אלא להכשיר זרעים — הזרועים בתוכו עציץ נקוב אינו מקבל הכשר לטומאה ושאינו נקוב מקבל הכשר דתלוש הוא והא רבי שמעון קאמר ליה וה"ג ר"ש אומר אין בין נקוב כו' דאילו לרבנן איכא טובא דהא מיחייבי אנקוב משום שבת ופטרי אשאינו נקוב:
לכל מילי — לשבת ולקנות במשיכה ולא בכסף ולפרוזבול שאינו נכתב אלא על הקרקע:
אשר יזרע — כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירי דקרא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא:
מה לי אמר רבי שמעון — מי מודה דהא במחובר הוא האי שורש ואי תלשו לי' בשבת מיחייב:
זימנין — פעם אחרת:
שאם ניקב — העציץ בכדי טהרתו ושאם נטמא נטהר בשבירה זו והיינו כמוציא זית דתנן במסכת כלים (פ"ג מ"א) כלי חרס העשוי לאוכלין שיעורו כזיתים ומודה ר' שמעון בהא דחשיב מחובר כל הזרעים שבתוכו דתו לא הוי כלי:
ניקב בכדי טהרתו מיבעיא — דהוה לן לספוקי ביה בהנך דלאו כנגד הנקב ואת פשטת להו דכולהו מחובר נינהו:
אי אתמר לדרבי זירא — דמודה ר"ש בשום נקב:
הכי הוא דאיתמר — שאם ניקב למטה מרביעית שאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה דבציר מהכי לאו כלי הוא:
חמש מדות גרסי':
כמוציא משקה — נקב דק מאד שמשקה יוצא בו:
טהור מלטמא גיסטרא — כלומר אם כלי שלם הוא אינו נטהר בכך אבל אם היה שבר כלי והיה ראוי להשתמש בו דמקבל טומאה משנשבר כדתנן הן וקרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין כו' באלו טרפות (חולין דף נד:) וניקב שוב כמוציא משקה אינו טמא עוד משום תורת גיסטרא:
גיסטרא — שבר כלי ולקמיה מפרש טעמא דאין שבר כלי חשוב להצניעו משניקב ולומר הבא גיסטרא אחר ונניח תחתיו לקבל טיף טיף הנוטף מזה אבל אם היה כלי שלם וניקב מעט אין מאבדין אותו אלא אומר הבא גיסטרא אחר ונניח תחתיו:
ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת — כלומר אם כלי שלם היה וניקב כמוציא משקה עדיין כל תורת כלי עליו ואפי' לקדש בו מי חטאת באפר פרה דבעינן כלי ראוי דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי וכ"ש שמקבל טומאה:
ניקב ככונס משקה — שאם מושיבו על המים נכנס בתוכו דהיינו נקב רחב קצת:
טהור מלקדש בו מי חטאת — טהור לאו דוקא אלא כמו טהר יומא (ברכות דף ב.) כלומר בטל לו מתורת כלי לענין מי חטאת:
ועדיין כלי הוא לענין הכשר זרעים — הזרועים בתוכו דכתלושין נינהו ואפילו לרבנן שאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע:
ניקב כשורש קטן — הוי טפי מבכונס משקה:
טהור מלהכשיר זרעים — לרבנן דהוי עציץ נקוב:
ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים — שהוא שיעור לטומאה בכל כלי חרס העשוי לאוכלין סתם כל זמן שלא יחדו לרימונים ומקבל עדיין טומאה:
טהור מלקבל בו זיתים — כלומר מלקבל עוד טומאה משום תורת סתם כלי חרס שהרי שיעורן כזיתים ואם היתה עליו טומאה נטהר ממנה:
ועדיין כלי הוא לקבל בו רימונים — שאם יחדו שוב לרימונים מקבל טומאה מכאן ולהבא או אם היה מיוחד לרימונים מתחילה לא נטהר:
טהור מכלום — משום כלי אלא א"כ מצניעו לגיסטרא יטמא בתורת גיסטרא:
ואם היה מוקף צמיד פתיל — והוא באהל המת אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומצי על כל מה שבתוכו:
עד שיפחת רובו — דכל כלי פתוח כתיב (שם) דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקביו:
אלא במוקף צמיד פתיל — שאם ניקב כמוצא רימון אינו מציל:
