מסכת שבת דף קכ״ט עמוד א׳

1״צריכה אני״, בין לא אמרה ״צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת.

2רב אשי מתני הכי. מר זוטרא מתני הכי: אמר רב יהודה אמר שמואל: חיה כל זמן שהקבר פתוח, בין אמרה ״צריכה אני״, ובין אמרה ״אין צריכה אני״ מחללין עליה את השבת. נסתם הקבר, אמרה ״צריכה אני״ מחללין עליה את השבת. לא אמרה ״צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת.

3א"ל רבינא למרימר: מר זוטרא מתני לקולא, ורב אשי מתני לחומרא, הלכתא כמאן? א"ל הלכה כמר זוטרא, ספק נפשות להקל.

4מאימתי פתיחת הקבר? אמר אביי: משעה שתשב על המשבר. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה.

5עד מתי פתיחת הקבר? אמר אביי: שלשה ימים. רבא אמר משמיה דרב יהודה: שבעה, ואמרי לה: שלשים.

6אמרי נהרדעי: חיה ג' ז' ול' ג' בין אמרה ״צריכה אני״, ובין אמרה ״לא צריכה אני״ מחללין עליה את השבת. ז' אמרה ״צריכה אני״ מחללין עליה את השבת, אמרה ״לא צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת. ל' אפי' אמרה ״צריכה אני״ אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין ע"י ארמאי.

7כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר: כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת, וכדרב המנונא, דאמר רב המנונא: דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה.

8אמר רב יהודה אמר שמואל: לחיה ל' יום. למאי הלכתא? אמרי נהרדעי: לטבילה.

9אמר רבא: לא אמרן אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה בעלה מחממה. כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת, ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא.

10אמר רב יהודה אמר שמואל: עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים). סבור מינה לחיה אין, לחולה לא, בימות הגשמים אין, בימות החמה לא. (ולא היא, ל"ש חיה ול"ש חולה, ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה. מדאתמר), אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל: הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז.

11שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא, רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה, לרבה צלחו ליה שרשיפא.

12וא"ל אביי לרבה: והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) ״בל תשחית״! א"ל ״בל תשחית״ דגופאי עדיף לי.

13אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה.

14מאי צרכי סעודה? רב אמר: בשר, ושמואל אמר: יין. רב אמר: בשר נפשא חלף נפשא. ושמואל אמר: יין סומקא חלף סומקא.

15(סימן שנמסר).

16שמואל ביומא דעבד מילתא, עבדי ליה תבשילא דטחלי. ר' יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה. ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה. רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא. רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי.

17אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן: במטותא מינייכו, ביומא דהקזה אמרו לביתייכו: נחמן אקלע לגבן.

18וכולהו אערומי אסירי, בר מהאי ערמה דשרי: מאן דעביד מילתא ולא אפשר ליה, לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא. ואי לא ליכול שב תמרי אוכמתא, ולישוף מישחא בצידעיה, וניגני בשמשא.

19אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא. א"ל חכימא דיהודאי, בישא מי הוי טבא?! א"ל יומא דהקזה הוא.

20ולא היא, אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכוליה שתא יומא דנפלה ביה תקופת תמוז. וסבר: לא איגלי ליה.

21(היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל המקיל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומרים: הוא על חייו לא חס, אני אחוס עליו?!

22רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא, דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא, ואתי זיקא ושאיף מיניה, ואתי לידי סכנה.

23שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא יומא חדא עבד, וארגיש בנפשיה. בדק וחסר חד אריחא׃

24רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא ליטעום מידי והדר ליפוק. דאי לא טעים מידי, אי פגע בשכבא ירקא אפיה. אי פגע במאן דקטל נפשא מית. אי פגע׃