Talmud Builders

    Bava Batra 123a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 123a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1There may be times when a firstborn takes his portion of the inheritance, dividing the estate with one other brother, and there may be times when a firstborn takes his portion of the inheritance, dividing the estate with five brothers, and there is no indication that the Torah differentiates between the manner in which the respective firstborns collect in each scenario. Therefore, just as when a firstborn takes his portion, dividing the estate with one other brother, he receives double the property received by one inheritor, so too, when a firstborn takes his portion of the inheritance, dividing the estate with five brothers, he receives double the property received by one inheritor.

    2The baraita suggests the opposite logical derivation: Or perhaps go this way: There may be times when a firstborn takes his portion of the inheritance, dividing the estate with one other brother, and there may be times when a firstborn takes his portion of the inheritance, dividing the estate with five brothers. Therefore, just as when a firstborn takes his portion, dividing the estate with one other brother, he receives a double portion of all the property, so too when a firstborn takes his portion of the inheritance, dividing the estate with five brothers, he receives a double portion of all the property.

    3As the logical inference can lead to either conclusion, the halakha is determined by a derivation from a verse. The verse states: “Then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16). As the next verse spells out: “But he shall acknowledge the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion of all that he has” (Deuteronomy 21:17), the former verse is ostensibly redundant. The additional verse is therefore understood as an inclusion: The Torah increased inheritance with regard to the brothers, indicating that the more brothers there are, the greater the portion they collect from the entire estate. Therefore, you should not reason in accordance with the final formulation, in which the baraita suggests that the firstborn inherits twice as much as all the other brothers combined, but in accordance with the first formulation, according to which the firstborn inherits twice as much as each other brother.

    4The baraita reinforces this statement by citing additional verses: And the verse states: “And the sons of Reuben the firstborn of Israel, for he was the firstborn; but, inasmuch as he defiled his father’s couch, his birthright [ bekhorato ] was given to the sons of Joseph the son of Israel, yet not so that he was to be reckoned in the genealogy as firstborn” (I Chronicles 5:1). And the following verse states: “For Judah prevailed above his brothers, and the prince came of him; but the birthright [ vehabekhora ] was Joseph’s” (I Chronicles 5:2).

    5The baraita derives: Birthright, i.e., firstborn status, is stated here with regard to Joseph, and birthright is stated in another verse concerning the double portion with regard to the later generations: “By giving him a double portion of all that he has, for he is the first-fruits of his strength, the birthright [ habekhora ] is his” (Deuteronomy 21:17). Just as the birthright stated with regard to Joseph is double the property received by one inheritor, as the Gemara will explain, so too the birthright stated with regard to the later generations is double the property received by one inheritor.

    6The baraita cites additional related verses: And with regard to Jacob’s bequest to Joseph, the verse states: “Moreover I have given to you one portion above your brothers, which I took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow” (Genesis 48:22). The baraita explains the verse: But is it so that Jacob took the portion with his sword and with his bow? But isn’t it already stated: “Through You do we push down our adversaries; through Your name do we trample those that rise against us. For I trust not in my bow, neither can my sword save me” (Psalms 44:6–7)? Rather, what is the meaning of “with my sword”? This is referring to prayer. What is the meaning of “with my bow”? This is referring to petition. This concludes the baraita .

    7The Gemara analyzes the baraita : What is the reason the baraita cites additional proofs, introducing them with the term: And the verse states? The Gemara explains: And if you would say that the proof from the verse: “Then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit” is not valid, as perhaps this verse comes to teach the halakha of Rabbi Yoḥanan ben Beroka that a father may designate property for whichever child he desires, then come and hear a separate proof: “And the sons of Reuben the firstborn of Israel… his birthright was given to the sons of Joseph the son of Israel.” As Joseph’s birthright was that his sons received two portions, evidently the birthright of the firstborn is that he receives double the amount received by one inheritor.

    8And if you would say that this is not a proof either, as we do not derive the meaning of the term: “Birthright [ bekhora ]” (see Deuteronomy 21:17) from the similar but not identical term of: “His birthright [ bekhorato ],” come and hear a proof from the term employed in the following phrase from the verse: “But the birthright [ vehabekhora ] was Joseph’s.”

    9The Gemara continues to explicate the biblical citations in the baraita : And if you would say that this is not a proof either, as concerning Joseph himself, from where may it be learned that his birthright was double the property received by one inheritor? Come and hear a proof: “Moreover I have given to you one portion above your brothers,” indicating that Joseph received one more portion than each of the other sons of Jacob.

    10Rav Pappa said to Abaye: Why not say that the term “one portion” is referring to a mere palm tree or some other relatively small extra gift, instead of a full, equal share? Abaye said to him: For you, i.e., to answer your question, the verse states: “Ephraim and Manasseh, even as Reuben and Simeon, shall be mine” (Genesis 48:5). Evidently, Joseph’s children together received portions equal to that of Reuben and Simeon together, i.e., two full portions.

    11§ Rabbi Ḥelbo asked Rabbi Shmuel bar Naḥmani: What did Jacob see that he took the status as firstborn from Reuben and gave it to Joseph? The Gemara wonders: What does he mean, what did he see? The matter is written explicitly: “But, inasmuch as he defiled his father’s couch, his birthright was given to the sons of Joseph” (I Chronicles 5:1). Rather, Rabbi Ḥelbo’s question was: What did he see that he gave it specifically to Joseph?

    12Rabbi Shmuel bar Naḥmani answered Rabbi Ḥelbo: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a homeowner who raised an orphan in his home. Eventually, that orphan became wealthy and said: I will provide benefit to the homeowner from my property. Similarly, since Joseph sustained Jacob in Egypt for a number of years, Jacob saw fit to repay the kindness. Rabbi Ḥelbo said to him: And if Reuben did not sin, would Jacob not have provided any benefit to Joseph? It cannot be that Jacob repaid Joseph only as a result of Reuben’ sin.

    13Rather, doesn’t your teacher Rabbi Yonatan say like this: It was appropriate for the child receiving the status of firstborn to emerge from Rachel, as it is written: “These are the generations of Jacob, Joseph” (Genesis 37:2), indicating that Joseph was Jacob’s primary progeny. But Leah advanced ahead of Rachel with appeals for mercy, i.e., with prayer, and thereby earned the status as firstborn for her firstborn. But because of the modesty that Rachel possessed, the Holy One, Blessed be He, returned the status as firstborn to her. This is why Jacob gave the status as firstborn to Joseph.

    14The Gemara explains this answer: What does it mean that Leah advanced ahead of Rachel with mercy? As it is written: “And Leah’s eyes were weak [ rakkot ]” (Genesis 29:17). What is the meaning of “ rakkot ”? If we say that her eyes were literally weak, is it possible that the verse would say that? The verse there did not speak to the disparagement of even a non-kosher animal, as it is written: “From the pure animals and from the animals that are lacking purity” (Genesis 7:8). The verse states: “That are lacking purity” rather than stating explicitly and disparagingly: That are impure. If that is so with regard to animals, did the verse speak here to the disparagement of the righteous? Rather, Rabbi Elazar says: The term alludes to the fact that her gifts, i.e., the gifts given to her descendants, e.g., the priesthood and the monarchy, were long-lasting [ arukkot ], as they were passed down from generation to generation.

    15Rav says that there is a different explanation of the verse: Actually, the verse means that her eyes were literally weak, and this is not a denigration of her but a praise of her. As she would hear people at the crossroads, coming from the land of Canaan, who would say: Rebecca has two sons, and her brother Laban has two daughters; the older daughter will be married to the older son, and the younger daughter will be married to the younger son.

    16Rav continues: And she would sit at the crossroads and ask: What are the deeds of the older son? The passersby would answer: He is an evil man, and he robs people. She would ask: What are the deeds of the younger son? They would answer: He is “a quiet man, dwelling in tents” (Genesis 25:27). And because she was so distraught at the prospect of marrying the evil brother, she would cry and pray for mercy until her eyelashes fell out. Since the weakness of her eyes was due to this cause, characterizing her eyes as weak constitutes praise. This is Leah’s prayer for mercy to which Rabbi Yonatan referred.

    17The Gemara comments: And her desire not to marry Esau is the basis of that which is written: “And the Lord saw that Leah was hated, and He opened her womb” (Genesis 29:31). What is the meaning of “hated”? If we say that she was literally hated, is it possible? The verse there did not speak to the disparagement of even a non-kosher animal, so did the verse here speak to the disparagement of the righteous? Rather, the Holy One, Blessed be He, saw that the behavior of Esau was hated by her, and therefore: “And He opened her womb.”

    18The Gemara now explains the second part of Rabbi Yonatan’s explanation: And what was a demonstration of the modesty that Rachel possessed? As it is written: “And Jacob told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rebecca’s son” (Genesis 29:12). The Gemara asks: But isn’t he the son of her father’s sister? Why did he say that he was her father’s brother? Rather, Jacob and Rachel had the following exchange: Jacob said to Rachel: Will you marry me? Rachel said to him: Yes, but my father is a deceitful person, and you cannot defeat him.

    19Jacob said to her: What is his method of deceit of which I need be aware? Rachel said to him: I have a sister who is older than me, and he will not marry me off before he marries her off, even if he promises that he will do so. Jacob said to her: I am his brother, i.e., equal, in deceit, and he will not be able to deceive me. That is why Jacob said that he was “her father’s brother.” Rachel said to him: But is it permitted for the righteous to act deceitfully? Jacob answered her: Yes, in certain circumstances. As the verse states concerning God: “With the pure You show Yourself pure; and with the crooked You show Yourself subtle” (II Samuel 22:27). Therefore, to counter Laban’s deceit, Jacob gave Rachel secret signs to prove to him that she was the one marrying him.

    20Laban did in fact attempt to have Jacob marry Leah instead of marrying Rachel. When Laban’s associates were bringing Leah up to the wedding canopy to marry Jacob, Rachel thought: Now my sister will be humiliated when Jacob discovers that she is the one marrying him. Therefore, Rachel gave the signs to Leah. And this is as it is written: “And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah” (Genesis 29:25). This verse is difficult, as by inference, should one derive that until now she was not Leah? Rather, through the signs that Jacob gave to Rachel and that she gave to Leah, he did not know it was she until that moment. This is the modesty of Rachel to which Rabbi Yonatan was referring.

    21§ The Gemara continues its discussion of Jacob’s family. Abba Ḥalifa Karoya asked Rabbi Ḥiyya bar Abba: In the total tally of Jacob’s family members who descended to Egypt, you find seventy, as stated in the verse: “All the souls of the house of Jacob, that came into Egypt, were seventy” (Genesis 46:27). By contrast, in their individual listing, when the family members of each of his sons are listed by name, you find seventy-less-one. How can this be resolved? Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: A twin sister was born with Dinah, as it is written: “And [ ve’et ] his daughter Dinah” (Genesis 46:15). The term et implies an unspecified additional person. Abba Ḥalifa Karoya replied: If that is so, one would have to say that a twin sister was born with Benjamin, as it is written:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 123 עמוד א

    1חלקו עם אחד, וחלקו עם חמשה; מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד, אף חלקו עם חמשה פי שנים כאחד!

    2או כלך לדרך זו חלקו עם אחד, וחלקו עם ה' מה חלקו עם אחד! פי שנים בכל הנכסים אף חלקו עם ה' פי שנים בכל הנכסים׃

    3ת"ל (דברים כא, טז) והיה ביום הנחילו את בניו התורה ריבתה נחלה אצל אחין הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון׃

    4ואומר (דברי הימים א ה, א) ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה ואומר (דברי הימים א ה, ב) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף׃

    5נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד׃

    6ואומר (בראשית מח, כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהלים מד, ז) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני לא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה׃

    7מאי ואומר וכי תימא האי לכדר' יוחנן בן ברוקא הוא דאתא ת"ש ובני ראובן בכור ישראל׃

    8וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן ת"ש והבכורה ליוסף׃

    9וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים כאחד הוה תא שמע ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך׃

    10א"ל רב פפא לאביי אימא דיקלא בעלמא א"ל עליך אמר קרא ״(בראשית מח״, ה) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי:

    11בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף מה ראה ובחללו יצועי אביו כתיב ״אלא מה ראה שנתנה ליוסף״׃

    12אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי א"ל ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם׃

    13אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב: ״(בראשית לז״, ב) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה׃

    14מאי קדמתה לאה ברחמים דכתיב ״(בראשית כט״, יז) ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב ״(בראשית ז״, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא א"ר אלעזר שמתנותיה ארוכות׃

    15רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן׃

    16והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מלסטם בריות קטן מה מעשיו (בראשית כה, כז) איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה׃

    17והיינו דכתיב ״(בראשית כט״, לא) וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה׃

    18ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב ״(בראשית כט״, יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה׃

    19אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה אמר לה אחיו אני ברמאות [א"ל] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא אין (שמואל ב כב, כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין׃

    20כי קא מעיילי לה ללאה סברה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב ״(בראשית כט״, כה) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא׃

    21בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר' חייא בר אבא בכללן אתה מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד אמר ליה תאומה היתה עם דינה דכתיב ״(בראשית מו״, טו) ואת דינה בתו אלא מעתה תאומה היתה עם בנימן דכתיב׃

    Tosafot

    תיומה היתה עם בנימיןובעלמא אמרינן תיומה היתה עם כל השבטים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זה שנאמר בתורה על הבכור שהוא נוטל פי שנים אין פירושו פי שנים בכל הנכסים אלא חלק אחד יתר כיצד היו שני אחים עושין שלשה חלקים ונוטל הוא שנים ונמצא זה נוטל פי שנים בכל הנכסים אבל אם יתר משנים אם היו שלשה עושין ארבעה חלקים ונוטל הוא שנים וכן היו עשרה עושין אחד עשר חלקים ונוטל שנים כלל הדברים יהיו האחים כמה שיהיו הוא נחשב כשני אחים ונמצא פי שנים האמור בתורה שביאורו פי שנים באח אחד:

    הצדיקים אסור להם לילך בדרך שיהא בו שום צד של רמאות אע"פ שאין בו גזל או גנבה או רמאות גמורה ומ"מ אם יש להם עסקים עם בני אדם הרמאים ומתיראין מהם שאם יהו הולכין עמם בתמימות תהא יד רמאותם גוברת עליהם אף הם יכולים להראות עצמם כמתירים את הרצועה מעט עד כדי שיעור שבו יהו נשמרים מהם והוא שאמר יעקב אבינו עם לבן אחיו אני ברמאות יראה גם כן שכל תנאים שאדם עושה עם כיוצא באלו אפילו נשבעו עליהם דעתם שכל שהם מתירים את הקשר יהא הקשר מותר מצד החסיד גם כן ואין כאן עוד איסור והוא שאמרו לדעתי בדרש קרוב מצדיקי מי יריב אתי כשנותן הקב"ה טובה לישראל נותן להם תשובה להשיב לאומות העולם כשהלך יואב להלחם עם ארם אמר לו לא אתה מבני יעקב שנאמר בו עם אבינו נכרתה ברית אני ואתה כיון ששמע יואב לא היה יודע מה לעשות בא אצל דוד והושיב על זה סנהדרין אמרו לו ולא הם עברו תחלה שנאמר מן ארם ינחני בלק ולא זו בלבד אלא בימי כושן רשעתים ולמה נקרא רשעתים שהרשיעו שתי רשעיות אחת בימי בלעם ואחת בימי כושן והדברים נראין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 123a

    Bava Batra 123a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 632 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    תיומה היתה עם בנימין ובעלמא אמרינן תיומה היתה עם כל השבטים:

    Tosafot on Bava Batra 123a · Sefaria

    Meiri

    זה שנאמר בתורה על הבכור שהוא נוטל פי שנים אין פירושו פי שנים בכל הנכסים אלא חלק אחד יתר כיצד היו שני אחים עושין שלשה חלקים ונוטל הוא שנים ונמצא זה נוטל פי שנים בכל הנכסים אבל אם יתר משנים אם היו שלשה עושין ארבעה חלקים ונוטל הוא שנים וכן היו עשרה עושין אחד עשר חלקים ונוטל שנים כלל הדברים יהיו האחים כמה שיהיו הוא נחשב כשני אחים ונמצא פי שנים האמור בתורה שביאורו פי שנים באח אחד:

    הצדיקים אסור להם לילך בדרך שיהא בו שום צד של רמאות אע"פ שאין בו גזל או גנבה או רמאות גמורה ומ"מ אם יש להם עסקים עם בני אדם הרמאים ומתיראין מהם שאם יהו הולכין עמם בתמימות תהא יד רמאותם גוברת עליהם אף הם יכולים להראות עצמם כמתירים את הרצועה מעט עד כדי שיעור שבו יהו נשמרים מהם והוא שאמר יעקב אבינו עם לבן אחיו אני ברמאות יראה גם כן שכל תנאים שאדם עושה עם כיוצא באלו אפילו נשבעו עליהם דעתם שכל שהם מתירים את הקשר יהא הקשר מותר מצד החסיד גם כן ואין כאן עוד איסור והוא שאמרו לדעתי בדרש קרוב מצדיקי מי יריב אתי כשנותן הקב"ה טובה לישראל נותן להם תשובה להשיב לאומות העולם כשהלך יואב להלחם עם ארם אמר לו לא אתה מבני יעקב שנאמר בו עם אבינו נכרתה ברית אני ואתה כיון ששמע יואב לא היה יודע מה לעשות בא אצל דוד והושיב על זה סנהדרין אמרו לו ולא הם עברו תחלה שנאמר מן ארם ינחני בלק ולא זו בלבד אלא בימי כושן רשעתים ולמה נקרא רשעתים שהרשיעו שתי רשעיות אחת בימי בלעם ואחת בימי כושן והדברים נראין:

    Meiri on Bava Batra 123a · Sefaria

    Maharam

    גמ' עליך אמר קרא אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי נראה הא דלא הביא התנא מקרא זה היינו משום דמהאי קרא גופיה לא הוי ידעי' פי' דלענין ברכה מיירי אלא מדכתיב בתריה ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי וכו' דלא מיירי אלא בבכורה שלקח מעשו בתפלתו ובקשתו והוא פירוש דקרא דלעיל מיניה דכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מזה ידעינן פירושו דקרא דכראובן ושמעון יהיו לי דרוצה לומר שיטול יוסף חלק כשני אחים דהיינו ראובן ושמעון ועל דרך זה צריך לפרש דברי הרשב"ם ויש לדקדק דקראי סותרים זה את זה דבקרא ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף משמע דבכורתו של ראובן נתנה ליוסף ובקרא ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ונו' משמע דבכורתו של עשו נתנה ליוסף וצריך לומר דזה וזה גרמה ומחמת שהיה ליעקב בכורתו של עשו בכללן אתה מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחת ובפרשב"ם בפרטן כשהוא מונה אותן אחד אחד למעלה בפרשה אי אתה מוצא אלא ששים ותשע וכו' ומבני לאה חסר דכתיב בכלל דידה שלשים ושלש ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים מקשין העולם למה לה להגמרא להקשות בכללן אתה מוצא שבעים וכו' היה לה להקשות בני לאה גופה שבכללן כתיב ל"ג ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב ועוד היה לו להקשות דכתיב כל הנפש הבאה ליעקב וגו' כל נפש ששים ושש ואם כן אם יוסף ובניו שהיו במצרים הוי ששים ותשע וכתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ולי נראה דאדרבה הגמרא פריך יותר בקיצור דאי הוה מקשה מבני לאה גופא דכתיב גבה בכללן ל"ג ובפרטן כשתמנה אותן אחד אחד תמצא ל"ב היה צריך למנותן אחד אחד אבל השתא פריך בפשיטות דבכללן כתיב שבעים נפש ובפרטן אינו ר"ל כשאתה מונה אותם אלא רוצה לומר הא דכתיב כל הנפש הבאה ליעקב וכו' כל נפש ששים ושש פירוש אותן שבאו למצרים ויוסף ושני בניו שהיו במצרים א"כ לא הוו כ"א ס"ט וק"ל:

    תוס' ד"ה תיומת היתה עם בנימין ובעלמא אמרי' תיומת היתה עם כל השבטים. רוצה לומר איכא מאן דאמר דסבירא ליה הכי והא דאינו מונה אותן משום דמתו קודם שבאו למצרים אבל ר' חייא בר אבא לא סבירא ליה הכי דא"כ לא הוה משני מידי וגם אבא חליפא לא הוה פריך מידי מבנימין וק"ל:

    Maharam on Bava Batra 123a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    'חַרְבִּי', זוֹ תְּפִלָּה 'קַשְׁתִּי', זוֹ בַּקָּשָׁה (בראשית מח, כב). יש להקשות מה הפרש יש בין תפלה לבקשה ולמה לתפילה מכנה בשם חרב ובקשה בשם קשת? ונראה לי בס"ד תפלה קאי על דברים שמתפלל האדם לצורך גבוה שהוא תיקון העולמות וכל תפלה שהוא צורך תיקון העולמות צריך שיהיה בה סדרים כנגד אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] כאשר עשו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שחרית שתקנו קרבנות וזמירות ויוצר ועמידה כנגד ארבעה עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי־ה ברוך הוא הרמוז בחרב כמו שאמרו בזוהר הקדוש יו"ד רישא דחרבא ואות וא"ו גופא דחרבא ושני ההי"ן תרין פנים של חרב מכאן ומכאן ולכן כתיב חרב לה' כנודע ולכן תפלה שהיא לצורך תיקון ארבעה עולמות אבי"ע שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי־ה הרמוז בחרב כינה אותה בשם חרב. אך בקשה היא שאלת צרכיו של אדם שהם צורך עולם הזה דימה אותה לקשת שהוא חצי עיגול כן עולם הזה נבראת באות ה' שהיא חצי אות יוד שנבראת בה עולם הבא כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק בְּיָ־הּ הֳ' צוּר עוֹלָמִים (ישעיה כו, ד). ובזה פרשתי בס"ד מאמר התנא (משנה אבות א, ג) אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס דהיינו שכר בעולם הזה שהוא פרס שנברא בחצי אות שנברא בו עולם הבא ולכן בקשה שהיא לצורך חיי עולם הזה מכנה אותה בשם קשת שהוא חצי העיגול והצדיק עושה חיל כלומר מלאכים גם מן הדבורים אשר יבקש בסוג בקשה שהיא לצורך עולם הזה יען כי בצרכי עולם הזה גם כן כונתו לשם שמים ולכן אמר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בחיל אשר עשיתי בְּחַרְבִּי זו תפלה וּבְקַשְׁתִּי זו בקשה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד מה בין תפלה לבקשה ולמה זו קוראה בשם חרב וזו בשם קשת על פי מה שכתב מהרי"א [הרב יצחק אברבנאל] ז"ל על לשון 'שאלה' ולשון 'בקשה' כי גדר השאלה הוא חפץ השואל מה שמפרש בשפתיו ואף אם לא יהיה החפץ ההוא תכלית מבוקשו רק הוא שעל ידו ישיג מבוקשו אבל הבקשה היא תכלית המכוון המושג מן השאלה דהיינו יש שואל אלף זהובים כדי לקנות חצר אחד בהם הנה האלף זהובים הם השאלה שלו אבל אין זה תכלית מבוקשו כי הוא אינו רוצה את האלף זהובים בעצם אלא רק החצר אבל הבקשה היא התכלית המכוון שהוא החצר ואם אחר ששאל האלף זהובים נתנו לו החצר הנה בזה הושלמה בקשתו כי זה הוא תכלית כונתו בשאלתו את האלף זהובים עד כאן דבריו לכן יש לומר תפלה נקראת השאלה מה ששאל האלף זהובים והבקשה היא התכלית של כונתו בתפלה ההיא. והנה ידוע שהצדיק כל שאלותיו בתפילתו התכלית שלהם שהוא הכונה שלו הכל הוא בעבור עבודת הבורא יתברך שהאדם מתפלל על צרכי עולם הזה כדי לקנות בזה צרכי עולם הבא ולעשותם וידוע כי חרב הורג מקרוב וקשת הורג מרחוק והאדם יש לו שני מיני אוייבים האחד הם בני אדם התחתונים בארץ שהם קרובים אצלו והשניה הקליפות שהם רחוקים ממנו ומגוף דברי התפלה נעשה כוחות רוחניים שדומין לחרב שהורג מקרוב כן באלו הכוחות הורג וממית את אוייבים שהם בני אדם התחתונים שהם קרובים אצלו ומן הכונה של התפלה שהיא התכלית הנקראת בשם בקשה נעשה כוחות רוחניים שדומין לקשת שהורג מרחוק כן הם יהרגו אוייבים שהם הקליפות שהם רחוקים ממנו. לכך אמר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי זו תפלה שהרגתי בכוחות הנבראים ממנה את אוייבים התחתונים וּבְקַשְׁתִּי זו בקשה שהיא כונה של התכלית שבראתי ממנה כוחות רוחניים להרוג בהם אוייבים העליונים שהם רחוקים.

    לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבַעַל בַּיִת שֶׁגִּדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, לְיָמִים הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ יָתוֹם, וְאָמַר: אַהֲנֵיהוּ לְבַעַל הַבַּיִת מִנְּכָסַי. קשה איך יצוייר זה בנמשל איך העשיר יעקב בעת פטירתו והלא הברכות היו מסורים בידו מקדם קדמתה? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל הטעם דחי יעקב אבינו ע"ה קמ"ז שנים כנגד ז' פעמים אהי־ה [21×7=147] שהם שבעה קצוות דבינה עילאה ולכן מספר שמו היה שבעה הויו־ת ושנות חייו היו שבעה פעמים אהי־ה עד כאן דבריו עיין שם. וידוע כי העושר נמשך מן הבינה שהוא סוד שם אהי־ה ונמצא יעקב בעת פטירתו שנשלמו לו קמ"ז שנים נשלמו אצלו כוחות שבעה קצוות דבינה שהם שבעה שמות אהי־ה ואז אותה שעה נקרא עשיר שלם כי העושר נמשך מן הבינה לזה אמר לְיָמִים הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ יָתוֹם ודו"ק.

    קָטָן מַה מַּעֲשָׂיו? "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהֲלִים", הָיְתָה בּוֹכָה עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ (בראשית כט, יז). קשה למה היתה בוכה אחר שידעה מעשיו של קטן והלא היא היתה יודעת שהיא חלקו של גדול וכיון דאמרו לה מעשיו רעים, היה לה לבכות! ומה לה לשאול על הקטן מעיקרא? ואדרבא אחר שאמר לו שהקטן טוב וצדיק, היה לה לשמוח על אחותה שלא נפלה בחלק מי שאינו טוב דודאי היא אין לה קנאה ח"ו ושמחה בטובת אחותה אף על פי שיודעת שגורלה קשה ומר! ונראה לי בס"ד על דרך מה שאמר הכתוב במשלי (משלי יד, א) חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ, שיש אדם רע נושא אשה צדקת ומחזרתו בתשובה ויהיה טוב ויש להפך וכאשר כתב בספר חסידים מעשה על כך ועל כך. ולכן כשאמרו לה על הגדול שהוא רע אף על פי שידעה שהוא שלה לא בכתה כי בטחה בעצמה כיון שהיא צדקת תחזרנו למוטב ותעשהו טוב אך בקשה לשאל על אחיו הקטן מה מעשיו לידע אם הוא חכם וצדיק הרבה אז אין לה תקוה זו שהיא תחזרנו לגדול למוטב כי מאחר שאחיו צדיק גמור וחכם גדול וגדל עמו בבית ועם כל זה לא היה יכול לעשותו טוב איך יתכן אני אוכל להפך לבבו מרע לטוב אחר שנשתרש ברע אבל אם לא יגידו לה שהקטן הוא טוב מאד תהיה תקותה חזקה שאף על פי שהגדול רע תעשהו טוב אחר שתנשא לו. ולכן אחר שאמרו לה על הקטן שהוא תם בצדקות ויושב אהלים שהוא חכם גדול אז בכתה כי אבדה תקותה באומרה זה הגדול הוא רע ומר וקשה מאד ודאי לא אוכל להפך לבבו מרע לטוב כי אחיו החכם והצדיק אשר גדל עמו מקודם שנשתרש ברע לא יכול לתקנו ואיך אני אוכל לתקנו אחר שנשתרש ונתגדל ברע? ועל כן בכתה. והא דלאה היתה יושבת בפרשת דרכים ושואלת ודאי לא היתה שואלת מן אנשים אלא מן הנשים כי צנועה היתה ורחל לא היתה שואלת כי היתה עוסקת במרעה הצאן אשר לאביה כי רועה היא וכמפורש בכתוב.

    שֶׁמַּתְּנוֹתֶיהָ אֲרֻכּוֹת (בראשית כט, יז) נראה לי דריש עינים לשון חשיבות ושדי א' שהוא מספר אחד על רַכּוֹת כי כל תיבה יש לה כולל שהוא אחד הרי אֲרֻכּוֹת. ועוד נמי שדי אות ה' ד'לֵאָ ה ' על תיבת עֵינֵי ויהיה עֵינֶיהָ ועם צירוף אותיות לא ד' לֵאָ ה' הרי כאן עֵינֶיהָ לֹא רַכּוֹת וגם יש כאן עֵינֶיהָ אֲרֻכּוֹת.

    שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂי עֵשָׂו בְּעֵינֶיהָ, מִיָּד "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל, כב). נראה לי בס"ד אותיות רַחְמָהּ כאשר יתמלאו זו היא פתיחתן שהאדם פותח האות כאשר יקראנו במילואו ועל כן אותיות רַחְמָהּ במלואם כזה רי" ש חי" ת מ" ם ה" א סוף המלוי שהוא פתיחתן הוא 'ש' אֱמֶת' ואות ש' רמוז בה שלשה כתרים כי יש בה שלשה יודי"ן בראש וכל יו"ד [20] במלואה עשרים ואותיות עשרים [620] הם כתר [620] כנזכר בספרי המקובלים ז"ל ונשאר אותיות אֱמֶת שהם רומזים לכהונה ולויה ומלכות כנודע. ולזה אמר מִיָּד וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ שזיכה אותה בשלשה כתרים אלו שיהיו בזרעה.

    מָסַר לָהּ סִימָנִין כתב הגאון חיד"א ז"ל במדבר קדמות בשם חסד לאברהם ז"ל דהסימנים היו כך שתיגע בבהן רגלו הימנית ובהן ידו הימנית ותנוך אזנו הימנית עיין שם. ונראה לי בס"ד בבהן רגלו הימנית רמז שממנה יצאו ישראל שהם רמוזים בגודל כמו שכתבתי במקום אחר, ובבהן רגל ימנית רמז שיצאו ממנה ישראל שנקראים אדם שאותיות 'אדם' הם למעלה מן אותיות 'בהן' ובתנוך אוזן ימנית רמז שקבלו תורה שבעל פה המתייחסת לאוזן שהיא מצויה אצלם דוקא מה שאין כן תורה שבכתב העתיקו אותה האומות אצלם. והנה ג' סימנים אלו הם כשלשה איברים שהם י ד א וזן ר גל דראשי תיבות שלהם 'יאר' והוא לסימן טוב.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּיוֹמָה הָיְתָה עִם בִּנְיָמִין? דִּכְתִיב "אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמוֹ"? (בראשית מג, כט). הנה בספר דקדוקי סופרים מביא נוסחת התלמוד כתב יד דכתיב 'וְאֶת בִּנְיָמִין' וכתב דקאי על סימן מ"ב פסוק ד' דכתיב וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו (בראשית מב, ד) עיין שם. ונראה לי דנוסח זה של תלמוד כתב יד לא קאי על פסוק זה שזכר בעל ההגה"ה הנזכר אלא תלמודא קאי על פסוק וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ (בראשית מב, לו) דאיך סלקא דעתך שישלח את תאומתו של בנימין גם כן עם ההולכים להביא דגן ממצרים שהוצרך הכתוב להודיענו שלא שלחה יעקב אבינו ע"ה? אך קאי על פסוק 'וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ' שאמר להם אֶת לרבות תאומתו דכונתו לומר אם אתם לוקחים את בנימין גם את תאומתו אתם לוקחים ממנו כי איך אוכל לראות את תאומתו לפני והוא איננו לפני ומוכרח שאגרש ואוציא אותה גם היא מלפני.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 123a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 123, Amud Aleph, about 632 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “חלקו עם אחד, וחלקו עם חמשה; מה…”

    2. Segment 226 words

      Opens “או כלך לדרך זו חלקו עם אחד,…”

    3. Segment 323 words

      Opens “ת"ל (דברים כא, טז) והיה ביום הנחילו…”

    4. Segment 439 words

      Opens “ואומר (דברי הימים א ה, א) ובני…”

    5. Segment 520 words

      Opens “נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות מה…”

    6. Segment 641 words

      Opens “ואומר (בראשית מח, כב) ואני נתתי לך…”

      Named: רבי ובקשתי, רבי לא, רבי זו.

    7. Segment 716 words

      Opens “מאי ואומר וכי תימא האי לכדר' יוחנן…”

    8. Segment 89 words

      Opens “וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן ת"ש…”

    9. Segment 918 words

      Opens “וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “א"ל רב פפא לאביי אימא דיקלא בעלמא…”

      Named: רב פפא, אביי.

    11. Segment 1127 words

      Opens “בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    12. Segment 1232 words

      Opens “אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר…”

    14. Segment 1444 words

      Opens “מאי קדמתה לאה ברחמים דכתיב (בראשית כט,…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי…”

      Named: רב אמר.

    16. Segment 1630 words

      Opens “והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “והיינו דכתיב (בראשית כט, לא) וירא ה'…”

    18. Segment 1840 words

      Opens “ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב (בראשית…”

      Named: אבא.

    19. Segment 1941 words

      Opens “אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית…”

      Named: שמואל.

    20. Segment 2043 words

      Opens “כי קא מעיילי לה ללאה סברה השתא…”

    21. Segment 2139 words

      Opens “בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר' חייא…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 123a · Segment 11 — “…ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 123a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026