Talmud Builders

    Bava Batra 39b

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף ל״ט ע״ב, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is not subject to the prohibition of malicious speech, as it is already public knowledge. The Gemara elaborates on the suggestion that the dispute hinges upon this point: The one who says that a protest can be lodged in the presence of two people is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna and holds that even if only two people hear of a matter it will become a matter of public knowledge. Therefore, it is sufficient to protest in the presence of two witnesses. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna.

    2The Gemara rejects this suggestion: No, everyone is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna, and here they disagree with regard to this: The one who says that a protest can be lodged in the presence of two people holds that a protest that is lodged not in his presence is not a valid protest. Therefore, two witnesses suffice, as they are needed to attest only to the fact that the owner protested. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people holds that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest. Since the protest can be lodged not in the possessor’s presence, three people are needed to ensure that word of the protest will reach him.

    3If you wish, say instead that everyone holds that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest, and here they disagree with regard to this: The one who says that a protest can be lodged in the presence of only two people holds that we require testimony, and two are sufficient for testimony. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people holds that we require that the matter of the protest be revealed, and for that purpose three people are needed.

    4§ The Gemara relates: Giddel bar Minyumi had a protest to lodge with regard to his property. He found Rav Huna and Ḥiyya bar Rav and Rav Ḥilkiya bar Tuvi, who were sitting, and he protested before them. After a year, he came to them again to protest. They said to him: You do not need to do so; this is what Rav says: Once the owner protested in the first year, he no longer needs to protest. And there are those who say that Ḥiyya bar Rav said to him, not in the name of Rav: Once the owner protested in the first year, he no longer needs to protest.

    5Reish Lakish says in the name of bar Kappara: And he needs to protest at the end of each and every period of three years, so that the possessor will not hold his property for three consecutive years uncontested. Rabbi Yoḥanan expressed surprise at this ruling of Reish Lakish and said: But does a robber have the ability to establish the presumption of ownership? Once the owner lodged one protest, he demonstrated that the possessor occupied his land unlawfully. Therefore, the possessor should never be able to establish the presumption of ownership. The Gemara clarifies: Does it enter your mind that the possessor is actually a robber? There is no evidence that he robbed, there is only a protest by the prior owner. Rather, emend his question as follows: Does one who is akin to a robber have the ability to establish the presumption of ownership?

    6Rava says that the halakha is: The owner needs to protest at the end of each and every period of three years. Bar Kappara teaches: If the owner protested, returned and protested, and then returned and protested, if, when he protested the later times, his protest was based on the same claim as the initial claim, the possessor has no presumptive ownership. But if the later protests were not based on the same claim as the initial protest, the possessor has presumptive ownership since each time the owner advanced a new claim, he thereby nullified his earlier claims.

    7§ Rava says that Rav Naḥman says: A protest can be lodged in the presence of two witnesses,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 39 עמוד ב

    1לית בה משום לישנא בישא; מ"ד בפני שנים לית ליה דרבה בר רב הונא, ומ"ד בפני ג' אית ליה דרבה בר רב הונא?

    2לא, דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב הונא; והכא בהא קא מיפלגי מ"ד בפני שנים, קסבר: מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה. ומ"ד בפני ג' קסבר: מחאה שלא בפניו הויא מחאה.

    3אי בעית אימא: דכ"ע מחאה שלא בפניו הויא מחאה; והכא בהא קמיפלגי מ"ד בפני ב' סבר: סהדותא בעינן. ומאן דאמר בפני ג' קסבר: גלויי מילתא בעינן.

    4גידל בר מניומי הוה ליה מחויאתה למחויי. אשכחינהו לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי דהוו יתבי, ומחה קמייהו. לשנה הדר אתא למחויי, אמרו ליה: לא צריכת, הכי אמר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה, שוב אינו צריך למחות. ואיכא דאמרי, אמר ליה חייא בר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה, שוב אין צריך למחות.

    5אר"ל משום בר קפרא: וצריך למחות בסוף כל ג' וג' תהי בה רבי יוחנן: וכי גזלן יש לו חזקה?! ״גזלן״ ס"ד אלא ״כגזלן״ יש לו חזקה.

    6אמר רבא: הלכתא צריך למחות בסוף כל ג' וג' תני בר קפרא: ערער, חזר וערער, חזר וערער אם מחמת טענה ראשונה ערער, אין לו חזקה. ואם לאו יש לו חזקה.

