וכתיב - בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו:

עינוי הדין - שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו:

עוות הדין - שמעוותין אותו מזידין:

קלקול הדין - שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל מאליו:

חרב וביזה רבה כו' - דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל:

שבועות שוא - כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות:

והדרכים משתוממין - מאין עובר:

אלא באלה - ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחילול השם כתיב חילול וגמרינן משבועה:

חילול השם - אדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו מבין שאין ממש בתורה ובמצות ונמצא השם מתחלל נעשה דבריו חולין:

אין אני שוכן - חורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם:

כי את כל התועבות - בפרשת עריות כתיב:

ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם - דהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהם גולין ואויביהם יושבין במקומן:

שבתותיה - שמיטין:

ואתם בארץ אויביכם - ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם:

לא ישמח - הרי צרות וגזירות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקין ואינם נענין בעון מה כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד ידו נטויה לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה:

הכל יודעין כו' - ולא הוצרך לאדם לפרש למה נכנסה והמנבל פיו בכך אפילו כו':

שוחה עמוקה - מוכנת לפי זרות למי שפיו זרה:

זעום ה' יפול שם - זעם של הקב"ה הוא שורה שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומע קרוי זעומו של הקב"ה:

הממרק עצמו - מפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות:

תמרוק ברע - הממרק ברע:

הדרוקן - חולי הוא:

תפוח - שייני"ס נפוח עורו על בשרו ומים בינתיים ונראה כזכוכית ורך מתוכו:

דק - בשרו דק וכחוש:

של עבירה עבה - הבאה בשביל עבירה עבה בשרו מתקשה ועב ונפוח בעובי:

מי מפיס - מי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג' סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין:

ידענא ביה - שמחמת רעב בא לו ואין צריך לחשדו:

והא רבא דאמר - כלומר למה חש בו והא לא הרעיב את עצמו מדקאמר ידענא ביה בנחמני מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו ואי משום שהיה משהה נקביו ואמרינן בבכורות (דף סד:) צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא:

הא איהו אמר נפישי קטילי קדר - רבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב קדר לשון קדרה על שם ששופך כקדרה:

דאנסי ליה רבנן בעידניה - התלמידים הקבועים להם עת לפניו אונסין אותו להשהות נקביו:

סימן לגסות הרוח עניות - בפרק האיש מקדש (קדושין דף מט:) מפרש מאי עניות עניות דתורה:

אסכרה - חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא"ן:

שבת 33 עמוד א

1דאכלן ולא עבדן. וכתיב: ״(עמוס ד״, ט) ״הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם״, וכתיב: ״(יואל א״, ד) ״יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל״. וכתי' (ישעיהו ט, יט) ״ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו״, אל תקרי ״בשר זרועו״ אלא ״בשר זרעו״.

2בעון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין, וביטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל. דכתיב: ״(ויקרא כו״, כה) ״והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו'״. ואין ״ברית״ אלא תורה, שנאמר: ״(ירמיהו לג״, כה) ״אם לא בריתי יומם ולילה וגו'״, וכתיב: ״(ויקרא כו״, כו) ״בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו'״, וכתיב: ״(ויקרא כו״, מג) ״יען וביען במשפטי מאסו״.

3בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה, ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין. שנא' (ויקרא כו, כג) ״ואם באלה לא תוסרו לי״ אל תקרי ״באלה״, אלא ״באלה״. וכתיב: ״והשלחתי בכם את חית השדה וגו'״, וכתיב ״בשבועת שקר״: (ויקרא יט, יב) ״ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך״, ובחלול השם כתיב: ״(ויקרא כב״, לב) ״ולא תחללו את שם קדשי״. ובחלול שבת כתיב: ״(שמות לא יד) מחלליה מות יומת ויליף חילול חילול משבועת שקר״:

4בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר: ״(במדבר לה״, לג) ולא תחניפו וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה:

5בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן שנאמר ״(ויקרא יח״, כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו' וכתיב ״ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו' וכתיב (ויקרא יח״, כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה׃

6ובעבודת כוכבים כתיב ״(ויקרא כו״, ל) ונתתי את פגריכם וגו' וכתיב ״והשמותי את מקדשיכם וגו' ואתכם אזרה בגוים״׃

7בשמיטין וביובלות כתיב ״(ויקרא כו״, לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו' וכתיב ״(ויקרא כו״, לד) כל ימי השמה תשבות:

8בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנא' (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו [ואת] (ו) אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

9מאי ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר ״(משלי כב״, יד) שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק שנאמר ״(משלי כב״, יד) זעום ה' יפול שם׃

10אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעין יוצאין בו שנאמר ״(משלי כ״, ל) חבורות פצע תמרוק ברע ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן שנאמר ״(משלי כ״, ל) ומכות חדרי בטן אמר רב נחמן בר יצחק. סימן לעבירה הדרוקן׃

ברייתא

11ת"ר ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים דק׃

12שמואל הקטן חש ביה אמר רבש"ע מי מפיס איתסי אביי חש ביה אמר רבא ידענא ביה. בנחמני דמכפין נפשיה רבא חש ביה והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן שאני רבא דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כורחיה׃

ברייתא

13ת"ר ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות סימן ללה"ר אסכרה׃

ברייתא

14ת"ר אסכרה באה לעולם׃

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה

לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

אע"פ שלשון הרע שרש לכמה עבירות ודבר שחכמים האריכו בגנותו הרבה יצאו מכללו שני דברים להיתר הא' הוא שאמרו במסכת ערכין כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא והשיבו עליה כ"ש חוצפ' ולישנא בישא והוא שהיה המקשה סבור שהשיבה בעל הלשון למי שנאמרה עליו בפני אותו שאמרה ותירצו בה שאינה כן אלא כמה שאמרו לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כלומר כל דבר שאף האומרו אינו נמנע מלאמרה לפני אותו שהוא אומרה עליו כגון שהוא קובל עליו ומשיא עליו שם גזילה וכיוצא בה אין למספר תורת לשון הרע בזה שאף הוא מכוין שיהא חוזר בו והשני הוא שאמרו שם כל מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא שהרי על כרחו מי שאמרה על דעת שתגיע למי שאמרה עליו אמרה שכל ששלשה יודעים אותו אינו בתורת העלמה וא"כ זה שמספרה לו אינו בתורת לשון הרע:

יש צד אחר בלשון הרע שהוא מותר ויש בו צד מצוה והוא שיספר בגנות חבירו שהוא רשע כדי להבאיש מעשיו על השומעים שלא ילמדו ממנו כאמרו ע"ה שונאי השם יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־567 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–157)עמוד

היעד שנמצא: שבת דף ל״ג ע״א

פתיחה בקורא