זקנים — סנהדרין:
רישך בקרירי — אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב ב"ד יכווה בחמין:
דכתיב בית דוד וגו' — לא ענש אלא מי שבידו לשפוט:
חוץ מדבר זה — שנא' במקרא זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו:
והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה — אלו צדיקים:
שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה — שאני רוצה לשלוח בעיר:
היינו דכתיב — מעיקרא ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו ולבסוף וממקדשי תחלו:
ממקודשי — שהודה למקטרג מדת הדין וחזר מן הטוב:
מי הוה מזבח הנחשת — בימי יחזקאל והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים של ל"ב אמה דכתיב (מלכים א ח׳:ס״ד) כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל כאדם האומר לחבירו ננס פלוני ופסול לעבודה:
ממקום שאומרים שירה — מן הלוים שאומרים שיר בכלי נחשת:
תיו תמות — לרשעים:
חותמו של הקב"ה אמת — אמצעית לאותיות וראשון ואחרון על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא:
אלו בני אדם שקיימו התורה כולה — התיו סימן להם שקיימו התורה מראש עד סוף:
ואיש לא יצילנה — שאין עוד זכות לאבות שאכלוה:
ויפן אליהם למען בריתו את אברהם וגו' ולא השליכם מעל פניו עד עתה - אבל מכאן ואילך השליכם ולא פנה אל ברית אבות:
ה' אלהי אברהם ואלהי יצחק וישראל היום יודע — שאתה זוכר ברית אברהם יצחק וישראל מדקאמר היום יודע ותו לא מכלל דתמה ועל ידי רחמים הוזכרה להם בימי חזאל:
בימי חזקיהו — דכתיב מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת ולא זכות אבות:
בלא חטא — וחטאו של אדם גורם לו מיתה:
בשבט ובנגעים — היינו יסורים וקאמר שאין באין אלא משום פקידת עון:
