Talmud Builders

    Bava Batra 123b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 123b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And he lifted up his eyes, and saw et Benjamin his brother, his mother’s son” (Genesis 43:29), which would render the count of seventy incorrect. Rabbi Ḥiyya bar Abba said: There was a goodly pearl [ margalit ] in my hand, and you are trying to have me lose it. He continued: So said Rabbi Ḥama bar Ḥanina: This missing seventieth person is Jochebed, whose conception was on the journey, as the family of Jacob descended to Egypt, and she was born within the walls, i.e., in Egypt, as it is stated: “And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt” (Numbers 26:59). Her birth was in Egypt, but her conception was not in Egypt. Accordingly, the family had seventy persons upon arrival, but she could not have been listed as descending to Egypt.

    2§ Rabbi Ḥelbo asked Rabbi Shmuel bar Naḥmani: It is written: “And it came to pass, when Rachel gave birth to Joseph, that Jacob said to Laban: Send me away, that I may go to my own place, and to my country” (Genesis 30:25). What was different when Joseph was born, that Jacob decided only then to return home? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said to him: Jacob our patriarch saw prophetically that the descendants of Esau will be delivered only to the hand of the descendants of Joseph, as it is stated: “And the house of Jacob shall be a fire, and the house of Joseph a flame, and the house of Esau for straw, and they shall kindle in them, and devour them” (Obadiah 1:18). Jacob had left Eretz Yisrael to escape Esau, but he now felt confident that he could return without endangering his family.

    3Rabbi Ḥelbo raised an objection to Rabbi Shmuel bar Naḥmani: Concering a battle between the Jewish people and the nation of Amalek, who descend from Esau, the verse states: “And David smote them from the twilight even to the evening of the next day” (I Samuel 30:17). David was from the tribe of Judah, yet he was able to defeat the descendants of Esau. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said to him: Whoever read and taught Prophets to you did not read and teach Writings to you, as it is written: “As he went to Ziklag, there fell to him of Manasseh, Adnah, and Jozabad, and Jediael, and Michael, and Jozabad, and Elihu, and Zillethai, captains of thousands that were of Manasseh, and they helped David against the troop” (I Chronicles 12:21–2). The verse in Writings teaches that David’s campaign against Esau was led by Joseph’s descendants, from the family of Manasseh.

    4Rav Yosef raises an objection: Another verse indicates that the descendants of Simeon also have the ability to defeat the descendants of Esau: “And some of them, even of the sons of Simeon, five hundred men, went to Mount Seir, having for their captains Pelatiah, and Ne’ariah, and Rephaiah, and Uzziel, the sons of Ishi. And they struck the remnant of the Amalekites that escaped, and dwelled there until this day” (I Chronicles 4:42–43). Rabba bar Sheila said in response: Ishi came from the children of Manasseh, as it is written: And the sons of Manasseh: Hepher and Ishi.

    5§ The Sages taught ( Tosefta 7:4–5): The firstborn priest takes a double portion of the foreleg, and of the jaw, and of the maw, which are given to a priest from all slaughtered non-sacred cattle, sheep, and goats (see Deuteronomy 18:3). And a firstborn, whether he is a priest or non-priest, takes a double portion of his father’s sacrificial animals and of the enhancement of the property that occurred after the death of their father.

    6The baraita continues: How so? To what type of enhancement is this referring? If their father left them a cow that was leased or rented in the possession of others, or if it was grazing in the meadow, and it gave birth, then the firstborn takes a double portion of the rental income or of the calf. But if the inheritors built homes or planted vineyards after their father’s death, thereby enhancing the property, the firstborn does not take a double portion. This is not considered enhancement of the father’s property, but profit due to their actions.

    7The Gemara analyzes the baraita : Concerning this right to collect a double portion of the foreleg, and the jaw, and the maw, what are the circumstances? If they came into the possession of their father, then it is obvious that the firstborn collects a double portion. And if they did not come into the possession of their father, then these items are merely property due to their father, and the firstborn does not take a double portion of property due to the deceased as he does the property his father possessed.

    8The Gemara answers: Here, we are dealing with associates of the priesthood, i.e., people who have an arrangement with a specific priest to give him their priestly gifts. And it was a case where the animal was slaughtered while the father was alive, and the tanna of this baraita holds: Priestly gifts that were not yet separated are considered as though they have already been separated. Therefore, even though the gifts were not yet given, they were considered in the possession of the priest before his death.

    9The Gemara continues to analyze the baraita : Why does the firstborn take a double portion of the father’s sacrificial animals? Isn’t it so that once the father consecrates them, they belong to Heaven and are not his?

    10The Gemara answers: This is stated with regard to a case of offerings of lesser sanctity, such as peace offerings, and in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: These sacrificial animals are considered the property of their owners, as opposed to property of Heaven. As it is taught in a baraita that concerning one who steals another’s property and takes a false oath denying he has done so, incurring the obligation to bring a guilt-offering, the verse states: “And commits a trespass against the Lord, and deals falsely with his neighbor” (Leviticus 5:21). The verse serves to include offerings of lesser sanctity, which are the property of their owners; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Consequently, the firstborn collects a double portion of these as well.

    11The baraita states: If their father left them a cow that was leased or rented in the possession of others, or if it was grazing in the meadow, and it gave birth, then the firstborn takes a double portion of the rental income or calf. The Gemara asks: Now that in a case where the cow was leased or rented to others, where the animals are not in their owner’s possession, you say that the firstborn takes a double portion, in a case where it was grazing in the meadow, is it necessary for the baraita to state that he receives a double portion?

    12The Gemara answers that this is what the baraita teaches us: It teaches that a case where the animal was leased or rented is similar to a case where it was grazing in the meadow, in that just as in a case where it was grazing in the meadow, the enhancement came by itself and the brothers did not lose money for its sustenance,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 123 עמוד ב

    1(בראשית מג, כט) ״ואת בנימין אחיו בן אמו״?! אמר: מרגלית טובה היתה בידי, ואתה מבקש לאבדה ממני; הכי אמר ר' חמא בר חנינא: זו יוכבד שהורתה בדרך, ולידתה בין החומות; שנאמר: ״(במדבר כו״, נט) ״אשר ילדה אותה ללוי במצרים״ לידתה במצרים, ואין הורתה במצרים.

    2בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני, כתיב: ״(בראשית ל״, כה) ״ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'״ מאי שנא כי אתיליד יוסף? אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר: ״(עובדיה א״, יח) ״והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש וגו'״.

    3איתיביה: (שמואל א ל, יז) ״ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם״! אמר ליה: דאקריך נביאי לא אקריך כתובי; דכתיב: ״(דברי הימים א יב״, כא) בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה עדנה ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה׃

    4מתיב רב יוסף (דברי הימים א ד, מב) ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה אמר רבה בר שילא ישעי מבני מנשה אתי, דכתיב ״(דברי הימים א ה״, כד) ובני מנשה חפר וישעי׃

    Baraita

    5תנו רבנן הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן׃

    6כיצד הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שנים׃

    7האי הזרוע והלחיים והקיבה היכי דמי אי דאתי לידי אבוהון פשיטא ואי דלא אתי לידי אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק׃

    8הכא במכירי כהונה עסקינן ודאשתחיט בחיי דאבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו׃

    9מוקדשין לאו דידיה נינהו׃

    10בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הוא דתניא (ויקרא ה, כא) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים דברי רבי יוסי הגלילי׃

    11הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בה פי שנים השתא מוחכרת ומושכרת דלאו ברשותא דמרה דידהו קיימא אמרת שקיל רועה באפר מיבעיא׃

    12הא קא משמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה רועה באפר שבחא דממילא קא אתי ולא קא חסרי בה מזונא;׃

    Tosafot

    היתה מוחכרת או מושכרת ביד אחרים בכור נוטל פי שניםלקמן מוקי לה כרבי דלרבנן אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן אע"ג דבכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד או בהמה טמאה עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים ה"נ אי אמר הבכור או תחלקו או אטול פי שנים בשבח הרשות בידו והא דלא נקט חכרוה ושכרוה היתומין משום דהשתא אשמעינן חידוש טפי דאע"ג שהיתה חכורה ושכורה בחיי האב לא חשבינן להפרה ראוי ויטול פי שנים:

    הכא במכירי כהונה (ולויה) עסקינןבכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפרק כל הגט (גיטין דף ל.) המלוה מעות את הכהן והלוי והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברי' בעלמא ואע"פ שאם רצה יכול לחזור בו מכל מקום כל כמה דלא הדר הוי כמוחזק ודוקא דאשתחיט בחיי אבוהון הא לאו הכי לא כיון דמת מי יזכה:

    וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמותימה דבסמוך מוקי לה כרבי ובסוף פ"ב דקידושין (דף נח.) אית ליה דלאו כמי שהורמו דמי וי"ל דתנא דהכא לא סבר ליה כרבי אלא בהא דבכור שקיל פי שנים בשבח אי נמי דוקא במתנות דתרומת מעשר אית ליה לרבי דלאו כמי שהורמו דמי אבל מתנות דהכא דזרוע ולחיים שהן ניכרות אית ליה כמי שהורמו דמיין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גירסת הספריםאי דלא אתי לידא דאבוהון ראוי הוא. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל העביר עליה קולמוס, דלא מיקרי ראוי אלא במה שבא עליהם לאחר מיתת אביהן מכח אביהם, ואלו לא נטלו כלום במתנות אלו מחמת אביהם אלא מחמת עצמם ונכסים של עצמם הם. וגירסת הרב ז"ל: אי דלא אתי לידא דאבוהון אמאי, כלומר, נכסי עצמן הן. וגירסתו מחוורת. ומכל מקום יש לי ליישב גירסת הספרים, דאפילו המקשה היה מרגיש בתירוץ הבא בגמרא, דהיינו במכרי כהונה, שכן דרך התלמוד בכמה מקומות שהמקשה מרגיש קצת בתירוצין ומכניסן ברמז בתוך דבריו, והכי פירושו, אי דלא אתיא לידא דאבוהון ואפילו במכרי כהונה וזה נותן להם מחמת הכרת אביהן, מכל מקום כל שלא הורמו ראוי הוא. ופריק במכרי כהונה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. כנ"ל לישבה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 123b

    Bava Batra 123b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 356 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    היתה מוחכרת או מושכרת ביד אחרים בכור נוטל פי שנים לקמן מוקי לה כרבי דלרבנן אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן אע"ג דבכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד או בהמה טמאה עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים ה"נ אי אמר הבכור או תחלקו או אטול פי שנים בשבח הרשות בידו והא דלא נקט חכרוה ושכרוה היתומין משום דהשתא אשמעינן חידוש טפי דאע"ג שהיתה חכורה ושכורה בחיי האב לא חשבינן להפרה ראוי ויטול פי שנים:

    הכא במכירי כהונה (ולויה) עסקינן בכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפרק כל הגט (גיטין דף ל.) המלוה מעות את הכהן והלוי והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברי' בעלמא ואע"פ שאם רצה יכול לחזור בו מכל מקום כל כמה דלא הדר הוי כמוחזק ודוקא דאשתחיט בחיי אבוהון הא לאו הכי לא כיון דמת מי יזכה:

    וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו תימה דבסמוך מוקי לה כרבי ובסוף פ"ב דקידושין (דף נח.) אית ליה דלאו כמי שהורמו דמי וי"ל דתנא דהכא לא סבר ליה כרבי אלא בהא דבכור שקיל פי שנים בשבח אי נמי דוקא במתנות דתרומת מעשר אית ליה לרבי דלאו כמי שהורמו דמי אבל מתנות דהכא דזרוע ולחיים שהן ניכרות אית ליה כמי שהורמו דמיין:

    Tosafot on Bava Batra 123b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גירסת הספרים אי דלא אתי לידא דאבוהון ראוי הוא. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל העביר עליה קולמוס, דלא מיקרי ראוי אלא במה שבא עליהם לאחר מיתת אביהן מכח אביהם, ואלו לא נטלו כלום במתנות אלו מחמת אביהם אלא מחמת עצמם ונכסים של עצמם הם. וגירסת הרב ז"ל: אי דלא אתי לידא דאבוהון אמאי, כלומר, נכסי עצמן הן. וגירסתו מחוורת. ומכל מקום יש לי ליישב גירסת הספרים, דאפילו המקשה היה מרגיש בתירוץ הבא בגמרא, דהיינו במכרי כהונה, שכן דרך התלמוד בכמה מקומות שהמקשה מרגיש קצת בתירוצין ומכניסן ברמז בתוך דבריו, והכי פירושו, אי דלא אתיא לידא דאבוהון ואפילו במכרי כהונה וזה נותן להם מחמת הכרת אביהן, מכל מקום כל שלא הורמו ראוי הוא. ופריק במכרי כהונה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. כנ"ל לישבה.

    Rashba on Bava Batra 123b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    הבכור נוטל פי שנים בזרוע לחיים וקיבה וכיצד הוא דבר זה אם באו ליד האב אין זה צריך לומר שהרי הם כשאר ממונו ואם שנתנו להם מה ענין בכורה בכאן הרי מתנה של אחים הם אלא אין מקום לענין זה אלא במכרי כהנה שהנותן מוחזק ליתן מתנותיו לכהן זה ולבני ביתו ואינו משנה ליתנם לכהן אחר ושנשחטה הבהמה בחיי האב ומאחר שנשחטה הרי הוא כמי שבאו המתנות ליד האב שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והרי הוא כפקדון אצל בעל הבהמה והאב נעשה כמוחזק בהם ואע"פ שבסוף פרק האיש מקדש אמרו לאו כמי שהורמו דמיין דרך דחיה נאמר שלא להעמיד דעת האומר טובת הנאה אינה ממון במחלקת תנאים וכבר העמדנו שם משנת המקדש בתרומות ומעשרות בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן ולדעת מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ועוד פירשו קצת מפרשים שאף לדעת האומר בתרומות ומעשרות לאו כמי שהורמו דמיין דוקא בתרומות ומעשרות שהמתנות מעורבות עם החולין ואין מקומן ניכר אבל מתנות שעומדות מיוחדות לעצמן ואין מעורבות עם החלין כל כך שלא יהא מקומן ניכר ודאי כמי שהורמו דמיין ואע"פ שאם רצה זה היה נותנן לאחר מ"מ שארית ישראל לא יעשו עולה ויש מפרשים אותה במזכה להם זכוי גמור ואין צרך בכך ובמסכת גיטין אמרו ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומה ומעשר על מה שבידו ואין חוששין שמא יחזור ונמצא אוכל טבלים למפרע:

    קדשים קלים שהיו ביד האב כגון שלמים הבכור נוטל בהם פי שנים ויראה כן בבכור אע"פ שקדשתו מרחם הואיל והוא בכלל הנזקים ובדין שבועת הפקדון כמו שביארנו בראשון של קמא בד"א מחיים אבל כל שנשחט ונזרק דמו יצא מכלל ממונו ואע"פ שהבשר נאכל לבעלים משלחן גבוה הוא זוכה:

    השבח ששבחו נכסים אחר מיתת האב קודם חלוקה אם היתומים השביחוהו מחמת הוצאה או עמל ידיהם כגון שבנו בתים או נטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים באותו שבח אבל אם שבחו הנכסים מאליהן אם הוא שבח שנשתנה בו הגוף כגון כרמל שנעשה שבולת או כפניות שנעשו תמרים שנשתנה הגוף מכל וכל אינו נוטל בה פי שנים אבל אם לא נשתנה הגוף כגון נטיעות שגדלו ונתעבו או הקרקע שהיה נמוך והמים מתקבצין בה ומפסידין את זריעתה ועכשו העלתה שירטון ר"ל גבשושית של עפר עד שהיא ראויה לזריעה הואיל ולא נשתנה הגוף הרי זה נוטל בה פי שנים הניח להם אביהם פרה מוחכרת ביד אחר ר"ל לחרוש בה זמן ידוע וליתן לו מחרישתה סך ידוע בפירות או מושכרת על דרך זה אלא שהשכירות במעות או שהיתה רועה באפר במקום רחוק ועדין לא באה לרשות היתומים וילדה אין הבכור נוטל בה פי שנים אע"פ שנתעברה בחיי אביהם שאלו נתעברה אח"כ לא הוצרך להשמיענו כן שהרי דבר המתחדש ליתומים הוא כפירות שיצאו מן הדקל אחר מיתת האב שזהו שבח הבא בשנוי הגוף אבל השביחה בגופה בשומן ובעובי הבכור נוטל בה פי שנים אחר שאין האחים נותנין לה מזונות אלא השוכר או החוכר או שרועה באפר ונזונית מאליה וגדולי המחברים כתבו שאף בילדה נוטל בה פי שנים והוא תמה שהרי לא נאמר כן אלא לדעת ר' שאין הלכה כמותו ומה בין זו לכרמל שנעשה שבולת ולדעתנו אין גורסין בפרה זו והשביחה שכל שהשביחה מחמת עצמה ובלא נתינתם מזונות נוטל אלא שאנו גורסין דילדה לבד ולהרבה מפרשים ראיתי שבאים בשבח זה מטעם ראוי מכל וכל ולא יראה כן שהשבח והראוי כמו שביארנו שני ענינים הם ואין השבח ראוי כי כך אחר שגוף הנכסים מוחזק אלא שהם דומים זה לזה:

    כל מה שדברנו בשמועה זו לא דברנו אלא בגוף הפרה ובולדה אבל בדמי השכירות והחכירות לא דברנו וראינו הרבה מפרשים מתבלבלים בענין זה כמו שרמזנו בפרק ראשון בשמועת גוד או איגוד ומה שיראה מתוך דברי המפרשים הוא לפסוק שאין שכירות משתלמת אלא בסוף הן שכירות בתים שדות וכרמים הן שכירות מטלטלין ואם אין לאותה שכירות זמן ידוע אינו משתלם עד שישלים מה ששכרו בעבורו הילכך בשכירות פרה כל שלא הגיע הזמן או השלמת מה שנשכר בעבורו אם אין שם זמן הרי זה ראוי ואם הגיע הזמן או נשלם הדבר שבשבילו נשכר הרי זה מוחזק ודוקא לענין בעל באשתו או לעני הנודר שמסדרין לו לפי השג ידו שאין מחייבין על השכירות לדונו עליו כעשיר אלא בדרך זה אבל לענין בכורה הואיל ומתנה קרייה רחמנא דכתוב לתת לו ראוי הוא ודינו כמלוה עד שיגיע ליד המוריש וכן הדין ביבם ודוקא במה שהושכר בחיי האב אבל מה שמשכירים הם עצמם הואיל וזכה בגוף זכה בשכירותו ואע"פ שבשמועת גוד או איגוד כתבנו הפך הדברים דוקא בעבד ובהמה טמאה שאין הגוף ראוי ליחלק ומעתה לא זכה בגוף אבל פרה שראויה לישחט ולחלק לא הא בשכירות שהשכיר אביו אינו נוטל ואפילו הגיע זמן בחיי אביו הואיל ולא בא לידו שאין זה יתר ממלוה זו היא שטתנו והוא עקר מה שנראה לברור בה לפי דעתי:

    ויש אומרים שאף גוף הפרה המוחכרת או המושכרת אין נוטל בה פי שנים דלא עדיפא ממלוה ולא יראה כן ששכירות וחכירות כעין פקדון הוא ומ"מ אף לדעת זה קרקע שהיה מושכר או מוחכר ביד אחרים בכור נוטל בה פי שנים שהקרקע בחזקת בעליה עומדת ואין חכירות או שכירות מוציאם מחזקתו וכמו שאמרו בענין קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל כל שכן קרקע המוחכר או מושכר אבל לענין השכירות אם הגיע זמן השכירות אינו טפל עוד לקרקע והרי הוא מלוה אבל אם לא הגיע זמנו יש לפקפק שמא הואיל ואין שכירות משתלמת אלא בסוף הרי הוא כמי שלא נתחייב השכירות לאב ונגרר הוא אחר קרקע ונוטל בו פי שנים אף לפי חשבון מה שדרו בה בחיי האב או שמא נאמר שמה שדרו בה בחיי האב כגון שהשכירו לשנה ומת בחצי שנה שכירות חצי שנה שעברה מיהא נקרא מלוה שלא ליגרר אחר הקרקע אע"פ שלא הגיע זמן תביעתו ולא גרע מראוי ומה שהביא קצת חכמים להסתפק בדבר זה הוא ממה שאמרו במסכת כתובות בענין עשור נכסי כי הוינן בי רב כהנא הוה מגבינן מעמלא דבתי ושאלו בה חכמי התוספות אם הושכרו בחיי האב וכבר הושלמה השכירות קודם שמת הרי מלוה היא ומטלטלין הם ואין עשור נכסי נגבה אלא מן הקרקע ואם השכירוהו הם לאחר מיתת האב פשיטא והרי אין זה אלא כפירות קרקע ומשום ראוי ליכא שעשור נכסי נגבה אף מן הראוי הואיל ולא מנאוהו בבכורות עם אותם שכתבנו שאין נוטלין בראוי ותירצו בה שהשכיר האב ולא הושלם זמן השכירות כגון שמת בחצי שנה ואמר שאף משכירות חצי שנה שעברה מגבין לעשור נכסי שאין זה מלוה הואיל ואין שכירות משתלמת אלא בסוף והרי לדעת זה ששכירות זמן שעבר נגרר אחר הקרקע ושמא אף לענין בכור כן ובזה יפה כח שכירות שלא הגיע זמנו מאותו שהגיע זמנו אלא שאפשר לפרש שם על שכירות חצי שנה שאחר מיתה ושמא תאמר פשיטא שמא הייתי סבור הואיל והאב השכיר את הבתים והשוכר נכנס לו בעל חוב הרי שכירות כל השנה מלוה הואיל ואין ביד היורשים להוציאו בא והשמיענו שמשכירות שאחר מיתת האב מיהא מגבין ושמא דוקא לענין עשור נכסי אבל לענין בכור אינו נוטל אף בשכירות שאחר מיתה ואף לאחר חלוקה כל הזמן שאינו יכול להוציאו שאינו דר אלא מכח אביו אבל מה שישכירו הם אחר מיתת האב ודאי נוטל ואף קודם חלוקה ואף במה שיש בו דין חלוקה הואיל ויכול לומר גוד או איגוד ואף בעבד ובהמה טמאה יש דנין בה כן אחר שיכול לומר גוד או איגוד:

    דברים אלו שבשכירות אם ראוי אם מוחזק הרבה נתבלבלו המפרשים בענינה כמו שכתבנו וגדולי הפוסקים נראה מדבריהם בפרק אלמנה ניזונת ששכירות בתים הוא מוחזק וכן יש מי שכתב שיש לחלק בין שכירות בתים לשכירות עבד ובהמה טמאה ששני אלו הואיל ובני תמותה הם ראוי לקרות שכירות שלהם ראוי אבל הקרקע הואיל ומוחזק ועומד הוא שכירות היוצא ממנו מוחזק:

    גדולי המחברים כתבו שאם היתה לו ספינה בים ראוי הוא ואין הבכור נוטל בה פי שנים ואף גדולי המגיהים נראה שהודו להם בה ולא יראה לי כן ואדרבה יראה ההפך ממסכת ערכין פרק השג יד והוא שאמרו שם מת אביו והניח לו ספינתו בים ובאה לו ברבואות פי' בעושר גדול ובהרבה מיני סחורות אעפ"כ אין דנין אותו בשבילם כעשיר שאינו מוחזק בה עדין ושאלו בגמ' הא ודאי עשיר הוא כלומר שהרי ברשותו קם ותירצה כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים ואין לו בגוף הסחורה כלום והקשה והא איכא שכרה ומ"מ עשיר הוא מפני השכר ומתרץ אינה לשכירות אלא בסוף והרי אינו עדין ברשותו והקשה תיפוק לי משום ספינה גופה כלומר שהספינה מיהא שלו ותירץ הא מני ר' אליעזר היא דאמר אם היה אכר נותן לו צמדו חמר נותן לו חמורו והוא הדין שמניחין לספן את ספינתו ואין להקדש בה כלום הא מ"מ לרבנן שאין מסדרין לו אלא כלי אומנותו הרי הוא עשיר מצד הספינה אלמא שהספינה בים כמוחזקת היא ושמא יש להם פירוש אחר בסוגיא זו ומ"מ אין הדברים נראין:

    זה שכתבנו שאין שכירות אלא בסוף כבר כתבנו שלא סוף דבר בשכירות לזמן אלא אף בשאין לו זמן כענין ספינה שאין לה זמן ידוע מ"מ צריך לברר שגדולי הפוסקים פסקו ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף בקדושין פרק האומר וכן פסקו גדולי המחברים ובכאן החלטנו המאמר לפסוק שאינה משתלמת אלא בסוף וכן בפרק איזהו נשך ומ"מ חכמי התוספות תרצו שיש דברים שישנה מתחלה ועד סוף כגון בקדושין לענין שהיא מלוה ולענין מה שאמרו בראשון של ע"ז שאם בנה שכרו מותר אבל מ"מ אין יכול להכריחו לפרוע אלא בסוף ובענין זה הוא נקרא ראוי:

    Meiri on Bava Batra 123b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    גמ' האי זרוע ולחיים היכי דמי אי דאתי לידי' פשיטא וכו' יש מקשין למה לה להגמרא לאוקמיה במכירי כהונה וכו' לוקמא כגון דאתי לידיה בטבלייהו עד שלא הורמו דהשתא לא קשה פשיטא דאשמועי' דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי ונ"ל דלא קשה מידי דברייתא משמע דאתי לאשמועי' דין בכור דנוטל מיניה פי שנים ולא מקרי ראוי ואי איירי דכבר אתי לידיה דאביהן בטבלייהו ובא לאשמועי' דזכי בהון אבוהון ולא יוכל הנותן לחזור בו דין זה אינו תלוי בבכור אלא בשל כהן דאתו מתנות כהונה לידיה בטבלייהו וכדאשמועי' בפרק הזרוע בחולין ויליף ליה התם מפסוק דוזה יהיה משפט הכהנים ע"ש:

    תוס' ד"ה היתה מוחכרת וכו' ה"נ אי אמר וכו' ר"ל אלא דהכא מיירי שלא אומר להם הבכור מידי רק שאחר ששילם המחכיר או המשכיר להם את השכירות רוצה הבכור ליטול ממנו פי שנים לכך סבירא להו לרבנן דמקרי ראוי ואינו נוטל ממנו פי שנים ולרבי נוטל ממנו פי שנים אע"ג דלא אמר להו מידי אבל אין הכי נמי דלכ"ע יכול הבכור לומר תיכף ומיד תחלוקו עמי כדי שיהא עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים או אטול פי שנים:

    בא"ד והא דלא נקיט חכרוה ושכרוה היתומים וכו' נ"ל דהמשך דברי התוס' הם כך ורוצה לומר כיון שאמרנו שיש חילוק בין היכא דאמר הבכור או תחלוקו או אטול פי שנים להיכא דלא אמר דאז כשבאין לחלוק השכירות ולא אמר הבכור ולא מידי אין הבכור נוטל פי שנים בשכירות לרבנן א"כ ה"ה נמי היכא דחכרוהו ושכרוהו היתומים ולא אמר להן הבכור ולא מידי נמי אין נוטל הבכור פי שנים לרבנן כ"א אליבא דרבי אם כן למה נקט תנא דברייתא אליבא דרבי הניח להן אביהן פרה מוחכרת או מושכרת ולא נקט חכרוה יתומין דהוי רבותא טפי דהוי כמו שבח שהשביחו יתומים דהיינו בנו בתים וכו' ולאשמועינן דאפילו הכי נוטל הבכור באותו שכירות פי שנים לרבי דבשלמא בלא סברא זו הוה סבירא לן הא דלא נקט חכרוה ושכרוה היתומים משום דהתם אפילו לרבנן נוטל הבכור פי שנים כדאמרינן בבכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד או בהמה טמאה עובד לזה יום א' ולזה ב' ימים ולכך נקט תנא דברייתא לרבי הניח להן אביהן פרה מוחכרת דבהא אין הבכור נוטל פי שנים לרבנן ולר' נוטל פי שנים דברייתא זו כר' אתיא ולכך הוי אתי לן שפיר אלא דהוי קשיא לן דאפילו בהיות מוחכרת ומושכרת ביד אחרים בחיי אביהן הוה לן למימר שיטול הבכור פי שנים אפילו לרבנן דומיא דהניח להן אביהן עבד או בהמה טמאה דעובד לזה יום א' ולזה כ' ימים ומחמת שלא יקשה לנו זה הוכרחנו לומר דמשום הכי אינו נוטל הבכור פי שנים בהיות מוחכרת לרבנן משום דלא אמר להן הבכור תחלוקו עמי וכו' והשתא כיון דאתית להכי כיון דבהא תליא מילתא א"כ גם היכא דחכרוה ושכרוה היתומין אינו נוטל פי שנים לרבנן כיון דלא אמר הבכור תחלוקו עמי בי אם לרבי נוטל פי שנים א"כ קשיא דהוי ליה לתנא דברייתא למנקט חכרוה ושכרוה היתומים דהוי רבותא טפי ותירצו התוס' דאדרבה היתה מוחכרת ומושכרת הוי טפי רבותא דאע"ג דהיתה הפרה חכורה ושכורה בחיי האב ולא היתה ברשותו בשעת מיתה והוה לן למימר דגם הפרה גופיה נחשבת ראוי ולא יטול ממנה הבכור פי שנים ואתי תנא דברייתא לאשמעי' דלא חשבינן לה ראוי ונוטל אפילו מן השבח פי שנים אליבא דרבי כן נראה לי לפרש המשך דברי התוס' אבל יש שרוצין לפרש דכונת דברי התוס' הוא דר"ל דקשיא להו למה ליה לתנא למנקט היתה מוחכרת או מושכרת דאינו נוטל פי שנים כ"א אליביה דרבי ולא לרבנן ולא נקט חכרוה ושכרוה היתומים דאז הוא נוטל פי שנים אפילו לרבנן ולפי ענ"ד א"א לפרש כן דאם כן מאי מקשו התוס' הא האי ברייתא כר' אתיא ולכך נקט דינא בכה"ג לאשמועי' דאע"ג דלרבנן אינו נוטל פי שנים דס"ל דהוי ראוי ואפילו הכי לרבי נוטל פי שנים דאליביה דרבי מיתניי' ברייתא זו וק"ל:

    Maharam on Bava Batra 123b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    או שהיתה רועה באפר וילדה אכולה מלתא קאי כלומר הניח להם אביהם פרה מושכרת ומחוכרת וילדה בכור נוטל פי שנים בולד ואין צריך לומר בשבח גוף הפרה ולקמן מוקמינן לה כרבי והוא הדין לענין שכירות הפרה שנוטל בו פי שנים אליבא דרבי כיון שהשכירה אביהם ולא מבעיא בשכירות שהרויח אביהם דהויא כמלוה ואיכא למאן דאמר דאפילו רבנן מודו במלוה שהבכור נוטל בהם פי שנים דכמאן דגביא דמיא אלא אפילו בשכירות שהפרה מרווחת לאחר מיתת אביהם נוטל פי שנים אליבא דרבי כדתניא לקמן בכור נוטל פי שנים בין במלוה בין ברבית וסתמא דמלתא משמע אפילו ברבית שהמלוה מרווח לאחר מיתת אביהם. ואפשר דשכירות שהרויחה הפרה בחיי אביהם כרבית דמיא במלוה ואין הבכור נוטל פי שנים לרבנן דפליגי עליה דרבי ואפילו למאן דאמר דנוטל במלוה לרבנן שאני מלוה דכבר הוחזק בידו אותו הממון ומשום הכי הוי גביה כמוחזק וכדאמרינן לקמן זוזי יהיב זוז שקל. אבל בנו בתים ונטעו כרמים כו' פירוש כגון שהיה הקרקע שוה אלף זוז ובנו שם בתים והוציאו בבנין מאתים זוז והשביח בקרקע בבנין חמש מאות זוז אין הבכור נוטל בשבח הבנין פי שנים ומסתברא שאפילו הוציאו הוצאות הבנין מתפוסת הבית כיון שהשבח בא בסיבת מעשיהם לא הוי מוחזק אצל האב וכשבח שהשביחו יורשים מיקרי. הר"י ז"ל בעליות ותוספי הרא"ש ז"ל.

    ואי דלא אתי ליד אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק יש לתמוה דהוה ליה לאקשויי הא לאו ממונא דאבוהון הוא כלל ואפילו ראוי לא הוי דלא שייך למקרי ראוי אלא ממון הבא ליורשים מכח האב אלא שלא הוחזק בו האב בחייו. ויש לומר דהכי קאמר אפילו אם התנה הבעל הבית לתתם לאביהם ומחמת כך נתנם ליורשים מכל מקום ראוי הוא ואפשר דהוה ידע מקשה דאיכא לאוקומי במכירי כהונה ומכל מקום ראוי הוא כיון דלא אשתחיט בחיי אבוהון. ופרקינן הכא במכירי כהונה ודאשתחיט בחיי אבוהון ואגב דאצטריך לאוקמה בדאשתחיט בחיי אבוהון מפרש לה לכולה מלתא וקאמר הכא במכירי כהונה אף על גב דמעיקרא נמי הוי מתוקמא לן בהכין ובהרבה מקומות כיוצא בזה. עליות. וזה לשון הרשב"א ז"ל: גירסת הספרים אי דלא אתי לידא דאבוהון ראוי הוא. והרא"ם ז"ל העביר עליה קולמוס דלא מקרי ראוי אלא במה שנפלה להם לאחר מיתת אביהם מכח אביהם ואלו לא נטלו כלום במתנות מחמת אביהם אלא מחמת עצמם ונכסים של עצמם הם. וגירסת הרב ז"ל אי דלא אתי לידא דאבוהון אמאי כלומר נכסים של עצמם הם. וגירסתו מחוורת. ומכל מקום יש לי ליישב גירסת הספרים דאפילו המקשה היה מרגיש בתירוץ הבא בגמרא דהיינו במכירי כהונה שכן דרך התלמוד בכמה מקומות שהמקשה מרגיש קצת בתירוצים ומכניסם ברמז בתוך דבריו והכי פירושו דלא אתא לידי דאבוהון ואפילו במכירי כהונה וקסבר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין. כן נראה לי ליישבה. עד כאן. וזה לשון הר"ן ז"ל: הרשב"א ז"ל יישב גירסת הספרים שאף המקשה היה מרגיש דאפשר לאוקמי במכירי כהונה ומשום הכי פריך אפילו תוקמה הכין ובעית למימר שמחמת אביהם זוכין בהם אפילו הכי ראוי הוא. ומשני ליה דכיון דבחיי אבוהון אישתחיט ובמכירי כהונה עסקינן כמו שכבר זכה בהם דמי כיון דסבירא ליה דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין. ואם תאמר דמנא לן דקסבר כמו שהורמו דמיין דלמא בשהורמו עסקינן ואפילו הכי קמשמע לן טובא דאף על גב דלא אתי לידא דאבוהון הוה ליה מוחזק. איכא למימר דלא בעי לדחוק כולי האי לאוקמה בשהורמו ושלא הספיק ליתן עד שמת שאין דרך לעכב המתנות משהורמו. ע"כ.

    במכירי כהונה יש מפרשים דכיון דמסתמא לא הדר ביה בעל הבית הוי מוחזק ואף על פי שיכול לחזור בו דגרסינן בפרק הזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לך בידי רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת. ומסתברא לן כיון שיכול בעל הבית לחזור בו אינו ממונו של זה כלל ואיך יטול בו בכור פי שנים ומה שהוא רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר מידי דהוה התורם של חברו ברשות חברו וכיון דמסתמא לא הדר ביה הרי עשה אותו תרומת מעשר ברשותו והא דחשבינן הכא זרוע לחיים וקבה מוחזק אף על גב דלא אתא לידא דאבוהון משום דבמכירי כהונה אינו יכול לחזור בו מעידנא דאשתחיט ומשום דסבירא ליה כרבי יוסי דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה וכדאמרינן בסוף פרק ג' דגיטין בענין המלוה את הכהן ואת הלוי ואת העני. עליות.

    קסבר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין תימה מאי שייך למימר לענין זרוע לחיים וקבה כמו שהורמו כיון שנכרים במקומם כמפורשים ועומדים דמי דדוקא לגבי תרומות ומעשרות הוא דשייך למימר הכי דכל זמן שלא קרא שם אין חלק הכהן מכר ואין שם תרומה עליו אלא טבל ומשום הכי אמרינן ישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן אינו זוכה בתרומת מעשר שביניהם אם לא נאמר כמי שהורמו דמיין אבל האי לא שייך לומר במתנות כיון שנכרים. ונראה בעיני פירושו של דבר כך הוא קסבר מתנות שלא הורמו כו' ושם מתנות עליהם אף על פי שלא הורמו הלכך אי אתא לידא דכהן בטבלייהו זכה בהם ואין בעל הבית יכול להוציא מידו דשם מתנות עליהם כדתניא וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מלמד שהמתנות דין ומוקמינן לה כמו דאתו לידא דכהן דמיין וזכה בהם אבל אי סבירא ליה לאו כמי שהורמו דמיין נהי דבמכירי כהונה נמי כמי שבאו ליד כהן הוי לא זכה בהם כיון דאין שם מתנה עליהם ואין נתינה מתקיימת בהם עד שיורמו ונותנו לידו והוא הדין דהוה מצי תלמודא לאוקמה כגון דאישתחיט בחיי אבוהון והורמו בחיי אבוהון אלא דלא בעי לדחוקי כולי האי. אי נמי מדלא נקט בתרומות ומעשרות ונקט בזרוע ולחיים וקבה משמע דכשלא הורמו מיירי ודוקא בזרוע ולחיים וקבה שנכרים וידועים שייך למימר כמי שהורמו דמיין אבל בתרומות ומעשרות לכולי עלמא לא שייך למימר בו כמי שהורמו דמיין לענין זה שיהא נחשב במכירי כהונה כמי שבאו ליד הכהן דודאי אין לומר דהוי כמי שבאה כל התבואה לידו שהרי אין סוף התבואה לבא כולה ליד כהן וליכא למימר נמי דהוי תרומות ומעשרות נמי באנפי נפשייהו כמי שבאו לידו מופרשות כיון שלא הופרשו ולא הובררו. והיכא איכא למימר בתרומות ומעשרות דכמי שהורמו דמיין כגון שבאו ממש לידו בטבלייהו דאמרי שזכה בחלק תרומה ומעשר שבתבואה דכמו שהורמו דמיין לענין זה הואיל ובאה כל התבואה לידו. כן נראה בעיני. עליות והרא"ש ז"ל בתוספותיו. וזה לשון הרא"ם ז"ל: במכירי כהונה. פירוש כגון שהיה זה האיש שנתן להם הזרוע והלחיים מוחזק לתת מתנותיו ותרומותיו לזה הכהן ולא היה משנה בו ליתנם לכהן אחר וכגון דאשתחיט זו הבהמה בחיי אבוהון כיון דאישתחיט בחייו והוה ליה בעל הבהמה מוחזק לתת לו המתנות זכה בהו בהני מתנות וכנכסיו דמי והוו להו גבי בעל הבהמה פקדון ומשום הכי אף על גב דלא מטא לידיה בחייו הבכור נוטל פי שנים (ולא תימא לרבי דסבר בכור נוטל פי שנים במלוה) דכיון דמוחזק הוא בעל הבהמה ליתן לו מתנותיו ואישתחיט בחיי אבוהון אף על גב דלא אתי לידיה זכה בהו והוו ליה כבעל פקדון דליכא מאן דקא שקיל דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא במלוה להוצאה ניתנה וכי מהדר ליה לאחר מיתת אבוהון לאו הני מעות שבק להון אבוהון אבל פקדון דבעיניה קמהדר ליה בכור נוטל פי שנים. ודוקא דאשתחיט בחיי אבוהון הוא דשקיל פי שנים משום דכמאן דזכה בחיי אבוהון דמי והוו להו נכסיו והוו להו פקדון גבי בעל הבהמה אבל אי לא אשתחיט בחייו לא שקיל פי שנים משום דכיון דמית אבוהון מקמי דלשתחיט הא לא זכה בהו אבוהון בהנהו מתנות וכי קא שקלי להו אינהו השתא מחמת נפשייהו הוא דקא שקלי ולא מחמת אבוהון הלכך נכסי דידהו נינהו ולאו נכסי דאבוהון דהא מחמת נפשייהו הוא דזכו בהו ולאו מחמת אבוהון. עד כאן.

    הא קמשמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר כו' אף מוחכרת ומושכרת שבחא דממילא דלא קא חסרי בה מזונא. ואף על פי שהחוכר או השוכר מפטם הפרה ומאכילה הואיל ומתנאי שהתנה עם האב הוא עושה כן כשבחא דממילא הוו. אבל כשהיתומים חסרי בה מזוני לא שקיל פי שנים לא בפיטום הפרה ולא בוולדות. והא דאצטריך למתני רועה באפר לאשמועינן הא מלתא אף על פי שכבר שנה לנו דבנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שנים משום דהוה אמינא אף על גב דחסרו בה יתומים מזוני לא מקרי שבח שהשביחו יתומים שהפיטום והולדות שבחא דממילא הוא ואף על פי שהמזונות סיבה להם ואי תנא רועה באפר וילדה ולא תנא מוחכרת ומושכרת הוה אמינא לאו דוקא רועה באפר אלא הוא הדין אף על גב דחסרי בה מזוני אי נמי הוה אמינא מוחכרת ומושכרת כיון דלאו ברשותא דידהו קיימא לא שקיל פי שנים בולדות.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 123b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיָדִי, וְאַתָּה רוֹצֶה לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי? (בראשית מג, כט). קשא איך אומר לאבדה ממנו בשביל שהוא מגלה אותה לו? אדרבה היא שבח אליו אם יגלנה וְאַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו כתיב (משלי ג, כז) וזכות הרבים תלוי בו שהוא מגלה דברי תורה לאחרים! ונראה לי בס"ד כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן. ולכן התם מילתא דשמע רבי אליעזר מן רבי יהושע בר ממל דאמרה משום רבי יהושע בן חנניה שנאה רבינו הקדוש במשנה בשם רבי אליעזר דאמרה משם רבי יהושע בן חנניא והשמיט את רבי יהושע בר ממל שהוא באמצע עיין שם. ולכן כאן רבי חייא בר אבא ששמע דבר זה מן רבי חמא ברבי חנינא כאשר יגלה ויגיד דבר זה לחכמים בבית המדרש יהיה נקבע דבר זה בבית המדרש לדורות על שמו שאומרים הכי אמר רבי חייא בר אבא משמיה דרבי חמא ברבי חנינא. אבל עתה שהוא מגלה דבר זה לאבא חליפא אפשר שיקדים אבא חליפא לומר דבר זה בבית המדרש משמו של רבי חייא ורבי חמא שאומר להם כך אמר רבי חייא משמיה דרבי חמא ואז החכמים כאשר יגידו אחר כך דברוה לתלמידים ויהיו קובעים דבר זה במדרש יאמרו הכי אמר אבא חליפא משמיה דרבי חמא כי עתה אצל החכמים נעשו שלשה המדברים בזה וקיימא לן כל שמעתתא דמתאמרא בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן. ולכן אמר לו מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיָדִי שאני שמעתיה מרבי חמא ואתה מבקש לאבדה ממני עתה כשאגלה אותה לך אתה מאבדה משמי כי אתה תקדים לגלותה בבית המדרש לפני החכמים קודם שאני מגלה אותה להם ואז ממילא תהיה קבועה לדורות על שמך ועל שם רבי חמא.

    רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁאֵין זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נִמְסָר אֶלָּא בְּיַד זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף. נראה לי בס"ד הטעם כי עשו נדבק בקליפה של רַע־עַיִן בסוד (בראשית לג, א) וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כמנין רַע־עַיִן [400] ולכן קליפתו חזיר בסוד יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד) דקליפת חזיר היא רַע־עַיִן דזה הטעם הרוצה להרוג את החזיר יסמא את עיניו וכמו שכתב הרב נתן שפירא ז"ל בספר מגלה עמוקות עיין שם. וידוע שיוסף הצדיק ע"ה זכה להיות מושגח מן עין טובה ולכן אין עין רעה שולטת בזרעו ולכן נתברך בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (בראשית מט, כב) וכמו שאמר רבי יוחנן אֲנָא מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָא אָתֵינָא דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא (ברכות כ.) ולכן ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף ולכן יליף זה מפסוק וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א, יח) כי קַשׁ [400] מספר רַע־עַיִן ואז בֵּית יוֹסֵף לֶהָבָה תלהט את זרעו של עשו כמו שנאמר לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים (תהלים קו, יח) ולכן מספר יוֹסֵף [156] קנ"ו כמנין עַיִן־הֳ' וכמו שאמרו באדרא 'זכו' עֵין הֳ' אֶל יְרֵאָיו (תהלים לג, יח) עינא דלעילא 'לא זכו' עֵינֵי הֳ' אֶל צַדִּיקִים (תהלים לד, טז) נמצא עינא טבא רמוזה בעין ה' והוא מספר יוסף.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 123b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 123, Amud Bet, about 356 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 144 words

      Opens “(בראשית מג, כט) ״ואת בנימין אחיו בן…”

    2. Segment 254 words

      Opens “בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 341 words

      Opens “איתיביה: (שמואל א ל, יז) ״ויכם דוד…”

      Named: רב למחרתם, שמואל.

    4. Segment 453 words

      Opens “מתיב רב יוסף (דברי הימים א ד,…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    5. Segment 516 words

      Opens “תנו רבנן הבכור נוטל פי שנים בזרוע…”

    6. Segment 628 words

      Opens “כיצד הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת…”

    7. Segment 723 words

      Opens “האי הזרוע והלחיים והקיבה היכי דמי אי…”

    8. Segment 814 words

      Opens “הכא במכירי כהונה עסקינן ודאשתחיט בחיי דאבוהון…”

    9. Segment 94 words

      Opens “מוקדשין לאו דידיה נינהו…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 1131 words

      Opens “הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “הא קא משמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 123b · Segment 4 — “מתיב רב יוסף (דברי הימים א ד, מב) ומהם…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 123b · Segment 2 — “…ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני, כתיב: (בראשית ל,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 123b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026