מסכת שבת דף נ״ג עמוד ב׳

לא דגמר מכה — שנתרפאה המכה וסיכה ופירכוס משום תענוג ולרב ודאי קשיא וההיא מתניתא קמייתא דאוכף נמי קשיא ליה דנהי נמי דלצינה ליכא צער תענוג מיהא הוא אלא רב תנא הוא ופליג:

שאחזה דם — אנפודור"א:

אין מעמידין כו' — אלמא אפילו צער נמי אסור:

גזירה משום שחיקת סממנים — במידי דרפואה גזור רבנן דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן:

אין מיקר לבהמה — אין דרך להקר בהמה הלכך כולי עלמא ידעי דלרפואה קמיכוין ואתי למישרי שחיקת סממנים:

ומי גזרינן — במקום פסידא כי האי גוונא:

חוץ לתחום — קס"ד חוץ לתחום שלו היתה עומדת בהמה:

שהיה תחום שלה מובלעת בתוך תחום שלו — דחוץ לתחום דקתני חוץ לתחום שלה שהבהמה המסורה לרועה המיוחד הרי היא כרגלי הרועה וזה הקורא לה בעליה ויכול לילך כגון שהוא שבת קרוב לאותו מקום ואפילו הכי לא יביאנה ממש בידיו הואיל והיא יצאה חוץ לתחומה אין לה אלא ד' אמות ומיהו קורא לה והיא באה דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו:

תנאי היא — דאיכא דלא גזר שאר רפואות אטו שחיקת סממנין:

שאכלה כרשינין — הרבה ועל ידי אכילה מרובה אחזה חולי שקורין מינייזונ"א וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי ומריצה:

כדי שתתרפה — גרסינן הכא לשון ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בשילשול ומוציאה רעי:

לא יריצנה — גזירה בכל רפואה אטו שחיקת סממנין:

דמיהדק — דליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי:

תנאי שקלת מעלמא — איבדת כולם שאין אתה מוצא תנאים שנחלקו בכך דתוקי הנך תרתי מתניית' חדא כמר וחדא כמר:

תנאי היא — במתניתין ר"מ שרי ר' יוסי אסר:

ליבש — מיהדק שפיר ולענין משוי נמי לא הוי משוי דצורך גופה היא דחלבה מכחישה:

ליחלב — הוי משוי שטוענת את החלב בכיס:

גסין — גדולין ונגררין על הקוצין ומסרטין דדיהן:

שנשתנו עליו כו' — ולא זכה ליפתח לו שערי שכר:

תדע — דקשין:

דמרחשי ניסא — מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם:

ולא איברו מזוני — ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן:

גידמת — ידה קטועה:

זו דרכה בכך — לכסות כל אשה עצמה וכ"ש זו שהיתה צריכה לכך:

תותרי — קופל"א שמחברין אותם בקשר שנים שנים שלא יברחו:

לבבתני — קרבתני אצלך מחמת נוי מעשיך:

דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה:

אנקבות לא נפלי — בתמיה:

דמסגי — מהלכין:

בסוף עדרא לא נפלי — בתמיה:

כי דוו — מביטין כאן וכאן לפיכך מתקנאין בהם כסבורים שרוצים להלחם בהם:

אליה — זנב שלהן קושרים כלפי גבן שלא יכסה ערותן:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

שבת 53 עמוד ב

1דומיא דקמיע. ש"מ:

2אמר מר: ולא בקמיע אע"פ שהוא מומחה. והא אנן תנן: ולא בקמיע שאינו מומחה. הא מומחה שפיר דמי! ה"נ שאינו מומחה.

3והא אע"פ שהוא מומחה קתני! מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה. ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה? אין, אדם דאית ליה מזלא מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה.

4אי הכי, מאי ״זה חומר בבהמה מבאדם״? מי סברת אקמיע קאי? אסנדל קאי.

5ת"ש סכין ומפרכסין לאדם, ואין סכין ומפרכסין לבהמה. מאי לאו, דאיכא מכה ומשום צער! לא, דגמר מכה ומשום תענוג.

6ת"ש בהמה שאחזה דם, אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן. אדם שאחזו דם, מעמידין אותו במים בשביל שיצטנן. אמר עולא: גזירה משום שחיקת סממנין.

7אי הכי אדם נמי! אדם נראה כמיקר.

8א"ה בהמה נמי נראה כמיקר! אין מיקר לבהמה.

9ולבהמה מי גזרינן? והתניא: היתה עומדת חוץ לתחום, קורא לה והיא באה. ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי.

10אמר רבינא: כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום שלו.

11ר"נ בר יצחק אמר: שחיקת סממנין גופה תנאי היא. דתני' בהמה שאכלה כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה, ורבי אושעיא מתיר. דרש רבא: הלכה כרבי אושעיא.

