Talmud Builders

    Bava Batra 20b

    Chapter 2 - Lo Yachpor

    גם: בבא בתרא דף כ׳ ע״ב, פרק ב׳ לא יחפור

    English translation - Bava Batra 20b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: This is referring to a case where the shard does not have the sufficient measure for ritual impurity, and is therefore considered insignificant. As we learned in a mishna ( Shabbat 82a): One who carries a shard of earthenware on Shabbat is liable only if it is equivalent in size to that which is used to place between one pillar and another when they are piled on the ground, to strengthen the pillars.

    2The baraita teaches: An earthenware vessel reduces the dimensions of a window. The Gemara challenges: But it is fit for one to use; therefore, it is likely to be removed from the window. The Gemara answers: This is referring to a case where the earthenware is dirty. The Gemara challenges: Even so, it is fit for a bloodletter to collect the blood. It would not matter to him if the earthenware were dirty. The Gemara answers: It is referring to a case where it is perforated and therefore unfit for that use.

    3The baraita teaches: A Torah scroll reduces the dimensions of a window. The Gemara challenges: But it is fit for reading; therefore, it might be removed. The Gemara answers: This is referring to a Torah scroll that is worn out and unfit for reading. The Gemara challenges: But one is required to place the Torah scroll in a repository for unusable sacred books; therefore, he will certainly remove it to be stored away. The Gemara answers: This is referring to one who determines that its repository will be there. In other words, it was placed in the window with the intent of storing it there in its worn-out state.

    4§ With regard to the halakha of the baraita referring to salt, the Gemara cites that which Rav says: One can construct a barrier to delineate a private domain on Shabbat or to block the spreading of ritual impurity with anything except for salt and fat, as salt crumbles and fat melts in the heat. And Shmuel says: Even salt can be used as a barrier. Rav Pappa said: And they do not disagree, as this ruling of Shmuel is referring to Sodomite salt, which is like stone and can be used as a barrier, and that ruling of Rav is referring to isterokanit salt, which is taken from the sea and is composed of grains.

    5The Gemara adds: And now that Rabba said: If a person makes two piles of salt at the opening to an alleyway and places a cross beam on top of them, so that the salt supports the cross beam and the cross beam supports the salt by weighing it down and compressing it, he can use this beam to render it permitted to carry in the alleyway on Shabbat, one can say that even isterokanit salt can be used as a barrier. And even so, Rav and Shmuel do not disagree: This ruling of Shmuel is referring to a case where there is a cross beam to weigh the salt down, and that ruling of Rava is referring to a case where there is no cross beam.

    6§ The mishna teaches that one must distance a mill from a neighbor’s wall by a distance of three handbreadths from the lower stone of the mill, which is four handbreadths from the upper stone of the mill. The Gemara asks: What is the reason that one must distance a mill from the property of his neighbor? It is due to the vibrations it causes. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : And the measure for distancing a mill on a base is three handbreadths from the lower millstone [ ha’isterobil ], which is four handbreadths from the mouth [ hakelet ], where the wheat is fed in? But there, what vibrations are there? Rather, the reason for the distancing is due to the noise generated by the mill.

    7The mishna teaches: And there must be a distance of three handbreadths from the protruding base of an oven until the wall, which is four handbreadths from the narrow upper rim of the oven. Abaye said: Learn from the mishna that the base of an oven is a handbreadth wider than its rim. The practical difference of this observation is with respect to buying and selling, i.e., a buyer should know that this is the proper ratio for the dimensions of an oven.

    8MISHNA: A person may not set up an oven inside a house unless there is a space four cubits high above it, i.e., between the top of the oven and the ceiling, to avoid burning the ceiling, which serves as the floor of the residence above. If one was setting up an oven in the upper story, there must be a plaster floor beneath it, which serves as the ceiling of the lower story, at least three handbreadths thick, so that the ceiling below does not burn. And in the case of a stove the plaster floor must be at least one handbreadth thick.

    9And if he causes damage in any case, he pays compensation for that which he damaged. Rabbi Shimon says: They said all of these measurements to teach only that if he causes damage he is exempt from paying, as he took all reasonable precautions.

    10The mishna continues: A person may not open a bakery or a dye shop beneath the storeroom of another, and he may not establish a cattle barn there, as these produce heat, smoke, and odors, which rise and damage the items in the storeroom. The mishna comments: In truth, the halakha is that in the case of a storeroom of wine the Sages rendered it permitted to set up a bakery and a dye shop beneath, as the heat that rises does not damage the wine. But they did not render it permitted to establish a cattle barn, because its odor damages the wine.

    11GEMARA: The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that in the case of an oven the plaster floor must be four handbreadths thick, and with regard to a stove it must be three? By contrast, the mishna says that the plaster floor beneath and oven and a stove must be three handbreadths and one handbreadth thick, respectively. Abaye said: When that baraita is taught it is with regard to ovens and stoves of bakers. Since they bake all day long, their implements get very hot. The oven discussed in our mishna is similar to a baker’s stove, which is why in both cases a distance of three handbreadths is required.

    12The mishna teaches that one may not open a bakery or a dye shop beneath the storeroom of another, and he may not establish a cattle barn there. A Sage taught: If the cattle barn preceded the storeroom it is permitted, i.e., the barn owner is not required to move it. With regard to this point, Abaye raises a dilemma: If he cleaned and sprinkled the area, i.e., he prepared it for use as a storeroom but he has not yet filled it, what is the halakha ? Is it considered a storeroom already, and therefore others may no longer put a cattle barn beneath it, or perhaps the halakha is that as long as it is empty he cannot prevent others from establishing a cattle barn?

    13Similarly, if he added windows for ventilation, which demonstrates his intention to use it as a storeroom, what is the halakha ? Likewise, if he establishes an enclosed veranda beneath the storeroom, what is the halakha ? If he built an upper room on top of his house for storage, what is the halakha ? None of these questions are answered, and the Gemara declares that they shall stand unresolved. The Gemara cites a similar question: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raises a dilemma: If he placed dates and pomegranates there, what is the halakha ? Is this considered the start of its use as a storeroom or not? No answer was found to this question either, and the Gemara declares: The dilemma shall stand [ teiku ] unresolved.

    14§ The mishna teaches that in truth, it is permitted in the case of wine but not in the case of a cattle barn. The Gemara states that a Sage taught: They permitted it in the case of wine because the heat and the smoke improve the wine. But they did not permit one to establish a cattle barn, because a barn creates a bad odor. Rav Yosef said: This wine of ours spoils quickly, and therefore even the smoke of a candle also damages it. Rav Sheshet said: And alfalfa [ ve’aspasta ] is considered like a cattle barn in this regard, because it rots over time and creates a foul odor.

    15MISHNA: If a resident wants to open a store in his courtyard, his neighbor can protest to prevent him from doing so and say to him: I am unable to sleep due to the sound of people entering the store and the sound of people exiting. But one may fashion utensils in his house and go out and sell them in the market, despite the fact that he is not allowed to set up a store in the courtyard, and the neighbor cannot protest against him doing so and say to him: I am unable to sleep due to the sound of the hammer you use to fashion utensils, nor can he say: I cannot sleep due to the sound of the mill that you use to grind, nor can he say: I cannot sleep due to the sound of the children. It is permitted for one to make reasonable use of his own home.

    16GEMARA: The Gemara asks: What is different in the first clause of the mishna, which states that one can prevent his neighbor from opening a store in the courtyard because the noise keeps him awake, and what is different in the latter clause, which states that one cannot protest when his neighbor performs labor that is noisy? Abaye said: In the latter clause we arrive at the case of one who operates in another courtyard, i.e., one cannot prevent activity in a separate courtyard that is connected to the alleyway in which he lives. Rava said to him: If so, let it teach that in a different courtyard it is permitted. Why does the mishna not specify that it is referring to a different courtyard? Rather, Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דלית בה שיעורא - והוי כמאן דליתא:

    חרס - לענין הוצאת שבת:

    כדי ליתן בין פצים לחבירו - פצימי חלונות שבכותל מרחיקין זה מזה ברוחב החלון ליכנס האורה בין כל אחד ואחד ונותן בחומה למטה ולמעלה חרס רחב בין זה לזה וטח בטיט והחרס עב והוי שם כאבן:

    והא בעי גניזה - ומסלקו לגנזו:

    חוץ ממלח ורבב - מפני שהמלח מתפזר והרבב ניתך כשמתחמם:

    מלח סדומית - עבה וקשה כאבן:

    שני צבורי מלח - גבוהים עשרה אצל כותלי מבוי ומניח שני ראשי קורות המבוי עליהן שכובד הקורה מעמיד את המלח:

    ושל חמור - ריחים של חמור:

    איצטרובלא - הוא מושב הריחים שבתוך קליפת העץ שקורין צרק"א:

    קלת - היא אפרכסת שקורין טרויימוריי"ר:

    מאי טיריא איכא - ריחים קטנים וקלים הן ואין הקרקע מרעיד בגילגולו:

    משום קלא - י"מ קול הנהגת החמור וי"מ קול הריחים:

    מתני' אלא אם כן יש על גביו - חלל גובה ארבע אמות מפי התנור עד התקרה כדי שלא יאחוז האור בתקרה:

    עד שיהא תחתיו מעזיבה - אשטרי"ך בלע"ז טיח קרקע ג' טפחי' שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה ועל גביו ד' אמות:

    ובכירה מעזיבה טפח - אף היא כלי חרס ששופתים קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין בתנור:

    ואם הזיק - אחר שיהא שם כל השיעורין הללו משלם מה שהזיק ואעפ"כ מעכבין עליו השכנים להרחיק בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם:

    ביין התירו - אם היה אוצר של יין התירו לפתוח תחתיו חנות של נחתומין וצבעין שאין העשן קשה ליין:

    אבל לא רפת בקר - שהריח קשה ליין:

    גמ' והתניא - לענין מעמידה בעלייה בתנור ארבעה מעזיבה מתחתיו ובכירה שלשה:

    בדנחתומין - שמסיקין אותו תמיד וכן הכירה בכירת נחתומין:

    תנור דידן - דיהב ביה תנא דמתני' שיעור ג"ט ככירה דנחתומין דמי:

    כיבד וריבץ - גגו לצורך האוצר ולא הספיק להכניס לו תבואה עד שפתח זה חנות תחתיו מי הוי כקודם לאוצר או דילמא דכיון דכיבד וריבץ הוי כקידם האוצר:

    ריבה בחלונות - בעלייתו דגלי דעתיה שלאוצר הוא עשוי שיכנס לו אויר שלא ירקב התבואה:

    בנה עלייה על גבי ביתו - על גגו ורגילין היו לבנות שם לאוצר מהו את"ל ריבה בחלונות לאו הקדמה הוא היכי דכולי בניינא להכי עביד מאי:

    תמרי ורמוני - הכניס שם תמרים ורמונים מי הויא התחלת אוצר או דילמא אין אוצר אלא בתבואה ויין ושמן:

    והאי דידן - יין שלנו אפילו עשן העולה מן הנר קשה לו:

    אספסתא - שחת של תבואה:

    כרפת בקר דמיא - מחמת שהוא לח ומתחמם ומעלה סרחון:

    מתני' ולא מקול התינוקות - קא סלקא דעתך תינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות:

    גמ' מאי שנא רישא - דקתני יכול לומר איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין וסיפא קתני אינו יכול לומר לו איני יכול לישן מקול התינוקות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא בתרא 20 עמוד ב

    1דלית בה שיעורא; כדתנן: חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו.

    2כלי חרס חזי ליה! דמיטנף. חזי לאומנא! דמנקב.

    3ספר תורה חזי למקרא! בבלוי. והא בעי גניזה! שם תהא גניזתה.

    4(ואמר) רב: בכל עושין מחיצה, חוץ ממלח ורבב. ושמואל אמר: אפילו מלח. אמר רב פפא: ולא פליגי הא במלח סדומית, הא במלח איסתרוקנית.

    5והשתא דאמר רבה: עושה אדם שני צבורי מלח ומניח עליהם קורה, שהמלח מעמדת את הקורה והקורה מעמדת את המלח; אפילו מלח איסתרוקנית ולא פליגי: הא דאיכא קורה, הא דליכא קורה.

    6מרחיקין את הריחים ג' מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב וכו'. מאי טעמא? משום טיריא. והא תניא: ושל חמור שלשה מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת; התם מאי טיריא איכא? אלא משום קלא.

