Talmud Builders

    Bava Batra 103b

    Chapter 7 - Beit Kur

    גם: בבא בתרא דף ק״ג ע״ב, פרק ז׳ בית כור

    English translation - Bava Batra 103b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the rocks are scattered throughout the greater part of the field but are arranged like a ring, what is the halakha ? If the rocks stand in a row, what is the halakha ? If the rocks form an angle, what is the halakha ? If they are arranged in the shape of a crooked path, what is the halakha ? The Gemara states: All these dilemmas shall stand unresolved.

    2A Sage taught in a baraita : If there is a solitary rock on the outskirts of the field, even if it is of a minimal size, it is not measured together with the rest of the field. And further, if that rock is adjacent to the field’s border, even if it is of a minimal size, it is not measured together with the rest of the field.

    3Rav Pappa raises a dilemma: If earth intervenes between the rock and the border of the field, so that the rock does not actually touch the border, what is the halakha ? The Gemara states: This dilemma as well shall stand unresolved. Rav Ashi raises another dilemma: If there was a layer of earth below and rock above, or earth above and rock below, what is the halakha ? The Gemara states: This dilemma as well shall stand unresolved.

    4MISHNA: If one says to another: I am selling you a plot of earth the size of a beit kor , measured precisely with a rope, and he gave him even the slightest amount less than what was stipulated, the seller must deduct the difference from the purchase price of the field and return money to the buyer. If he gave him even the slightest amount more than what was stipulated, the buyer must return the difference to the seller. And if the seller said to the buyer that he is selling him a beit kor of land more or less, then even if he gave him a quarter -kav per se’a less than what was stipulated, or he gave him a quarter -kav per se’a more that what was stipulated, i.e., he gave him one twenty-fourth more or less than what was required, it is his. The sale is valid, since the seller told the buyer in advance that he was not committing himself to precise measurements. If the difference is greater than that amount, he must make a calculation, and the party that suffered a loss must be compensated.

    5If the buyer received too much land, so that he must now compensate the seller, what does he return to him? He returns money, i.e., he pays the seller for the surplus land. And if the seller so wishes, the buyer returns the surplus land to him. Why then did the Sages say that he returns money to him? They said this in order to enhance the power of the seller, and enable him to demand payment for the surplus land, rather than accept its return. As, if the surplus in the field was an area required for sowing nine kav of seed, and in a garden an area required for sowing a half- kav of seed, or, according to the statement of Rabbi Akiva, an area required for sowing a quarter - kav of seed (see 11a), the buyer must return the land itself to the seller, and the seller cannot demand payment in money. And if the surplus is greater than a quarter- kav per se’a , it is not only the quarter - kav that he returns; rather, he returns all of the surplus. Since he is already required to make a refund, the refund must be made in the precise amount.

    6GEMARA: The mishna considers two cases of selling a beit kor of land: First, where the seller said that he is selling a beit kor measured precisely with a rope, in which case a refund must be made no matter how small the deviation; and second, where the seller said that he is selling a beit kor more or less, in which case the sale is valid as long as the deviation is no more than a quarter- kav per se’a . In connection with these cases, a dilemma was raised before the Sages: If one says he is selling a beit kor of land, and he said this without any further specification, what is the halakha ? The Gemara suggests: Come and hear a solution from what was taught in the mishna: If one says to another: I am selling you a plot of earth the size of a beit kor , measured precisely with a rope,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 103 עמוד ב

    1כשיר מהו? כשורה מהו? איצטדינין מהו? דרך עקלתון מהו? תיקו.

    2תנא: אם היה סלע יחידי, אפי' כל שהוא אין נמדד עמה. ואם היה סמוך למצר, אפי' כל שהוא אין נמדד עמה.

    3בעי רב פפא: מופסק עפר בינתים, מהו? תיקו. בעי רב אשי: עפר מלמטה וצונמא למעלה; עפר מלמעלה וצונמא מלמטה מהו? תיקו.

    Mishna

    4״בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל״, פיחת כל שהוא ינכה, הותיר כל שהוא יחזיר. ואם אמר: ״הן חסר הן יתר״, אפילו פיחת רובע לסאה, או הותיר רובע לסאה הגיעו. יותר מכאן, יעשה חשבון.

    5מה הוא מחזיר לו? מעות. ואם רצה, מחזיר לו קרקע. ולמה אמרו מחזיר לו מעות? לייפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעה קבין, ובגינה בית חצי קב; וכדברי ר' עקיבא בית רובע; מחזיר לו את הקרקע. לא את הרובע בלבד הוא מחזיר, אלא את כל המותר.

    Gemara

    6איבעיא להו: ״בית כור״ סתמא, מאי? תא שמע: ״בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל״,׃

    Tosafot

    אם היה סלע יחידי אפי' כל שהוא כו' - פי' רבינו תם סלע יחידי היינו שיש לו שם לווי סלע פלוני הלכך אפי' הוי כל שהוא ואפי' באמצע השדה אין נמדד עמה ועוד אומר רבינו תם דגרס שיש לו בית רובע והכי איתא בירושלמי וקאי אהא דאמרינן לעיל טרשין שאמרו בית ד' קבין והוא שלא יהו מובלעין בפחות מה' קבין משמע בפחות מד' אפילו מובלעין בפחות מה' נמדד עמה והשתא קאמר דאם היה סלע יחידי שהכל סלע אחד אפילו לא יהא גדול אלא בית רובע דליכא ד' קבין ואין אחרים נמי שיהו משלימין לארבע קבין אפילו הכי אין נמדד עמה:

    פחות כל שהוא ינכה - מה שפ"ה דהא דאמר רבא כל דבר שבמדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר היינו במטלטלי אגב חורפיה לא עיין דבהדיא אייתי לה בריש פ"ב דקידושין (דף מב: ושם) אמקרקעי דאמר ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דטעו בעילויא אבל במשחתא לא כדרבא כו' ואור"י דרבא איירי כשמדדו והטעהו במדה אבל הכא לא מדדו עדיין אלא בבאין למדוד ומתחלה היה נמי יודע שאינו מכוין כ"כ שלא יהא או פחות או יותר:

    פחות כל שהוא ינכה - וא"ת ולימא ליה דאדעתא דהכי לא זבני וי"ל דקאי בתוך השדה כדפרישית דמתחילה היה נמי יודע שאינו מכוין לגמרי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אם היה סלע יחיד אפילו בית רובע אינו נמדד עמה - כן גרסת הגאון רב האי ז"ל (ספר מקח וממכר שער כה). ולומר, דכשאמרו נמדדין עמה אפיל טרשין של ארבעת קבין, הני מילי טרשין כעין צרורות, אבל סלעין של רובע שם בפני עצמו יש לו ואינו נמדד עמה. וכן היא בירושלמי, דגרסינן התם: רבי יוסי בשם רבי יוחנן ובלבד במיעוט השדה ובמובלע בה ובסלע ששילוחו בית רובע אינו נמדד עמה היה חלוק נמדד עמה.

    בעי רב פפא ומופסק עפר בנתים מה הוא - ירושלמי:

    שבאמצע נמדד שבצד אינו נמדד, אי זה צד ואי זהו באמצע דבית ר' ינאי אמרין כל שהמחרישה מסובבתו זהו מן הצד. כך מצאתי הגירסא. ונראה שהוא טעות סופר, וכך ראוי להיות: כל שאין המחרישה מסבבתו זהו מן הצד וכל שהמחרישה מסובבתו זהו באמצע. אחר כן מצאתי הגירסא כן בפירוש ר"ח ז"ל. ולענין פסק הלכה: בכל אלו שעלו בשמועה זו, כתב ר"ח ז"ל, קיימא לן כל תיקו דממונא לקולא, ו הוא קולא לנתבע. ויש אומרים ספקא הוי, וקיימא לן ממון המוטל בספק חולקין.

    מתני' - בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר. כתב ר"ש ז"ל, ואף על גב דאין אונאה לקרקעות, הני מילי כשמוכר ביוקר או בזול ביותר משתות, אבל היכא דמטעין זה את זה במדה, צריך לנכות מן הדמים, ומיהו המקח קיים. ואף על גב דאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר, ומוכח בפרק הספינה () דמקח טעות הוא, הני מילי במטלטלי, אבל במקרקעי לא שייך בהו חזרה, דקים להו לרבנן דניחא ליה ללוקח לקנות מה שימצא לפי המדה, ומוכר נמי הכי קאמר ליה בית כור עפר אני מוכר לך ולפי מדת החבל. ולפי דרכו יש לתמוה, דודאי רבא אפילו במקרקעי אמרה ובמוכר ולוקח, דאמרינן בפרק הזהב (ב"מ נו, ב) חטין וזרען בקרקע אי כקרקע דמו ואין להם אונאה או לא, ואמרינן היכי דמי אילימא שאמר שדאי בה שיתא ולא שדא בה אלא חמשה, והא אמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר. ועוד דגרסינן בפרק האיש מקדש (קדושין מב, ב) ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דפליג בעילויא אבל פלוג במשחתא לא דאמר רבא כל שבמדה וכו', אלמא רבא אפילו במקרקעי אמרה. אלא שהטעם האחרון שכתב הרב ז"ל הוא יותר נכון, דכל שאמר לו מדה בחבל, לפי מדה בחבל קאמר, ואם יחסר או יותיר ינכה או יחזיר. ויש אומרים דהכא ינכה או יחזיר לאו דוקא, אלא כשרוצין שניהם להעמיד מקחן, ולפי שאמר בהן חסר הן יותר, דפחת רובע או הותיר רובע הגיעו ובסימני' ובמצרניו אפילו עד רובע, תנא הכא דבמדה בחבל אין כאן מחילה כלל לא למוכר ולא ללוקח. והרמב"ן ז"ל כתב, כי דברי רבא שאמר כל דבר שבמדה כו' אפילו פחות מכדי אונאה חוזר, אין פירושו בטול מקח דוקא, אלא פעמים בטל פעמים קנה ומשלים, כיצד, אם אי אפשר להשלים, כגון דאית בה שיתא ולא שדא בה אלא חמשה, וכן מכר לו בית ונמצא חסר מן המדה, בטל מקח, וכן בכלים ומטלטלין כיוצא בהן. ואם אפשר להשלים, כגון מוכר פירות הללו מסאה בסלע, ומדד לו ונמצאת מדה חסרה, משלים, נמצאת יתירה מחזיר. ושתות ויתר משתות ופחות משתות כולן שוין בדבר זה. אלו דברי הרב ז"ל. ואין דברים אלו מחוורין בעיני, שאם כדבריו, אכתי קשיא לי מתניתין דמדה בחבל, דודאי בשאי אפשר לו להשלים היא מתניתין דאי בשדה גדולה למה ינכה, ישלים לו את המדה. ואפילו הכי קתני ינכה. אלא אם כן ידחוק הרב ז"ל ויפרש אותה כדעת המפרש דלאו דוקא אלא כשרוצין להעמיד את המקח. וכבר כתבתי בפרק הספינה, דרבא לא בטל קאמר, אלא חוזר, כלומר, אונאה חוזרת. וכן כתב שם הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש. ועיקר. ואין הפרש בין אפשר להשלים לשאי אפשר במתניתין דמדה בחבל, ודוקא תניא, דאפילו כשאי אפשר להשלים אין הטענה אלא שיכול הלוקח לומר כלי שמשקלו כן קניתי ובפחות ממנו אין דעתי נוחה, וכן בבית כיוצא בו, ואם כן אף הטענה הזו בעצמה נאמר כשהבית או השדה גדול מן המדה שהזכירו, ואם כן כשמכר לו בית של עשרים אמה ונמצאת של עשרים ושלש יהא בטל, שאם אתה אומר לו שיקח היתר לפי המדה מה שלקח ממנו יכול לומר לו איני חפץ בבית גדול, וכאותה ששנינו בפרק השואל (ב"מ קג, א) המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית קטן לא יעשנו גדול, כלומר, דאיכא דניחא ליה בקטן, ואם אתה אומר לו למוכר ימדוד לו עשרים שאמר לו ויטול את המותר בקרקע, נמצא זה מפסיד את המותר, ומאי שנא משדה, ועוד שדה עצמה למה כופין את הלוקח ליקח את המותר, דבשדה גדולה לא ניחא ליה השתא או דלית ליה זוזי. אלא דכל לוקח ומוכר אפילו במקח אחד לאו בדוקא הן מעמידין דבריהם, אלא לפי מדה או לפי משקל ולפי מנין. ותדע לך, הגע עצמך המוכר שדה לחבירו ונמצאת מקצתה יוצאה תחת ידו מחמת גזלה, אין הלוקח יכול לבטל את המקח, אלא קם דינא במה שנשאר בידו ומשלם לו את המותר מפני האחריות, וכדאמרינן לקמן (בבא בתרא קז, א) באחין שחלקו רב אמר בטלה מחלוקת קסבר יורשין הוו ושמואל אמר מקמצין לקוחות הוו, אלמא לכולי עלמא בלקוחות דעלמא קם דינא, ואף על גב דאי אפשר להשלים, דמי לא עסקינן שחלקו בתים ביניהם ואי נמי כלים. ואם תאמר אחין שאני, ואפילו לשמואל דאמר לקוחות הוו לאו לקוחות ממש קאמר אלא כלקוחות, וכן הדין בשותפין בעלמא, אבל בלוקח ומוכר דעלמא לא, לא היא דהא אקשינן ליה רב פפא לאביי ולשמואל דאמר מקמצין אלמא קם דינא, והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה, אלמא מוכר ולוקח דעלמא ולקוחות דאמר שמואל גבי אחין חד דינא אית להו, ואי באחין קם דינא, הרי הכי נמי בלקוחות דעלמא. ואביי נמי לא אשכח פירוקא אלא משום דהתם עבוד רבנן מלתא דניחא להו לתרווייהו, כדי שיוכל כל אחד מהם לימלך אם יחזור בו אם יקיים המקח, הא בעלמא דלא שייך ביה האי טעמא קם דינא, והתם נמי חזרתן לא מן הדין, אלא דעבוד רבנן מלתא דניחא ליה למוכר וללוקח. ובהא נמי מתרצא לי ההיא דארעא ודיקלי שבשילהי המוכר את הבית ושם כתבתיה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 103b

    Bava Batra 103b. The full printed text of this folio side - 6 numbered segments, about 153 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 103b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026