפדית אחר חרבן בית ראשון, וישעיה שהיה קודם חרבן בית ראשון אמר צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה בפעם ראשונה, אך וְשָׁבֶיהָ אחר זה ישוב לה הפדיון בשביל צְדָקָה, כי כיון שאמר ישוב לה הפדיון פעם שנית מוכרח שתחרב וישוב לה הפדיון עוד הפעם בשביל צְדָקָה. אי נמי קיימא לן דתרין דרגין אינון ירושלים לאה, וציון רחל, וכיון דהכתוב אמר צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה ולא זכר ירושלים, שמע מינה ירושלים בִּצְדָקָה.

    אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי, בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי נראה לי בס"ד הטעם דכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה (שבת קה:), נמצא על ידי גאוה מוספין כח בקליפת המינין המושכין האדם לעבודה זרה, ולכך אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי שהם המינין. ולפירוש רש"י ז"ל שפירש בסנהדרין צ"ח אַמְגּוּשֵׁי 'מְכַשֵּׁף' וכן הוא במחלוקת רב ושמואל לעיל, נראה לי הטעם דאמרו רבותינו ז"ל למה נקרא שמם כשפים שמכחישים בפמלייא של מעלה וכן עון הגאוה, לכן אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי. או יובן בס"ד על פי מה שכתבתי בספר קהילת יעקב ז"ל כח החסד מבטל הכשפים, לכן חלון זיהרא שה"ס [שהוא סוד] החסד מבטל כח הכשפים ושבט יהודה דיונק מחלון זה מבטל כשפים (ועיין זוהר תרומה קמב) וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סז:) שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה, שעל ידי רבוי זכיותיו הגביר עליו כח החסד שהמצות הם מימין ועל ידי כח החסד דידיה ביטל הכשפים עד כאן לשונו עיין שם. וידוע מה שכתב מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל שהגאוה נמשכת מיסוד האש, ולכן על ידי הגאוה מגבירים כח הגבורה בעולם, ולזה אמר כל המתגאה מביא חרון אף, אבל העניו הוא מצד החסד מגביר החסד בעולם, לכן משה רבינו ע"ה שהיה כולו מצד החסדים כמו שנאמר (שמות ב, ב) וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, היה עניו מאד, וכן אברהם אבינו ע"ה שהיה בחסד היה עניו מאד, וזה שאמר אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי שאז גובר החסד בעולם אז בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי המכשפים, כי בתגבורת החסד יתבטל הכשפים.

    "שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים", אֵלּוּ הַדַּיָּנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ מַקֵּל לְחַזָּנֵיהֶם נראה לי בס"ד הטעם דנקיט בהו לשון מַקֵּל, דאיתא בזוהר הקדוש פרשת משפטים שהדיינים הם כנגד שלשה אבות העולם עיין שם. ומאחר דהדיינים נמשלו לשלשה אבות וצריכים לאחוז מעשה אבות שהוא האמת והיושר, ולכן אלו הרעים שלא אחזו מעשה אבות לא לקחו מהאבות אלא אותיות 'מַקֵּל' שהם סוף שמות אברה ם יצח ק ישרא ל, שלקחו אותיות אלו להרע בהם להיות מַקֵּל לְחַזָּנֵיהֶם, אך הכתוב עצמו כינה אותם בשם 'מַטֵּה ' דכתיב מַטֵּה רְשָׁעִים, והיינו כי זה הדיין שהוא דן את בעלי דינים הבאים לפניו כדי להטיב לשמשים וסופרים שלו, הנה מתהפך אצלו מספר דָּן [54] למספר מַטֵּה [54], וכינה שמשים שלהם בשם 'רְשָׁעִים' כי הם בעצמם רעים אך כוחם מן השופט הרמוז באות ש', ואם תניח ש' בתוך רָעִים יהיה צירוף רְשָׁעִים :

    "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם", אֵלּוּ הַדַּיָּנִים נראה לי בס"ד כי על דין האמת קיימים שמים וארץ, וידוע כי שמים וארץ נבראו ב'כב' [22] אותיות התורה וכתבתי לעיל שהם ב' בחינות אבג"ד ותשר"ק, וב' פעמים כ"ב מ"ד [44], ואלו הדנין שקר מהפכים 'מד' ל'דם'. והא דנקיט דַּיָּנִים תחלה אף על גב דעורכי הדיינים הם מקלקלים תחלה? נראה לי דאם לא היו הדיינים רעים לא היה מועיל שִׂפְתֵי שָׁקֶר ולשון עולה של עורכי הדיינים ובעלי דינים, על דרך שאמרו (גיטין מה.) לאו עכברא גנב אלא חורא גנב.

    מִיּוֹם שֶׁפֵּרַשׁ יוֹסֵף מֵאֶחָיו, לֹא טָעַם טַעַם יַיִן נראה לי בס"ד יַיִן ניתן לְמָרֵי נָפֶשׁ, ומאחר שהיה בצרה שהוא פרוש מאביו וסובל יסורין הרבה בדבר זה, גם בימים שמלך במצרים שקשה עליו פרידתו של אביו, לכך אם היה שותה יין היה נחשב למר נפש, ובאמת לא היה מר נפש כי היה מקבל יסורין אילו בשמחה ומאמין שהם לטובה. אי נמי נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד (סנהדרין לח.), ולכן מוכרח שלא ישתה יין כלל, כדי שלא ישתכר חס וחלילה באיזה פעם ויגלה הסוד של מכירה שמכרוהו אחיו. אי נמי הוא היה מתפלל כל שעה ושעה על אחיו שלא יהיו נזוקין בעבור עון מכירתו, ולא קבע זמן לתפלה זו אלא כל שעה ושעה מן היום והלילה היה מתפלל, ולכך פירש מן היין לגמרי דשכור אל יתפלל. ובזה ניחא מה דסמיך לזה דרשה (שמות ד, יד) וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 139a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קל״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־495 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.…״

    2. קטע 264 מילים

      נפתחת ב״תניא, רבי יוסי בן אלישע אומר: אם…״

      חכמים: רבי יוסי.

    3. קטע 335 מילים

      נפתחת ב״רשעים הן, אלא שתלו בטחונם במי שאמר…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד…״

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא: אין ירושלים נפדה אלא בצדקה,…״

      חכמים: עולא.

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא: אי בטלי יהירי בטלי…״

      חכמים: רב פפא.

    7. קטע 79 מילים

      נפתחת ב״אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב: ״ואצרוף…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב: (צפניה…״

    9. קטע 943 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי מלאי משום ר"א בר' שמעון…״

      חכמים: רבי מלאי.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"א בן מלאי משום ר"ל מאי…״

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״כי כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין ואצבעותיכם…״

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי מלאי משום ר' יצחק מגדלאה…״

      חכמים: רבי מלאי.

    13. קטע 1332 מילים

      נפתחת ב״ר' יוסי בר' חנינא אמר אף הן…״

    14. קטע 1415 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי מלאי בשכר (שמות ד, יד)…״

      חכמים: רבי מלאי.

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״שלחו ליה בני בשכר ללוי כילה מהו…״

    16. קטע 1625 מילים

      נפתחת ב״אדאזיל נח נפשיה דלוי אמר שמואל לרב…״

      חכמים: רב מנשיא, שמואל.

    17. קטע 179 מילים

      נפתחת ב״ולישלח להו כדרמי בר יחזקאל לפי שאינן…״

    18. קטע 1829 מילים

      נפתחת ב״כשותא בכרמא עירבובא ולישלח להו כדר"ט דתניא…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״מכריז רב האי מאן דבעי למיזרע כשותא…״

      חכמים: רב האי, רב עמרם.

    20. קטע 2022 מילים

      נפתחת ב״רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לתינוק נכרי…״

      חכמים: רב משרשיא.

    21. קטע 2119 מילים

      נפתחת ב״מת שלח להו מת לא יתעסקו ביה…״

    22. קטע 2218 מילים

      נפתחת ב״איני והאמר רבי יהודה בר שילת אמר…״

      חכמים: רבי יהודה בר שילת, רבי אסי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קל״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026