בברכת המזון — בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדאמרינן לעיל:
לא מזכרינן — לא חייבו להזכיר:
אינו מזכיר — אינו צריך להזכיר:
מה תפלה בברכת הודאה — דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה:
בהודאה — בברכת הארץ:
ואומר מעין המאורע בעבודה — לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום:
שני וחמישי — משמע של כל שבתות השנה ומאי עבידתייהו לזוכרם ולחלקם משאר ימות השנה:
של תעניות — שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני וחמישי [ושני] במס' תענית (דף י.):
ושל מעמדות — כלומר לימים של מעמדות שהיו מתענין ארבעה תעניות בשבת שני ושלישי ורביעי וחמישי ומעין המאורע דידהו תפלת תענית:
ערבית — לילי כניסתן ואע"פ שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפלת תענית מאחר שנכנס היום והכי נמי אמר רב הונא במסכת תענית (דף יא:) יחיד שקבל עליו תענית אף על פי שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפלת תענית. ובתשו' הגאונים מצאתי ברייתא שנו רבותינו פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל הא כיצד כאן בכניסתה כאן ביציאתה כלומר ערב תענית אע"פ שעתיד לאכול לאחר תפלה מתפלל תפלת תענית וליל מחרתו אף על פי שעודנו בתענית כשמתפלל תפלת ערבית אינו מתפלל תפלת תענית וסוף דברי הגאונים כתבו אבל אין אנו רגילים לומר ערבית ואפילו שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו:
אין מחזירין אותו — דלאו דאורייתא נינהו:
בברכת המזון — של ערבית בכניסתו וכ"ש ביציאתו שכבר עבר היום:
של חנוכה במוספין — בתפלת מוספין דשבת ור"ח שבתוך ימי חנוכה מהו להזכיר על הניסים בהודאה:
בד' תפילות — ערבית ושחרית ומוסף ומנחה וכיון שחובת תפלה זה היום אינה פחותה משאר תפלות של יום:
אין נביא בר"ח — הכא נמי הואיל אלמלא ר"ח אין מוספין בחנוכה לא בעי לאזכורי:
הכא איתיה (בשחרית וערבית) ומנחה — וכיון שהיום מחויב בארבע תפלות כזו כן זו:
המפטיר בנביא במנחה בשבת — מצאתי בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים ובימי פרסיים גזרו גזרה שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו:
אין נביא במנחה ביום טוב — ואף על גב דאיתיה שחרית הואיל ומנחה לאו משום יום טוב אתי לא מזכרינן:
