Talmud Builders

    Bava Batra 38a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 38a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rava objects to this ruling that the buyer of the tree acquires the land beneath it: And let the seller say to him: I sold you only the saffron crocus, a small plant normally uprooted by the buyer and taken with him. Therefore, uproot the saffron crocus and go. Rather, Rava said: This ruling is stated with regard to one who comes to court with a specific claim that the seller had stipulated that he would acquire the land. Without this specific claim he does not acquire the land beneath the tree.

    2Mar Kashisha, the son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: And if, in fact, the seller sold him the saffron crocus, what was there for the seller to do to prevent the buyer from claiming the land beneath the tree, as the buyer could claim that there had been an explicit stipulation that he receive it? Rav Ashi answered: He should have protested during the first three years and publicized that the land was not included in the sale.

    3The assumption that lodging a protest would be effective must be correct, since if you do not say so, then in the case of these mortgages according to the custom in Sura, a city in Babylonia, the debtor will not have a way to prevent the creditor from keeping his land. As in mortgages of that type it is written like this: At the completion of these years this land will be released to its prior owner without any need for the prior owner to give money. If the creditor were to hide the mortgage document in his possession and say: This land is purchased and that is why it is in my possession, here is it also the case that he would be deemed credible? That cannot be, as is it reasonable that the Sages would institute a matter, such as this type of arrangement, that people can be led by it to suffer a loss? Rather, in the case of the mortgage the debtor should have protested, and by not protesting, he causes his own loss. Here too, in the case of the tree, the owner should have protested.

    4MISHNA: There are three independent lands in Eretz Yisrael with regard to establishing presumptive ownership: Judea, and Transjordan, and the Galilee. If the prior owner of the field was in Judea and another took possession of his field in the Galilee, or if he was in the Galilee and another took possession of his field in Judea, the possessor does not establish presumptive ownership until the one possessing the field will be with the prior owner in one province. Rabbi Yehuda says: The Sages said that establishing presumptive ownership requires three years only in order that if the owner will be in Spain [ Aspamya ], and another possesses his field for a year, people will go and inform the owner by the end of the next year, and the owner will come back in the following year and take the possessor to court.

    5GEMARA: What does the first tanna hold in ruling that the prior owner and the field need be in the same province in order for the possessor to establish presumptive ownership? If he holds that a protest that is lodged not in the presence of the one possessing the field is a valid protest, even in the case where one is in Judea and one is in the Galilee, the protest should be valid as well. If he holds that a protest lodged not in his presence is not a valid protest, even in the case where one is in Judea and the other one is in Judea, the protest should not be valid as well.

    6Rabbi Abba bar Memel says that Rav says: Actually, the tanna holds that a protest lodged not in his presence is a valid protest, and the Sages taught our mishna with regard to a period of crisis, when travel is perilous and information cannot be transmitted between Judea and the Galilee. Therefore, although no word of a protest was received, the possessor does not establish presumptive ownership of the field. The Gemara asks: But if it is due only to the exigent circumstances that word of the protest does not reach the one possessing the field, what is different about Judea and the Galilee that the tanna cited? Ostensibly, even within one of the three lands, if travel and communications are restricted the same halakha would apply.

    7The Gemara answers: The tanna , by citing specifically a case where each is located in a different land, teaches us this:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 38 עמוד א

    1מתקיף לה רבא, ולימא ליה: כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא, וזיל! אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה.

    2אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואי כורכמא דרישקא זבין ליה, מאי הוי ליה למעבד? איבעי ליה למחויי.

    3דאי לא תימא הכי, הני משכנתא דסורא דכתב בה הכי במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אי כביש ליה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי! דמהימן מיתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא אלא איבעי ליה למחויי הכא נמי איבעי ליה למחויי:

    Mishna

    4שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה ילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת:

    Gemara

    5מאי קסבר ת"ק אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה אפילו יהודה וגליל נמי אי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה אפילו יהודה ויהודה נמי לא׃

    6א"ר אבא בר ממל אמר רב לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתינו בשעת חירום שנו ומ"ש יהודה וגליל דנקיט?

    7הא קא משמע לן׃

    Tosafot

    ואי כורכמא דרישקא לכך נקט כורכמא דרישקא שמתקיים בקרקע ג' שנים דהיינו שני. חזקה ודרך להשהותו בקרקע כמו שיכול להתקיים:

    אלא כדי שיהא באספמיאדעד שם יש מהלך שנה ויותר מכאן אין דרך להרחיק יותר מקרקעו ואם הרחיק יותר לא פלוג:

    מחאה שלא בפניו כו'תימה דבכל דוכתי נקט מחאה ואמאי לא נקט חזקה שלא בפניו הויא חזקה ויש לומר לפי שהטעם תלוי במחאה ולא בחזקה שאדם המחזיק בקרקעותיו של חבירו אית ליה קלא שהוא חוקר ושואל על נכסיו אבל המחאה אין לה קול כל כך שאין המחזיק מחזר אם מוחה לו בעל קרקע לפיכך אין חזקתו חזקה כשאין יכול לשמוע מחאתו דמה יועיל שמיחה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינהפירוש, בסוף השלש, אבל היה עמו במדינה בתחלת השלש ולא בסוף השלש, לא עלתה לו חזקה, משום דתחלת שלש אינה עושה חזקה אלא סוף שלש, ובסופן לא היה זה במדינה שימחה, ואוקימנא בגמרא דדוקא בשעת חרום, ואי נממי בסתם יהודה וגליל דכשעת חרום דאמי, הא בזמן ששירות מצויות אפילו יהודה וגליל כארץ אחד ועלתה לו חזקה.

    אמר רב יהודה לא אמרו שלש שנים וכו'כלומר וחכמים הלכו אחר המרחק הבינוני, שאדם מתרחק מביתו מהלך שנה לפעמים. ושמעינן מדרבי יהודה תרתי, חדא דבפניו לאלתר הויא חזקה, דלא אמרו שלש אל למי שאינו עמו בעיר. ועוד דאפילו בשעת חרום ואפילו היה במקום רחוק אי אפשר שלא שמע, והיה לו למחות, דאף המחאה אי אפשר שלא תשמע בשנה, ומכל מקום אין הלכה כרבי יהודה אלא כתנא קמא.

    הא קא משמע לן דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמיואיכא למדיק, דהא תנינן (בגיטוין ב', א) המביא גט בארץ ישראל אינו צריך לומר בפני נכתב ובני נחתם, ואוקיחמנא טעם התם (ד, ב) משום דמצויין לקיימו דשכיחי שיירתא. וי"ל התם בזמן שהיו השיירות מצויות ושהיו ישראל שרויין על אדמתם, והכא לאחר מיכן שנמתקלקלו המקומות, והיינו דקאמר הכא סתם יהודה וגליל כשעת חרום דמי, דאלמא משמע דיש זמנים שידוע שאין שם חרום כלל ויש שלום ואז השיירות מצויות. ואינו מחוור בעיני, דמשנת המביא ומשנתינו זו בזמן אחד נשנו והיאך שנאן ראבי סתם זו בזמן אחר וזו בזמדן אחר. וי"מ דלגבי גיחטוין כל מאן דאית לה גיטא לבי דינא א אזלא לקיומיה, ואינהו דקו במילתא ומשכחי, דשכיחי שיירתא קצת, עד שמצויים לקיימו על ידי חקירת בית דין. אבל לגביכ חזקה כל מאן דאית ליה קרקע במקום אחד דלא אזיל לבי דינא לחקור אם בא אדם להודיעו מי עומד בקרקעו, וגם המחזיק אינו חוקר אם יש מגיד שערער עליו אדם.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 38a

    Bava Batra 38a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 180 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    ואי כורכמא דרישקא לכך נקט כורכמא דרישקא שמתקיים בקרקע ג' שנים דהיינו שני. חזקה ודרך להשהותו בקרקע כמו שיכול להתקיים:

    אלא כדי שיהא באספמיא דעד שם יש מהלך שנה ויותר מכאן אין דרך להרחיק יותר מקרקעו ואם הרחיק יותר לא פלוג:

    מחאה שלא בפניו כו' תימה דבכל דוכתי נקט מחאה ואמאי לא נקט חזקה שלא בפניו הויא חזקה ויש לומר לפי שהטעם תלוי במחאה ולא בחזקה שאדם המחזיק בקרקעותיו של חבירו אית ליה קלא שהוא חוקר ושואל על נכסיו אבל המחאה אין לה קול כל כך שאין המחזיק מחזר אם מוחה לו בעל קרקע לפיכך אין חזקתו חזקה כשאין יכול לשמוע מחאתו דמה יועיל שמיחה:

    Tosafot on Bava Batra 38a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה פירוש, בסוף השלש, אבל היה עמו במדינה בתחלת השלש ולא בסוף השלש, לא עלתה לו חזקה, משום דתחלת שלש אינה עושה חזקה אלא סוף שלש, ובסופן לא היה זה במדינה שימחה, ואוקימנא בגמרא דדוקא בשעת חרום, ואי נממי בסתם יהודה וגליל דכשעת חרום דאמי, הא בזמן ששירות מצויות אפילו יהודה וגליל כארץ אחד ועלתה לו חזקה.

    אמר רב יהודה לא אמרו שלש שנים וכו' כלומר וחכמים הלכו אחר המרחק הבינוני, שאדם מתרחק מביתו מהלך שנה לפעמים. ושמעינן מדרבי יהודה תרתי, חדא דבפניו לאלתר הויא חזקה, דלא אמרו שלש אל למי שאינו עמו בעיר. ועוד דאפילו בשעת חרום ואפילו היה במקום רחוק אי אפשר שלא שמע, והיה לו למחות, דאף המחאה אי אפשר שלא תשמע בשנה, ומכל מקום אין הלכה כרבי יהודה אלא כתנא קמא.

    הא קא משמע לן דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמי ואיכא למדיק, דהא תנינן (בגיטוין ב', א) המביא גט בארץ ישראל אינו צריך לומר בפני נכתב ובני נחתם, ואוקיחמנא טעם התם (ד, ב) משום דמצויין לקיימו דשכיחי שיירתא. וי"ל התם בזמן שהיו השיירות מצויות ושהיו ישראל שרויין על אדמתם, והכא לאחר מיכן שנמתקלקלו המקומות, והיינו דקאמר הכא סתם יהודה וגליל כשעת חרום דמי, דאלמא משמע דיש זמנים שידוע שאין שם חרום כלל ויש שלום ואז השיירות מצויות. ואינו מחוור בעיני, דמשנת המביא ומשנתינו זו בזמן אחד נשנו והיאך שנאן ראבי סתם זו בזמן אחר וזו בזמדן אחר. וי"מ דלגבי גיחטוין כל מאן דאית לה גיטא לבי דינא א אזלא לקיומיה, ואינהו דקו במילתא ומשכחי, דשכיחי שיירתא קצת, עד שמצויים לקיימו על ידי חקירת בית דין. אבל לגביכ חזקה כל מאן דאית ליה קרקע במקום אחד דלא אזיל לבי דינא לחקור אם בא אדם להודיעו מי עומד בקרקעו, וגם המחזיק אינו חוקר אם יש מגיד שערער עליו אדם.

    Rashba on Bava Batra 38a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה לבאר עניני החלק השני ואמר על זה שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אמר ר' יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעו שנה ויבא לשנה אחרת אמר הר"ם מה שהתנה עד שיהא עמו במדינה הוא בשעת חירום לפי שהיו הדרכים משובשים בשעת חבור המשנה ואמר ביהודה ר"ל ארץ יהודה ואע"פ שלא יהא עמו בתוך אותה מדינה כמו שאמרנו מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומחאה בפני שנים ושלא בשעת חירום ואפילו היה באספמיא וזה המחזיק בירושלם תהיה חזקה ואפילו לדעת תנא קמא ור' יהודה סבר שאפילו בשעת חירום הויא חזקה בשלש שנים וסבר גם כן שאם היה עמו במדינה תהיה לו חזקה מיד ואינו צריך שלש שנים ולא לזמן מועט מזה אלא הואיל והוא לפניו לאלתר הויא חזקה ואין הלכה כר' יהודה בשום דבר זה:

    אמר המאירי שלש ארצות לחזקה כלומר שהן חלוקות זו מזו בדיניהן לענין חזקה שאין חזקת זו מועלת בשל זו והם יהודה ועבר הירדן והגליל והוא שביאר היה ביהודה והחזיק בגליל או בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ר"ל שיהא המחזיק בעיר אחת והמערער בעיר אחרת ושתי העיירות ביהודה אמר ר' יהודה לא אמרו שלש שנים אלא שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך המודיעו ויודיעו שנה ולשנה אחרת יבא וימחה ואע"פ שיכול למחות במקום שהוא כמו שיתבאר מ"מ התקינו שיוכל לבא ולדון על קרקעו ולהחזיר לרשותו פירות שהם שם עכשו ולא יבא בהם לידי גזל הנאכל ואין ר' יהודה סובר על טעם חזקת שלש שיהא מפני ששלש שנים אדם נזהר וכו' אלא מטעם זה ולדעתו כל שבפניו לאלתר הויא חזקה הואיל ולא מיחה תיכף לידיעתו ולא מצד טענת מחילה אלא שמאחר שלא מיחה אנו מאמינין לזה בטענת מקחו בלא שטר וכל שלא בפניו לאחר שלש מיהא אף מיהודה וגליל הויא חזקה ומ"מ אף לר' יהודה למהלך יותר משנה לא חששו מן הסתם אא"כ בירר הוא שכן כמו שכתבנו למעלה:

    זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא כמו שיתבאר בטעם חזקת שלש אלא ששאלו בגמ' לתנא קמא אם מחאה שלא בפני המחזיק הויא מחאה אף ביהודה וגליל יש לנו לומר שהחזיק שהרי היה יכול למחות במקום שהוא ואי אפשר שלא הגיעה לו השמועה ואם מחאה שלא בפניו אינה מחאה והוא הדין שחזקה שלא בפניו אינה חזקה שהרי זו תלויה בזו שכל שמחאתו של זה אינה מחאה היה לו למחזיק להזהר בשטרו ולמוד בדעתו שאם היה זה עמו במדינה היה מוחה והעלו בגמ' שהכל סוברים מחאה שלא בפניו הויא מחאה ויכול למחות בכל מקום שהוא בפני שנים ואף אנו אומרים שכל שמיחה באיזה מקום שהדברים מגיעים באזני המחזיק והיה לו להזהר בשטרו ומאחר שכן אף כשלא מיחה הפסיד והלה מחזיק בשלו שכמו שמחאה שלא בפניו מחאה כך חזקה של בפני המערער חזקה אי אפשר שלא הגיעה חזקתו של זה לאזניו והיה לו למחות ויש מי שחולק לומר שאינה חזקה אא"כ נודע לנו שהדבר נודע לבעל הקרקע ואף מקצת חכמי פרווינשאה כתבוה כן בחבוריהם עם קצת ראיות חלושות ואל תחוש לדבריהם ומ"מ כל שיש חירום בין אותה העיר או המדינה שהמחזיק דר שם לאחר שהמערער דר שם אין בזה חזקה שאין חזקתו של זה מגעת לאזניו של זה ואף אם ידע כן במקרה אינו סובר שתהא מחאתו מגעת לאזני המחזיק ויש מקומות שסתמן שעת חירום ביניהם והם יהודה ועבר הירדן וגליל וכל שסתמן חירום הרי הוא כמקומות שיש חירום עכשו ביניהם עד שיודע בודאי ששלום ביניהן ואין חזקה מזה לזה וכן הלכה ויש מפרשים שיהודה וגליל לא נאמר על סתמן שיש חירום ביניהם אלא שאין שיירות מצויות מזה לזה לעולם וכל שהוא כן הרי הוא כשעת חירום אע"פ שנודע ששלום ביניהם ולא יראה לי כן ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