    7אמר רבא א"ר נחמן: מחאה בפני שנים,׃

    Tosafot

    לית בה משום לישנא בישא - דקלא אית לה וסופו שידע אע"ג דמלוה ע"פ אפי' בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות וטעמא משום דלית ליה קלא כדאמר לקמן (בבא בתרא דף מב.) דהתם הוי טעמא משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף ועוד דהתם אין יודעין מי יקח שיגידו לו פלוני חייב אבל מאן דידע מחאה יאמר למחזיק:

    לית בה משום לישנא בישא - פירוש לאותו שאומר לפני ג' דבפרק יש בערכין (ערכין דף טו:) מייתי עלה הא דא"ר יוסי מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי פי' שלא היה חושש אם ישמעו בעלים:

    מ"ד בפני ב' קסבר מחאה שלא בפניו לא הוי מחאה - תימה להאי לישנא דרבא קאמר לקמן מחאה בפני ב' ולעיל פסק רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה:

    סהדותא בעינן - ואי לאו משום סהדותא הוה סגי בחד דחברך חברא אית ליה ואע"פ שלשון הרע אין נשמע היינו לפי שמעלימין אותו מבני אדם ומ"ד בפני ג' בעי גלויי מילתא כמו בלה"ר:

    כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות - פ"ה עד סוף ג' שנים וא"ת מתני' היא דקתני עד כדי שיחזיק שנה ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת וימחה אלמא דאין צריך למחות רק פעם אחת תוך ג' שנים וי"ל דאי ממתניתין ה"א דאין צריך כי אם מחאה אחת בסוף ג' אבל אם מיחה בתחלת ג' ושוב לא מיחה בכל אותן ג' ס"ד דמודה שהיא שלו ואין לפרש דאין צריך למחות עד עולם דא"כ פליגי אדר"ל והוה ליה למימר ר"ל אמר:

    וצריך למחות בסוף כל ג' - אין לפרש דטעמא שלא יאמר לקחתי אחר המחאה כדפ"ה כיון דעל כרחו מודה דמעיקרא קודם מחאה לא בתורת מכירה נחת בה אין נאמן לומר אחרי כן קניתי ועוד דא"כ שפיר קרי ליה גזלן אלא טעמא כדפ"ה משום דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה אחר המחאה ותו לא ולהאי טעמא הא דאמר לעיל (בבא בתרא דף לא.) אבל אכלה שית שנין אין לך מחאה גדולה מזו פליגא אהך דהכא דקאמר דצריך למחות כל ג' ונראה דכההיא הלכתא דסתמא דגמרא קאמר לה ולא כמו שפסק ר"ח דהלכה כבר קפרא:

    מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו - ואם תאמר ומה מועיל הכתיבה והא לא חשיב שטר אם לא נעשה מדעת מי שהוא חובתו כגון שטר מכר מדעת מוכר ושטר מתנה מדעת נותן ושטר מלוה מדעת לוה ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם ופירש"י בפי' החומש שלא יכתבו עדותן באיגרת וישלחו לב"ד וי"ל דתקנת חכמים היא שיהא חשוב עדות כדי לבטל החזקה בעדות כל דהו שבדבר מועט מבטלים החזקה דהא אפילו יתברר לנו שלא שמע המחזיק מחאה מהני לבטל החזקה וגם במודעא תקנת חכמים היא להציל הנאנס וקיום שטרות נמי משום דמעשה ב"ד הוא וכל מעשה ב"ד נכתב שלא מרצון החייב ועוד אומר ר"י ששמע מן ר"ת שנוהגים לשלח העדים עדותם באיגרת לב"ד וחשיב עדות והא דדרשינן בספרי מפיהם ולא מפי כתבם לא אתא אלא למעוטי דוקא אלם שאינו בר הגדה אבל ראוי להגדה אין הגדה מעכבת בו והא דאמרינן בפ"ב דכתובות (דף כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אחר כמה שנים והוא שזוכר מעצמו אבל אין זוכר מעצמו לא היינו כשאינו מוציא כתב ידו בב"ד ועוד שמא עד אחד בכתב אין חשוב עדות שאין שטר אלא בב' להכי לא מהני בההיא דכתובות אפי' יוצא כתב ידו אלא א"כ זוכר בראיית עדות וצ"ע בההיא דעד אחד בכתב בגט פשוט (לקמן בבא בתרא דף קסה. ושם ד"ה אמר) וא"ת מאי קמ"ל דאין צ"ל כתובו פשיטא כיון דזכותו הוא ובמחאה איכא למימר דנקיט ביה ואין צ"ל כתובו אגב אחריני ולא אתא לאשמועינן במחאה אלא שהיא בפני ב' אבל במודעא קשה למאי איצטריך וי"ל דאתא לאשמועינן דאע"פ שלא צוה להם לכתוב והם כתבו שצוה כשרה ולא מיחזי כשקרא דמסתמא לפיכך מחה או מסר מודעא בפניהם כדי שיכתבו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ודחינן - לא דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב הונא. ומאן דאמר בפני שנים קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, והילכך כל שבפניו די לו בשנים שיעידו לו שכבר מיחה בפניו, ואילו מיחה שלא בפניו אפילו בפני שלשה אינו מחאה. ומאן דאמר בפני שלשה קא סבר שלא בפניו הויא מחאה, הילכך בעינן שלשה כדרבה בר רב הונא.

