Talmud Builders

    Bava Batra 77b

    Chapter 5 - HaMokher et HaSefinah

    גם: בבא בתרא דף ע״ז ע״ב, פרק ה׳ המוכר את הספינה

    English translation - Bava Batra 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is like that which we learned in a mishna (167b): A scribe may write a bill of sale for the seller even if the buyer is not with him when the seller presents his request. In a case of this kind, once this buyer takes possession of the land the deed is acquired wherever it is. And this is that which we learned in another mishna ( Kiddushin 26a): Property that does not serve as a guarantee, i.e., movable property, can be acquired together with property that serves as a guarantee, i.e., land, when the land is acquired by means of giving money, or by means of giving a document, or by means of taking possession. This shows that a bill of sale can be transferred without any act of acquisition performed for the document, and certainly through words, which presents a difficulty to Rav Ashi’s opinion.

    2The Gemara answers: Acquiring a bill of sale by means of acquisition of land is different, as it is similar to acquisition through an item, not by means of words. The reason is that money, which cannot be acquired through symbolic exchange, a pro forma act of acquisition effecting the transfer of ownership of an item, nevertheless can be acquired by means of land.

    3This is like that incident where Rav Pappa had deposited twelve thousand dinars with bailees in Bei Ḥozai. He transferred ownership of the money in Bei Ḥozai to his agent Rav Shmuel bar Aḥa by means of the threshold of his house. The Gemara adds: When Rav Shmuel bar Aḥa came from Bei Ḥozai with the money, Rav Pappa was so happy that he was bringing him his money that he went out all the way until Tavakh to greet him.

    4§ The mishna teaches that when one sells a ship he has sold various other items; but he has not sold the slaves, nor the packing bags, nor the antikei . But when one said to the buyer: You are purchasing the ship and all that it contains, all of these are sold as well. The Gemara asks: What is the meaning of antikei ? Rav Pappa said: It means the merchandise that is on the ship. This merchandise is not sold together with the ship.

    5MISHNA: One who sold a wagon [ hakkaron ] has not sold the mules that pull the wagon. Similarly, if one sold the mules, he has not sold the wagon. One who sold a yoke [ hatzemed ] has not sold the oxen, and one who sold the oxen has not sold the yoke. Rabbi Yehuda says: The sum of money indicates what one has sold. How so? If the buyer said to the seller: Sell me your yoke for two hundred dinars, since it is a known matter that a yoke is not sold for two hundred dinars he clearly intended to purchase the oxen as well. And the Rabbis say: The sum of money is not proof.

    6GEMARA: Rav Taḥlifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught a baraita before Rabbi Abbahu. If one sold a wagon, he has sold the mules together with it. Rabbi Abbahu asked: But didn’t we learn in the mishna that he has not sold the mules? Rav Taḥlifa said to him: Should I erase this baraita , as it is incorrect? Rabbi Abbahu said to him: No, do not erase it; you should explain that your baraita is referring to a case where the mules are fastened to the wagon. In that situation, one who purchases the wagon receives the mules as well.

    7The mishna teaches: One who sold a yoke has not sold the oxen; and the Rabbis and Rabbi Yehuda disagree over whether the sum of money proves exactly what was sold. The Gemara analyzes their disagreement: What are the circumstances? If we say that the mishna is referring to a place where they call a yoke: Tzimda , and they call oxen: Bakar , it is obvious that he sold him a yoke and did not sell him the oxen. But if the mishna is referring to a place where they also call oxen: Tzimda , then the seller sold him everything.

    8The Gemara explains: No, their dispute is necessary in a place where they call a yoke: Tzimda , and call oxen: Bakar , but there are also those who call oxen: Tzimda . Since it is unclear what is meant by the term: Tzimda , Rabbi Yehuda holds that the sum of money indicates whether he purchased a yoke or oxen, and the Rabbis hold that the amount of money does not serve as proof. The Gemara asks: But if the amount of money does not serve as proof, then in a case where the buyer paid two hundred dinars and received only a yoke, let the transaction be nullified.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 77 עמוד ב

    1כאותה ששנינו: כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא; וזו היא ששנינו: נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, בכסף ושטר וחזקה!