    הסכימו גאוני ספרד וחכמי צרפת על חירום זה שביארנו במשנה דוקא בחירום של עסקי נפשות אבל כל שאין שם חשש נפשות אע"פ שיש שם חשש ממון אין זה מעכב שלא להחזיק זה על זה וכן הסכימו שכל שבין ישמעאלים ונצרים סתמן חירום ואין חזקה מזה על זה אא"כ ידוע ששלום ביניהם כל שיש חירום ביניהם או שסתמן חירום ביניהם אפילו היו קרובים זה לזה ואפילו רואים זה את זה אין מחזיקין זה על זה והוא שאמרו בתלמוד המערב אפילו שתי אכסניאות כגון שלומי וגבירו והירדן מפסיק בנתים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו אינה חזקה עד שיהא עמו באותה העיר וזה מסייע למה שפירשנו שסתמן חירום ביניהם ואע"פ שרואין זה את זה אין יכולים לעבור מזה לזה שאם מצד שאין שיירות מצויות אי אפשר במקום שרואין זה את זה ולא יהא שם חירום שלא יהו מצויים לילך מזה לזה:

    Meiri on Bava Batra 38a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    מתקיף לה רבא אמאי כיון דמד אילנא הוא ודאי לית ליה קרקע וכיון דלית ליה קרקע לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. אלא אמר רבא בבא מחמת טענה כלומר האי דאמרי נהרדעי דיקנה הקרקע כשטוען ואמר לקחתי ממך אילן זה וקרקע בפירוש והא קמשמע לן דכיון דמדינא הוה אית ליה למימר עקור אילנך שקול וזיל משום דחד אילנא הוא ולא אמר ליה מידי כי טעין האי דזבינתיה לקרקע דאילן ניהליה בהדי אילן בפירוש מהימן משום דהא אחזיק בה ובעל הקרקע הוא דאפסיד אנפשיה דאיבעל ליה למחויי ולימא האי דשבקתיה להאי אילן בארעאי לא בזבינא שבקתיה אלא מחילה בעלמא בדלא קפידנא ולא מצטרכנא לה לארעא וכי מצטרכנא אמינא ליה עקור אילנך שקול וזיל דאי לא תימא הכי כו'. עד כאן לשונו.

    מתניתין בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה. פירוש בסוף השלש אבל היה עמו במדינה בתחלת השלש ולא בסוף השלש לא עלתה לו חזקה משום דתחלת שלש אינו עושה חזקה אלא סוף שלש ובסופן לא היה זה במדינה שיממה ואוקימנא בגמרא דדוקא בשעת חירום ואי נמי בסתם יהודה וגליל דכשעת חירום דמי הא בזמן שיירות מצויות אפילו ביהודה וגליל כארץ אחת ועלתה לו חזקה. הרשב"א ז"ל.

    אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים כו' רבי יהודה בא לחלוק על מה שאמר תנא קמא דהיה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה וקאמר רבי יהודה והלא כל עיקר אותם שלש שנים שקבעו לחזקה לא קבעוה אלא בשביל שאם היה באספמיא והחזיק בארץ ישראל תעלה לו לחזקה בשלש שנים וכל שכן דהיכא דהיה ביהודה והחזיק בגליל דהויא חזקה וכדי שלא נחלוק השוו חכמים כל זמן שני חזקה בין שהלך בעל הקרקע למקום רחוק בין שהלך למקום קרוב שלא לחלק בשיעורייהו. וגמרינן בגמרא לקמן דרבי יהודה ורבי ישמעאל סברי כל שבפניו לאלתר הויא חזקה והא דאמרינן רבי יהודה ממתניתין נפקא דקאמר לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא שנה כו' משמע שלא אמרו זה השיעור אלא כדי שתעלה חזקה כשילך בעל הקרקע בארץ רחוקה אבל בפניו לאלתר הויא חזקה. ואם תאמר דלמא לא פלוג רבנן בחזקה בין בפניו בין שלא בפניו כמו שלא חלקו בין הלך בעל הקרקע בדרך רחוקה בין שהלך יום או יומים. יש לומר בכל שלא בפניו לא חלקו אבל ודאי יש לחלק בין בפניו בין שלא בפניו. ועוד נראה לי כי היה ידוע להם דסבירא ליה לרבי יהודה הכי מתוך הברייתא דבתוספתא תניא. עד כאן מעליות הר"י ז"ל.