    7ואת התנור שלשה מן הכליא, שהן ארבעה מן השפה. אמר אביי: שמע מינה, כליא דתנור טפח; נפקא מינה למקח וממכר.

    Mishna

    8לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית, אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. היה מעמידו בעלייה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים. ובכירה טפח.

    9ואם הזיק משלם מה שהזיק. ר' שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורין האלו, אלא שאם הזיק פטור מלשלם.

    10לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר. באמת ביין התירו, אבל לא רפת בקר.

    Gemara

    11והתניא: בתנור ארבעה, ובכירה שלשה! אמר אביי: כי תניא ההיא בדנחתומין, דתנור דידן כי כירה דנחתומין.

    12לא יפתח חנות וכו'. תנא: אם היתה רפת קודמת לאוצר מותר. בעי אביי: כיבד וריבץ לאוצר, מהו?

    13ריבה בחלונות, מהו? אכסדרה תחת האוצר, מהו? בנה עלייה על גבי ביתו, מהו? תיקו. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: תמרי ורמוני, מאי? תיקו.

    14באמת ביין התירו וכו'. תנא: ביין התירו מפני שמשביחו, ולא רפת בקר מפני שמסריחו. אמר רב יוסף: האי דידן, אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה. א"ר ששת: ואספסתא כרפת בקר דמיא.

    Mishna

    15חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות.

    Gemara

    16מ"ש רישא, ומ"ש סיפא? אמר אביי: סיפא אתאן לחצר אחרת. א"ל רבא: אי הכי, ליתני: חצר אחרת מותר! אלא אמר רבא:

    Tosafot

    דלית בה שיעורא - פירוש דאין שיעור לחספא למעט מפותח טפח ולא גרסינן כדתנן דמה ענין זה לשיעורי שבת אלא וכדתנן בוי"ו וה"פ ואמאי מלח ממעט הא כי שקיל חספא כשיצטרך לו יסיר גם המלח כדי שלא יזיק את הכותל ואהא מייתי וכדתנן כלומר דמיירי נמי דלית ביה כדי ליתן בין פצים לחבירו דאין ראוי לכלום ולא שקיל ליה ואית ספרים דלא גרסי חספא גופיה תיחוץ אלא גרסינן ותיפוק ליה משום חספא כלומר ותיפוק ליה שיסיר המלח כשיסיר חספא ומשני דלית בה שיעורא כדתנן כו' ולא שקיל ליה:

    ושל חמור שלש מן האיצטרובלא - פי' רבינו חננאל דבשל חמור ליכא טיריא דאין חמור טוחן בה אלא חמור קורא לבנין העצים הנושאים את הריחים כמו שמצינו דעצים הנושאים נקראים חמור כמו העץ שהמטה מוטלת עליו כדתנן (כלים פי"ח מ"ג) נקליטי המטה וחמור טהורים וכן העץ הסובל שידה תיבה ומגדל נקרא חמור דתנן חמור שתחת המלבן וספסלים שתחת הרגלים טהור וכן עץ שהנפח סומך עליו נקרא חמור דתנן (שם פי"ד מ"ג) חמור של נפחים טמאים וכן הריחים הבנין עשוי כמין כסא ועליה ריחים וזהו איצטרובל ואדם יושב כנגד' במקום גבוה ורגליו מרווחת למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ביה טיריא אלא קול בעלמא אבל בריחים שאדם טוחן בידיו או בגופו אית ביה נדנוד והיא טיריא ולר"י נראה דשל חמור נמי טוחן ביד אלא כשהוא על גבי בנין כדתנן במס' זבים בפרק רביעי חמור של ריחים ושל יד והא דתניא בתוספת' בפ' קמא דמכילתין מרחיקין הריחים של יד שלשה מן השכב שהן ארבע מן הרכב ושל חמור שלשה מן האיצטרובל שהן ארבע מן הקלת לא משום דבשל חמור אין טוחנין ביד אלא סתם של יד אין בהן חמור אלא ע"ג קרקע ולכך קתני בתר הכי ושל חמור אבל תרוייהו טוחנין ביד:

    שמע מינה כליא דתנור טפח - הא דלא קאמר נמי לעיל ש"מ שכב דריחים נמי טפח לפי שהיה פשוט להם איך היה:

    תנור דידן ככירה דנחתומין דמי - כל אחד היה עושה תנור שלו כפי מה שהיה רוצה גדול או קטן אבל כירות של נחתומין היו כולן שוות והיו בקיאין בהן ונפקא מינה למקח וממכר:

    מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא - השתא ס"ד דתינוקות דסיפא היינו שבאין לקנות בחנות ומשום הכי פריך מ"ש אבל מפטיש וריחים לא פריך דאין שם נכנסין ויוצאין דמי שיש לו חטין לטחון נותן לבעל הריחים וכן פטיש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא תניא ושל חמור שלשה מן האיצטרוביל - פרש"י ז"ל של חמור, רחים שמנהיגין על ידי חמור, ושל משנתנו ברחים של יד. ואינו מחוור, חדא דאי חמור ממש האיך הוא עובר בין שלשה טפחים שבין הקלת והכותל. ועוד דאף על ידי הנהגת חמור איכא נמי טרייא כמו ברחים שטוחנין בהן ביד. ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש שאין חמור טוחן בה, אלא נקראת רחים של חמור על העצים הנושאים אותה, כי העצים שמשא מוטלת עליהן נקראים חמור, כמו העץ שמטה מוטלת עליו נקרא חמור, כדתנן (כלים פי"ח, מ"ג) נקטילי המטה והחמור טהורין אין טמא אלא מטה ומלבן, וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור של נפחים טמא, וכן חמרא דאוכפא, והיא עשויה כמין כסא ועליה רחים, וזהו אצטרוביל, ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן, ואין לו טריא אלא קול.

    הכי גרסינן - התם מאי טריא איכא משום קלא. ולא גרסינן אלא משום קלא, דודאי משום טריא היא כדאמרן, וכדאמרינן נמי בריש פרקין הא קא משמע לן דטריא קשה לכותל, ושל חמור נמי אית לה טריא משום קלא, וכדכתיב (מלכים א, א, מ) ותבקע הארץ לקולם וכדאמרינן בשחיטת חולין (נט, ב) גבי אריא דבי עילאי דכי שאג נפיל שוראן דמתא.

    מתני' ה"א - שלשה מן הכיליא שהן ארבעה מן השפה. ירושלמי. רבי יהודה בן פזי אומר מן השפה החיצונה ולפנים ורבנין אמרי מן השפה הפנימית ולחוץ. ומסתברא דהלכתא כרבנן דרבים נינהו. ועובי כותלי התנור מכלל שיעור השלשה טפחים.

    ובכירה טפח - קשיא לי אמאי לא יהיב שיעורא של כירה למעלה כדיהיב שיעורא לתנור. וי"ל דבכירה שבבית לא איצטריך למיהב ביה שיעורא למעלה, דאין לך בית שאין עלייה שעל גבה גבוהה ממנה, שאי איפשר לה לשלהבת של כירה לעלות כל כך שתגיע לתקרה. ועוד איפשר לומר דמלמעלה ילפי' מלמטה, כלומר דכשם ששיעור שתחת הכירה אחד משלשה בתנור, ממילא שמעינן דשיעור שלמעלה הוא אחד משלשה בתנור והוא אמה ושליש. אי נמי יש לומר דכירה כיון דאין תחה למעלה, אלא מן הצד, ונקבים קטנים בלבד הוא שיש לה על גבה, אין שלהבת יוצאת מהן, ולפיכך למעלה מלמטה, ומשום חום בלבד הוא שצריך להרחיק ולא משום שלהבת התנור, והילכך בין מלמעלה בין מלמטה בטפח סגי, וכן מצאתי בירושלמי (שם). ונראה לי גם כן, דתנורין שלנו שפתחן מן הצד, אם היה מעמידו בבית אין צריך שיהא על גביו ארבע אמות, שלא אמרו ארבע אמות אלא בשלהן שפתחן למעלה, ומשום שלהבת העולה שמא תאחז בתקרה, אבל תנורין שלנו שפתחן בצדן, למעלן כלמטן שלשה טפחים, ודנחתומין ארבעה טפחים. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם היה עשוי כמין שובך מהו, נשמעינה מן הדא רבי יהודה אומר עד שיהא תחתיו מעזיבה שלש טפחים ובכירה טפח, וכירה לא כמין שובך היא עשויה, ותימא בין למעלה בין למטן טפח וכאן בין מלמעלן בין מלמטן שלשה טפחים, ונראה לי פי' עשוי כמין שובך שפתחו מן הצד.

    רבי שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם. כלומר דמכאן ואילך אונסה הוא. והסכימו כל הגאונים ז"ל דלית הלכתא בהא כרבי שמעון, משום דאוקמוה בשיטה בפרק הבית והעליה (ב"מ קיח, ב) דאמרינן התם רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון אמרו כל שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם. ואי קשיא לך הא דגרסינן בפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק סא, ב) עד כמה תעבור הדליקה ויהא חייב, רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאלו היא באמצע בית כור וכו', רבי שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה, ומסיק התם דהכי קאמר הכל לפי גובהה של דליקה ואמר רבה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכתא כרבי שמעון. י"ל דהתם דלפי שעה, כל שהרחיק כדינו פטור, דאנוס הוא, אבל הכא דמדליק בו תדיר, צריך הוא ליתן דעתו בכל עת, ואם לא עשה והזיק חייב.

    גמרא:והתניא בתנור ארבעה ובכירה שלשה טפחים - פירוש במעמידו בעליה. ואוקימנא בדנחתומין, דתנור דידן כבירה דנחתומין. ובברייתא דלא תנא שיעורא למעלן, מסתברא דלשיעורא דלמעלן לא שנא תנור דנחתומין מתנור דידן, דהא טעמא דלמעלה לא משום חום הוא אלא משום שלהבת, ולענין שלהבת לא שנא דידן ולא שנא דנחתומין, אבל בלמטן שאני, משום דתנור דנחתומין מתוך תדירותו הוא מחמם יותר ויורד ונוקב ושורף.

    מתני' - לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו. קשיא לי מפני מה שנה התנא לשונו כאן, דהוה ליה למימר לא יעמיד אדם חנות של נחתומין אי נמי לא יעשה אדם חנות של נחתומין. ונראה לי דרבותא אתא לאשמעינן, דאפילו היה לו חנות של נחתומין או של צבעין בבית אחר הסמוך לבית שתחת האוצר, לפי שההבל או העשן עובר מזה לזה שתחת האוצר ומפסיד באוצר. וממה שפירש רש"י ז"ל בגמרא יש ראיה לדבר, דאיבעיא לן בגמרא בנה עלייה על גבי ביתו מהו, ופירש רש"י ז"ל אם בנה העליון עלייה על גבי ביתו לעשות שם אוצר מי הוי כאוצר קודם או לא, אלמא לקדימה הוא דאיבעיא לן, הא אילו עשה אוצר בעלייה העליונה, אף על פי שהעלייה האמצעית מפסקת, אפילו הכי אסור לבעל הבית לעשות חנות של נחתומין בבית, דהבלא עולה היא למעלה ועוברת שתי התקראות וכל שכן שיעבור דרך פתחים ותחמם תקרה שתחת האוצר. ואף ממה שפירש ר"ח ז"ל דבנה עלייה התחתון על גבי ביתו להפסיק בינו ובין אוצרו של חבירו איבעיא ליה אי מהניא ליה הפסקת התקרה אם לאו, יש כמין סיוע, דמשום דאשמעינן תנא דמתניתין דאפילו מבית לבית דרך פתחים אסור, איבעיא לן הכא אם הפסיק ביניהם בתקרה אם מציל אם לאו. כנ"ל. וטעמא דלא יפתח אדם חנות של נחתומין, פרש"י ז"ל שאין העשן מזיק ליין אלא משביח, כמו ששנינו בברייתא. והקשה עליו רבינו תם ז"ל, דאדרבה העשן מפסיד הוא אפילו ביין, וכדאמרינן (מנחות פו, ב) דיין מעושן פסול לנסכים. וי"ל דהתם בחמרא דרב יוסף, דאמר בגמרא הא דידן אפילו שרגא נמי קשה ליה, אי נמי י"ל דיין מעושן שפסול לנסכים לא מפני דיין מבושל פסול לנסכים ואף על פי שמשביחו באמת, וכמו שאמרו בירושלמי במסכת תרומות (פי"א, ה"א) יין של תרומה אסור לבשלו מפני שממעיטו משותיו אחרינא אמר מותר שאף על פי שממעיטו משביחו. ורבינו תם ז"ל פירש שטעמא משום הבלא, שההבל קשה לאוצר ויפה ליין, וכמין ראיה יש בירושלמי (ה"ג) דגרסינן התם רב הושעיא כד שמע אהן [אדין] תניא יהיב חמרא באיגרא דבני אסרי חמריה אמר ליה המשנה הטעיתני לא שהטעתו המשנה אלא דרחיה דבני מסרי חמריה, ובאיגרא דבני בני חמימות יש ולא עשן. ור"ח ז"ל כתב משום חמימות.