    2אגב שאני; דהא מטבע דלא ניקני בחליפין, ואגב ארעא ניקני.

    3כי הא דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי, אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. כי אתא, נפק לאפיה עד תווך.

    4אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי וכו'. מאי ״אנתיקי״? אמר רב פפא: עיסקא דבגווה.

    Mishna

    5מכר את הקרון לא מכר את הפרדות, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד. ר' יהודה אומר: הדמים מודיעין. כיצד? אמר לו: ״מכור לי צימדך במאתים זוז״ הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז. וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה.

    Gemara

    6תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: מכר את הקרון מכר את הפרדות. והא אנן ״לא מכר״ תנן! אמר ליה: איסמייה? אמר ליה: לא, תיתרגם מתניתיך באדוקין בו.

    7מכר את הצמד לא מכר את הבקר וכו'. היכי דמי? אילימא דקרו לצימדא ״צימדא״ ולבקר ״בקר״ פשיטא; צימדא זבין ליה, בקר לא זבין ליה! ואלא דקרו ליה נמי לבקר ״צימדא״? כוליה זבין ליה!

    8לא צריכא, באתרא דקרו ליה לצימדא ״צימדא״ ולבקר ״בקר״, ואיכא נמי דקרו לבקר ״צימדא״; ר' יהודה סבר: הדמים מודיעין, ורבנן סברי: אין הדמים ראיה. ואי אין הדמים ראיה, ליהוי ביטול מקח!

    Tosafot

    נקנה השטר בכל מקום שהוא - ואם תאמר והיכי מוכח מהכא דמילי במילי מיקנו הא הכא לא קנו שעבוד השטר דבלאו הכי שעבד נכסיו דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואין מועיל אלא לקנות שטר עצמו וי"ל דמשמע ליה בכל ענין בין החזיק בעדים בין בלא עדים שלא נשתעבדו נכסיו ובכל ענין קתני נקנה השטר בכל מקום שהוא אבל אכתי קשה דהיכי מוכח מהכא דמיקנו מילי במילי דהכא לא חזינן דמיקנו אלא לענין שטר מכר הכתוב בשם מוכר ללוקח ובההיא ודאי מהניא מסירה בלא כתיבה לכולי עלמא אבל מוכר או נותן שטר שיש לו על אחרים לעולם לא מקנו במילי במסירה לחודה עד שיכתוב ונראה לפרש דהכי פריך והא אגב מילי נינהו וקנין גרוע הוא דאפ"ה מקני בלא מסירה לקנות שעבוד שטר הכתוב בשמו א"כ אפילו בשטר שאינו כתוב בשמו תועיל מסירה בלא כתיבה כיון דשעבוד כל כך קל לקנות ומשני אגב שאני דאין אגב קנין גרוע דאלים קנין אגב כמסירה גמורה דהא אפי' דבר דאין נקנה בחליפין נקנה אגב קרקע וחשיב כמסירה ומשיכה והגבהה ורבינו שמואל מפרש דהשתא לא אסיק אדעתיה קנין אגב וס"ד דקני במה שנתרצה לו וקשה דא"כ אמאי איצטריך למימר כיון שהחזיק בקרקע נקנה כו' כיון שאינו קונה ע"י כך וי"ל דס"ד דלא נתרצה לו עד שיחזיק ומ"מ מילי נינהו כיון דקני ע"י מה שנתרצה:

    רב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי - לפי ספרים דגרסי בהגוזל (ב"ק דף קד: ושם) דהוה מסיק קשה דהיכי קנינהו ניהליה ואנן נמי היכי כתבינן הרשאה אמלוה הא אמר בפ' מי שמת (לקמן בבא בתרא דף קנב.) מתנת שכיב מרע שכתב בה קנין ארכבה אתרי ריכשי כו' הרי היא כמתנת שכיב מרע שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני משמע דבריא לא מצי למיקני הלואה אפי' בקנין דהתם בקנין איירי וליכא למימר דהתם מיירי בהלואת מטבע שאינו נקנה בחליפין דא"כ בחנם נקט הלואה דהוה ליה למימר מטבעותי לפלוני ועוד דאמרי' התם (דף קמח.) למימרא דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע דליתא כו' והאמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני כו' ומשני הואיל ויורש יורשה אי נמי במעמד שלשתן הוה ליה למימר דאיתא בבריא אפילו בהלואה דמטבע אגב קרקע ואור"ת דתקנת חכמים היא לענין הרשאה שיוכל לעשות שליח אפילו בהרשאת מלוה אע"ג דאין יכול להקנותה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אגב שאני - כלומר, דאגב קנייה אלימא הוא, והילכך כל שמקנה אותיות לחבירו אם הקנה לו השטר ושעבודו אגב הקרקע קנה, ואפילו למאן דאמר לא קנה עד שיכתוב וימסור, דאגב במקום כתיבה ומסירה עומד. וכן דעת רוב הפוסקים ז"ל. אבל ר"ח ז"ל כתב, דאינו עומד אלא במקום מסירה, וזה לשונו: אף על גב דפרישנא דאותיות לא מיקנו אלא במסירה ושטר בתרווייהו, מיהו אם כתב לו שטר שהקנה לו אותיות אגב קרקע קנה אף על פי שלא מסר לו האותיות, ואקשינן בהא האי דתנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, ושני' אגב שאני, שמע מינה דאותיות בשטר ואגב קנה אף על פי שלא מסרם לו. עד כאן. ולפי דבריו הכא הכי אמר, כיון דשטר שכתב מוכר ללוקח במסירה בעלמא סגי לה, באגב נמי סגי ליה, ומינה דאותיות דעלמא דלא סגיא להו בלא כתיבה ומסירה. והר"ם ז"ל כתב דמסירה וקנין לאו כלום הוא, דאף על גב דקיימא לן דסתם קנין לכתיבה עומד, הכא לא מהני ולא מידי, משום דהכא לאו בקנין קני אלא בכתיבה ובהאי שטרא הוא דקני, ובכל מקום שיש מכר בקנין הקנין הוא שגומר ושטרא שטר ראיה בעלמא הוא להעיד שקנו מזה בקנין. אבל כאן במאי קני בשטר, ושטרא דמחמת קנין ראיה בעלמא הוא, ולפיכך אפילו קנו מידו ואמר להם כתובו לא מעלה ולא מוריד עד שיאמר להם שיכתבו לו שטר מכירה ושיקנה באותה כתיבה שטר זו וכל שעבודו. ועיקר.

    מתני' - לא מכר לא את הפרצופין ולא את האנתיקי. ואם תאמר את האנתיקי למה לי, השתא פרצופין לא קנה, עיסקא דאית ביה מבעי. ויש לפרש דמשום סופא נקטה, דקתני ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין.

    גמרא - אמר ליה תתרגם מתניתין באדוקין בו. פירש הראב"ד ז"ל, דכל שאדוקין בו הרי הן לקרון כתנור וכירים לבית ומכתשת הקבועה. ויש מי שפירש, דטעמא דהכא משום דהדמים מודיעים, דכיון דאדוקין בו ודמים יתרים הם מודיעים שאף הפרדות בכלל. והראשון נראה לי עיקר, שאין הדמים ראיה לדעת תנא קמא אלא בדקרו ליה נמי לפרדות קרון, ולרבי יהודה נמי עד דאיכא מקצתן דקרו ליה הכין, כדאיתא בסמוך גבי צמד, והכא לא אמר ליה רבי אבהו תתרגם מתניתיך בשאדוקין בו ובדאיכא דקרו ליה לפרדות קרון, דכל דכולהו קרו ליה לקרון קרון ולפרדות פרדות ליכא מאן דאמר דיהו הדמים ראיה, דאיהו קרון אמר ליה פרדות לא אמר ליה, ומה לי אדוקין מה לי אינן אדוקין. אבל לפי הפירוש הראשון ניחא, דנמכרין עמו מפני שהן תשמישין המחוברין עמו. וכתב הרב ר' יוסף הלוי ז"ל אבן מיגש, דהוא הדין לצמד ובקר בזמן שאדוקין בו, וכן דעת גם הרמב"ן ז"ל, ותנא דברייתא תנא בקרון והוא הדין לצמד דחד טעמא אית להו.

    היכי דמי אילימא דקרו ליה לצמדא צמדא ולבקר בקר צמדא זבין ליה בקר לא זבין ליה. כלומר, ומאי טעמא דרב יהודה דפליג.

    ואלא דקרו ליה נמי לבקר צמד, כלומר, כולהו אינשי, כוליה זבין ליהמאי טעמייהו דרבנן, דודאי כוליה זבין ליה. הקשה הראב"ד ז"ל, וכי קרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר [ו]קרו ליה נמי לבקר צמד, אם כן לימא ליה אנא לא זביני אלא צמד ולא נתכוונתי לבקר, והמוציא מחבירו עליו הראיה. ותירץ הוא ז"ל, דטעמא דכל כי הא הדמים מודיעים, לפי שהשם והדמים שוים. וכן איתא מפורש בבקעה ושדה, דאפילו כי קרו לה לבקעה נמי שדה, אמאי אפשיטא להו דכולה זבין ליה, דאטו לשדה מי לא קרו שדה, ואף על פי שאין לומר שם הדמים ראיה, לפי שאין אונאה לקרקעות, אלא דמשום דמצר ליה מיצרים החיצונים, וכיון שהשם והמיצרים שוין כוליה זבין ליה. וכתב עוד, כי לפי ענין זה, הא דאמרינן בריש פרק המוכר פירות במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, וליחזי דמי היכי, אי דמי רידייא לרידיא ואי דמי נכסתא לנכסתא, אפילו לדעת רבנן דלית להו שיהו הדמים ראיה קא מקשה, דכיון דשור דרידייא ושור דחרישא חד שמא אית להו והאי והאי שור סתם קרו להו, בכי הא מודו רבנן שהדמים מודיעין. עוד כתב הרב ז"ל, דלא כל תוספת דמים מודיעין, אלא עד דאיכא תוספת בכדי בטול מקח. ולולי שאמרה הרב ז"ל הייתי אומר ולא אפילו בבטול מקח עד דאיכא תוספת בכדי שאין הדעת טועה. ומיהו נראה כדעת הרב ז"ל, מדאקשינן גבי מכר שור ונמצא נגחן וליחזי דמי היכי, ובודאי אין כל כך דמים יתרים בין שור דרידייא בין שור דחרישא, שאין הדעת טועה בהן.

    לא צריכא דקרו לצמדא צמדא ולבקר בקר - כלומר, רובא קרו להו הכין, ואיכא נמי דקרו ליה לבקר נמי צמדא, רבי יהודה סבר כיון דהדמים ושם שקורין לו מקצתן שוין, הדמים מודיעין שאלו מן המקצת שקורין אותן כן, ורבנן סברי שאין הדמים ראיה להוציא מלשון הרבים, דכל שהרבים קורין לצמד צמד ולבקר בקר על הלוקח היה לפרש, והילכך אפילו משך הלוקח צמד ובקר ועדיין המעות בידו מוציאין ממנו המעות והבקר, דכל ששנינו מכר ולא מכר דינא קתני ולא משום ספק שאנו כן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 77b

    Bava Batra 77b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 237 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 77b

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026