Talmud Builders

    Bava Batra 130b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 130b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Why must the verse state: “He may not make the son of the beloved the firstborn” (Deuteronomy 21:16)?

    2Abba Ḥanan explains: It is necessary because it is stated previously in the verse: “Then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit,” as one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: And if with regard to an ordinary son, one who is not a firstborn, whose power is enhanced in that he takes in inheritance the property due the deceased as he does the property the deceased possessed at the time he died, nevertheless, the Torah gave the father permission to bequeath his estate to whichever of his sons he wishes, depriving his other sons of their portions, then with regard to a firstborn, whose power is diminished in that he does not take a double portion of the property due his father as he takes of the property the deceased possessed at the time of his death, is it not clear all the more so that his father can deprive him of the double portion he receives as a firstborn? Therefore, the verse states: “He may not make the son of the beloved the firstborn.”

    3Abba Ḥanan continues: And let the verse state only the prohibition of: “He may not make the son of the beloved the firstborn.” Why must the verse state: “Then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit”?

    4It is necessary because one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: And if with regard to a firstborn, whose power is diminished in that he does not take a double portion of the property due his father as he takes of the property the deceased possessed, nevertheless the Torah states: “He may not make the son of the beloved the firstborn,” i.e., the firstborn may not be deprived of his double portion, then with regard to an ordinary son, whose power is enhanced in that he takes in inheritance the property due the deceased as he does the property the deceased possessed, is it not clear all the more so that his father cannot deprive him of his portion of the inheritance?

    5Therefore, the verse states: “Then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit,” indicating that the Torah gave the father permission to bequeath his estate to whichever of his sons he wishes. Consequently, the prohibition “he may not make the son of the beloved the firstborn” is not available to prove that one may bequeath his estate to whichever of his sons he wishes.

    6§ The Gemara resumes discussion of the halakhic ruling: Rabbi Zerika says that Rabbi Ami says that Rabbi Ḥanina says that Rabbi Yehuda HaNasi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. Rabbi Abba said to Rabbi Zerika: It was stated that Rabbi Yehuda HaNasi ruled in an actual case in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.

    7The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? Since both Rabbi Zerika and Rabbi Abba agree that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, why did Rabbi Abba state that Rabbi Yehuda HaNasi ruled as much in an actual case? The Gemara answers: One Sage, Rabbi Zerika, holds that a ruling in principle is a preferable source for a halakha , rather than a ruling from an incident; and one Sage, Rabbi Abba, holds that a specific incident ruled upon by a Sage is a preferable source.

    8The Gemara examines which source is preferable. The Sages taught in a baraita : One may derive the halakha neither from a statement nor from an incident where one saw a ruling issued in a certain manner, unless the Sages explicitly tell him that it is the practical halakha . If he asked the Sages and they told him the practical halakha , he may go and act upon the ruling in those circumstances, provided that he does not compare between cases and apply the ruling to other circumstances.

    9The Gemara asks: What is the meaning of the statement: Provided that he does not compare? But don’t we compare cases throughout the entire Torah? The main method of halakhic derivation is through comparing cases where the halakha was already established to cases where the halakha is unclear.

    10Rav Ashi said that this is what the baraita is saying: Provided that he does not compare between various cases of animals with wounds that will cause them to die within twelve months [ tereifot ], which are forbidden for consumption. In general, one may compare cases, but with regard to the definition of a tereifa , one may not compare.

    11This is as it is taught in a baraita : With regard to tereifot , one does not say: This wound is similar to that wound. Every type of wound has its own halakhot . And do not wonder about this principle, as there are organs with regard to which one cuts it from here, i.e., one side, and the animal dies within twelve months, but one cuts it from there, i.e., another side, and it lives.

    12Rabbi Asi said to Rabbi Yoḥanan: When the Master, i.e., Rabbi Yoḥanan, says to us: This is the halakha , should we act upon the ruling? Rabbi Yoḥanan said: Do not act upon the ruling unless I say that it is a practical halakha .