    ואי בעית אימא מחאה שלא בפניו הויא מחאה אלא מר סבר סהדותא בעינן. כלומר די לנו בסהדותא, דכל שאומר בפני שני שזה אוכל קרקעו בגזל, להעיד לו שמיחה על חזקתו הוא אומר להם, ויודע הוא שכל שהעידו עליו על דעת לגלות ולהודיעו, שהם יגלו ויודיעוהו. ומר סבר גלויי מילתא בעינן, ואין הדבר מתגלה עד שיאמר בפני שלשה, שהם אינן מגלין לו כל שלא מיחה בפני שלשה. אי נמי הכי קאמר, גלויי מילתא בשעת המחאה בעינן, כלומר שיהא הדבר מפורסם לכל, דאלו בשנים אין הדבר מתפרסם מעצמו אלא על ידי חקירה, שישאלו ויגידו עדים אלו.

    תנינא כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אינו צריך - כלומר, אינו צריך למחות עוד אותן שלש שנים, ולאפוקי מגידול בר מניומי שהיה סבור דצריך למחות בכל שנה ושנה. והא דאמר ריש לקיש משום בר קפרא צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, לא שיבא בהא כלל, דההיא בסוף כל שלש קאמר, כדי שלא יראה כחוזר ממחאתו הראשונה. ותדע, דאי הא דבר קפרא פליגא אמאי דאמר חייא בר רב, לא הוה ליה למימר אמר ריש לקיש אלא אלא וריש לקיש אמר משמיה דבר קפרא. ועוד כי יש גרסאות בספרים דגרסי וצריך למחות, בוא"ו. ואף על פי שיראה מתוך הירושלמי דההיא ברייתא דקא מייתי חייא בר רב על מחאה שבסוף כל שלש ושש מיתני' אפילו הכי לא שבקינן מאי דאתמר בגמרין ותפסינן מצאי דאתמר בגמרא דבני מערבא.

    כך נמצאת הגירסא בספרים - תני בר קפרא ערער וחזר וערער אם מחמת טענה ראשונה ערער אין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה. ולא גרסינן ערער וחזר וערער וחזר וערער שלשה פעמים, והכי פירושו, אם ערער תחלה ואמר שבגזלה הוא אוכל וחזר בשניה ואמר שלפירות הורידו, אי נמי בהפך, שאמר תחלה לפירות הורדתיו ובשניה אמר בגזל הוא אוכל, יש לו חזקה, דכל שזה מתהפך מטענה אל טענה נראה בבירור שאין מחאתו אמת, דנראה כמשקר וכמהתל, ואף המחזיק יכול לטעון כיון שלא עמד בטענתו חשבתיו כמתעתע ולא נזהרתי בשטרי. ותדע דבר קפרא בכל שיש שנוי בין ערעור ראשון לשני קאמר, ואפילו טען בראשונה מחמת פירות ובשנייה מחמת גזל, דהא סתמא קאמר אם מחמת טענה ראשונה ערער אין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה, כללא קא כייל בכל שאין ערעור אחרון כראשון.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 39b

    Bava Batra 39b. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 199 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026