Talmud Builders

    Bava Batra 146b

    Chapter 9 - Mi SheMet

    גם: בבא בתרא דף קמ״ו ע״ב, פרק ט׳ מי שמת

    English translation - Bava Batra 146b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1She said to him: Who will give us of the dates of Jericho that I shall eat them, hinting that she smelled the date he had brought with him. The ruin collapsed upon her and she died. The Sages said: Since he went into the ruin after her only to check her sense of smell, and not for the purpose of consummating their marriage, if she dies, he does not inherit from her, as the marriage was not effected, and a man does not inherit from his betrothed.

    2§ The mishna teaches: If he sent a few presents for her to use while in her father’s house, they are not collected. Ravin the Elder was sitting before Rav Pappa and he was sitting and saying: Whether she died, or whether he died, or whether he retracted his agreement to the betrothal and divorced her, the presents return to the betrothed man or his heirs, but food and drink do not return. If she retracted her agreement to the betrothal and requested a divorce, even a bundle of vegetables returns to the betrothed man. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: When the presents are returned, the court appraises for the betrothed woman’s family the sum that they must repay for any meat he gave her, according to a reduced assessment of the value of the meat and not according to the price the betrothed man paid. How much less is the reduced assessment? Up to one-third less than he paid.

    3MISHNA: With regard to a person on his death-bed who wrote a deed granting all of his property to others, and he reserved for himself any amount of land, his gift stands even if he subsequently recovers. If he did not reserve for himself any amount of land, and he recovered, his gift does not stand, as the gift was conditional upon his death, since is it evident that he did not intend to leave himself without means of support.

    4GEMARA: Who is the tanna who taught that we follow the principle of assessing a person’s intentions, even when he did not expressly state them? Rav Naḥman said: This is the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya, as it is taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 5:9): In a case where one’s son went overseas and he heard that his son died, and then he arose and wrote a document granting all of his property to another, and then his son came back, his gift to the other people is a valid gift. Rabbi Shimon ben Menasya says: His gift is not a valid gift, as had he known that his son was alive he would not have written a document granting them his property.

    5Rav Sheshet said: This is the opinion of Rabbi Shimon Shezuri, as it is taught in a mishna ( Gittin 65b): Initially the Sages would say: With regard to one who was taken out in a collar to be executed and said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write and give her the document. Although he did not explicitly say the word give, this is understood to have been his intention, to release her from the necessity to perform levirate marriage or ḥalitza . They then said that this halakha applies even to one who sets sail and one who departs with a caravan to a far-off place. A bill of divorce is given to his wife under these circumstances even if her husband said just: Write. Rabbi Shimon Shezuri says: Even in the case of one who is dangerously ill who gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife.

    6The Gemara asks: And what is the reason that Rav Naḥman does not interpret the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? The Gemara answers: Rav Naḥman holds that it is different there, as he said: Write a bill of divorce, thereby partially stating his intention to divorce her, whereas in the case of the mishna here, he did not express his intention at all. The Gemara asks: And what is the reason that Rav Sheshet does not interpret the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya? The Gemara answers: An assessment of a person’s intentions that is clearly proven is different, and it is possible that Rabbi Shimon ben Menasya does not apply this principle where the person’s intentions are less evident.

    7The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught ( Tosefta , Ketubot 4:15): If one was ill and bedridden, and those present said to him: To whom shall your property be given? And he said to them:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 146 עמוד ב

    1אמרה ליה: מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה. נפל עלה חורבה, ומתה. אמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה, מתה אינו יורשה.

    2סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה וכו'. יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא, ויתיב וקאמר: בין שמתה היא ובין שמת הוא, הדר הוא סבלונות הדרי, מאכל ומשתה לא הדר. הדרא בה איהי הדרא אפילו כישא דירקא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ושמין להן דמי בשר בזול. עד כמה ״בזול״? עד תילתא.

    Mishna

    3שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת.

    Gemara

    4מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא? אמר רב נחמן: רבי שמעון בן מנסיא היא. דתניא: הרי שהלך בנו למדינת הים, ושמע שמת בנו, ועמד וכתב כל נכסיו לאחר, ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו מתנה, (שאלמלא) היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן.

