Talmud Builders

    Bava Batra 49a

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף מ״ט ע״א, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1they are not deemed credible. And similarly, witnesses who said: Our statement that we signed was accompanied by a preemptive declaration, are not deemed credible. They cannot negate the testimony of the document that they themselves signed by claiming that there had been a preemptive declaration. Similarly, how could Rabba bar bar Ḥana’s signing of the preemptive declaration override his signing the bill of sale?

    2The Gemara answers: That matter of witnesses not being deemed credible to nullify a document applies only when the witnesses attempt to nullify the document by means of an oral declaration, as an oral declaration cannot come and weaken a written document. But if the witnesses attempt to nullify the bill of sale by means of testimony in another document, e.g., by signing the preemptive declaration, then this preemptive document can come and weaken a written document, in this case, the bill of sale.

    3The Gemara returns to discuss the matter itself: Rav Naḥman says that witnesses who said: Our statement that we signed was a document of trust, are not deemed credible. And similarly, witnesses who said: Our statement that we signed was accompanied by a preemptive declaration, are not deemed credible.

    4And Mar bar Rav Ashi says that witnesses who said: Our statement that we signed was a statement of trust, are not deemed credible; but witnesses who said: Our statement that we signed was accompanied by a preemptive declaration, are deemed credible. What is the reason for the difference between the cases? The reason is that this document that was accompanied by a preemptive declaration may be written, as it is merely written under duress, but that document of trust may not be written, as it is a false document. Testifying that they wrote it is self-incriminating, and the witnesses are not deemed credible to incriminate themselves.

    5§ The mishna teaches that a man does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to his wife’s property and a wife does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to her husband’s property. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Since he has the right to enjoy the profits of her property while they are married, it is known that he is only enjoying the profits and that he has no claim to the field itself. On what grounds, then, would he establish the presumption of ownership?

    6The Gemara responds: No, it is necessary to teach this halakha in a case where the husband wrote to his wife: I do not have any legal dealings or involvement with your property, i.e., he forfeits his right to enjoy the profits of her property, and therefore if he subsequently did enjoy the profits of her field, one might assume that it is because he acquired the land from her. It was therefore necessary for the mishna to teach that this does not indicate that he owns the land, since it is possible that she does not prevent him from enjoying the profits, due to their relationship.

    7The Gemara asks: And if he wrote this to her, what of it? And isn’t it taught in a baraita : One who says to another: I do not have any legal dealings or involvement concerning this field, or: I have no dealings with it, or: My hands are removed from it, has not said anything. That is to say, these statements have no legal standing.

    8The scholars of the school of Rabbi Yannai said with regard to this: The mishna states its ruling with regard to one who writes this formulation to her while she is still only betrothed, before he had any rights to her property. Therefore, he is able to prevent his rights from taking effect after the marriage. And this is in accordance with the statement of Rav Kahana, as Rav Kahana says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 49 עמוד א

    1אין נאמנים; ״מודעא היו דברינו״ אין נאמנין!

    2הני מילי על פה דלא אתי על פה ומרעא לשטרא, אבל בשטרא אתי שטרא ומרעא לשטרא.

    3גופא אמר רב נחמן: ״אמנה היו דברינו״ אין נאמנין, ״מודעא היו דברינו״ אין נאמנין.

    4ומר בר רב אשי אמר: ״אמנה היו דברינו״ אין נאמנין, ״מודעא היו דברינו״ נאמנין. מאי טעמא? שזה ניתן ליכתב, וזה לא ניתן ליכתב.

    5ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו'. פשיטא כיון דאית ליה לפירא, פירא הוא דקאכיל!

    6לא צריכא, דכתב לה: ״דין ודברים אין לי בנכסייך״.

    7וכי כתב לה מאי הוי? והתניא, האומר לחבירו: ״דין ודברים אין לי על שדה זו״, ואין לי עסק בה״, וידי מסולקות ממנה״ לא אמר כלום!

    8אמרי לה דבי רבי ינאי: מתניתין בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא:

    Tosafot

    מר בר רב אשי אמר מודעא היו דברינו נאמנין - דלא דמי לחוזרין ומגידין שאינם אלא מוסיפין על עדותם אע"ג דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ולא אמרינן דמוסיפין על עדותן הן מ"מ כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין במיגו הואיל ואין חוזרין לגמרי מעדותם:

    דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך - וצריך לומר דבדכתב לה נמי ובפירותיך כדתנן בהכותב (כתובות דף פג. ושם) דאי לא כתב לה אלא בנכסייך אכתי אוכל פירות ולא מהני בנכסייך אלא שאם מכרה ונתנה קיים:

    בכתב לה בעודה ארוסה - והוי מצי למימר שכתב לה בלשון טוב אי נמי שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בה או שנתן לה בעלה דאמר לקמן קנתה ואין הבעל אוכל פירות:

    וכדרב כהנא - תימה דמאי מייתי ראיה מדרב כהנא אי דמייתי דמהני לשון דין ודברים אע"פ שהוא לשון גרוע דלמא כל הנהו דמייתי מיירי בלשון טוב ועוד דאי אפשי דמייתי הוא לשון טוב כדמוכח בפ' בתרא דכריתות (דף כד.) ויש מפרשים מדקאמרינן נחלה הבאה לו לאדם דוקא ולא הבאה לו כבר מכלל דבלשון גרוע מיירי דאי בלשון טוב אפי' באה לו כבר נמי למה לא יוכל להתנות עליה ולר"י נראה דמייתי ראיה דאע"ג דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם ואם תאמר בלא רב כהנא מצי מייתי דמדבר שלא בא לעולם יכול להסתלק מידי דהוה אשאר כסות ועונה (לקמן בבא בתרא קכו:) דאר"י בדבר שבממון תנאו קיים ואפי' ר"מ לא פליג אלא משום דקסבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וי"ל שאני התם שעושה תנאי גמור אבל הכא מיירי שאינו אומר דרך תנאי אלא שאומר דין ודברים אין לי בנכסייך ועוד דהכא שאומר מעצמו ואין האשה מבקשת ממנו ס"ד דהוי פטומי דמילי בעלמא כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף סו. ושם) דלאשה איבעי לה לאתנויי ובעל קא מתני ומייתי מדרב כהנא דבסילוק מועיל ומייתי נמי כדרבא כלומר באיזו נחלה מועיל התנאי באותה שבאה לו על ידי תקנת חכמים כדרבא אבל בנחלה דאוריית' כגון דין ודברים אין לי בירושת אבי לא יועיל כלום ודרב הונא מייתי דטעמא דיכול להסתלק משום דכיון דלטובתו תקנו יכול לומר איני חפץ באותה טובה אבל בלשון דין ודברים לא צריך לאיתויי ראיה דסברא הוא דהיכא דלא בא לידו דשייך לשון דין ודברים כמו בעלמא לישנא מעליא והא דאיצטריך לכדרב כהנא לאו משום דרבי ינאי איצטריך דאיהו סבירא ליה בהאשה רבה (יבמות דף צג. ושם) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא משום דלדידן קיי"ל דאין אדם מקנה ובמילתיה דרבא לחודיה לא סגי בלא רב כהנא דמדרבא לא הוה שמעינן שיוכל להתנות בדבר שלא בא לעולם דאע"ג דרבא קאי אמזונות שלא באו לעולם התם אינו חידוש מאי שאין לה מזונות דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה דכשרוצה חוזרת בה ולא קמ"ל רב הונא אלא שיכולה להפקיע מעשה ידיה מבעלה וא"ת רב דפסיק בפ' הכותב (כתובות דף פד: ושם) כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה אפי' כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותך ולאו מטעמיה דאיהו סבר ירושת הבעל דאורייתא ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה מאי שנא דמפירות יכול להסתלק משום דהוו דרבנן ויש לומר דשאני ירושה דנפלה קמיה דבעל דיורשי האשה כנכרים הם באותה ירושה לגבי בעל ולכך אין יכול להסתלק אבל הכא מנכסי מלוג יכול להסתלק שישארו ביד מי שהן עכשיו דהיינו ביד האשה ועוד מצינן למימר דלא עשו חיזוק אלא בדבר שיש לו שורש מן התורה כגון ירושה דאיכא ירושה דאורייתא אבל בדבר דליכא כוותיה בדאורייתא לא עבוד רבנן חיזוק אי נמי פירות דלא שכיחי לא עבוד חיזוק כדאמרינן בריש אע"פ (כתובות דף נו:) ליש כתובה ולא לכל יש פירות דלא שכיחי כמו ירושה דאין לך אשה שאין לה נכסי צאן ברזל שיירש הבעל דאפי' במשיאים יתומה תנן (כתובות דף סז.) לא יפחתו לה מנ' זוז הלכך ירושת צאן ברזל שכיח ולא פלוג רבנן בירושת הבעל דכל ירושות אין יכול להתנות אבל פירות דלא שכיחי דאיכא טובא שאין להם נכסי מלוג לא עשו חיזוק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך - ולא דוקא, אלא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם, דאי לאו הכי אכתי מאי קאמר לן פשיטא, דכיון דאית ליה פירי פירות זכות יש לו בפירות ליקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, אם כן תלינן הכנסת פירות בכך. אלא לשון קצרה נקט ומדתניא לה בביאור הכין בפרק הכותב, נקט לה הכא בקצור, דסמיך אההיא דהתם. כנ"ל.

    אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה - והוא הדין דהוה ליה לאוקומה אפילו בנשואה, וכשקנו מידו, דמגופה של קרקע קנו מידו, וכדאיתא בריש פרק הכותב, אלא משום דנסיב לה כדתניא לה במשנת הכותב, והתם אמרינן דרב חייא תני האומר, ובאמירה בעלמא לא מצי מסתלק אחר שנשאה, דהא זכה בהן, נקט לה נמי הכא בכותב לה ועודה ארוסה, ואפילו באמירה בעלמא מסתלק, דהא לא זכה בהן עדיין. ומיהו דוקא בעודה ארוסה, דכבר יש לו בהן שייכות, אבל קודם אירוסין לא, דלית ליה בהו שום שייכות עדיין, וכבר כתבתיה בארוכה בריש פרק הכותב בסייעתא דשמיא. וכן הדין בדרב כהנא ודרבא ודרב הונא.

    וכדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה. פירשו מקצת המפרשים הבאה לו מחמת אשתו, ומדרבנן, ולאפוקי נחלת האב, שהיא דבר תורה. ואינו מחוור כלל, דאף ירושת הבעל מדאורייתא היא, וראיות חזקות יש לפי דעתי וכתבתיו בפרק נוחלין. אלא הכי קאמר, נחלה הבאה ממקום אחר על ידי מעשה, ועדיין לא באה לידו, כגון נכסי ארוסה, שעדיין אינו זוכה בה ממילא עד שתבא ממקום אחר על ידי נישואין, ושתמסור לו את עצמה מרצון לחופה, דאינו יורשה מן האירוסין, דירושה בשאר תלייה רחמנא, דכתיב כי אם לשארו, מה שאין כן בירושת האב. ושם פרק הכותב כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 49a

    Bava Batra 49a. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 123 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026