    13Rava said to Rav Pappa and to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: When a legal ruling of mine comes before you and you perceive a refutation of it, do not tear it up until you come before me to discuss it. If I have a valid explanation, I will tell you, and if not, I will retract my ruling. If a ruling of mine comes before you after my death, when you can no longer discuss it with me, do not tear it up, but do not learn from it either, i.e., do not rule in accordance with it. Do not tear it up, as had I been there, perhaps I would have told you a valid explanation that you would have accepted;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 130 עמוד ב

    1מה תלמוד לומר: (דברים כא, טז) ״לא יוכל לבכר״?

    2לפי שנאמר: ״והיה ביום הנחילו את בניו״. שיכול והלא דין הוא ומה פשוט, שיפה כחו, שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה; בכור, שהורע כחו, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן? תלמוד לומר: ״לא יוכל לבכר״.

    3ויאמר ״לא יוכל לבכר״; מה ת"ל ״והיה ביום הנחילו את בניו״?

    4שיכול והלא דין הוא ומה בכור, שהורע כחו, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה: ״לא יוכל לבכר״; פשוט, שיפה כחו, שנוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן?!

    5ת"ל ״והיה ביום הנחילו את בניו״ התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.

    6א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא אמר רבי: הלכה כר' יוחנן בן ברוקה. אמר ליה ר' אבא: ״הורה״ איתמר.

    7במאי קמיפלגי? מר סבר: הלכה עדיפא, ומר סבר: מעשה רב.

    Baraita

    8תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה. שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה.

    9מאי ״ובלבד שלא ידמה״? והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה!

    10אמר רב אשי, הכי קאמר: ובלבד שלא ידמה בטרפות.

    11דתניא: אין אומרים בטרפות זו דומה לזו. ואל תתמה, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיתה.

    12א"ל ר' אסי לר' יוחנן: כי אמר לן מר ״הלכה הכי״, נעביד מעשה? אמר: לא תעבידו עד דאמינא הלכה למעשה.

    13אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע: כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו, וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי; אי אית לי טעמא אמינא לכו, ואי לא הדרנא בי. לאחר מיתה, לא מיקרע תקרעוהו, ומגמר נמי לא תגמרו מיניה. לא מיקרע תקרעיניה דאי הואי התם דלמא הוה אמינא לכו טעמא;׃

    Tosafot

    שיכולל"ג והלא דין הוא:

    תלמוד לומר לא יוכל לבכרוא"ת ולרבנן למה לי לא יוכל לבכר דמהי תיתי שיוכל לשנות חלק בכורה דאצטריך קרא למעוטי ולר' יוחנן בן ברוקה נמי למה לי ביום הנחילו דעל כרחך ליכא למימר דמקל וחומר ילפי' שלא יוכל לשנות חלק פשיטות דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממילא ידעינן שאין יכול לשנות לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ואם כן ע"כ לא יבכר לא אצטריך אלא למעוטי חלק פשיטות ויש לומר דאי לאו לא יבכר הוה אמינא דיכול לשנות חלק בכורה משום דהורע כחו שאינו נוטל בראוי והשתא אצטריך שפיר ביום הנחילו לרבי יוחנן בן ברוקה דלא נילף חלק פשיטות בקל וחומר מחלק בכורה דאין יכול לשנות:

    שהרי חותכה מכאןאין לפרש כפי' רבינו שמואל חותכה מכאן וחיה דהיינו למעלה מצומת הגידין דהא בפרק אלו טרפות (חולין דף נו) אצומת הגידין גופא קאמר תדע שהרי חותכה מכאן כו' אלא יש לפרש כגון בטחול דקיימא לן (שם דף נה:) ניקב בסומכיה טריפה בקולשיה כשרה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ר"ל אע"פ שאנו מוצאין לפעמים נאמר והלכה כדבריו אין סומכין על כך ואפילו מן המשנה ואע"פ שיש מהם שאנו פוסקין כן מ"מ אין סומכין עליהם לפסוק כן בכל מקום שהן ולא אף מפי המעשה הכתוב במשנה ובבריתא שהרבים חלוקים עליו ואין סומכין אלא על דבר שאדם שואלו למעשה והרב אומר בה הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידין מעצמו מדבר לדבר אא"כ יודע בעצמו שהוא כדאי לסמוך וכמו שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו כמו שביארנו במקומו וגאוני ספרד גורסין אין למדין הלכה מפי תלמיד ר"ל כשהתלמיד שונה משנתו ועלה בידו שהלכה כפלני אין סומכין עליו למעשה שמא לא עיין בה כל הצרך ולא מפי מעשה שראינוהו שעשה על פי סברתו עד שיאמר לו רבו הלכה למעשה בתלמוד המערב של פאה אמרו ר' זעירא בשם ר' שמואל אומר אין למדין מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד ר"ל מה שפסקו האמוראים שכל שאמרוהו אמרוהו אחר העיון ומגדולי החכמים היו מצוים לתלמידיהם כשתשמעו מפי שאני אומר הלכה אל תלמדו ממנה למעשה עד שאומר לכם בהדיא הלכה למעשה וכן אמרו ברביעי של גיטין וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ודבר זה דבר שהמשכיל צריך שיתקענה בלבו והוא ממה שראיתי דור זה נכשל בענינים אלו שכל שבא לידינו הוראה או מעשה הראוי לאסור או להתיר לזכות או לחייב להכשיר או לפסול לטמא או לטהר מדין התלמוד ומעיקרא של הלכה הם נסמכים לחלוק בנימוקי בלאות של חדושין ותוספות ולקוטין של לשונות וצווחים ככרוכיא ראה זה מצאתי שכך כתב פלני מבלי שידעו או שישגיחו אם נאמר כראוי אם לאו ומבלי שיסמכו להם על התלמוד ולא ישגיחו לא האומר ולא על המאמר ואם יתנדבו לפעמים להשגיח על האומר ויארע להם שהוא מגדולי ההוראה הרי המאמר מוחלט על כל פנים יהיה נאמר על איזה צד שיהיה לא שישגיחו על המאמר אם הוא אמתי אם לא או אם הוא מאמר דרך פסק מוחלט או דרך פירוש או דרך תירוץ קושיא ודברים אלו מצאתים בדורי מכשילים הרבה הרבה ואנו אם באנו לדין אחר כלם או אחר מקצתם יש לנו לדון וכו' אלא שהרבה פעמים אומר הרב או הגאון או החכם איזה דבר דרך תירוץ קושיא או דרך דחיה ולא שיהא אומרו על דעת לסמוך עליו והוא ממין מה שאמר זה החכם וכי אמינא הלכה לא תעבדו עובדא עד דאמינא הלכה למעשה:

    ואחד מהם אמר בסוגיא זו לתלמידיו שכל זמן שיראו פסק הלכה או פסק דין כתוב וחתום בשמו ויראו בענינו דבר שהוא קשה בעיניהם לא יסמכו עליו ולא יפסלוהו לגמרי אלא יניחוהו עד שיבאו לפניו ואם ידע בו טעם יעמידהו ואם אינו יודע בו טעם יחזור בו על מה שאמר או שכתב ולא עוד אלא שצוה להם שאם יראו פסק הלכה בשמו אחר מיתתו ויהא הדבר קשה או חשוד להם לא יסמכו עליו לומר אדם גדול אמרה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא שמ"מ יניחוהו שמא יש בו טעם אבל כל שלא יודע להם בו טעם לא יסמכו עליו בשום פנים שכמה פעמים אומר הרב או הגאון או החכם סברא מדרך הפלפול לישב הקושיא או הסוגיא ולא מדרך פסק או הוראה ומעשה וזהו שאמרו למטה אטו אנן אשנויא נקום ונסמוך כלומר שנדחה תלמוד ערוך או ברייתא מפני התירוצין ואם כן נאמר על התנאים ועל האמוראים ימחלו הגאונים והרבנים על כבודם כל שיגיענו מדבריהם בחדוש או בזרות הרי אנו לקבל דבריהם במה שיש סעד בראיות תלמודיות או שהוא דבר מקובל הרבה על הלב מצד השכל והשאר אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ומי לנו גדול מחכמי התלמוד והנה אמרו במסכת כתבות פרק האשה על דבר שנחלקו בו אביי ורב יוסף שלחו לקמיה דר' חנינא שלחה כרב יוסף אמרו ליה לאביי ואמר אטו ר' חנינא כיפי תלה בה ושלחה והמשל בענין כיפי ר"ל מרגליות הוא על ראיות מספיקות הדר שלחוה לקמיה דרב מניומי ושלחה כאביי ושלח להו ואי אמר רב יוסף בה טעמא שלחו לי ראה איך הורו שאין הכרעה במאמר החכם ואם הוא גדול אא"כ מצד סעד אל ראיה וביבמות אמרו פרק נושאין צ"ז ב' על היתר עשאו רב אמא בר יעקב אמר ליה רבא והא רב ששת אסר אמר ליה הוא אסר ואנא שרינא כלומר אין מאיסורו טענה עלי אא"כ מצד ראיה ומעתה בכל עניני הוראה ומשא ומתן אין ראוי להורות ככל הנמצא כתוב לחכם או למחבר או למפרש בדבר מחדש ביותר אם להקל אם להחמיר אא"כ בראיה וסוף הדברים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 130b