    5רב ששת אמר: ר' שמעון שזורי היא דתניא, בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר, ואמר: ״כתבו גט לאשתי״ הרי אלו יכתבו ויתנו. חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא. רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.

    6ורב נחמן מאי טעמא לא מוקים לה כרבי שמעון שזורי? שאני התם, דאמר ״כתבו״. ורב ששת מ"ט לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיא? אומדנא דמוכח שאני.

    7מאן תנא להא דתנו רבנן: הרי שהיה חולה ומוטל במטה, ואמרו לו: נכסיך למי? ואמר להן:

    Tosafot

    נכנס אחריה לחורבה לבודקה - פי' רבינו יעקב דבארוסה מיירי ובא לראות אם היא תותרנית אם לאו ואם אינה תותרנית ישאנה ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ולא לשם נישואין נכנס ולכן אם מתה לא יירשנה אבל אם לא נכנס אחריה לבודקה היה יורשה וכגון שהחורבה שלו כדאמר בכתובות פרק נערה (כתובות דף מח: ושם) לעולם היא ברשות האב היה לו חצר בדרך ונכנסה עמו יורשה דחצר דידיה לנשואין ולפירוש זה לא היתה תותרנית אלא כותבות היו בחיקו כמו שאמרה או היתה יודעת שצנון היה ולכך אמרה מאן יהיב לן מכותבות לאכול עם הצנון ורבינו שמואל פירש שנשאה כבר ונמצאת תותרנית שהיה בדעתו לגרשה ומיהו קשיא דלא הוה ליה למימר הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה אלא הוה ליה למימר הואיל ונכנס אחריה לבודקה ומה שפי' רבינו שמואל מכח הך דהכא שאם היה בדעתו לגרשה שוב אין לו פירות לאו ראיה היא כדפרישית שהרי לאו נשואה היתה ומההיא דגיטין (דף יח.) נמי אין ראי' דהא בין ר' יוחנן וריש לקיש דפרק שני דגיטין (דף יז:) לא סבירא להו הכי אלא לרבי יוחנן מוציאין פירות משעת [נתינה ולריש לקיש משעת כתיבה ולמאי דמפרש ר"י התם] אית ליה לריש לקיש משעת חתימה דהא איכא נמי בין ר' שמעון ורבנן פירי משעת כתיבה עד שעת חתימה:

    מיכלא ומשתיא לא הדרי סבלונות הדרי - מוהרי הדרי והיינו סבלונות ותרי גווני מוהרי כדפי' רשב"ם לעיל:

    מאן תנא דאזיל בתר אומדנא כו' - צ"ע אי שייכא הך מילתא בדברים שבלב אינם דברים ובפרק שני דקדושין (דף מט: ושם) הארכתי בה:

    רבי שמעון שזורי היא - וה"ה היה יכול לומר רבנן דידיה אלא לרבי שמעון ומחלוקתו קאמר אי נמי משום דר' שמעון שזורי אית ליה טפי דאזלינן בתר אומדנא יותר מדרבנן דידיה להכי נקט ר' שמעון שזורי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יתיב רבין (אבא) [סבא] קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמתה היא בין שמת הוא ואפילו הדר ביה סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי. פירוש, רבין אתא לפרושי מתניתין ובשאכל קאמר, ולאשמועינן דרישא דמתניתין דקתני שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין אסופא דמתניתין קאי, דהיינו סבלונות מועטין שתשתמש בהן, ולא מועטין ומרובין בשווי דמים קאמר, אלא כל שעשויין ליבלות. (דיותא) [דיובא] וסבתכא ושאר כלים העשויין לבלותן בבית אביה קרי מועטין, שעשויין להתמעט וליבלות ושלחא לשוב עמה לבית בעלה, ועלייהו קתני דכל שאכלו החתן שם אפילו בדינר שאינן נגבין, אבל מרובין שעשויין לחזור עמה לבית בעלה, כגון כלי כסף וכלי זהב, אפילו אכל שם כמה הרי אלו נגבין, ולהנהו קרי להו מרובין, לפי שעשויין לעמוד בריבויין כמות שהן ושלא להתמעט בתשמיש בית אביה, והיינו דקתני סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין, וקא משמע לן רבין דלעולם נגבין אפילו אכל שם ואפילו הדר ביה הוא, אבל מאכל ומשתה, אף על פי ששלח שם מאה קרונות, שהיה בדין שנאמר שלא שלחן כדי לאכול ולשתות את הכל, שהרי יש בהן כדי שישובו עמה קצתן לבית בעלה, אפילו הכי כל שאכל שם על דעת שיאכלו שם בבית אביה שלחם, וכל שכן כלים שהן עשויין שתשתמש בהן היא ולבלותם בבית אביה. ואשמעינן תו דאי הדרה בה היא אפילו רישא דירקא הדרא ואפילו אכל שם הוא בדינר. והראב"ד ז"ל כתב, הא דרבין היינו דרב פפא דלעיל, ולא חדש אלא מאכל ומשתה. וסבלונות העשויות ליבלות ולא בלו בעייא ולא איפשיטא, חוץ מיובא וסבתכא שהן כלים דקים וקטנים והוא מסיח דעתו (בהן) [מהן].

    אמרו חכמים כיון שלא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינה יורשה - פירש ר"ח ז"ל דמאורסת היתה, ואלו נכנס אחריה לחורבה סתם, חזקה לנישואין נכנס, דחורבה דידיה הוות, ואי מתה יורשה, אבל עכשיו שלא נכנס אחריה אלא לבודקה, סתמה לא בא עליה, ולפיכך עדיין ארוסה היא, ומתה אינה יורשה. וזה נכון. ור"ש(י) ז"ל לא פירש כן.

    רב ששת אמר רבי שמעון שיזורי הוא - איכא למידק, מאי שנא רבי שמעון שיזורי דנקט, דתנא קמא (נמי) דידיה [נמי] אזיל בתר אומדנא. וי"ל דמשום דבמתני' איירינן בשכיב מרע ורבי שמעון שיזורי הוסיף המסוכן נקט רבי שמעון שיזורי. ואי נמי י"ל דרבי שמעון שיזורי ומחלקתו קאמר. כתב הרב אלפסי ז"ל בגיטין (פרק ו, דף לה מד"ה) דהני ארבעה דאינון יוצא בקולר ומפרש ויוצא בשיירה ומסוכן כולהו בצואה דידהו כמצוה מחמת מיתה נינהו. ומורי הרב ז"ל כתב דמסוכן ויוצא בקולר דוקא הוא דהוו כמצוה מחמת מיתה, דמפני שקרובין למיתה אומדנא הוא דאין בדעתן לינצל, ולפיכך אפילו ניצלו חוזרין במתנתן, ואפילו קנו מידן, ואי נמי מתנתן במקצת אינה צריכה קנין כמצוה מחמת מיתה. אבל מפרש ויוצא בשיירה שהולכין עם סחורתן, אנן סהדי דדעתן לחזור, ולפיכך לענין גט בלבד הוא שאמרו שכל שאמרו כתבו גט לאשתו אף על פי שלא אמרו ותנו, דעתן הוא לגרש כדי שלא לעגן את נשותיהן, אלא שמתוך שהן בהולין לא גמרו את הדבר וכל שאמרו כתבו אומדן דעתא הוא דלא לצחק בה אמרו, אבל במתנתן אם קנו מידן וחזרו אינן חוזרין במתנתן, ואפילו במתנת מקצת יש לומר שצריכין לקנין, ואף על פי שמצוה מחמת מיתה במקצת אינה צריכה קנין, לפי שלא מצינו שחששו לטירוף הדעת באלו רק בשכיב מרע. ונראין לי דברי רבינו ועיקר. ירושלמי (גיטין פ"ו, ה"ה): אי זהו מסוכן כל שקפץ עליו החולי שלשה ימים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 146b

    Bava Batra 146b. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 223 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 146b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026