12אמר מר: לא יצא הזב בכיס שלו, ולא עזים בכיס שבדדיהן. והתניא: יוצאות עזים בכיס שבדדיהן!

13אמר רב יהודה, לא קשיא: הא דמיהדק, הא דלא מיהדק.

14רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא, דתנן: העזים יוצאות צרורות, רבי יוסי אוסר בכלן חוץ מן הרחילות הכבונות, ר' יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש, אבל לא ליחלב.

15ואיבעית אימא: הא והא ר' יהודה, ולא קשיא: כאן ליבש, כאן ליחלב.

ברייתא

16תניא, אמר ר' יהודה: מעשה בעזים בית אנטוכיא שהיו דדיהן גסין, ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן.

ברייתא

17ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.

18אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה! א"ל אביי: אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.

19אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית. אמר רב נחמן: תדע, דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני.

ברייתא

20ת"ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה. אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך. אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.

21זכרים יוצאין לבובין. מאי ״לבובין״? אמר רב הונא: תותרי. מאי משמע דהאי ״לבובין״ לישנא דקרובי הוא דכתיב: ״(שיר השירים ד״, ט) ״לבבתני אחותי כלה״.

22עולא אמר: עור שקושרין להם כנגד לבם כדי שלא יפלו עליהן זאבים. זאבים אזכרים נפלי, אנקיבות לא נפלי? משום דמסגו בריש עדרא. וזאבין בריש עדרא נפלי, בסוף עדרא לא נפלי? אלא: משום דשמני ובנקבות ליכא שמני ותו, מי ידעי בין הני להני? אלא משום דזקפי חוטמייהו ומסגו כי דוו.

23רב נחמן בר יצחק אמר: עור שקושרין להן תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות. ממאי? מדקתני סיפא: והרחלים יוצאות שחוזות. מאי ״שחוזות״ שאוחזין האליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים. רישא כדי שלא יעלו על הנקבות, וסיפא כדי שיעלו עליהן זכרים.

24מאי משמע דהאי ״שחוזות״ לישנא דגלויי הוא? דכתיב: ״(משלי ז״, י) והנה אשה לקראתו׃

תוספות

כגון שהיה תחום שלה מובלע כו' — ומ"מ לא התירו אלא דרך קריאה אבל לילך מעבר לבהמה ולרודפה לעיר לא:

תנאי היא — רב יהודה ידע שפיר דתנאי היא אלא דניחא ליה לאוקמי תרי סתמי דברייתא אליבא דחד תנא:

כאן ליבש כאן ליחלב — פי' בקונט' ליחלב שיקבלו בכיס את החלב וקשה דהא ודאי משוי הוא ולכ"ע חייב דהויא מלאכה הצריכה לגופה ופי' ה"ר פור"ת ליחלב לשמור החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ ושרי ת"ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבי' ליה מלבוש אף על פי שאינו עשוי לצורך עצמן אלא לשמור הצמר ור"י פירש דבין ליבש ובין ליחלב תרווייהו עבדי להו כדי שלא יסרטו דדיהן כדאמרינן בסמוך וליבש בזמן שאינו חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו וליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל ליחלב שאינו רוצה שיתייבשו אינו מיהדק איכא למימר דילמא נפיל ואתי לאתויי:

שקושרין להן כנגד זכרותן כו' — ולשון לבובין הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי תשרש (איוב לד) וכמוהו הרבה:

ממאי מדקתני סיפא — טפי הוי ליה לאתויי כבולות דהוי ממש כעין זה אלא משום דשחוזות הוי ברישא:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

תניא אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל לרפאותו — מ"ט משום דנראה כמיקר.

אבל בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כו' — אמר עולא בהמה גזירה משום שחיקת סמנים. ושחיקת סמנים תנאי היא.

דתניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה אין מריצין אותה בחצר בשביל לרפאותה — ור' יאשיה מיקל. והלכתא כוותיה דדרש רבא הלכתא כר' יאשיה. והא דר' יאשיה מסייעא לשמואל.

מעשה שנעשה נס ונפתחו שני דדין כשני דדי אשה כו' וזו שהיתה גידמת כו'. פשוטות הן:

פי' תותרי — סמרטוטין של רקמה ושל משי שעושין על הבהמה ליפותה.

עולא אמר עור שמעמידין להן כנגד לבן שלא יפלו עליהן זאבים — משום דמסגו כי דוו. ומסתברא כוותיה דתנן (בע"ז דף כט:) באיסורי. הנאה ועורות לבובין. ות"ר (שם דף לב.) איזהו עור לבוב. כל שהוא קרוע כנגד הלב. (וקרודה) [וקדורה] כמו ארובה כו'. שחוזות מלשון שית זונה:

מהדורה: Vilna Edition

תלמוד בבלי · מפת הדף