    Bava Batra 130b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 268 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    שיכול ל"ג והלא דין הוא:

    תלמוד לומר לא יוכל לבכר וא"ת ולרבנן למה לי לא יוכל לבכר דמהי תיתי שיוכל לשנות חלק בכורה דאצטריך קרא למעוטי ולר' יוחנן בן ברוקה נמי למה לי ביום הנחילו דעל כרחך ליכא למימר דמקל וחומר ילפי' שלא יוכל לשנות חלק פשיטות דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממילא ידעינן שאין יכול לשנות לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ואם כן ע"כ לא יבכר לא אצטריך אלא למעוטי חלק פשיטות ויש לומר דאי לאו לא יבכר הוה אמינא דיכול לשנות חלק בכורה משום דהורע כחו שאינו נוטל בראוי והשתא אצטריך שפיר ביום הנחילו לרבי יוחנן בן ברוקה דלא נילף חלק פשיטות בקל וחומר מחלק בכורה דאין יכול לשנות:

    שהרי חותכה מכאן אין לפרש כפי' רבינו שמואל חותכה מכאן וחיה דהיינו למעלה מצומת הגידין דהא בפרק אלו טרפות (חולין דף נו) אצומת הגידין גופא קאמר תדע שהרי חותכה מכאן כו' אלא יש לפרש כגון בטחול דקיימא לן (שם דף נה:) ניקב בסומכיה טריפה בקולשיה כשרה:

    Tosafot on Bava Batra 130b · Sefaria

    Meiri

    אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ר"ל אע"פ שאנו מוצאין לפעמים נאמר והלכה כדבריו אין סומכין על כך ואפילו מן המשנה ואע"פ שיש מהם שאנו פוסקין כן מ"מ אין סומכין עליהם לפסוק כן בכל מקום שהן ולא אף מפי המעשה הכתוב במשנה ובבריתא שהרבים חלוקים עליו ואין סומכין אלא על דבר שאדם שואלו למעשה והרב אומר בה הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידין מעצמו מדבר לדבר אא"כ יודע בעצמו שהוא כדאי לסמוך וכמו שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו כמו שביארנו במקומו וגאוני ספרד גורסין אין למדין הלכה מפי תלמיד ר"ל כשהתלמיד שונה משנתו ועלה בידו שהלכה כפלני אין סומכין עליו למעשה שמא לא עיין בה כל הצרך ולא מפי מעשה שראינוהו שעשה על פי סברתו עד שיאמר לו רבו הלכה למעשה בתלמוד המערב של פאה אמרו ר' זעירא בשם ר' שמואל אומר אין למדין מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד ר"ל מה שפסקו האמוראים שכל שאמרוהו אמרוהו אחר העיון ומגדולי החכמים היו מצוים לתלמידיהם כשתשמעו מפי שאני אומר הלכה אל תלמדו ממנה למעשה עד שאומר לכם בהדיא הלכה למעשה וכן אמרו ברביעי של גיטין וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ודבר זה דבר שהמשכיל צריך שיתקענה בלבו והוא ממה שראיתי דור זה נכשל בענינים אלו שכל שבא לידינו הוראה או מעשה הראוי לאסור או להתיר לזכות או לחייב להכשיר או לפסול לטמא או לטהר מדין התלמוד ומעיקרא של הלכה הם נסמכים לחלוק בנימוקי בלאות של חדושין ותוספות ולקוטין של לשונות וצווחים ככרוכיא ראה זה מצאתי שכך כתב פלני מבלי שידעו או שישגיחו אם נאמר כראוי אם לאו ומבלי שיסמכו להם על התלמוד ולא ישגיחו לא האומר ולא על המאמר ואם יתנדבו לפעמים להשגיח על האומר ויארע להם שהוא מגדולי ההוראה הרי המאמר מוחלט על כל פנים יהיה נאמר על איזה צד שיהיה לא שישגיחו על המאמר אם הוא אמתי אם לא או אם הוא מאמר דרך פסק מוחלט או דרך פירוש או דרך תירוץ קושיא ודברים אלו מצאתים בדורי מכשילים הרבה הרבה ואנו אם באנו לדין אחר כלם או אחר מקצתם יש לנו לדון וכו' אלא שהרבה פעמים אומר הרב או הגאון או החכם איזה דבר דרך תירוץ קושיא או דרך דחיה ולא שיהא אומרו על דעת לסמוך עליו והוא ממין מה שאמר זה החכם וכי אמינא הלכה לא תעבדו עובדא עד דאמינא הלכה למעשה:

    ואחד מהם אמר בסוגיא זו לתלמידיו שכל זמן שיראו פסק הלכה או פסק דין כתוב וחתום בשמו ויראו בענינו דבר שהוא קשה בעיניהם לא יסמכו עליו ולא יפסלוהו לגמרי אלא יניחוהו עד שיבאו לפניו ואם ידע בו טעם יעמידהו ואם אינו יודע בו טעם יחזור בו על מה שאמר או שכתב ולא עוד אלא שצוה להם שאם יראו פסק הלכה בשמו אחר מיתתו ויהא הדבר קשה או חשוד להם לא יסמכו עליו לומר אדם גדול אמרה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא שמ"מ יניחוהו שמא יש בו טעם אבל כל שלא יודע להם בו טעם לא יסמכו עליו בשום פנים שכמה פעמים אומר הרב או הגאון או החכם סברא מדרך הפלפול לישב הקושיא או הסוגיא ולא מדרך פסק או הוראה ומעשה וזהו שאמרו למטה אטו אנן אשנויא נקום ונסמוך כלומר שנדחה תלמוד ערוך או ברייתא מפני התירוצין ואם כן נאמר על התנאים ועל האמוראים ימחלו הגאונים והרבנים על כבודם כל שיגיענו מדבריהם בחדוש או בזרות הרי אנו לקבל דבריהם במה שיש סעד בראיות תלמודיות או שהוא דבר מקובל הרבה על הלב מצד השכל והשאר אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ומי לנו גדול מחכמי התלמוד והנה אמרו במסכת כתבות פרק האשה על דבר שנחלקו בו אביי ורב יוסף שלחו לקמיה דר' חנינא שלחה כרב יוסף אמרו ליה לאביי ואמר אטו ר' חנינא כיפי תלה בה ושלחה והמשל בענין כיפי ר"ל מרגליות הוא על ראיות מספיקות הדר שלחוה לקמיה דרב מניומי ושלחה כאביי ושלח להו ואי אמר רב יוסף בה טעמא שלחו לי ראה איך הורו שאין הכרעה במאמר החכם ואם הוא גדול אא"כ מצד סעד אל ראיה וביבמות אמרו פרק נושאין צ"ז ב' על היתר עשאו רב אמא בר יעקב אמר ליה רבא והא רב ששת אסר אמר ליה הוא אסר ואנא שרינא כלומר אין מאיסורו טענה עלי אא"כ מצד ראיה ומעתה בכל עניני הוראה ומשא ומתן אין ראוי להורות ככל הנמצא כתוב לחכם או למחבר או למפרש בדבר מחדש ביותר אם להקל אם להחמיר אא"כ בראיה וסוף הדברים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו:

    Meiri on Bava Batra 130b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ת"ל לא יוכל לבכר וא"ת ולרבנן ל"ל לא יוכל לבכר דמהי תיתי כו' עכ"ל וק"ק ומאי קושיא דאימא לרבנן אי לאו לא יוכל לבכר הוה דרשינן ביום הנחילו כר"י ב"ב דיוכל לשנות חלק פשיטות ומכ"ש חלק בכורה דיכול לשנות אבל השתא דגלי לן בבכור לא יוכל לבכר אית לן למימר דמכ"ש חלק פשיטות שלא יוכל לשנות ולא דרשינן ביום הנחילו כר"י ב"ב דהק"ו מפיק ליה מהך דרשה ושוב מצאתי כדברים האלה בגליון תוספות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 130b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אין למדין הלכה מפי תלמיד פירוש כשהתלמיד יושב לפני רבו ומעיינין בהלכה ועלה בידם מהסברא שהלכה כרבי פלוני אין אותו תלמיד רשאי לסמוך על מה שעלא בידם מן הסברא ולעשות בו מעשה לפי שיש לחוש שמא לא עיינו כל צרכן ולא דקדקו כראוי אבל אם אמר ליה רבו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה לפי שלא אמר ליה דבר הלכה למעשה אלא לאחר עיון ודקדוק ולאחר שנתברר לו הדבר כהוגן וזה תלמוד שלנו הלכה למעשה הוא שלא נכתב אלא לאחר עיון ודקדוק בכמה דורות ולאחר כמה מהדורי וכאלו אמרו לנו כן הלכה למעשה הוא שהרי לעשות בו מעשה כתבוהו. הרא"ם ז"ל. וכן פירש רשב"ם ז"ל.

    ואי לא הדרנא בי פירוש דוקא הך פירכא בטועה בדבר משנה הא בשקול הדעת הא קיימא לן קם דינא ואינו חוזר ומדאמרינן לאתר מיתה לא מקרע תקרעוניה שמע מינה דאפילו כי האי גוונא חייב תלמיד בכבודו של רבו שלא יסתור דבריו באותו דין עצמו אף על גב דמדינא חוזר. ומיהו דוקא אההוא פיסקא דהכא גופיה אבל אם בא מעשה אחר לידו אף על פי שהוא שוה לו ממש יכול הוא לדון כמו שנראה בעיניו דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכן כתב הרא"ה ז"ל. הר"ן ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 130b · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 130, Amud Bet, about 268 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “מה תלמוד לומר: (דברים כא, טז) ״לא…”

    2. Segment 241 words

      Opens “לפי שנאמר: ״והיה ביום הנחילו את בניו״.…”

    3. Segment 311 words

      Opens “ויאמר ״לא יוכל לבכר״; מה ת"ל ״והיה…”

    4. Segment 426 words

      Opens “שיכול והלא דין הוא ומה בכור, שהורע…”

    5. Segment 514 words

      Opens “ת"ל ״והיה ביום הנחילו את בניו״ התורה…”

    6. Segment 619 words

      Opens “א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא אמר…”

      Named: אבא.

    7. Segment 710 words

      Opens “במאי קמיפלגי? מר סבר: הלכה עדיפא, ומר…”

    8. Segment 827 words

      Opens “תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי…”

    9. Segment 911 words

      Opens “מאי ״ובלבד שלא ידמה״? והא כל התורה…”

    10. Segment 109 words

      Opens “אמר רב אשי, הכי קאמר: ובלבד שלא…”

      Named: רב אשי.

    11. Segment 1116 words

      Opens “דתניא: אין אומרים בטרפות זו דומה לזו.…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “א"ל ר' אסי לר' יוחנן: כי אמר…”

    13. Segment 1355 words

      Opens “אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Bava Batra 130b · Segment 6 — “…ברוקה. אמר ליה ר' אבא: ״הורה״ איתמר.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 130b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026