    גמרא מאי קסבר אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה כו'. הא דלא שקלינן וטרינן אחזקה ולא אמרינן אי קסבר חזקה שלא בפניו הויא חזקה לפי שבעל הקרקע שואל וחוקר על קרקעותיו ביד מי הן אבל במחאה יש לדון אי הויא מחאה שלא בפניו מחאה או לא שאין מחזיק שואל וחוקר אם מוחה על חזקה שלו ועוד שאין המחאה מפורסמת כמו החזקה. עליות הר"י ז"ל. וזה לשון תוספות הרא"ש ז"ל. תימה דבכל דוכתא דנקט מחאה כו' ככתוב בתוספות. ויש לומר לפי שבמחאה הטעם תלוי ולא בחזקה דחזקה ודאי נשמעת למרחוק דהמחזיק בקרקעות של חברו מלתא דתמיהא היא ואית לה קלא וגם כל אדם חוקר על קרקעו אבל מחאה אין לו קול וגם אין המחזיק מחזר אם מיחה ולפי שאין המחאה יכולה לישמע באזני המחזיק לא הפסיד המערער בשתיקתו ואין החזקה חזקה דמה יועיל שימחה מאחר שלא ישמע לאזני המחזיק. עד כאן לשונו.

    מאי שנא יהודה וגליל דנקט על מה שפירש רשב"ם ז"ל אפילו שאר מלכיות נמי ומשני סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי אבל שאר מדינות סתמא לא הוי כשעת חירום הקשה ר"י ז"ל דבסוף פרק קמא דגיטין אמרינן איפכא דאף על גב דממדינה למדינה בחוץ לארץ אינן מצויין לקיימו ממדינה למדינה בארץ ישראל כגון יהודה וגליל מצויין לקיימו אלמא דשכיחי שיירתא טפי מיהודה לגליל משאר מלכיות ובפרק ב' דכתובות לא פירש רש"י ז"ל כן אלא מאי יהודה וגליל דנקט אפילו שאר מדינות נמי. ומה שהקשה ר"ש ז"ל אם כן לימא אפילו יהודה ויהודה הא לא קשיא דסוגית התלמוד כך היא דמעיקרא דייקי אי אמרת להאי גיסא איכא קשיא ואי להאי גיסא איכא קשיא ומשני לעולם כדאמרת והדר פריך אכתי תקשי מאי שנא ולא הדר מפרש בדפריש מעיקרא ולפירושו שפירש אפילו שאר מלכיות נמי הוה ליה לפרושי טפי דהא לא פרכיה לעיל. תוספות הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 38a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 38, Amud Aleph, about 180 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מתקיף לה רבא, ולימא ליה: כורכמא דרישקא…”

      Named: רבא.

    2. Segment 221 words

      Opens “אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא…”

      Named: רב חסדא, רב אשי.

    3. Segment 346 words

      Opens “דאי לא תימא הכי, הני משכנתא דסורא…”

    4. Segment 441 words

      Opens “מתני׳ שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 528 words

      Opens “גמ׳ מאי קסבר ת"ק אי קסבר מחאה…”

    6. Segment 621 words

      Opens “א"ר אבא בר ממל אמר רב לעולם…”

      Named: רב לעולם, אבא.

    7. Segment 74 words

      Opens “הא קא משמע לן…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Bava Batra 38a · Segment 6 — “א"ר אבא בר ממל אמר רב לעולם קסבר מחאה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 38a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026