    בעי אביי כבד ורבץ לאוצר מהו רבה בחלונות מהו - פירש רש"י ז"ל, דכולן אעליון בעל העלייה קא מיבעיא ליה, ולענין קדימה, כלומר אם קודם שעשה בעל הבית רפת בקר בביתו, קדם בעל העלייה וכבד ורבץ עלייתו לאוצר, הוי כאוצר או לא. ואם תמצא לומר לא הויא קדימה כיון שלא עשה מעשה גדול ועדיין אינו ניכר דמחמת אוצר הוא מכבד ומרבץ, ריבה בחלונות מהו, שעשה מעשה גדול וניכר דמחמת אוצר הוא עושה כן, שדרכן לעשות חלונות באוצרות להכניס שם רוח ואויר כדי לשמור את התבואה מלירקב. ואם תמצא לומר דאכתי אין זה מעשה מוכיח ממש לאוצר, בנה עלייה גמורה לאוצר, שדרכן היה לעשות עליות עליונות לאוצר, מהו. תמרי ורומני מאי, אם תמצא לומר שאין קדימה אלא בדברים הנאצרים, אם אצר שם תמרי ורמוני שאין נזוקין, מי הוי קדימה, דאף על פי דאינן נזוקין מכל מקום הרי התחיל באוצר, וסלקן כולהו בתיקו, והם קולא לנתבע ואם קדם רפת בקר לאוצר התבואה ממש אין מחייבין אותו לסלקו. ור"ח ז"ל פירש כבד ורבץ העליון, ורבה בחלונות ובנה עלייה על גבי ביתו התחתון, להפסיק בין החום והאוצר, ותמרי ורמונים שאצר העליון באוצרו תמרי ורמוני, ואינו מחוור.

    תמרי ורמוני מאי תיקו - תמיהא לי, אמאי לא פשטה ממתניתין דקתני באמת ביין התירו, אלמא כיון דביין גופיה לא מזיק לא הוי קדימה. וי"ל דדילמא מה ששנינו ביין התירו, לאו למימרא שיהא מותר לגמרי ואפילו לכשיבא לאצור שם תבואה, אלא בעוד שהיין שם, ולומר שאינו מזיקו ואינו חייב להרחיק עכשו, אי נמי י"ל דאוצר יין שאני, דכיון שצריך הוא לחביות ולכלים אין דרכן של בריות לחזור ולפנותן ולעשותן אוצר של תבואה, אבל תמרי ורמוני אף על פי שנתנם שם היות למחר הוא מפנן ומכניס שם תבואה.

    גמרא:תנא ביין התירו מפני שמשביחו - תמיהא לי, למה הוצרך תנא דברייתא לפרש לנו מפני שמשביחו, וכי אם אינו מפסידו ולא משביחו לא היו מתירין. ונראה לי, דמשום שממעיטו הוצרך לגלות הטעם מפני מה התירוהו והלא מפסידו שממעיטו, ופירוש שאף על פי שממעיטו משביחו ויותר ממה שהוא מפסיד במיעוטו נשכר בשבחו. ואגב דתנא ביין שמשביחו תנא ברפת בקר מפני שמפסידו אף על פי שלא היה צריך לפרש, דודאי כיון שאסרוהו במשנתנו מן הסתם אנו יודעין שהוא מפסיד, אי נמי י"ל דלשון חכמים עושר, וקא משמע לן דהבלא מעלי לחמרא וכעובדא דרב הושעיא דירושלמי שכתבנו למעלה.

