בוני התלמוד

    מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דאכלן ולא עבדןונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול:

    וכתיבבההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו:

    עינוי הדיןשמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו:

    עוות הדיןשמעוותין אותו מזידין:

    קלקול הדיןשלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל מאליו:

    חרב וביזה רבה כו'דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל:

    שבועות שואכל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות:

    והדרכים משתוממיןמאין עובר:

    אלא באלהויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחילול השם כתיב חילול וגמרינן משבועה:

    חילול השםאדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו מבין שאין ממש בתורה ובמצות ונמצא השם מתחלל נעשה דבריו חולין:

    אין אני שוכןחורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם:

    כי את כל התועבותבפרשת עריות כתיב:

    ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכםדהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהם גולין ואויביהם יושבין במקומן:

    שבתותיהשמיטין:

    ואתם בארץ אויביכםולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם:

    לא ישמחהרי צרות וגזירות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקין ואינם נענין בעון מה כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד ידו נטויה לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה:

    הכל יודעין כו'ולא הוצרך לאדם לפרש למה נכנסה והמנבל פיו בכך אפילו כו':

    שוחה עמוקהמוכנת לפי זרות למי שפיו זרה:

    זעום ה' יפול שםזעם של הקב"ה הוא שורה שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומע קרוי זעומו של הקב"ה:

    הממרק עצמומפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות:

    תמרוק ברעהממרק ברע:

    הדרוקןחולי הוא:

    תפוחשייני"ס נפוח עורו על בשרו ומים בינתיים ונראה כזכוכית ורך מתוכו:

    דקבשרו דק וכחוש:

    של עבירה עבההבאה בשביל עבירה עבה בשרו מתקשה ועב ונפוח בעובי:

    מי מפיסמי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג' סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין:

    ידענא ביהשמחמת רעב בא לו ואין צריך לחשדו:

    והא רבא דאמרכלומר למה חש בו והא לא הרעיב את עצמו מדקאמר ידענא ביה בנחמני מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו ואי משום שהיה משהה נקביו ואמרינן בבכורות (דף סד:) צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא:

    הא איהו אמר נפישי קטילי קדררבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב קדר לשון קדרה על שם ששופך כקדרה:

    דאנסי ליה רבנן בעידניההתלמידים הקבועים להם עת לפניו אונסין אותו להשהות נקביו:

    סימן לגסות הרוח עניותבפרק האיש מקדש (קדושין דף מט:) מפרש מאי עניות עניות דתורה:

    אסכרהחולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא"ן:

    שבת 33 עמוד א

    1דאכלן ולא עבדן. וכתיב: ״(עמוס ד״, ט) ״הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם״, וכתיב: ״(יואל א״, ד) ״יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל״. וכתי' (ישעיהו ט, יט) ״ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו״, אל תקרי ״בשר זרועו״ אלא ״בשר זרעו״.

    2בעון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין, וביטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל. דכתיב: ״(ויקרא כו״, כה) ״והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו'״. ואין ״ברית״ אלא תורה, שנאמר: ״(ירמיהו לג״, כה) ״אם לא בריתי יומם ולילה וגו'״, וכתיב: ״(ויקרא כו״, כו) ״בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו'״, וכתיב: ״(ויקרא כו״, מג) ״יען וביען במשפטי מאסו״.

    3בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה, ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין. שנא' (ויקרא כו, כג) ״ואם באלה לא תוסרו לי״ אל תקרי ״באלה״, אלא ״באלה״. וכתיב: ״והשלחתי בכם את חית השדה וגו'״, וכתיב ״בשבועת שקר״: (ויקרא יט, יב) ״ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך״, ובחלול השם כתיב: ״(ויקרא כב״, לב) ״ולא תחללו את שם קדשי״. ובחלול שבת כתיב: ״(שמות לא יד) מחלליה מות יומת ויליף חילול חילול משבועת שקר״:

    4בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר: ״(במדבר לה״, לג) ולא תחניפו וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה:

    5בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן שנאמר ״(ויקרא יח״, כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו' וכתיב ״ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו' וכתיב (ויקרא יח״, כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה׃

    6ובעבודת כוכבים כתיב ״(ויקרא כו״, ל) ונתתי את פגריכם וגו' וכתיב ״והשמותי את מקדשיכם וגו' ואתכם אזרה בגוים״׃

    7בשמיטין וביובלות כתיב ״(ויקרא כו״, לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו' וכתיב ״(ויקרא כו״, לד) כל ימי השמה תשבות:

    8בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנא' (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו [ואת] (ו) אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

    9מאי ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר ״(משלי כב״, יד) שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק שנאמר ״(משלי כב״, יד) זעום ה' יפול שם׃

    10אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעין יוצאין בו שנאמר ״(משלי כ״, ל) חבורות פצע תמרוק ברע ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן שנאמר ״(משלי כ״, ל) ומכות חדרי בטן אמר רב נחמן בר יצחק. סימן לעבירה הדרוקן׃

    ברייתא

    11ת"ר ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים דק׃

    12שמואל הקטן חש ביה אמר רבש"ע מי מפיס איתסי אביי חש ביה אמר רבא ידענא ביה. בנחמני דמכפין נפשיה רבא חש ביה והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן שאני רבא דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כורחיה׃

    ברייתא

    13ת"ר ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות סימן ללה"ר אסכרה׃

    ברייתא

    14ת"ר אסכרה באה לעולם׃

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    אע"פ שלשון הרע שרש לכמה עבירות ודבר שחכמים האריכו בגנותו הרבה יצאו מכללו שני דברים להיתר הא' הוא שאמרו במסכת ערכין כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא והשיבו עליה כ"ש חוצפ' ולישנא בישא והוא שהיה המקשה סבור שהשיבה בעל הלשון למי שנאמרה עליו בפני אותו שאמרה ותירצו בה שאינה כן אלא כמה שאמרו לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כלומר כל דבר שאף האומרו אינו נמנע מלאמרה לפני אותו שהוא אומרה עליו כגון שהוא קובל עליו ומשיא עליו שם גזילה וכיוצא בה אין למספר תורת לשון הרע בזה שאף הוא מכוין שיהא חוזר בו והשני הוא שאמרו שם כל מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא שהרי על כרחו מי שאמרה על דעת שתגיע למי שאמרה עליו אמרה שכל ששלשה יודעים אותו אינו בתורת העלמה וא"כ זה שמספרה לו אינו בתורת לשון הרע:

    יש צד אחר בלשון הרע שהוא מותר ויש בו צד מצוה והוא שיספר בגנות חבירו שהוא רשע כדי להבאיש מעשיו על השומעים שלא ילמדו ממנו כאמרו ע"ה שונאי השם יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

    מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־567 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דאכלן ולא עבדן ונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול:

    וכתיב בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו:

    עינוי הדין שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו:

    עוות הדין שמעוותין אותו מזידין:

    קלקול הדין שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל מאליו:

    חרב וביזה רבה כו' דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל:

    שבועות שוא כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות:

    והדרכים משתוממין מאין עובר:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 33a · Sefaria

    מאירי

    אע"פ שלשון הרע שרש לכמה עבירות ודבר שחכמים האריכו בגנותו הרבה יצאו מכללו שני דברים להיתר הא' הוא שאמרו במסכת ערכין כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא והשיבו עליה כ"ש חוצפ' ולישנא בישא והוא שהיה המקשה סבור שהשיבה בעל הלשון למי שנאמרה עליו בפני אותו שאמרה ותירצו בה שאינה כן אלא כמה שאמרו לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כלומר כל דבר שאף האומרו אינו נמנע מלאמרה לפני אותו שהוא אומרה עליו כגון שהוא קובל עליו ומשיא עליו שם גזילה וכיוצא בה אין למספר תורת לשון הרע בזה שאף הוא מכוין שיהא חוזר בו והשני הוא שאמרו שם כל מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא שהרי על כרחו מי שאמרה על דעת שתגיע למי שאמרה עליו אמרה שכל ששלשה יודעים אותו אינו בתורת העלמה וא"כ זה שמספרה לו אינו בתורת לשון הרע:

    יש צד אחר בלשון הרע שהוא מותר ויש בו צד מצוה והוא שיספר בגנות חבירו שהוא רשע כדי להבאיש מעשיו על השומעים שלא ילמדו ממנו כאמרו ע"ה שונאי השם יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם:

    Meiri on Shabbat 33a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה והא רבא כו' צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית כו' עכ"ל ולא חשיב ליה הכא דעל שהיית נקבים נמי הדרוקן בא דלא חשיב הכא רק שלשה מיני הדרוקן ואפשר דהך בכלל אחד מג' המינין הדרוקן דנקט וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 33a · Sefaria

    בן יהוידע

    וּכְתִיב (ישעיהו ט, יט) "וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ, אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ", אַל תִּקְרִי: "בְּשַׂר זְרֹעוֹ", אֶלָּא: "בְּשַׂר זַרְעוֹ". נראה לי בס"ד, התורה כללה ברכת הארץ בשלשה, שהם דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ (דברים יא, יד), אך התירוש אין חסרונו נרגש בסוג רעב שאם לא שתו יין ולא אכלו ענבים לא אכפת להו, אך הרעב נרגש בחסרון הדגן והיצהר, וידוע שהדגן יתייחס לשמאל ויצהר לימין, וסימנך 'שלחן בצפון ומנורה בדרום' ולזה אמר וַיִּגְזֹר עַל יָמִין זה היצהר, וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול זה הדגן ולא שבע.

    הַכֹּל יוֹדְעִין, כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לְחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו, אֲפִלּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. ענין זה של 'שִׁבְעִים' הוא על כוחות הדין שבאחורי שמות ע"ב וס"ג שהם ז' יודי"ן כמנין 'שִׁבְעִים' (ועיין מקדש מלך מ"ש בשם רבותינו ז"ל על זוהר הקדוש פרשת אמור דף ק"ה במאמר קורעין לו גזר דין של שבעים שנה עיין שם). ואלו הַשִׁבְעִים הם כמו שִׁבְעִים סנהדרין שדנין את האדם, וכמו שדנין לְרָעָה דנים לְטוֹבָה, יען שאם גזרת הדין לְטוֹבָה תהיה על פי שִׁבְעִים כוחות הדין הנזכר שהם כמו סנהדרין תהיה חזקה מאד ותתקיים. ומ"ש הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה כי 'פֶּה' [85] עם האותיות עולה מספר 'לְבָנָה' [87], והוא הפך לְבָנָה לאותיות נְבָלָה שניבל פיו, כן יתהפכו לו אותיות עֹנֶג לאותיות נֶגַע.

    כָּל הַמְּמָרֵק אֶת עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים יוֹצְאִין בּוֹ פירוש עבירה של זנות וכמו שכתב מהרש"א ז"ל, וְחַבּוּרוֹת וּפְצָעִים הוא מן חולי הנקרא אצל הרופאים בשם סוסג"ג וזה מצוי אצל המנאפים הרבה, והוא חבורות ופצעים באבר התשמיש בר מינן.

    כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם יש להקשות מה נוסף לו צער בזה? ומאי הפרש יש בזה? ונראה לי בס"ד, כי לפעמים מוליכין נשמות צדיקים על פתח גיהנם כדי למשוך משם נשמות להוציאם, ולכן אלו הנידונים שם אפילו שאין קולטים אותם יש להם נחת רוח והנאה מן נשמת הצדיק העוברת כנגדם, כמו אדם שיושב בתוקף השמש וצר לו מאד, שאם יעמוד אדם כנגדו מעט ויהיה עליו צל לפי שעה יהנה ממנו, וכן אם ינשב איזה רוח טוב לפי שעה דוקא יהנה, וכן הרשעים, אבל זה מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם שהוא מתרחק הרבה מפתח גיהנם, ואין מגיע לו הנאה מצד העברת נפשות הצדיקים על פתח גיהנם.

    סִימָן לַעֲבֵרָה, הִדְרוֹקָן נראה לי בס"ד טעם לזה, כי ידוע טומאת הזנות היא כטומאת הנדה, ולכן כתיב (יחזקאל כב, י) עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ, ובסימן ל"ו [פסוק יז] אמר כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי, 'דַרְכָּם' ענין תשמיש כמו שנאמר (משלי ל, יט) דֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה, יען כי טומאת הערוה היא כטומאת הנדה, מפני כי שניהם במקום אחד הם. ולכן כתיב (איכה א, ח) חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה, והיינו בירושלים היה ג' עבירות חמורות שהם עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, אך עבודה זרה ושפיכות דמים אין נעשה חטא כפול בבת אחת, כי רק העושה הוא חוטא, אבל זנות עריות שנים חוטאים בבת אחת הבועל והנבעלת, לכן אמר חֵטְא חָטְאָה זה חטא גלוי עריות שהוא כפול בבת אחת, עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה שטומאתו כטומאת הנדה. והנה ידוע שֶׁהָרוֹק יתהווה בפה יותר בשעת הזווג ויש טעם בדבר על פי הסוד, ואם תסיר אותיות 'רוֹק' מן הִדְ רוֹקָ ן ישאר אותיות נִדָּה למפרע, כי אותיות 'רוֹק' מונחין כסדרן בין ד' ובין נו"ן, נמצא תיבת הִדְרוֹקָן היא מלה מורכבת מן אותיות 'נִדָּה' ואותיות 'רוֹק' והיינו להורות שזה שעבר עבירה של זנות טמא עצמו בטומאת הנדה, ונמצא שהרוק שלו שהיה ראוי להתוות בפיו בטהרה בביאה כשרה הנה עתה נתהוה בעבירה שהיא טומאת נדה, לכך נתחברו אותיות 'רוֹק' בתוך אותיות 'נִדָּה' ונעשה צירוף 'הִדְרוֹקָן' ואז הוכה זה בְּהִדְרוֹקָן.

    סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם, יֵרָקוֹן נראה לי בס"ד הטעם מדה כנגד מדה, כי בעל שנאת חנם לא יש לו סיבה מעשית בלבו כדי לשנוא את חבירו, אלא ריקן לבו, לכך יתהפכו אותיות רֵיקָן לאותיות יֵרָקוֹן.

    Ben Yehoyada on Shabbat 33a · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף ל״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־567 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״דאכלן ולא עבדן. וכתיב: (עמוס ד, ט)…״

      חכמים: רבה.

    2. קטע 268 מילים

      נפתחת ב״בעון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין,…״

      חכמים: רב וביזה, רב נוקמת, רבה.

    3. קטע 379 מילים

      נפתחת ב״בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם…״

      חכמים: רבה.

    4. קטע 438 מילים

      נפתחת ב״בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה…״

      חכמים: רב ושכינה.

    5. קטע 547 מילים

      נפתחת ב״בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״ובעבודת כוכבים כתיב (ויקרא כו, ל) ונתתי…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״בשמיטין וביובלות כתיב (ויקרא כו, לד) אז…״

    8. קטע 851 מילים

      נפתחת ב״בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות…״

    9. קטע 968 מילים

      נפתחת ב״מאי ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר…״

      חכמים: רב חסדא, רב נחמן בר יצחק, רבא, רבה.

    10. קטע 1039 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו לעבירה…״

      חכמים: רב אושעיא, רב נחמן בר יצחק.

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״ת"ר ג' מיני הדרוקן הן של עבירה…״

    12. קטע 1239 מילים

      נפתחת ב״שמואל הקטן חש ביה אמר רבש"ע מי…״

      חכמים: שמואל, אביי, רבא.

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״ת"ר ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן…״

    14. קטע 144 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אסכרה באה לעולם…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף ל״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026