אלא — דאין אויר רה"ר למעלה מי' והוי אוירא מקום פטור:
מתני' היא — ולמה ליה לשמואל לאשמעינן:
הזורק ד' אמות — ברה"ר ונדבק בכותל כגון דבילה שמינה כדמוקי לה לקמן:
כזורק באויר — ופטור דלאו ברה"ר נח ורה"י נמי לא הוי אלא דבר המסויים ורחב ארבע:
כזורק בארץ — וחייב דאויר רה"ר משנח משהו הוי הנחה ולא דמי לנח על דבר המסויים למטה מי' דההוא חשיב למיהוי רשות חשוב לעצמו או כרמלית או מקום פטור ולא הויא הנחה ברה"ר:
אכרמלית — כדפרישית:
ואקילו בה רבנן — לעיל קאי אדרב דימי ורב ששת דאקילו בה רבנן בכרמלית הואיל ואיסורה מדבריהם אקילו בה:
מקולי רה"י ורה"ר — רב דימי אשמעינן מקולי רה"י כי היכי דרשות היחיד ליתיה פחות מרחב ד' והמכניס מרה"ר עליו פטור כרמלית נמי לא הוי ומותר לכתחלה להכניס מרשות הרבים ומרה"י עליו ורב ששת אשמעינן דמקולי רה"ר נמי אקילו עלה דאינה תופסת באויר למעלה מי' כרה"י אלא למטה מי' כתורת רה"ר:
חקק בו — בקרקע הבית באמצעיתו ארבעה באורך ורוחב:
והשלימו — במקום חקק לחלל י' גבוה עד הקירוי נעשה כל הבית כולו חורי רה"י כמו כותלי רה"י ובהם חורים כלפי רה"י שהם כרה"י והני נמי כיון דנגד החקק רה"י גמור אינך הוי פיאות של תשמישי רה"י:
חורי רה"ר — חורים שהכתלים כלפי רה"ר:
לאו כרשות הרבים דמו — אלא רשות לעצמן הן ואם רחבים ד' הוי כרמלית ואי לא הוי מקום פטור:
לא נצרכה — והכרמלית דתני בברייתא אוקמוה רב דימי בקרן זוית כו':
תיהוי כחורי רשות הרבים — ואמאי הויא כרמלית:
והא לא נח — וכי חזרה נפלה לתוך ד' אמות דעל כרחך כשמכה בכותל קופצת לאחוריה:
ושאני צרור וחפץ גרסינן — כלומר בכותל דאית ביה חור ואפילו הכי לא אוקמיה ר' יוחנן בדנח בחור משום דלאו אורחייהו דצרור וחפץ לנוח ע"י זריקה במקום שנופלין שם:
אמאי כזורק באויר — הא ה"ל מרה"ר לרה"י דהוה ליה גבוה י' ורשות לעצמו:
רבי מאיר ורבנן — במסכת יומא גבי מזוזה:
רבי מאיר סבר — דבר שאין בו שיעור ויש שם עובי ורחב לחקוק ולהשלים לכשיעור אמרינן כמאן דחקוק דמי והכא נמי לרבי מאיר חוקקין להשלים וחייב וסתם משנה ר' מאיר:
דאמר כרבי — דלא בעי הנחה על גבי מקום ד':
זרק ונח כו' — קס"ד מרה"ר לרה"י:
