בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קל״ג עמוד א׳

    פרק י״ט - רבי אליעזר דמילה

    Also cited as: Shabbat 133a, Chapter 19 Rabbi Eliezer DeMilah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תנאי היא - דאיכא דנפקא ליה מילה בזמנה מק"ו כרבא וכי אתא קרא לשלא בזמנה ואיכא דלא נפקא ליה בק"ו ואיצטריך למילה בזמנה כרב ספרא ושלא בזמנה אתיא מביניא:

    לרבי יהודה - רבי יאשיה דמצריך קרא להכי כרבי יהודה סבירא ליה:

    מודה ר' שמעון בפסיק כו' - הילכך אי לא רבי קרא לא עבדי:

    סברה - נתן בה דעתיה וקבל ממנו:

    ה"ג לעשות עושה אתה בסיב שעל רגלו ובמוט שעל גבי כתיפו - ואינו צריך להזהר מלדחות סיב שקושר מנעלו ברגלו ומלישא משאוי על כתיפו:

    ואם עברה - הבהרת בכך עברה ואינו חושש לה להכי כתיב לעשות שמותר לעשות מלאכתו:

    ואביי אליבא דר' שמעון - מעיקרא מקמי דסברה האי בשר מאי עביד ליה:

    באומר לקוץ - גדול שהוא בר עונשין ואומר למוהל לקוץ בהרתו בכוונה ליטהר:

    קטן - דלא ידע לכווני מאי איכא למימר ועל כרחיך בתרוייהו כתיב בשר כדאמרי' לעיל ובשר דכתיב גבי קטן ביום השמיני ל"ל:

    באומר אבי הבן לקוץ - דמתכוין לטהרו והוא מוזהר דלא ליעבד בידים ובמתכוין:

    ואי איכא אחר - שאינו חושש לטהרו ליעבד אחר ולא ליקו אב להתם ואע"ג דרבייה קרא שהרי אתה יכול לקיים עשה בלא עקירת לאו לר' שמעון דהא אחר לא מיכוין ולא עבר ואמר ריש לקיש כו' ורבויא למאי אתא:

    שאין תלמוד לומר עד בקר - תניינא והנותר ממנו עד בקר דמצי למכתב והנותר באש תשרפו אלא אשריפה קאי והכי קאמר והנותר ממנו בזמן שאסרתי לך דהיינו בקר ראשון כשיבא בקר שני שהוא חולו של מועד תשרפו אבל בי"ט לא אלמא מידי דחול לא עבדינן בי"ט ופסח קרבן י"ד בניסן הוא שהוא חול ומילה שלא בזמנה נמי מידי דחול הוא דבשבת זו לא היה זמנה:

    ולא עולת חול בי"ט - אברי תמיד של עי"ט אין קרבין בי"ט ומילה שלא בזמנה נמי כעולת חול בי"ט דמי:

    דאתיא בק"ו - שתדחה ומה צרעת שדוחה עבודה מילה שלא בזמנה דוחה אותה כדאמרינן לעיל שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שמילה שלא בזמנה דוחה אותה להכי איצטריך לבדו:

    ואין עשה - דמילה דוחה לא תעשה ועשה אבל בזמנה איתרבי מביום אפילו בשבת:

    גבי פסח - כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש כגון הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו:

    וצריכא - למימר בתרוייהו הלכה כר"ע דמכשירין לא דחו:

    מילה בזמנה ליכא כרת - דקטן לאו בר עונשין הוא ואבוה לא מיחייב עליה כרת:

    מתני' מוהלין - חותך את הערלה:

    ופורעין - את העור המכסה ראש הגיד:

    ומוצצין - את הדם ואף על גב דהיא עשיית חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי המציצה:

    איספלנית - תחבושת:

    לועס בשיניו - כמה דאפשר לשנויי משנינן:

    לא טרף יין ושמן - כך היו רגילין והיא רפואה שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפין ביצים בקערה:

    חלוק - כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישים את ראש הגיד עד העטרה וקושרים שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד:

    לא התקין - לא הזמין:

    כורך על ידו - דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול:

    שבת 133 עמוד א

    1תנאי היא, דתניא: ״בשר״ ואף על פי שיש שם בהרת ״ימול״, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אינו צריך, שבת חמורה דוחה, צרעת לא כ"ש:

    2אמר מר: ״בשר״, אע"פ שיש שם בהרת ״ימול״, דברי רבי יאשיה. הא למה לי קרא, דבר שאין מתכוין הוא, ודבר שאין מתכוין מותר!

    3אמר אביי: לא נצרכא אלא לרבי יהודה, דאמר דבר שאין מתכוין אסור. רבא אמר: אפילו תימא ר"ש מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות״. ואביי לית ליה האי סברא? והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות״! בתר דשמעה מרבא סברה.

    4איכא דמתני להא דאביי ורבא אהא: (דברים כד, ח) ״השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות״, לעשות אי אתה עושה, אבל עושה אתה בסיב שעל גבי רגלו, ובמוט שעל גבי כתיפו, ואם עברה עברה.

    5והא למה לי קרא, דבר שאין מתכוין הוא, ודבר שאין מתכוין מותר! אמר אביי: לא נצרכא אלא לרבי יהודה דאמר: דבר שאין מתכוין אסור. ורבא אמר אפילו תימא רבי שמעון, ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות״. ואביי לית ליה האי סברא? והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות״! לבתר דשמעיה מרבא סברה.

    6ואביי אליבא דרבי שמעון, האי ״בשר״ מאי עביד ליה? אמר רב עמרם: באומר לקוץ בהרתו הוא מתכוין.

    7תינח גדול, קטן מאי איכא למימר? אמר רב משרשיא: באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קא מתכוין.

    8ואי איכא אחר, ליעביד אחר! דאמר ר"ש בן לקיש: כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה. דליכא אחר.

    9אמר מר: יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד. מנא הני מילי?

    10אמר חזקיה, וכן תנא דבי חזקיה, אמר קרא: ״(שמות יב״, י) ״לא תותירו ממנו עד בקר״, שאין ת"ל ״עד בקר״, מה ת"ל ״עד בקר״ בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו.

    11אביי אמר, אמר קרא: ״(במדבר כח״, י) ״עולת שבת בשבתו״, ולא עולת חול בשבת, ולא עולת חול בי"ט׃

    12רבא אמר, אמר קרא: ״(שמות יב״, טז) ״הוא לבדו יעשה לכם״, ״הוא״ ולא מכשירין. ״לבדו״ ולא מילה שלא בזמנה, דאתיא מק"ו׃

    13רב אשי אמר: (ויקרא כג, ג) ״שבתון״ עשה הוא, והוה ליה י"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.

    14כלל אמר ר"ע וכו'. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר"ע׃

    15ותנן נמי גבי פסח כי האי גוונא: כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לה לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת. שחיטה שאי אפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת. ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר"ע׃

    16וצריכא, דאי אשמעינן גבי מילה: התם הוא דמכשירין אפשר לעשות מאתמול לא דחו שבת דליכא כרת, אבל פסח דאיכא כרת אימא לידחו שבת.

    17ואי אשמעינן גבי פסח, משום דלא נכרתו עליה י"ג בריתות. אבל מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות אימא לידחו שבת, צריכא.

    מתני׳ · משנה

    18עושין כל צרכי מילה [בשבת]: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה איספלנית וכמון.

    19אם לא שחק מע"ש לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן מע"ש ינתן זה בעצמו וזה בעצמו.

    20ואין עושין לה חלוק לכתחילה, אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא, ואפי' מחצר אחרת.

    תוספות

    ואביי אליבא דר' שמעון - ולרבי יונתן לא מיבעיא ליה דמוקי ליה בינוני ולאביי נמי דאמר לעיל דבינוני אתי מביניא מצי למימר דסבר ר' יונתן מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא:

    באומר לקוץ בהרתו הוא מתכוין - וא"ת אם כן אמאי קאמר אביי לא נצרכא אלא לרבי יהודה הא לר"ש נמי איצטריך כדאמר הכא ויש לומר דלשון ברייתא משמע דמיירי בלא מתכוין מדלא קתני בשר אע"ג דמתכוין לקוץ בהרת ימול:

    ותנן נמי גבי פסח כה"ג אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"ע - והכא לא פריך הילכתא למשיחא משום דנפקא מינה גבי מילה אע"ג דגבי מילה נמי פסיק הכי מ"מ לאלומי פיסקא דמילה פסיק נמי גבי פסח אגב דפסיק גבי מילה דתילף מינה שפסק ברור הוא לכל דבר:

    וצריכא דאי אשמועינן - אדרב יהוד' קאי דפסיק כר"ע הכא והתם דאי אדרבי עקיבא א"כ בפ' שתי הלחם (מנחות דף צו.) דקתני נמי כלל אמר ר"ע הוה ליה למימר וצריכא וכן פירש בקונטרס:

    עושין כל צרכי מילה בשבת - אע"ג דלעיל נמי קתני בשילהי מפנין (שבת ד' קכח.) התם תני לה אגב גררא דמילי דתינוק אבל הכא עיקר:

    לועס בשיניו - אף על גב דאחר מילה חולה שיש בו סכנה הוא מ"מ כמה דאפשר לשנויי משנינן:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    אימור דאמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה לא תעשה גרידא לא תעשה ועשה מי דחי לא תעשה גרידא הוא לא תעשה הכי יחיד שאין עמו כרת כמו (דברים כ״ה:ד׳) לא תחסום שור בדישו (שם כב) לא תחרוש בשור ובחמור (ויקרא י״ט:כ״ז) לא תקיפו פאת ראשכם ודומה להם ויתוסף עם זה מה שנאמר במבטא השמר פן ואל כגון (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת (שמות ל״ד:י״ב) פן תכרת ברית ליושב הארץ (שם טז) אל יצא איש ממקומו גם הן אזהרות לאו ומי שיעבר עליהם עובר על לא תעשה כמו שאמרו בתלמוד (עירובין דף צו וש"נ) השמר פן ואל אינו אלא לשון לא תעשה ומה שנמצא בתורה ממצות לא תעשה מה שאין בו כרת ולא מיתת בית דין ולא ניתוסף עליו עשה אותו דבר הוא הנקרא לאו גרידא ודינו שכשאירע עם מצות עשה במקום אחד נקיים מצות עשה ולא נחוש לאזהרת לאו ועיקר זה מצוי במסכת יבמות בפ' א' (דף ג) וכן אמרו שם אימור דאמרי' דאתי עשה ודחי לא תעשה לא תעשה גרידא לא תעשה שיש בה כרת מי דחי ותו לא תעשה גרידא מנלן דדחי דכתיב (דברים כ״ב:י״א) לא תלבש שעטנז וכתיב גדילים תעשה לך ידענו כי זה לא תעשה אינו שוה בכל דבר אלא מיוחד הוא וכי הציווי שנאמר אחריו הוא תנאי עליו וכי לא בא להזהיר אלא על לבישת כלאים חוץ ממצות ציצית אבל מה שהוא מעורב מחוטי פשתן עם הטלית של צמר שהיא מצוה אינו נכנס בזו האזהרה אלא מותר הוא ואמרו חכמים שדבר זה עיקר הוא שנסמוך עליו וכי כל אזהרה שאין עמה כרת שבתורה כך היא דרכה שבעת שאירע חיוב מצות עשה נדחה האזהרה שהיא לא תעשה ונקיים הציוי שהוא עשה ותבוא מצות עשה ותדחה לא תעשה כי האזהרה של לאו על זה התנאי נאמרה ובזה הפירוש שפירשנו יסיר מלבך ספק גדול שמסתפקין בו בני אדם ושואלין עליו והוא שאומרין מאחר שאנו יודעין שאזהרת לאו קשה מציווי עשה היאך יבא עשה וידחה האזהרה של לאו שהיא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קל״ג עמוד א׳

    מסכת שבת דף קל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־492 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קל״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026