    מתני' - חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאים. לאו מקול הנכנסים ממש קאמר, דהא אינו יכול לעכב מחמת קול הפטיש והרחים, ועוד דסופא דמתניתין דקתני אבל אינו יכול לומר איני יוכל לישן מקול התינוקות, אוקמא אביי בחצר אחרת אף על פי שהקול נוטפל באזניו גם כן, אלא טעמא מפני רבוי הדרך, כלומר איני יכול לעמוד מפני רגל הרבים שמרבים עלינו את הדרך. והכין איתא בירושלמי (ה"ג), דגרסינן התם דיו יכיל מימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעיין לך ולא משכחין לך והן מרבין עלינו את הדרך. ותמיהא לי, מאי חנות שבחצר דקתני, דהוה ליה למתני לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין, אי נמי אחד מבני חצר שבקש ליעשות חנוני, כלישנא דברייתא אחד מבני חצר שבקש ליענות רופא או אומר חברו מעכב עליו. על כן נראה דהכי קאמר, חנות שבחצר, כלומר שנעשה ברשות, אף על פי כן יכולין הן לומר לו סבורין היינו לקבל ועכשו אין אנו יכולין לקבל. ומיהו מצאתי בירושלמי דמחלוקת שנויה היא שם דרבנין ורשב"ג, דגרסינן התם תני לשכנו יכול הוא לחזור בו משקבל עליו אינו יכול לחור בו רשב"ג אומר אף משקבל עליו יכול לחזור בו דו יכיל למימר ליה אינון אזלין ואתון הכא בעיא לך ולא משכחין לך והם מרבין עלינו את הדרך, וגרסינן תו התם אתיא דרשב"ג כרבי מאיר דתניא תמן על כולן אמר רבי מאיר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. ומיהו קשה להעמיד משנתינו כדברי רשב"ג וכרבי מאיר דמומין ודלא כחכמים, דמתניתין דהכא הלכתא היא. וי"ל דאף על פי דבירושלמי העמידוה כרבי מאיר, כיון דבגמרין לא אמרו אבל אינו יכול לומר איני יכול לישן לא מקול הפטיש כן אפילו רבנן דתמן מודו בהא.

    ולא מקול הרחיים ולא מקול התינוקות - בתינוקות של בית רבן, ומתקנת רבי יהושע בן גמלא ואילך. ולא מקול הרחיים דוקא בטוחן לעצמו, דליכא נכנסין ויוצאין.

    גמרא - אמר אביי סופא אתאן לחצר אחרת. מהא משמע דבחצר בלחוד הוא דשייך רבוי הדרך, אבל במבוי לא. דהא לכאורה בחצר אחרת שבאותו מבוי קאמר, מדלא קאמר אתאן לחצר אחרת שבמבוי אחר. וכן נראה לי מדקתני במתניתין חנות שבחצר, ואי אפילו במבוי שייך רבוי הדרך ליתני חנות שבמבוי וכל שכן בחצר. ועוד מביאין ראיה מדתניא לקמן עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. ומדרב הונא נמי שמעינן לה דאמר האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה וקא מוקי רחיא גביה, דינא הוא דמעכב עלויה דאמר ליה קא פסקת לחיותאי, דאלמא ההוא בר מבואה דאוקי רחיא הוא דמצי לעכבו ומשום דקא פסיק לחיותיה, הא שאר בני מבואה לא מעכבי משום רבוי הדרך. ויש דוחין שתי ראיות אלו, דהתם שאני, דכיון דיש אחד במבוי אין רבוי הדרך מתרבה מחמת זה השני. ואי אפשר, דודאי טפי נכנסין ויוצאין בשביל שתי מרחצאות ממרחץ אחד ומחמת שתי חנויות מחנות אחד, ובכריתות דבסמוך (כא, א) בנוסחי דוקאני אחד מבני חצר גרסינן בהו, אחד מבני חצר שבקש ליעשות רופא או אומן ושנים שדרים בחצר ובקש אחד מהן ליעשות אומן או רופא ולא גרסינן אחד מבני מבוי ושנים שדרים במבוי. והא דתניא (כא, ב) כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ובורסי, לאו משום רבוי הדרך קאמר, אלא כשיש שם חייט ובורסי קאמר והן הם שמעכבין ומשום חיותם. וכן פירש רש"י ז"ל שם (ד"ה שלא להושיב), וכן עיקר.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 20b

    Bava Batra 20b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 353 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 20b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026