אבל עושה כו' — מפרש בגמ':
והלא הוא הילמי בין רב בין מעט — ואם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרים אף אלו מותרין ובגמרא מפרש דלחומרא א"ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים:
ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלה — קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד:
גמ' מאי קאמר — מאי הילמי ומאי מי מלח:
לאסור או להתיר — האי דקאמר שניהן שוין לאיסור או להיתר:
כבשין — ירק שכובש להתקיים:
גיסטרא — כלי שבור של חרס ואינו ראוי לכל תשמיש כשלם ומקצין אותו לכך:
שהביצה צפה בהם — כח המלח מעכבת מלשקוע:
למורייסא — של דגים:
אין מולחין צנון וביצה — ג' וד' חתיכות יחד שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקון:
מריש הוה מלחנא פוגלא — בשבתא:
פוגלא — צנון:
כשרי — תילין גבוהים עיגול על עיגול:
מימלח לא מלחנא — שתים יחד:
טבולי — בשעת אכילה מטבילנא ואכילנא:
קליפה חיצונה — דביצה היא החלבון אלא איידי דתני בהדי אתרוג וצנון קליפה נקט בה נמי לשון קליפה:
אין יוצאין מבני מעים — שמתקשרין ומתקשין ונעצרין:
לא טבע גברא בימא דסדום — מפני שהמים מלוחין וכח מליחתן מעכבו מלטבוע:
והפוכה מילה — דברים האמורים בה הפוכין:
כשורא טבע — בתמיה:
מהו למימשי מהני מיא גרסינן — מי אסור משום רפואה דגזור רבנן בכל רפואות בשבת משום שחיקת סממנין ואלו מרפאות את העין:
שפיר דמי — דלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד אף על פי שמרפאין שרי דטעמא דרפואה דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק סממנין דדמי לטחינה שהוא אב מלאכה:
מהו למימץ ולמפתח — לשון אין מעמצין את המת (לקמן שבת דף קנא:) עוצם עיניו כשהוא רוחץ מהן בשבת מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס מהן לעין:
כיוצא בו שמעתי — דהיכא דמוכחא מילתא דלרפואה עביד אסור ומימץ ומפתח נמי מוכחא מילתא והא אסהדותא דרב דימי דאמר לא טבע גברא בימא דסדום נפקא לן מינה הא כיון דמליחי טובא. מסו ואסר למימץ ולמפתח:
זימנין א"ל וכו' — שקבל משניהם:
ותרוייהו — רב מתנה ומר עוקבא:
משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרי — תרתי מילי אמור חדא משמיה דאבוה דשמואל וחדא משמיה דלוי:
חד אמר — או אבוה דשמואל או לוי:
יין בתוך העין — דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא:
על גב העין מותר — דאמרי לרחיצה בעלמא עבדי:
רוק תפל — שלא טעם כלום משניעור משנתו:
אפילו על גב עין אסור — דמוכחא מילתא דלרפואה דאילו לרחיצה מאיס להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:
וליטעמיך כו' — א"כ לוי ולא חדא אמר בתמיה והא חדא משמיה אתמר כדאמרן:
שורה — במים:
קילורין — לוזי"א בלע"ז:
ונותן ע"ג עיניו — דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין:
כולי האי ודאי לא שרא — דמוכחא מילתא:
מר עוקבא הוה שכיח גבי מר שמואל ואב ב"ד היה בימיו כדאמרינן לעיל (שבת דף נה. ובמועד קטן דף טז.):
טיפת צונן — לתת בעיניו:
ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית — נמי מאירה העינים:
הוא היה אומר — ר' מונא:
יד לעין — שחרית קודם שיטול ידיו:
תיקצץ — נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן:
לחסודה — ריבדא דכוסילתא פלימא"ה בלע"ז:
לפי טבעת — נקב הרעי שעגול כטבעת:
תיקצץ — ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה:
